 |
| הרבי מלך המשיח מעודד את שירת 'יחי אדוננו' של אלפי שלוחיו, כינוס השלוחים העולמי תשנ"ג |
קונטרס
ראש חודש כסלו ה'תשנ"ג – מוגה
ראש חודש כסלו ה'תשנ"ג – מוגה
בקשר עם כ"ז אדר והמגיפה שמשתוללת בעולם, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית-חב"ד' שמחה להגיש לקהל הגולשים, את קונטרס ראש חודש כסלו תשנ"ג ובו אחד מארבעת המאמרים האחרונים שזכינו שהרבי מלך המשיח יגיה ויאשר להוציא לאור לקהל הרחב.
במאמר מובאר גם אודות עניין הרפואה ומהי ה'תרופה' למחלות, לפי תורת השם.
במאמר מובאר גם אודות עניין הרפואה ומהי ה'תרופה' למחלות, לפי תורת השם.
***
רקע: לאחר תפילת מנחה של יום 'ראש חודש' כסלו תשנ"ג, הוציא הרבי מלך המשיח מאמר מוגה לרגל היום. דיבור המתחיל של המאמר הוא 'בורא ניב שפתים' ונאמר בשנת תשמ"ח. המאמר היה מונח על שולחנו הקדוש של הרבי שליט"א, כבר מאמש בלילה.
הרבי מלך המשיח עבר על דפי המאמר [בתצלום מוגדל]. על כל דף ודף מראשיתו ועד סופו. כשסיים סימן שידפיסוהו. המזכיר שאל: 'האם להדפיסו כ'מוגה"?, הרבי נשיא דורנו השיב בחיוב. המזכיר בירר אודות התאריך ל'פתח דבר' והרבי אישר את 'יום הבהיר ראש חודש כסלו'.
ב'פתח דבר' נכתב: 'לקראת יום הבהיר ראש חודש כסלו, שבו ימלאו ט"ו שנה מאז שזכינו לראות ברפואתו השלימה של כ"ק אדמו"ר שליט"א בשנת ה'תשל"ח, הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה 'בורא ניב שפתים גו' אמר ה' ורפאתיו' (שבו נתבאר גם עניין הרפואה), שנאמר בהתוועדות די"ג תשרי תשמ"ח, מתוך תפלה, תקוה ובטחון שתיכף ומיד ממש נזכה לראות ברפואתו השלימה של כ"ק אדמו"ר שליט"א בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו הק', ונזכה לשמוע תורה חדשה מפיו של משיח צדקנו, בניב שפתים, שילמד תורה את כל העם."
***
בס"ד. אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק
אדמו"ר מהר"ש, ה'תשמ"ח*.
אדמו"ר מהר"ש, ה'תשמ"ח*.
בורא ניב
שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר הוי' ורפאתיו1,
ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה שנאמר בי"ג תשרי
לפני חמישים שנה2,
דניב שפתים הוא דיבור הבא ממילא [דמשמעות הלשון ניב שפתים הוא שהניב (דיבור3)
בא מהשפתים עצמם, היינו שהדיבור הוא לא ע"י מחשבה וכוונה אלא שבא מעצמו],
ומהי המעלה בדיבור הבא ממילא. ולהוסיף, דלשון הכתוב הוא בורא ניב שפתים, דפירוש
בריאה הוא חידוש, שנעשה דבר חדש שלא הי' מקודם, בדוגמת החידוש דיש מאין4.
[דהגם שלשון בריאה שייך גם בהתהוות יש מיש, וכמובן גם מזה שכל מה שנתהווה בששת ימי
בראשית (גם נבראים הפרטים שנתהוו לאחרי יום הראשון דמע"ב, הגם שנתהוו מהשמים
והארץ שנבראו ביום הראשון דמע"ב5)
נקרא בשם בריאה6,
וכמ"ש7 ויברא
אלקים את האדם גו', אף שגוף האדם נוצר מעפר8,
וגם בנשמת האדם כתיב8 ויפח באפיו נשמת חיים, דנפיחה היא
לא בריאה יש מאין אלא המשכת ההבל שהי' גם מקודם, יש מיש, [ולהעיר, דהיש שממנו
נתהווה הנשמה הוא אמיתית היש, שהרי מאן דנפח מתוכי' נפח9,
ותוכי' (תוכיותו ופנימיותו10)
הוא אמיתית היש], הרי זה שלשון בריאה הוא בהתהוות יש מיש הוא דוקא בהתהוות שהיא
באופן של חידוש ועד להחידוש שבדוגמת החידוש דיש מאין]. ומזה שנאמר בורא ניב שפתים,
שניב שפתים הוא חידוש11,
מוכח, שהעילוי דניב שפתים, דיבור הבא ממילא, לגבי דיבור שע"י מחשבה וכוונה,
הוא עילוי שבאין ערוך (חידוש). וצריך להבין, הרי דיבור שע"י מחשבה וכוונה הוא
(בפשטות) נעלה יותר מדיבור שבא ממילא, וממ"ש בורא ניב שפתים מוכח שדיבור שבא
ממילא הוא נעלה יותר ועד לעילוי שבאין ערוך.
שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר הוי' ורפאתיו1,
ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה שנאמר בי"ג תשרי
לפני חמישים שנה2,
דניב שפתים הוא דיבור הבא ממילא [דמשמעות הלשון ניב שפתים הוא שהניב (דיבור3)
בא מהשפתים עצמם, היינו שהדיבור הוא לא ע"י מחשבה וכוונה אלא שבא מעצמו],
ומהי המעלה בדיבור הבא ממילא. ולהוסיף, דלשון הכתוב הוא בורא ניב שפתים, דפירוש
בריאה הוא חידוש, שנעשה דבר חדש שלא הי' מקודם, בדוגמת החידוש דיש מאין4.
