ארגון 'לחלוחית גאולתית' מגיש התוועדות מיוחדת עם הגה"ח הרב ישבעם הלוי שיחי' סגל – מזקני משפיעי חב"ד בארץ הקודש (בהמשך להתוועדות שפרסמנו באתרנו) • בהתוועדות מסביר הרב סגל כיצד מתכוננים ל'עבודת התפילה', מבהיר את הדרך הביצועית לעבודת התפילה ומדגיש שבכדי להאמין ברבי מלך המשיח ובעובדה שהוא 'חי וקיים' בצורה פנימית שתופנם באדם, מוכרחים להתפלל באריכות • ומה הקשר למשפיע הדגול ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן? • לחיים ולברכה! • לקריאה
•••
בכדי להצליח ב'עבודת התפילה', צריך להתכונן, כראוי לעניין כה חשוב. 'עבודת התפילה' מתחילה בלילה שלפני התפילה בבוקר, דהיינו, בקריאת שמע שעל המיטה. לפני קריאת שמע צריך להקדיש זמן מסויים (בהתחלה – לפחות כמה דקות), ולהתבונן במה שעבר עליו היום, ולציין את הדברים השליליים שעשה ולהחליט שלמחרת לא יחזור עליהם בשום אופן! וכמובן להזכיר במה התנהג כדבעי וכיצד למחרת יוכל להוסיף בזה בצורה טובה יותר. כמו החסיד שהיה אומר 'מחר יהיה אחרת לגמרי'. וגם אם לא מצליחים לעמוד בהחלטה כראוי, אין להתייאש.. אלא לחזור בלילה השני שוב על ההחלטה, וכן בלילה השלישי.. עד שמצליחים!
אחד הדברים החשובים ב'עבודת התפילה', היא העובדה שצריך להיות בזה סדר של 'קדימה ואיחור'. בכדי להגיע למצב נפלא כזה, שנפש הבהמית של האדם תאהב עניינים אלוקיים, צריך דבר ראשון להחליש את תוקף התאוות הגסות של הנפש הבהמית. וזה נעשה על ידי 'אתכפיא'. דהיינו, להתאפק ממילוי התאוות הבהמיות. כי כל כוח בנפש מתחזק על ידי פעולתו בגוף, ונחלש על ידי העדר פעולתו. במילא, כאשר האדם כופה את עצמו לא למלאות את מה שמתחשק לו, לא ליישם את המאווים שלו, אז הוא מערער ומחליש את כוחה של נפש הבהמית.
יכול להיות חסיד או בחור שיגיד לעצמו: קשה לי לעסוק ב'אתכפיא', ואם זו ההכנה לתפילה, אזי אינני יכול להתפלל.. אז צריך לדעת שלא מדובר כאן דווקא על כפייה בעניינים גדולים.. אפילו אם האדם מכופף את עצמו רק פעם אחת במהלך היום, שלא לעשות מה שמתחשק לו, זה גורם לחולשה ליצר. כל פעולה ולו הקטנה ביותר של כפייה, זה כבר מוכנות והתקדמות לקראת התפילה. צריך לעשות כמה שאפשר. 'תפוס כפי יכולתך'. לא חייבים לעשות הכל. אך אפילו כפייה קטנה עכשיו, תעזור בהמשך לכפייה בדברים יותר גדולים.
איך לומדים 'הרבה חסידות'?
אבל הכפייה בלבד, רק מחלישה את היצר. והמטרה היא לזכך ולהעלות את המידות הבהמיות. איך עושים את זה? כאן צריך להתקדם לשלב השני, והוא לימוד תורת החסידות בהבנה והשכלה. מכיוון שהמידות הם תוצאה ומשתלשלות מהשכל, במילא נצרך כאן שינוי תודעתי בשכל האדם, שעל ידו ישתנו המידות והרגשות בלב. זה נעשה באמצעות הנפש השכלית הטבעית, על ידי שלומדים הרבה חסידות, ובהתבוננות בהשכלה שלומד. בהתחלה צריך ללמוד דברים יותר פשוטים ומובנים, מאמרים שקלים יותר להבנה, עד שבהמשך מתקדמים ללימוד מעמיק ונעלה יותר.
כאשר אומרים ללמוד 'הרבה חסידות', לפעמים המחשבה שעולה בראש היא, שהכוונה היא ללמוד הרבה מאמרים ולדפדף הרבה דפים.. אבל האמת היא, שלימוד של 'הרבה חסידות' לא נמדד בכמות החומר, אלא בהתחברות לנלמד. להבין חסידות בצורה טובה ולהעמיק בזה, בצורה כזו שהחסידות תלמד אותנו. להתאמץ להפנים את השכל האלוקי של חסידות.
את זה ניתן לעשות על ידי ההתבוננות בחסידות וריבוי ההעמקה בעניינים האלוקיים בתפילה. אז זה הזמן בו מפנימים את לימוד החסידות. כי החסידות היא הרי 'חכמה בינה ודעת'. זאת אומרת שצריך גם להתבונן ולהרגיש את לימוד החסידות. כל ה'השכלה' שיש בחסידות היא בכדי שנגיע להכרה ש'מה גדלו מעשיך השם', וככל שמתעמקים יותר בגדולת השם, כך לומדים 'הרבה חסידות' באמת.
