אלפי כרוזים פוזרו ברחבי ארץ ישראל בשנת תשכ"ה, באמצעות מטוס מיוחד שנשכר לשם כך. בכרוז נכתב שהרבי מלובביץ' הוא האדם הראוי לגאול את עם ישראל בתפקיד של 'מלך המשיח'. את הכרוזים פירסם החסיד ר' אברהם ע"ה פריז. כשנודע הדבר, ביקש הרבי מלך המשיח שר' אברהם יפסיק עם פעילות זו וישלח את הכרוזים שנותרו אליו. ר' אברהם הסתובב מיד ברחובות תל אביב ואסף את הכרוזים שהתגלגלו ברחובות ושלח אותם אל הרבי. באותה העת הוא שלח אל חברו מכתב שביטא במקצת את הלך רוחו, והרי הוא לפניכם • לקריאה
•••
ב"ה, ב' תמוז תשכ"ה
לכבוד ידידי ש"ב הרה"ח וו"ח אי"א וכו' מוהר"ר ישראל שי' עם ב"ב שיחי'
שלום וברכה!
במענה על מכתבו, מהמזכירות היה מברק להפסיק את הפצת הכרוז ולשלוח להם הנשארים עד אחד להם.
הקשב ישראל'יק. הרבי שליט"א צריך להתפרסם מסוף העולם ועד סופו, היכולת לכך מצויה והתחייבות על כך מוטלת רק עלינו. יש לנו את הכוחות לכך חובה עלינו להיות מונחים בכך עם כל מיני התחכמויות. אף אחד שלא יאמר, מה ביכולתי לעשות, ואף אחד שלא יאמר: אמתין עד שהרבי שליט"א יצווה עלי.
שני ילדים הרגו עיר שלמה, שכם, וכל זאת מכח האמונה והבטחון על הזקן ששום רע לא יאונה להם ממעשה זה, משום שהזקן יסוכך עליהם. כך צריך להיות גם אצלינו, ביטחון ואמונה טהורה ברבי שליט"א שהוא יסוכך עלינו, הן למעלה והן למטה, מכל מיני רע.
עלינו לפעול ולפעול, אבל ללא פניות אישיות כגון שהרבי שליט"א ילטף אותנו על הלחי על כך, או שמישהו אחר יאמר לי שאני עושה מעשה טוב או [לאידך] שבכלל יליגו עלינו או שיהיו לנו בזיונות דומים על כך, ועוד ועוד, שני הקווים הללו צריכים להיות אצלנו במידה שווה. העיקר היא העשיה, ואם אחר כך יאמרו לנו להפסיק, יש לציית לכך מייד. צריך לבצע את אי-העשייה באותו עונג כמו העשייה עצמה.
הקשב נא ישראלי'ק, אם תאמר כי זו מדרגה נעלית מדי עבורך, [דע לך כי:] לא ולא, מחשבה זו היא מתחבולות היצר! האמור להלן הוא רק אליך ואל האברכים שלנו: ניתנו להם [בעבר] ונותנים גם כיום כוחות בלתי מוגבלים ממש. נערים נצלו זאת. התעלו מעט מן ה'אני' העצמי. הניחו במעט את ה'אני' בצד – ואז תווכחו לראות [כי יש לכם] כוחות נעלים, היו בריאים. התחילו בעשייה וחפשו מה לעשות ואז תמצאו גם את הדרכים. רק לא לישון, [ולפעול] ברצינות.