[דהגם שלשון בריאה שייך גם בהתהוות יש מיש, וכמובן גם מזה שכל מה שנתהווה בששת ימי
בראשית (גם נבראים הפרטים שנתהוו לאחרי יום הראשון דמע"ב, הגם שנתהוו מהשמים
והארץ שנבראו ביום הראשון דמע"ב5)
נקרא בשם בריאה6,
וכמ"ש7 ויברא
אלקים את האדם גו', אף שגוף האדם נוצר מעפר8,
וגם בנשמת האדם כתיב8 ויפח באפיו נשמת חיים, דנפיחה היא
לא בריאה יש מאין אלא המשכת ההבל שהי' גם מקודם, יש מיש, [ולהעיר, דהיש שממנו
נתהווה הנשמה הוא אמיתית היש, שהרי מאן דנפח מתוכי' נפח9,
ותוכי' (תוכיותו ופנימיותו10)
הוא אמיתית היש], הרי זה שלשון בריאה הוא בהתהוות יש מיש הוא דוקא בהתהוות שהיא
באופן של חידוש ועד להחידוש שבדוגמת החידוש דיש מאין]. ומזה שנאמר בורא ניב שפתים,
שניב שפתים הוא חידוש11,
מוכח, שהעילוי דניב שפתים, דיבור הבא ממילא, לגבי דיבור שע"י מחשבה וכוונה,
הוא עילוי שבאין ערוך (חידוש). וצריך להבין, הרי דיבור שע"י מחשבה וכוונה הוא
(בפשטות) נעלה יותר מדיבור שבא ממילא, וממ"ש בורא ניב שפתים מוכח שדיבור שבא
ממילא הוא נעלה יותר ועד לעילוי שבאין ערוך.
ב) וממשיך
בהמאמר, דבפירוש הרד"ק עה"פ ישנם שני
פירושים בלרחוק ולקרוב. הרד"ק עצמו מפרש לרחוק מירושלים ולקרוב לה,
ולאח"ז מביא שרז"ל פירשו דלרחוק הם בעלי תשובה ולקרוב הם צדיקים.
וכדאיתא בגמרא12,
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב,
לרחוק ברישא והדר לקרוב. וצריך להבין, דמזה שמקדים בהמאמר פירוש הרד"ק לפני
פירוש הגמרא משמע שלהענין המבואר בהמאמר נוגע יותר פירוש הרד"ק, וצריך ביאור,
דבהמאמר מדבר בענין מעלת הבע"ת על צדיקים (כדלקמן), ולמה מקדים פירוש
הרד"ק שלרחוק הוא רחוק מירושלים לפני פירוש הגמרא שלרחוק הוא בעלי תשובה.
בהמאמר, דבפירוש הרד"ק עה"פ ישנם שני
פירושים בלרחוק ולקרוב. הרד"ק עצמו מפרש לרחוק מירושלים ולקרוב לה,
ולאח"ז מביא שרז"ל פירשו דלרחוק הם בעלי תשובה ולקרוב הם צדיקים.
וכדאיתא בגמרא12,
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב,
לרחוק ברישא והדר לקרוב. וצריך להבין, דמזה שמקדים בהמאמר פירוש הרד"ק לפני
פירוש הגמרא משמע שלהענין המבואר בהמאמר נוגע יותר פירוש הרד"ק, וצריך ביאור,
דבהמאמר מדבר בענין מעלת הבע"ת על צדיקים (כדלקמן), ולמה מקדים פירוש
הרד"ק שלרחוק הוא רחוק מירושלים לפני פירוש הגמרא שלרחוק הוא בעלי תשובה.
והנה
הטעם על זה שגדלה מעלתם של הבעלי תשובה על מעלת
הצדיקים הוא (כמובא בהמאמר) מפני שעבודתם של בע"ת היא בחילא יתיר13.
ומדייק בהמאמר, הרי זה שעבודתם של הבע"ת היא בחילא יתיר הוא בסיבת הריחוק,
מפני שתחלה היו מרוחקים מאלקות, ולמה תהי' מעלתם גדולה יותר ממעלת הצדיקים שהיו
תמיד מקורבים לאלקות. גם צריך להבין (כמו שמדייק בהמאמר) זה שלאחרי שאומר שלום
שלום לרחוק ולקרוב ממשיך הכתוב אמר הוי' ורפאתיו, דלכאורה, כיון שגם הרחוק נעשה
קרוב ונעשה שלום לרחוק, למה צריך לרפואה.
הטעם על זה שגדלה מעלתם של הבעלי תשובה על מעלת
הצדיקים הוא (כמובא בהמאמר) מפני שעבודתם של בע"ת היא בחילא יתיר13.
ומדייק בהמאמר, הרי זה שעבודתם של הבע"ת היא בחילא יתיר הוא בסיבת הריחוק,
מפני שתחלה היו מרוחקים מאלקות, ולמה תהי' מעלתם גדולה יותר ממעלת הצדיקים שהיו
תמיד מקורבים לאלקות. גם צריך להבין (כמו שמדייק בהמאמר) זה שלאחרי שאומר שלום
שלום לרחוק ולקרוב ממשיך הכתוב אמר הוי' ורפאתיו, דלכאורה, כיון שגם הרחוק נעשה
קרוב ונעשה שלום לרחוק, למה צריך לרפואה.
ג) ולבאר
זה מקדים בהמאמר מ"ש14 כל
הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דבראתיו יצרתיו אף עשיתיו הם ג' עולמות
בריאה יצירה עשי', שבהם נכללים כל העולמות15.
ומבאר, שהתחברות העולמות באוא"ס (מלמטה למעלה) והמשכת אוא"ס בעולמות
(מלמעלה למטה) הוא ע"י התורה. וזהו ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שחיבור
העולמות באוא"ס והמשכת אוא"ס בהעולמות הוא ע"י כבודי, דאין כבוד
אלא תורה16.
