טור מעורר: מישהו חלם שנציין 30 שנה לג' תמוז תשנ"ד?

כבר חלפו להם ביעף, 30 שנים לג' תמוז תשנ"ד. אם נחזור לתחושה של כמעט כלל החסידים אז, ניזכר שבאותם רגעים לא נורמאליים, היה ברור לכל אחד ואחד שברגע הבא הרבי מלך המשיח יתגלה ויגאל אותנו לגאולת עולמים. כל דקה, כל שעה, כל יום וכל חודש שעברו – נדמו כתקופת נצח. הגעגועים לרבי והאמונה הוודאית בביאת המשיח, הגיעו לשיא. אף אחד לא חלם בחלומות הגרועים ביותר, שתעבור שנה ללא ההתגלות המושלמת.. מי מדבר על 30 שנים..

היצר הרע נכנס ללבבות ומנסה לזרוע רגשות אכזבה ויאוש. 'הרי עברו כל כך הרבה שנים'.. תחושת האכזבה, היא טבעית. כשם שכאשר אדם מצפה לדבר גדול ובטוח בכך שיקבלו, ולבסוף זה לא קורה, הוא חש החמצה גדולה. לכאורה אחרי ציפייה ללא הפסק למשהו שלא מגיע, אפשר ליפול לייאוש.

אך הרבי מלך המשיח מלמד אותנו בדיוק הפוך. מרגע לרגע ומשנה לשנה, הרבי העלה ומעלה את רף הציפייה והביטחון בעובדה שמשיח מגיע 'נאו ממש'. עלינו לא ליפול ברשתו של היצר. אנחנו חייבים לחזק את האמונה בדברי הרבי מלך המשיח! לעורר את הוודאות והביטחון בדברי נבואתו ש'הנה משיח בא'! עלינו לחוש שהרבי מכריז היום 'הגיע זמן גאולתכם'! לקלוט שהיום בתשפ"ד הרבי מעודד את הכרזת הקודש 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'! לא מעניין אותנו איך מסתכלים עלינו.. זו האמת ואין בלתה.

בשיחת י"ב תמוז תשד"מ, זועק הרבי שליט"א שאימתי שיהודי, אפילו בעל לב אבן, יראה את בית המקדש נשרף מולו, הוא 'יהפוך עולמות' להצילו. ג' תמוז קורה בכל רגע ורגע. בכל השנים קודם ניתן היה לראות בחוש, שלנשיא דורנו עצמו הציפייה למשיח בערה כאש. הרבי חזר שוב ושוב: 'לישועתך קיוונו כל היום' – כל רגע שביום! התחושות שלנו הינם אפסיות לעומת הציפייה של הרבי להתגלות. לרבי כואב כל רגע שהגאולה לא הגיעה.

אנחנו מוכרחים להישאר נאמנים לרבי מלך המשיח. לבטוח בדבריו. לדעת שזו עובדה פשוטה שהרבי חי וקיים בגופו הגשמי. כפשוטו ממש. זו מציאות גמורה שמקומו הנצחי הוא ב-770 בית משיח 'עד ביאת גואל צדק'. נקודה. השכינה שורה ב-770. עצמות ומהות מתגלה כאן. לא בשום מקום אחר ולא 'חצי חצי'. אין בזה שום ספק והתלבטות. כל דבר שנראה סותר לזה, הוא נסיון ודמיון בעלמא. אין לו קיום אמיתי. התורה קובעת ברורות ש'הוא בחיים ממש' וכך אנחנו חיים. בטלים לדרך התורה. זוהי לא בריחה מהמציאות. זוהי המציאות באמת לאמיתו.

לכן כלל עמך בית ישראל וחסידי חב"ד ממשיכים להגיע למעונו הנצחי של מנהיג הדור ב-770 ומשתתפים בקביעות במנייני התפילות וזמני ההתוועדויות של הרבי מלך המשיח, ביודעם ברורות ובאמונה חזקה שהרבי משתתף איתנו בפשטות ממש בגופו הגשמי הטהור. [מעניין לציין את העובדה שמאז הוצאתו של קונטרס 'בית רבינו שבבבל' בחודש חשוון תשנ"ב, החזיק אותו הרבי, עדי בוקרו של כ"ז אדר. ביטוי ברור שהרבי העביר אלינו, כאומר 'האמינו לתורה, חפשוני ב-770 אליו ציינתי בקונטרס'..].

