איך מתבוננים בחסידות? • התוועדות עכשווית עם הרב גנדל

מסופר על כפרי נבער מדעת, שלא ידע קרוא וכתוב, שהעסיק בביתו 'מלמד' לילדיו וילמדם תורה. מכיוון שה'מלמד' היה משכיל ויודע לקרוא, חלק מתפקידו היה לקרוא את המכתבים שהגיעו לבית הכפרי. באחד הימים הגיע מכתב חדש וה'מלמד' נקרא למלא את תפקידו. הוא פתח את המכתב והחל לקרוא בקול: 'אבא שלך נפטר'.. מיד התעלף הכפרי, אך ה'מלמד' נשאר בשלו.

נשאלת השאלה: לכאורה ה'מלמד' ראה והבין את מה שכתוב במכתב קודם לכפרי, אז מדוע דווקא הכפרי התעלף והוא לא? התשובה לכך היא פשוטה. האבא, הוא אביו של הכפרי. לא של ה'מלמד'. במילא זה נוגע במיוחד לעצם נשמתו של הכפרי. את המילים הבין גם ה'מלמד', אבל הוא לא הרגיש את הדברים. הכפרי הרגיש. זה נגע לו. זה אכפת לו.

אחד מיסודות חסידות חב"ד הכי מרכזיים, היא החשיבות של לימוד חסידות בעיון ובשופי, ולאחר מכן להתבונן בו ו'להוריד' אותו לחיים שלנו. לשפה של נפש הבהמית שלנו. לא רק ללמוד ולגרוס כמו 'תיאוריה' רוחנית.. ללמוד חסידות הלכה למעשה. להוציא מכל 'מאמר' חסידות את ההוראה הפרקטית אלי. לחשוב מה ה'מאמר' או השיחה אומרים לי בעבודת השם.

אפשר ללמוד את כל תורת החסידות ולהישאר מגושם. זה לא מזיז כלום. בזמן שלומדים מתעלים, אך לאחר מכן הנפש הבהמית חוזרת לחגוג ולעשות את כל המתחשק לה. היה זמן שהנפש האלוקית נהנתה ולמדה, אך את ה'בהמה' זה ממש לא עניין.. כל הנקודה של חסידות זה שהקדוש ברוך הוא יתגלה גם ב'תחתונים'. שגם התאוות שלנו יהיו של קדושה. שכל החיים שלנו ייסובו סביב נקודה אחת – אלוקות.

לכן רבותינו נשיאנו מדגישים את הנחיצות וההכרחיות של ה'עבודה'. שוב ושוב הם חוזרים שלימוד של 'השכלה' לבד, ללא הוצאת 'בכן' למעשה בפועל, איננו שווה. כי כל המטרה של חסידות היא, שגם אנחנו אנשים עם ניסיונות ונפש בהמית – נתחבר לאלוקות, לרבי מלך המשיח. שנאהב את הקדוש ברוך הוא. שנרגיש מחוברים וקשורים לרבי בכל רגע. שיהיה לנו כיף ותענוג מאלוקות. בשביל זה צריך להתבונן. לעצור אחרי שלומדים עניין בחסידות, ולחשוב לעצמנו: מה זה נוגע אלי? איך זה יעזור לי כאשר אתמודד מול ניסיון? כיצד אחיה אלוקות גם כשקשה?

האמת היא שדבר ראשון, צריך ללמוד 'מאמר' חסידות כמה פעמים. חסידים היו אומרים שרק אחרי 3 פעמים, מתחילים 'להכיר' את ה'מאמר'.. אחרי שלומדים היטב את ה'מאמר', צריך לסכם אותו בראש. פשוט לעשות סיכום של סדר המהלכים שנלמדו. אחר כך צריך לצמצם את כל ה'מאמר' לכמה נקודות עיקריות מרכזיות ולבסוף לנקודה אחת, שהיא היסוד והבסיס שמחברת את כל ה'מאמר'. כעת צריך לחשוב ולהתבונן בנקודה הזו. לנסות 'לחיות' ולהרגיש אותה. שמה שכתוב בחסידות יהיה נוגע ואכפת לי אישית.

הרעיון של 'התבוננות', זה לא הוספת פרטים וחידושים ממה שנלמד. ההתבוננות היא השלב בו נדרש 'לחיות' את העניין. לדוגמא, כאשר אדם יוצא לטייל ונעצר מול נוף מדהים, הוא יכול להיות מרותק לנוף חצי שעהשעה ויותר. זה לא שהוא רואה דברים חדשים בנוף. הוא רואה אותו דבר בכל הזמן שמסתכל. אלו אותם עצים, עננים ופרחים. אבל הוא מהופנט לציור הטבעי הנפלא שנגלה לפניו וזה עוצר את נשמתו. זה פשוט תופס לו את הלב. ההבדל הוא, שהנוף הגשמי 'מושך' אותנו ממילא, אך כאן אנחנו צריכים לגרום לעצמנו שחסידות 'תמשוך' אותנו..