כאשר אדם לומד בצורה טובה אודות גדולת השם, אודות בריאתו ומעשיו הנפלאים ('מה רבו מעשיך השם' ו'מה גדלו מעשיך'), ומעמיק ומתבונן בזה, הוא מבין את הטוב שיש באלוקות, ובעקבות כך הוא מרגיש רצון, להידבק בדבר הכל כך טוב הזה שנקרא 'אלוקות'. זהו השלב השלישי והעיקרי, להתבונן ולהפנים את ה'השכלה' של החסידות ברגש הלב, וזה קורה לפני התפילה ובזמן התפילה עצמה.
לרכז את המחשבה בעניין אחד
איך מתבוננים בחסידות? המשפיע שלנו ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, היה מדריך אותנו שכהתחלה צריך להתרגל לרכז את המחשבה, בלי לחשוב מחשבות אחרות. אלא לחשוב בזמן התפילה רק אודות התפילה וכוונתה. הוא היה מלמד אותנו לעשות תרגילים לריכוז המחשבה, שלא להתפזר ולהתרכז בעניין אחד.
למשל, לקחת מאמר חסידות ולחשוב עליו בלבד למשך חמש דקות, ואם למישהו קשה שיתחיל משלוש דקות, אבל בלי לאבד את הריכוז. לאט לאט זמן ריכוז המחשבה גדל. בזמני היו בחורים שהתחילו להתבונן במשך חמש דקות, אחרי זה התעלו לעשר דקות, לעשרים דקות, והיו כאלו שהצליחו לרכז את המחשבה למשך שעה ארוכה.. אחרי שמתרגלים לרכז את המחשבה, ניתן להעמיק יותר בעניינים עליהם האדם לומד בחסידות, מכיוון שהוא כבר שולט על המחשבה שלו. אז צריך להתרגל בזה, כל אחד לפי היכולות שלו.
אחרי שמתבוננים בחסידות קודם התפילה ובתפילה, המידות הבהמיות מתעלות והאדם מקבל טוב טעם ותענוג מהשכלה אלוקית, ומתרחק מהגסות שהיה נתון בה. האדם מתעדן. המשיכה שלו, האהבה והיראה שלו, נהיים לדברים יותר רוחניים.
לאחר שהאדם החליש את נפשו הבהמית ('אתכפיא'), ורומם ועידן אותה ('לימוד'), כעת אפשר לגלות יותר את הכוחות של הנפש האלוקית ('התבוננות'). להגיע לדרגה כזו שהוא יכול להתאמת עם האמת האלוקית. וזאת על ידי ההתבוננות וההעמקה באחדות השם בתפילה. להתעצם ולהתאחד עם 'עצמות ומהות'.
ייתכן שפעמים תעלה מחשבה: מה כל כך טוב בגשמיות להתפלל באריכות? מה זה עוזר לי בחיים האנושיים, בחברה, במשפחה וכו' להיות אדם טוב יותר? בשביל זה כדאי להבין מהו 'אדם טוב'. האם זהו אחד שהוא חכם ונחמד יותר ותו לא או שיש לזה משהו פנימי יותר?
האמת היא שה'טוב' הנעלה ביותר זה להיות חסיד. לשלוט על המחשבות שלו, לשלוט על המאווים והתאוות שלו וכו'. לרכז את כל הרצונות שלו לעבודת השם. לעשות את מה שהבורא רוצה, זה נקרא 'אדם טוב'. מאחר שהוא הינו היחיד שיודע מהו 'טוב' אמיתי, במילא על ידי קיום רצונו להתבונן בחסידות ולהתפלל באריכות, המידות משתנות והאדם נהיה אדם טוב ונעלה יותר. זה מתבטא ב'אהבת ישראל' יותר, בהתמודדות נכונה יותר בחיים וכו'.
להאמין באמת ברבי מלך המשיח ו'חי וקיים' – על ידי 'עבודת התפילה'
בכללות מומלץ לכל אחד ללמוד בצורה רצינית את קונטרס 'עץ החיים', שאדמו"ר הרש"ב כתב במיוחד עבור תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים'. בקונטרס הזה מוסבר איך לחשוב חסידות ואיך להתפלל וכו'. קונטרס 'עץ החיים' צריך ללמוד לפני הכל! זה יסוד בענייני עבודת השם, במיוחד עבור הבחורים ב'תומכי תמימים'. בפרט שהרבי שליט"א חילק אותו לכל אחד ואחד בשנת תנש"א, ובשיחה אודות החלוקה נאמר, שדווקא כעת בדור הגאולה העניינים שכתובים בקונטרס שייכים בתוקף גדול יותר.
נקודה חשובה לסיום. צריך לדעת ש'עבודת התפילה' גורמת לעבודה בצורה פנימית בכל העניינים, ובעיקר בעניין של משיח. אני זוכר שהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, חינך אותנו כבר בשנים ההם, שהרבי שליט"א הוא הוא מלך המשיח שיגאלנו ויחיה בחיים נצחיים עד הגאולה.
אפשר לומר שכל האמונה שלי ברבי מלך המשיח ושהוא חי וקיים וכו', הגיעה אך ורק מר' שלמה חיים. הוא היה 'מקושר' אמיתי לרבי. בצורה פנימית. הוא עשה בצורה אמיתית בלי 'צלצולים'.. ואת זה הוא השפיע והחדיר לנו בצורה הכי חזקה, שבוערת בנו עד היו. וזאת מכיוון שהוא היה 'עובד' אמיתי והתפלל שעות ארוכות בכל יום. בכדי שהאמונה ברבי מלך המשיח ובנצחיות חייו בגופו הגשמי, תחדור באמת ובפנימיות, צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'.