וממשיך בהמאמר, דהתחברות העולמות באוא"ס והמשכת אוא"ס בהעולמות הוא
ע"י ג' ענינים, תורה עבודה וגמ"ח. והטעם לזה הוא17,
כי ג' העולמות בי"ע הם מחשבה דיבור ומעשה, ולכן, ההתחברות דג' העולמות
באוא"ס וכן המשכת אוא"ס בג' העולמות, הוא ע"י תורה עבודה
וגמ"ח, כי ג' ענינים אלה הם מחשבה דיבור ומעשה [עבודה – מחשבה, תורה – דיבור,
וגמ"ח – מעשה]. ומ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דכבודי הוא תורה,
הוא, מפני שגם שני הענינים דעבודה וגמ"ח צריכים להיות ע"פ תורה.
זה מקדים בהמאמר מ"ש14 כל
הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דבראתיו יצרתיו אף עשיתיו הם ג' עולמות
בריאה יצירה עשי', שבהם נכללים כל העולמות15.
ומבאר, שהתחברות העולמות באוא"ס (מלמטה למעלה) והמשכת אוא"ס בעולמות
(מלמעלה למטה) הוא ע"י התורה. וזהו ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שחיבור
העולמות באוא"ס והמשכת אוא"ס בהעולמות הוא ע"י כבודי, דאין כבוד
אלא תורה16.
וממשיך בהמאמר, דהתחברות העולמות באוא"ס והמשכת אוא"ס בהעולמות הוא
ע"י ג' ענינים, תורה עבודה וגמ"ח. והטעם לזה הוא17,
כי ג' העולמות בי"ע הם מחשבה דיבור ומעשה, ולכן, ההתחברות דג' העולמות
באוא"ס וכן המשכת אוא"ס בג' העולמות, הוא ע"י תורה עבודה
וגמ"ח, כי ג' ענינים אלה הם מחשבה דיבור ומעשה [עבודה – מחשבה, תורה – דיבור,
וגמ"ח – מעשה]. ומ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דכבודי הוא תורה,
הוא, מפני שגם שני הענינים דעבודה וגמ"ח צריכים להיות ע"פ תורה.
ועד"ז הוא
בנוגע לבריאת האדם וירידת נשמתו למטה, שהירידה היא דרך ג' העולמות בי"ע, אתה18 בראתה
(בריאה) אתה יצרתה (יצירה) אתה נפחתה בי (עשי'), שהתחברות האדם באוא"ס והמשכת
אוא"ס בהאדם הם ע"י עבודתו בג' הענינים דתורה עבודה וגמ"ח.
ועי"ז נעשה השבת והחזרת הנשמה לשרשה בעצמות אוא"ס. דנוסף לזה שהיא
מתעלית לבחינת טהורה היא (אצילות, כמו שהיתה לפני הירידה דאתה בראתה), היא מתעלית
לשרשה הראשון בעצמות אוא"ס, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה19.
היינו, דגם כמו שהיא למטה, מלובשת בגוף גשמי, היא מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד כמו
שהיתה כלולה בעצמות אוא"ס (לפני הירידה דויפח)20.
בנוגע לבריאת האדם וירידת נשמתו למטה, שהירידה היא דרך ג' העולמות בי"ע, אתה18 בראתה
(בריאה) אתה יצרתה (יצירה) אתה נפחתה בי (עשי'), שהתחברות האדם באוא"ס והמשכת
אוא"ס בהאדם הם ע"י עבודתו בג' הענינים דתורה עבודה וגמ"ח.
ועי"ז נעשה השבת והחזרת הנשמה לשרשה בעצמות אוא"ס. דנוסף לזה שהיא
מתעלית לבחינת טהורה היא (אצילות, כמו שהיתה לפני הירידה דאתה בראתה), היא מתעלית
לשרשה הראשון בעצמות אוא"ס, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה19.
היינו, דגם כמו שהיא למטה, מלובשת בגוף גשמי, היא מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד כמו
שהיתה כלולה בעצמות אוא"ס (לפני הירידה דויפח)20.
ד) והנה
ענין זה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה [שגם כשהנשמה
היא למטה תהי' מיוחדת בו ית' כמו שהיתה כלולה בעצמות אוא"ס] הוא בעיקר
ע"י עבודת התשובה. ויש לומר, שזה מרומז גם בלשון הכתוב והרוח תשוב גו', תשוב
מלשון תשובה, כי עיקר השבת הנשמה לשרשה (אל האלקים אשר נתנה) הוא ע"י עבודת
התשובה. והענין הוא (כמבואר בהמאמר), דעבודת הצדיקים (תורה עבודה וגמ"ח) היא
במדידה והגבלה, ועבודת התשובה היא למעלה ממדידה והגבלה. דזהו שתשובה היא בשעתא חדא
וברגעא חדא21.
ולכן השבת הנשמה לשרשה שע"י התשובה היא השבה נעלית יותר מההשבה שע"י
תורה עבודה וגמ"ח (עבודת הצדיקים). וזהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא
והדר לקרוב, שהשלום שנעשה ע"י עבודת התשובה (רחוק שנתקרב) הוא נעלה יותר
מהשלום שע"י עבודת הצדיקים (קרוב).
ענין זה דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה [שגם כשהנשמה
היא למטה תהי' מיוחדת בו ית' כמו שהיתה כלולה בעצמות אוא"ס] הוא בעיקר
ע"י עבודת התשובה. ויש לומר, שזה מרומז גם בלשון הכתוב והרוח תשוב גו', תשוב
מלשון תשובה, כי עיקר השבת הנשמה לשרשה (אל האלקים אשר נתנה) הוא ע"י עבודת
התשובה. והענין הוא (כמבואר בהמאמר), דעבודת הצדיקים (תורה עבודה וגמ"ח) היא
במדידה והגבלה, ועבודת התשובה היא למעלה ממדידה והגבלה. דזהו שתשובה היא בשעתא חדא
וברגעא חדא21.