ניתן לראות במוחש, שמי שמאמין ובטוח בדברי הרבי מלך המשיח, הוא חי חיים בריאים ושמחים, מלאים וחדורים באהבת ישראל אמיתית. קיום התורה ומצוות שלו הם בהידור. לימוד ודרכי החסידות אצלו הם בלתי מתפשרים וללא הנחות.

הוא מתבונן בחסידות ומתפלל באריכות בחיות מיוחדת. הוא עוסק ב'מבצעים' והפצת חסידות ב'שטורעם' אחר לגמרי. הוא מתוועד ולומד ב'קאך' גדול. הוא שומר את ה'סדרים' בזמנם ומתעסק ב'אתכפיא'. הוא לומד ענייני גאולה ומשיח ואת שיחות ה'דבר מלכות' בדקדוק. הוא לומד את תורתו של הרבי. הוא רואה וידאו של הרבי ושומע התוועדויות של הרבי. כי אצלו יש אלוקות עכשווית. 'הרבי חי וקיים', זה מתבטא ב'עבודה' במעשה בפועל.

לכן מובנת בפשטות החשיבות להתעורר ולהתעצם באמונה הוודאית בדברי הרבי שליט"א. בחשיבות ההימצאות בבית משיח. פשוט ללמוד היטב את שיחותיו הקדושות ולהתבונן בהם. בפרט בזמן 'עבודת התפילה' באריכות, כפי שחסידות מלמדת שדווקא בתפילה, זהו הזמן להוריד את השכל וההבנה ל'דעת' והכרה והרגשה פנימית. כאשר האמונה יורדת 'פנימה' לשכל וללב, הכל אחרת לגמרי. אז האמונה בנצחיותו של הרבי, היא 'על מפלגתית' וחדורה באהבה ישראל. זה נותן אפשרות לשבת עם השני שחושב אחרת ממני ולהקשיב לו. ניתן להתוועד ביחד באהבה. וזה לא מוריד אף טיפה אחת מהביטחון והאמונה. זה רק מתחזק ומתעצם.

עניין זה נוגע למעשה בפועל, דבר ראשון בהכרה והדרך בעבודת השם. כאשר חדור אצלנו ש'אלוקינו חי' – במילא 'תורה ומצוות נצחיים המה'. הכל שריר וקיים באופן מוחלט. כאשר הרבי חי וקיים במודע, עובדים את השם ברצינות יותר ובחיות מיוחדת מתוך שמחה. אלוקות ממשיכה וביתר שאת להיות מוחשית ואקטיבית. האמונה הפנימית במשיח וגאולה רק מתעצמת. במילא זה מתבטא במעשים לזירוז הגאולה ודיבור אינטנסיבי סביב זה.

דבר שני, זה פשוט מידע מעשי לאיזה מקום יש להגיע עם המשפחה ועם המקורבים. לדעת שישנו מקור חיים שנובע. מקומו ב-770 בית משיח בניו יורק. אין שום דבר מלבד 770. שם הבורא שוכן. זהו 'בית רבינו'. שם השכינה שורה. לעולם לא יטוש הרבי את עמו ואת נחלתו ב-770 לא יעזוב.. האהבה והגעגועים שלנו לרבי עוברים כל גבול.. הלב מתפרץ והדמעות נשפכות כמים.. רבי! מלך המשיח! רצוננו לראות אותך! די לגלות!! העולם כולו מוכן להתגלות.

בעזרת השם, השנה בוודאי כבר לפני ג' תמוז, נזכה סוף סוף לחזות שוב בפניו הקדושות של אבינו מלכנו, כאשר יגאל העולם כולו לגאול עולמים. נתאחד כולנו ונכריז באחדות החסידים וכלל ישראל, את הכרזת הקודש שהיא נקודת ההתקשרות לרבי מלך המשיח, תמצית חיינו ונקודת הכובד של כל התורה ומצוות: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!