זה הכוונה 'להתבונן בחסידות'. לקחת נקודה שמעניינת אותי ולחשוב עליה. לאט לאט היא 'תמשוך' ותרגש אותי. אנחנו פשוט חייבים להרשות לעצמנו את העונג של התבוננות בחסידות. הבנת משהו בחסידות ש'מדבר' אליך? שמרגש אותך? תישאר מהופנט לחסידות! תישאר מרוכז בעניין. למה לרוץ הלאה? אנחנו חייבים לעצמנו את האושר של התבוננות.

באותו זמן צריך לשכוח מהכל, להיות שקועים לגמרי בנקודה. להיות תפוסים וטבועים בה לחלוטין. שזה יגרום לי רגש עמוק בלב של אהבה לאלוקות. ברור שכל אחד יש לו נקודות בחסידות ש'תפסו' אותו. צריך לקחת אותם ולחשוב עליהם. בטוח שאחרי תקופה הם ידברו לנו חזק ללב. הם יחברו אותנו לאלוקות ובמילא יהיה לנו כיף להיות חסידים ולהתבטל לרבי שליט"א.

בכדי להתבונן בצורה נכונה, צריך להתחיל בסדר מסודר. לא להתחיל להתבונן בבת אחת שעה.. אפשר להתחיל מדקה, 2 דקות ובסוף אפשר להגיע גם לשעה וכו'. לפני התפילה צריך להתבונן בנקודה שסיכמנו ולאחר מכן, צריך להתבונן בה בזמן התפילה.

בחסידות מוסבר שהזמן הטוב ביותר ל'התבוננות' בחסידות שתגרום לחיבור פנימי, זה דווקא בזמן התפילה. אז יש כוח מיוחד לכל אחד, להצליח להתחבר לאלוקות ולחבר גם את ה'בהמה' שלו לאלוקות. כאשר מתבוננים בתפילה, מתחילים להרגיש את החסידות. לא רק להבין ולדקלם. 'לחיות' אלוקות. שמהמוח זה ירד ללב.

המשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן מספר, שכאשר נודע לרבי מלך המשיח ב'יחידות' עמו, על אחד הבחורים שהתבונן עשר דקות לפני התפילה חסידות, הרבי נעמד במקומו בהתרגשות וחזר על דבריו בנימת התפעלות: 'בן ציון מתבונן בחסידות עשר דקות'?! לרבי נוגע וחשוב שכל אחד יחשוב חסידות ובמילא יחיה את החסידות ביום יום.

גם בחורים צעירים יכולים להתבונן, בנקודות פשוטות יותר בחסידות או אפילו בפירוש המלות בתפילה. בהמשך ניתן לחבר בתפילה גם את פירוש המלות, על פי מה שמבואר בחסידות.

לדוגמא: 'הודו על ארץ ושמיים וירם קרן לעמו', בחסידות מבואר על מילים אלו, שאת בריאת העולם ['ארץ ושמיים'] הקדוש ברוך הוא בורא על ידי ה'ממלא', שהוא בדוגמת הארה וגילוי מהבורא ['הודו']. אך את בני ישראל ['לעמו'] הוא בורא על ידי ה'סובב' או 'עצמות ומהות' ['קרן', שמבטאת את מה שלמעלה ומקיף לראש]. אפשר ללמוד את זה, אך צריך 'לחיות' עם זה. להרגיש ולחוש את העובדה שהבורא אכפת לו ממני, יותר מהבריאה כולה!

בתקופה שלנו, שאנו נמצאים ממש על סף הגאולה, החשיבות של ה'התבוננות' מקבלת משנה חשיבות. בשיחת ה'דבר מלכות' פרשת בלק תנש"א, הרבי מלך המשיח דורש מאיתנו לא רק ללמוד ענייני גאולה ומשיח, אלא גם התבוננות ו'דעת' בגאולה ומשיח. ב'קונטרס התפילה' מוסבר שגם אם אדם יתבונן שעות ארוכות במהלך היום בחסידות, הוא לא ממש יגיע ל'דעת' והרגשה באלוקות. בכדי להגיע ל'דעת' והכרה, זה כאשר הוא יתבונן בזה בזמן עבודת התפילה. התפילה היא שעת 'מוחין דגדלות' ויש בה כוח אדיר לחבר בין ההבנה להרגשה.