ולכן השבת הנשמה לשרשה שע"י התשובה היא השבה נעלית יותר מההשבה שע"י
תורה עבודה וגמ"ח (עבודת הצדיקים). וזהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא
והדר לקרוב, שהשלום שנעשה ע"י עבודת התשובה (רחוק שנתקרב) הוא נעלה יותר
מהשלום שע"י עבודת הצדיקים (קרוב).
וזהו
גם מה שממשיך בכתוב אמר הוי' ורפאתיו, כי המעלה
דעבודת התשובה (שלום לרחוק) הוא שתשובה היא כמו רפואה22 (ורפאתיו).
והענין הוא (כמבואר בהמאמר23),
דבאכילה ושתי' צריך לכמות גדולה של מזון בכדי לפעול חיזוק התקשרות הנפש באברי
הגוף, משא"כ ברפואה, גם טיפה אחת מסממני רפואה יש בה כח לחזק התקשרות הנפש
בהגוף. והטעם לזה הוא, כי הכח שבסממני רפואה אינו מוגבל כ"כ כהכח שבמזון,
ולכן אינו תלוי כ"כ בהכמות. ועד"ז הוא בתשובה שנמשלה לרפואה22,
דהטעם על זה שתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא, ועד שע"י הרהור תשובה אחד הוא
מתהפך מרשע גמור לצדיק גמור24,
הוא, כי תשובה היא למעלה מהגבלה. ועפ"ז יש לבאר מ"ש אמר הוי' ורפאתיו,
דזה שברפואה ותשובה נאמר אמר הוי' (אף שפעולת כל הדברים היא לא בכח עצמם אלא בכח
הקב"ה), הוא, כי ברפואה ובתשובה ישנו ענין שלמעלה מהגבלה [שלכן, תשובה היא
בשעתא חדא וברגעא חדא, ועד"ז רפואה כפשוטה שיכולה להיות גם ע"י טיפה
אחת], וענין זה הוא ע"י נתינת כח מיוחד מלמעלה, אמר הוי'.
גם מה שממשיך בכתוב אמר הוי' ורפאתיו, כי המעלה
דעבודת התשובה (שלום לרחוק) הוא שתשובה היא כמו רפואה22 (ורפאתיו).
והענין הוא (כמבואר בהמאמר23),
דבאכילה ושתי' צריך לכמות גדולה של מזון בכדי לפעול חיזוק התקשרות הנפש באברי
הגוף, משא"כ ברפואה, גם טיפה אחת מסממני רפואה יש בה כח לחזק התקשרות הנפש
בהגוף. והטעם לזה הוא, כי הכח שבסממני רפואה אינו מוגבל כ"כ כהכח שבמזון,
ולכן אינו תלוי כ"כ בהכמות. ועד"ז הוא בתשובה שנמשלה לרפואה22,
דהטעם על זה שתשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא, ועד שע"י הרהור תשובה אחד הוא
מתהפך מרשע גמור לצדיק גמור24,
הוא, כי תשובה היא למעלה מהגבלה. ועפ"ז יש לבאר מ"ש אמר הוי' ורפאתיו,
דזה שברפואה ותשובה נאמר אמר הוי' (אף שפעולת כל הדברים היא לא בכח עצמם אלא בכח
הקב"ה), הוא, כי ברפואה ובתשובה ישנו ענין שלמעלה מהגבלה [שלכן, תשובה היא
בשעתא חדא וברגעא חדא, ועד"ז רפואה כפשוטה שיכולה להיות גם ע"י טיפה
אחת], וענין זה הוא ע"י נתינת כח מיוחד מלמעלה, אמר הוי'.
ה) ויש להוסיף
[ובפרט שענין זה (דלקמן) הוא דבר שהדור צריך לו וכמה צריכים לו], דפירוש ורפאתיו
הוא שאני (הוי') ארפא25.
היינו, דנוסף לזה שרפואה בכלל (גם כשהרפואה היא ע"י שליח, בו"ד) היא
ע"י אמר הוי', הנה רפואה זו נמשכת מהקב"ה עצמו, אני הוי' רופאיך26.
ולכן היא באופן דכל המחלה גו' לא אשים עליך (מלכתחילה)27.
ולהוסיף, דגם כשהרפואה דאני הוי' רופאיך באה לאחרי שמצד סיבות שונות הי' דבר בלתי
רצוי, הרפואה היא באופן שלא נשאר שום רושם, ועד שנעקר למפרע. דרפואה שע"י
בו"ד, נוסף לזה שאינה מרפאת אלא מכאן ולהבא28,
גם לאח"ז נשאר רושם29.
וע"י הרפואה דאני הוי' רופאיך נעקר מתחלתו.
[ובפרט שענין זה (דלקמן) הוא דבר שהדור צריך לו וכמה צריכים לו], דפירוש ורפאתיו
הוא שאני (הוי') ארפא25.
היינו, דנוסף לזה שרפואה בכלל (גם כשהרפואה היא ע"י שליח, בו"ד) היא
ע"י אמר הוי', הנה רפואה זו נמשכת מהקב"ה עצמו, אני הוי' רופאיך26.
ולכן היא באופן דכל המחלה גו' לא אשים עליך (מלכתחילה)27.
ולהוסיף, דגם כשהרפואה דאני הוי' רופאיך באה לאחרי שמצד סיבות שונות הי' דבר בלתי
רצוי, הרפואה היא באופן שלא נשאר שום רושם, ועד שנעקר למפרע. דרפואה שע"י
בו"ד, נוסף לזה שאינה מרפאת אלא מכאן ולהבא28,
גם לאח"ז נשאר רושם29.
וע"י הרפואה דאני הוי' רופאיך נעקר מתחלתו.
ו) וממשיך
בהמאמר, דמ"ש אמר הוי' ורפאתיו לאחרי שאומר
שלום לרחוק, הוא, דכיון שבתחלה הי' מרוחק מאלקות, לכן, גם לאחרי שנעשה קרוב לאלקות
(ע"י התשובה, עבודת האדם), וגם לאחרי שנעשה שלום לרחוק (ע"י המשכה
מלמעלה), צריך עדיין לרפואה. והרפואה היא ע"י לימוד התורה. וזהו אמר הוי'
ורפאתיו, דהרפואה היא אמר הוי', שחוקק בכח זכרונו אותיות שבתורה.
בהמאמר, דמ"ש אמר הוי' ורפאתיו לאחרי שאומר
שלום לרחוק, הוא, דכיון שבתחלה הי' מרוחק מאלקות, לכן, גם לאחרי שנעשה קרוב לאלקות
(ע"י התשובה, עבודת האדם), וגם לאחרי שנעשה שלום לרחוק (ע"י המשכה
מלמעלה), צריך עדיין לרפואה. והרפואה היא ע"י לימוד התורה. וזהו אמר הוי'
ורפאתיו, דהרפואה היא אמר הוי', שחוקק בכח זכרונו אותיות שבתורה.
ולהעיר, דמ"ש
בהמאמר שרפאתיו הוא ע"י לימוד התורה, הוא גם בנוגע לרפואה בגשמיות, כמ"ש30 ולכל
בשרו מרפא. ועפ"ז יש לומר, דמ"ש לעיל (סעיף ה) שהרפואה דאמר הוי'
ורפאתיו היא באופן שלא נשאר שום רושם ועד שנעקר מתחילתו, הוא גם כשהרפואה
מהקב"ה נמשכת ע"י רופא בו"ד וע"י סממני רפואה. דכיון שהתורה
היא בעה"ב על כל המציאות, כולל גם מציאות הרפואה (חכמת הרפואה וכו' ועד לעצם
מציאות הרפואה), הרי מובן, שבכח התורה, שגם הרפואה שע"י בו"ד וע"י
סממנים וכיו"ב תהי' באופן שלא ישאר שום רושם ועד שיהי' נעקר מתחילתו. ולהעיר,
שגם ברפואה שע"פ טבע ישנה רפואה שעוקרת את החולי31.
אלא שרפואה זו אינה מצוי' והרפואות המצויות הם באופן שנשאר רושם. ועפ"ז מובן
עוד יותר זה שבכח התורה לפעול שגם הרפואה שע"י רפואות המצויות תהי' באופן שלא
יהי' נשאר שום רושם, מכיון שענין זה ישנו כבר בעולם.
בהמאמר שרפאתיו הוא ע"י לימוד התורה, הוא גם בנוגע לרפואה בגשמיות, כמ"ש30 ולכל
בשרו מרפא. ועפ"ז יש לומר, דמ"ש לעיל (סעיף ה) שהרפואה דאמר הוי'
ורפאתיו היא באופן שלא נשאר שום רושם ועד שנעקר מתחילתו, הוא גם כשהרפואה
מהקב"ה נמשכת ע"י רופא בו"ד וע"י סממני רפואה. דכיון שהתורה
היא בעה"ב על כל המציאות, כולל גם מציאות הרפואה (חכמת הרפואה וכו' ועד לעצם
מציאות הרפואה), הרי מובן, שבכח התורה, שגם הרפואה שע"י בו"ד וע"י
סממנים וכיו"ב תהי' באופן שלא ישאר שום רושם ועד שיהי' נעקר מתחילתו. ולהעיר,
שגם ברפואה שע"פ טבע ישנה רפואה שעוקרת את החולי31.
אלא שרפואה זו אינה מצוי' והרפואות המצויות הם באופן שנשאר רושם. ועפ"ז מובן
עוד יותר זה שבכח התורה לפעול שגם הרפואה שע"י רפואות המצויות תהי' באופן שלא
יהי' נשאר שום רושם, מכיון שענין זה ישנו כבר בעולם.
ז) וממשיך
בהמאמר בפירוש הכתוב בורא ניב שפתים שלום גו' לרחוק,
שהעצה והתיקון להרחוק, בעל תשובה, הוא ניב שפתים, וידוי דברים. ונקרא ניב שפתים,
דיבור הבא ממילא, כי הוידוי דהבע"ת בא בדרך ממילא, מצער עומק לבבו. והנה
פירוש זה שניב שפתים הוא וידוי, הוא ע"פ פירוש הגמרא דשלום לרחוק קאי על בעל
תשובה. ולפירוש הרד"ק דשלום לרחוק קאי על הרחוקים מירושלים, מבאר בהמאמר,
דירושלים הו"ע יראת שמים32,
ורחוק מירושלים הוא זה שבטבע אינו ירא שמים, והעצה לזה הוא ניב שפתים, דיבור בדברי
תורה. ויש לומר, דזה שהדיבור בתורה נקרא בכתוב זה בשם ניב שפתים, דיבור הבא ממילא,
הוא, לרמז שהאדם צריך להיות שקוע כ"כ בתורה, עד שהדיבור בתורה יהי' באופן
דממילא33 (ע"ד
מארז"ל34 מנפשי'
כרע). ויש לקשר זה עם המובא לעיל מהמאמר דענין אמר הוי' ורפאתיו הוא שדברי תורה
יהיו חקוקים בכח זכרונו, דענין החקיקה הוא שהדבר הנחקק הוא חד עם הדבר שחוקקים בו35,
וע"י שנעשה חד עם התורה, שמציאותו היא תורה, כל הדיבורים שלו, גם כשאינו
מכוון לדבר דברי תורה, הם דברי תורה. וזהו בורא ניב שפתים, דזה שניב שפתים של האדם
(הדיבור שבא מעצמו, בלי כוונה) הוא דברי תורה, הוא ע"י שנעשה מציאות חדשה,
מציאות דתורה.