במילא מובנת הקריטיות של ה'התבוננות' בזמננו, בכדי 'לחיות משיח'. זוהי דרישה שפשוטה וברורה וכמו שהוסבר קודם, היא ממש מעיקרי החסידות. רק לימוד גרידא, זה 'השכלה'. צריך להוריד את זה לחיים שלנו, ל'עבודה'. במיוחד צריך להתבונן בשיחות ה'דבר מלכות', כפי שהרבי שליט"א מתבטא בשיחה הנ"ל: 'לידע ולהכיר שנמצאים כבר בהכניסה לימות המשיח'. בשיחות ה'דבר מלכות' הרבי מלמד אותנו כיצד להתבונן ולהגיע ל'דעת' והכרה, שאנחנו 'כבר נמצאים בהכניסה לימות המשיח'. איך העולם מוכן לגאולה. עם דוגמאות והסברים נפלאים.

שמעתי שהמשפיע ר' מענדל ע"ה פוטרפס, כל השנים למד בצורה קבועה את המאמרים של תש"א-תש"ג של הרבי הריי"צ. בתשנ"ג הוא שינה את מנהגו והחל ללמוד את ה'דבר מלכות' מהשנים תנש"א-תשנ"ב. זה סיפור מפליא ביותר. אם נחדד זאת, בכל שנות הנשיאות של הרבי מלך המשיח הוא עדיין למד בקביעות מאמרים של הרבי הריי"צ והיה 'חי' אותם, אך בתשנ"ג היה מונח לר' מענדל בפשטות, שכעת נמצאים בתקופה אחרת לגמרי ובמילא צריכים ללמוד את שיחות ה'דבר מלכות' ואיתם להתבונן בתפילה.

צריכים לדעת ש'עבודת התפילה' זה הסולם בשביל 'לחיות משיח'. התפילה זה מה שפותח את הלב שלנו לאלוקות, למשיח, להתקשרות לרבי, להכל! בכדי להפנים את ההדרכות של הרבי ב'דבר מלכות', צריך להתבונן בהם בזמן התפילה. ה'חיים' נמצאים בתפילה. אם אנחנו רוצים 'לחיות' משיח, מוכרחים להתפלל באריכות! התפילה זה ניתוח לב פתוח..

צריך ללמוד טוב את השיחות ולחזור עליהם, לסכם את ה'דבר מלכות' ולהוריד את זה למילים שלך, ובסוף לצמצם זאת לנקודה אחת: איך הרבי לימד אותי בשיחה זו 'לחיות גאולה'? כשחושבים על זה בתפילה, במשך כמה פעמים ואפילו תקופה, פתאום הנקודה מאירה לי בכל התפילה, ובמילא בכל היום כולו. מתחילים 'לחיות משיח' באמת. בצורה פנימית ואמיתית. מי שרוצה להכניס לעצמו את ה'דבר מלכות' ו'לחיות גאולה', צריך להתעסק ב'עבודת התפילה' באריכות.

ב'דבר מלכות' פרשת 'בשלח' תשנ"ב, הרבי שליט"א מסביר שבתקופה שלנו, 'עבודת התפילה' צריכה להיות לא רק במרירות וגעגוע לאלוקות, אלא בעיקר באופן שאנחנו ואלוקות זה דבר אחד. ובמילים של הרבי ב'דבר מלכות' ויקהל: 'ראשית העבודה היא לידע שהוא חד ממש עם עצמות'. זה גורם לדביקות ושמחה באלוקות.

זוהי תפילה באופן של 'ימות המשיח'. שאלוקות מאירה אצלנו בלב. ב'תחתונים' שלנו. כאשר מתפללים באריכות, זוהי 'גאולה פרטית'. בכדי לחיות את ה'דבר מלכות', מוכרחים להשקיע ברצינות ב'עבודת התפילה' ובאריכות בזמן! כל העניין של 'לפקוח את העיניים', להתבטל לרבי, להיות דבר אחד עם מלך המשיח – פשוט חייבים להתעסק בקביעות ב'עבודת התפילה'.

***

'אף שאמרו חז"ל שמשיח בא בהיסח הדעת, אין זה בסתירה ח"ו למחשבה והתבוננות באופן של 'דעת' ('שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק') בענייני משיח וגאולה [ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח]'..

שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'בלק' תנש"א

'כל אחד יעשה חשבון צדק לעצמו אליבא דאמת וישאל את עצמו: מתי הייתה הפעם האחרונה שהתפללת לאחר התבוננות של שעה או על כל פנים חצי שעה? וכבר לא מדברים אודות תפילה בימי החול, אלא אפילו ביום השבת: מתי הייתה השבת האחרונה שהתפלל בהקדמת ההתבוננות'?!

שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'שמיני' תשמ"ח