בהמאמר בפירוש הכתוב בורא ניב שפתים שלום גו' לרחוק,
שהעצה והתיקון להרחוק, בעל תשובה, הוא ניב שפתים, וידוי דברים. ונקרא ניב שפתים,
דיבור הבא ממילא, כי הוידוי דהבע"ת בא בדרך ממילא, מצער עומק לבבו. והנה
פירוש זה שניב שפתים הוא וידוי, הוא ע"פ פירוש הגמרא דשלום לרחוק קאי על בעל
תשובה. ולפירוש הרד"ק דשלום לרחוק קאי על הרחוקים מירושלים, מבאר בהמאמר,
דירושלים הו"ע יראת שמים32,
ורחוק מירושלים הוא זה שבטבע אינו ירא שמים, והעצה לזה הוא ניב שפתים, דיבור בדברי
תורה. ויש לומר, דזה שהדיבור בתורה נקרא בכתוב זה בשם ניב שפתים, דיבור הבא ממילא,
הוא, לרמז שהאדם צריך להיות שקוע כ"כ בתורה, עד שהדיבור בתורה יהי' באופן
דממילא33 (ע"ד
מארז"ל34 מנפשי'
כרע). ויש לקשר זה עם המובא לעיל מהמאמר דענין אמר הוי' ורפאתיו הוא שדברי תורה
יהיו חקוקים בכח זכרונו, דענין החקיקה הוא שהדבר הנחקק הוא חד עם הדבר שחוקקים בו35,
וע"י שנעשה חד עם התורה, שמציאותו היא תורה, כל הדיבורים שלו, גם כשאינו
מכוון לדבר דברי תורה, הם דברי תורה. וזהו בורא ניב שפתים, דזה שניב שפתים של האדם
(הדיבור שבא מעצמו, בלי כוונה) הוא דברי תורה, הוא ע"י שנעשה מציאות חדשה,
מציאות דתורה.
ועפ"ז יש
לבאר מה שמובא בהמאמר פירוש הרד"ק לפני פירוש הגמרא, כי בהמעלה דניב שפתים
(דיוק הראשון שבהמאמר) נוגע יותר פירוש הרד"ק. דלפירוש הגמרא שלרחוק הוא בעלי
תשובה, ניב שפתים הוא וידוי דברים. וזה שניב שפתים הוא הדיבור דתורה הוא לפירוש
הרד"ק שלרחוק הוא רחוק מירושלים. ועיקר המעלה דניב שפתים (דיבור הבא ממילא)
הוא כשהדיבור דתורה הוא בדרך ממילא, שזה מורה על זה שהאדם נעשה מציאות חדשה,
מציאות דתורה.
לבאר מה שמובא בהמאמר פירוש הרד"ק לפני פירוש הגמרא, כי בהמעלה דניב שפתים
(דיוק הראשון שבהמאמר) נוגע יותר פירוש הרד"ק. דלפירוש הגמרא שלרחוק הוא בעלי
תשובה, ניב שפתים הוא וידוי דברים. וזה שניב שפתים הוא הדיבור דתורה הוא לפירוש
הרד"ק שלרחוק הוא רחוק מירושלים. ועיקר המעלה דניב שפתים (דיבור הבא ממילא)
הוא כשהדיבור דתורה הוא בדרך ממילא, שזה מורה על זה שהאדם נעשה מציאות חדשה,
מציאות דתורה.
ח) ולהוסיף, דע"י
שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אמר את המאמר ד"ה בורא ניב
שפתים, ובפרט שלאחרי זה פירסם את המאמר, ניתן הכח לכאו"א מישראל, ובפרט
לההולכים בעקבותיו, שעסק התורה שלהם, ועד"ז ההתעסקות בכל עניני כ"ק
מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, תהי' באופן דניב שפתים. היינו שיהי' שקוע לגמרי
בענינים דנשיא דורנו, עד שכל פעולותיו (גם הבאים ממילא בלי כוונה) יהיו בהענינים
של נשיא דורנו. ובאופן דמעלין בקודש36,
שבכל יום תהי' ההתעסקות בהענינים של הנשיא בחיות חדש ובאופן מחודש, ועד לחידוש
גמור בדוגמת החידוש דיש מאין, בורא ניב שפתים. ובפרט בנוגע ללימוד התורה, דניב
שפתים קאי על הדיבור דתורה (כנ"ל), שההוספה בלימוד התורה תהי' באין ערוך.
ובפרט לאחרי שעברו חמישים שנה מאמירת מאמר הנ"ל, דאין עולם אלא חמישים שנה37 ולאחרי
זה מתחיל עולם חדש. ולהעיר, שהעילוי דחמישים שנה הוא בנוגע לעניני חכמה ושכל כמארז"ל38 בן
חמשים לעצה, ומזה מובן, דזה שלאחרי חמישים שנה מאמירת מאמר הנ"ל מתחיל עולם
חדש הוא בעיקר בנוגע ללימוד התורה בהבנה והשגה. שההוספה והעלי' בהבנת והשגת התורה
תהי' באופן דאין ערוך. וע"ד העלי' דר' זירא מתלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי39.
שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אמר את המאמר ד"ה בורא ניב
שפתים, ובפרט שלאחרי זה פירסם את המאמר, ניתן הכח לכאו"א מישראל, ובפרט
לההולכים בעקבותיו, שעסק התורה שלהם, ועד"ז ההתעסקות בכל עניני כ"ק
מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, תהי' באופן דניב שפתים. היינו שיהי' שקוע לגמרי
בענינים דנשיא דורנו, עד שכל פעולותיו (גם הבאים ממילא בלי כוונה) יהיו בהענינים
של נשיא דורנו. ובאופן דמעלין בקודש36,
שבכל יום תהי' ההתעסקות בהענינים של הנשיא בחיות חדש ובאופן מחודש, ועד לחידוש
גמור בדוגמת החידוש דיש מאין, בורא ניב שפתים. ובפרט בנוגע ללימוד התורה, דניב
שפתים קאי על הדיבור דתורה (כנ"ל), שההוספה בלימוד התורה תהי' באין ערוך.
ובפרט לאחרי שעברו חמישים שנה מאמירת מאמר הנ"ל, דאין עולם אלא חמישים שנה37 ולאחרי
זה מתחיל עולם חדש. ולהעיר, שהעילוי דחמישים שנה הוא בנוגע לעניני חכמה ושכל כמארז"ל38 בן
חמשים לעצה, ומזה מובן, דזה שלאחרי חמישים שנה מאמירת מאמר הנ"ל מתחיל עולם
חדש הוא בעיקר בנוגע ללימוד התורה בהבנה והשגה. שההוספה והעלי' בהבנת והשגת התורה
תהי' באופן דאין ערוך. וע"ד העלי' דר' זירא מתלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי39.
ולהוסיף, דהגם
שבכדי שכל הענינים יהיו באופן דעולם חדש הוא ע"י עבודה ויגיעה, וישנם כאלה
שחושבים ומדמים שאינם רוצים להתייגע להיות מציאות חדשה והנהגתם מכאן ולהבא תהי'
כמו שהיתה מקודם, צריכים הם לדעת, שהאַיינרעדעניש שלהם (שישארו במצב הקודם) לא
יועיל מאומה, כי דבר אלקינו יקום לעולם40.
וגם מה שחושבים בנוגע להרצון שלהם (שאינם רוצים להתייגע להיות מציאות חדשה) הוא רק
דמיון, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא לקיים רצון ה', כפס"ד הידוע
דהרמב"ם41.
וכשיסבירו לעצמם מהו רצונם האמיתי, יבוא הרצון בגילוי ותהי' עבודתם בהנ"ל
מתוך רצון ותענוג.
שבכדי שכל הענינים יהיו באופן דעולם חדש הוא ע"י עבודה ויגיעה, וישנם כאלה
שחושבים ומדמים שאינם רוצים להתייגע להיות מציאות חדשה והנהגתם מכאן ולהבא תהי'
כמו שהיתה מקודם, צריכים הם לדעת, שהאַיינרעדעניש שלהם (שישארו במצב הקודם) לא
יועיל מאומה, כי דבר אלקינו יקום לעולם40.
וגם מה שחושבים בנוגע להרצון שלהם (שאינם רוצים להתייגע להיות מציאות חדשה) הוא רק
דמיון, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא לקיים רצון ה', כפס"ד הידוע
דהרמב"ם41.
וכשיסבירו לעצמם מהו רצונם האמיתי, יבוא הרצון בגילוי ותהי' עבודתם בהנ"ל
מתוך רצון ותענוג.
וע"י
היגיעה בכל הנ"ל, תהי' ההצלחה בזה באופן
דמציאה, יגעתי ומצאתי42,
עד שיבואו למציאה העיקרית, מצאתי דוד עבדי43,
שקאי על משיח צדקנו הבא בהיסח הדעת44.
וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שאין זה סתירה לזה שצריך לתבוע
את ביאת משיח צדקנו, לדבר בענין ביאת המשיח לכתוב בענין זה ולהרעיש בזה, ואדרבה,
זהו היסח הדעת האמיתי45 שמקרב
את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים, ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין46,
תיכף ומיד ממש.
היגיעה בכל הנ"ל, תהי' ההצלחה בזה באופן
דמציאה, יגעתי ומצאתי42,
עד שיבואו למציאה העיקרית, מצאתי דוד עבדי43,
שקאי על משיח צדקנו הבא בהיסח הדעת44.
וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שאין זה סתירה לזה שצריך לתבוע
את ביאת משיח צדקנו, לדבר בענין ביאת המשיח לכתוב בענין זה ולהרעיש בזה, ואדרבה,
זהו היסח הדעת האמיתי45 שמקרב
את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים, ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין46,
תיכף ומיד ממש.
__________________
*) המאמר היה למראה עיני כבוד קדושת
אדמו"ר שליט"א ויצא לאור בקונטרס ראש חודש כסלו – תשנ"ג.
אדמו"ר שליט"א ויצא לאור בקונטרס ראש חודש כסלו – תשנ"ג.
1. ישעיה
נז, יט.
נז, יט.
2. משנת
אמירת מאמר זה (תשמ"ח) – שבת פרשת האזינו, תרצ"ח. נדפס בספר המאמרים
תרח"צ עמוד מז ואילך.
אמירת מאמר זה (תשמ"ח) – שבת פרשת האזינו, תרצ"ח. נדפס בספר המאמרים
תרח"צ עמוד מז ואילך.
3. ראה
מצודת ציון לישעיה שם.
מצודת ציון לישעיה שם.
4. ראה
רמב"ן על התורה בראשית א, א.
רמב"ן על התורה בראשית א, א.
5. רמב"ן
שם. וראה גם פירוש רש"י על הפסוק בראשית א, יד.
שם. וראה גם פירוש רש"י על הפסוק בראשית א, יד.
6. ולהעיר
ממה שכתוב (בראשית ב, ג) 'מכל מלאכתו אשר ברא גו".
ממה שכתוב (בראשית ב, ג) 'מכל מלאכתו אשר ברא גו".
7. בראשית א, כז.
8. שם ב,
ז.
ז.
9. תניא ריש
פרק ב' בשם הזהר. וראה בהנסמן בספר המאמרים תרח"צ שם עמוד מח הערה 11
פרק ב' בשם הזהר. וראה בהנסמן בספר המאמרים תרח"צ שם עמוד מח הערה 11
.
10. תניא
שם.
שם.
11. ראה
מצודת ציון לישעיה שם 'כל דבר חדש יקרא בריאה'.
מצודת ציון לישעיה שם 'כל דבר חדש יקרא בריאה'.
12. ברכות
לד, ב – הובא בספר המאמרים תרח"צ שם.
לד, ב – הובא בספר המאמרים תרח"צ שם.
13. ראה זוהר
חלק א' קכט, ב. אגרת התשובה סוף פרק ח'. ובכמה מקומות.
חלק א' קכט, ב. אגרת התשובה סוף פרק ח'. ובכמה מקומות.
14. ישעיה
מז, ג.
מז, ג.
15. ראה
גם תניא ריש פרק מ"ט (סט, א.(
גם תניא ריש פרק מ"ט (סט, א.(
16. אבות פרק
ו', ג.
ו', ג.
17. וראה
בארוכה ליקוטי תורה אחרי כה, סוף עמוד ד' ואילך.
בארוכה ליקוטי תורה אחרי כה, סוף עמוד ד' ואילך.
18. ברכת 'אלקי
נשמה'.
נשמה'.
19. קהלת
ז, יב. וראה ליקוטי תורה ריש פרשת האזינו.
ז, יב. וראה ליקוטי תורה ריש פרשת האזינו.
20. ראה
אגרת התשובה פרק ח' (צח, סוף עמוד א').
אגרת התשובה פרק ח' (צח, סוף עמוד א').
21. זוהר
חלק א' קכט, סוף עמוד א' ואילך.
חלק א' קכט, סוף עמוד א' ואילך.
22. ראה
יומא פו, א.
יומא פו, א.
23.
וראה גם ספר המצוות לה'צמח צדק' לט, ב.
וראה גם ספר המצוות לה'צמח צדק' לט, ב.
24.
ראה קידושין מט, ב. וראה בהנסמן בספר המאמרים
תרח"צ עמוד נה הערה 73
ראה קידושין מט, ב. וראה בהנסמן בספר המאמרים
תרח"צ עמוד נה הערה 73
.
25.
ראה מצודת דוד על הפסוק 'מלת ורפאתיו אמר במקום
ה', כאילו הוא המדבר'.
ראה מצודת דוד על הפסוק 'מלת ורפאתיו אמר במקום
ה', כאילו הוא המדבר'.
26.
בשלח טו, כו.
בשלח טו, כו.
27.
בשלח שם, ולפי פשוטו (פרש"י על הפסוק,
וכגירסת הרא"ם והדפוסים).
בשלח שם, ולפי פשוטו (פרש"י על הפסוק,
וכגירסת הרא"ם והדפוסים).
28.
כתובות עד, ב.
כתובות עד, ב.
29.
ראה רש"י יומא פו, א דיבור המתחיל וכתיב
ארפא, דבעל מום שנתרפא 'מקצת שמו עליו' (גם לאחרי שנתרפא).
ראה רש"י יומא פו, א דיבור המתחיל וכתיב
ארפא, דבעל מום שנתרפא 'מקצת שמו עליו' (גם לאחרי שנתרפא).
30.
משלי ד, כב .וראה
עירובין נד, א.
משלי ד, כב .וראה
עירובין נד, א.
31.
ראה צפנת פענח (להרוגוצ'ובי) על הרמב"ם הלכות
תשובה פרק ב' הלכה ב'.
ראה צפנת פענח (להרוגוצ'ובי) על הרמב"ם הלכות
תשובה פרק ב' הלכה ב'.
32.
ראה תוספות דיבור המתחיל הר – תענית טז, א. ליקוטי
תורה ראש השנה ס, ב. ובכמה מקומות.
ראה תוספות דיבור המתחיל הר – תענית טז, א. ליקוטי
תורה ראש השנה ס, ב. ובכמה מקומות.
33.
ולהעיר מהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן
סוף פרק ג'.
ולהעיר מהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן
סוף פרק ג'.
34.
ירושלמי ברכות פרק ב' סוף הלכה ד'.
ירושלמי ברכות פרק ב' סוף הלכה ד'.
35.
ראה ליקוטי תורה חוקת נו, א. שם נט, ג. ובכמה
מקומות.
ראה ליקוטי תורה חוקת נו, א. שם נט, ג. ובכמה
מקומות.
36.
ברכות כח, א. ושם נסמן.
ברכות כח, א. ושם נסמן.
37.
מכילתא על הפסוק משפטים כא, ו. הובא ברמב"ן
על הפסוק שם.
מכילתא על הפסוק משפטים כא, ו. הובא ברמב"ן
על הפסוק שם.
38.
אבות סוף פרק ה'.
אבות סוף פרק ה'.
39.
בבא מציעא פה, א. המשך תרס"ו עמוד יג. ובכמה
מקומות.
בבא מציעא פה, א. המשך תרס"ו עמוד יג. ובכמה
מקומות.
40.
ישעיה מ, ח.
ישעיה מ, ח.
41.
הלכות גירושין סוף פרק ב'.
הלכות גירושין סוף פרק ב'.
42.
מגילה ו, ב.
מגילה ו, ב.
43. תהלים פט, כא.
44.
סנהדרין צז, סוף עמוד א'.
סנהדרין צז, סוף עמוד א'.
45.
להעיר מאגרת הקודש סימן ד' (קה, ב).
להעיר מאגרת הקודש סימן ד' (קה, ב).
46.
על פי מכילתא ופירוש רש"י על הפסוק בא יב,
מא.
על פי מכילתא ופירוש רש"י על הפסוק בא יב,
מא.
__________________
להדפסת מאמר החסידות [כפי שיצא לאור בשנת תשנ"ג]:
__________________
תצלום המאמר:
