הרב זושא פויזנר מגלה צרור סיפורים לא ידועים

א.

בתחילת שנות היודי"ם, הורה הרבי מלך המשיח לאחד התלמידים ב-770 ללמוד מסכתות זבחים ומנחות (מסכתות שאינן קלות ואף אינן קצרות), בנוסף לסדרי הישיבה ובתוך זמן קצר. באחד הלילות, בשעת חצות לערך, ישבו הבחורים בזאל הישיבה של 770 ו'השתחררו' קצת על ידי משחק בקופסא, שהייתה מונחת על השולחן, כשלפתע שמעו את צעדיו של הרבי. מיד עזבו הבחורים את הקופסא ונכנסו תחת השולחן, אך הקופסא נשארה על השולחן. כשנכנס הרבי, יצאו מתחת לשולחן. הרבי חייך לעברם, ואמר: כשהייתי בגילכם, הייתי גם כן שובב ואף יותר.

ב.

בתש"י – באחד הסעודות של הרבי הריי"צ, עמדו כמה בחורים מאחורי הדלת. ר' זושא עמד בצד המעלית (היה זה בפרוזדור בקומה השניה – ליד דירתו של הרבי הריי"צ) ומשם היה יכול לראות – גם את הפרוזדור וגם את דלת החדר. הבחורים דפקו זמן רב על הדלת, בתקווה שיתנו להם להיכנס, סך הכל היו 7-8 בחורים. לפתע פתח הרבי מלך המשיח את הדלת, ושאל את אחד הבחורים למספר הבחורים שעומדים שם. ולאחר שהשיב אותו הבחור לשאלת הרבי, ענה שישאל את הרבי הריי"צ.. בינתיים הגיעו עוד כ-15 בחורים נוספים, והאוויר נהיה דחוס. 

כעבור כמה רגעים פתח הרבי את הדלת אל הפרוזדור הצפוף, כשיד אחת אוחזת בדלת בחוזקה, מראה היד היה חיוור כשלג, וידו השנייה נשענה על מזוזת הפתח ובכך מנע הרבי מלך המשיח את הכניסה לדירה. אחד הבחורים ניסה להתכופף אל מתחת ידו של הרבי ולהיכנס, והרבי מנע זאת ברגלו. כשהבחין הרבי שהפרוזדור מלא יותר מהנאמר לו קודם, הרים קולו ואמר לבחור שנשאל קודם למספר הבחורים 'דו האסט מיר געלייגט'! [=אתה שיקרת עלי!]. אותו בחור החל לדחוף את כולם, ונוצר בלגאן. 

(את מה שאמר הרבי לאותו בחור שמעו רק ר' זושא שעמד בצד ועוד אחד, מה שאין כן השאר לא שמעו כתוצאה מהרעש, ואף לא ראו למי אמר זאת). כעבור כמה שנים נפטר אותו בחור.. מוסיף ומספר ר' זושא: לאחר שנים לאחר כמה שנים, ניסו,כמה בחורים לברר מי היה אותו הבחור, על ידי בחור שעמד לידי, והוא התנה זאת בשניים: שיביאו לו סכום כסף נכבד, ושיקבלו רשות ממני. כנראה שהיה להם קל יותר לקיים את התנאי הראשון, אך את השני לא הצליחו..

ג.

בסוכות תש"י, ישב הרבי מלך המשיח ולמד בסוכה במרפסת (היכן שכיום הכניסה לעזרת נשים).לרבי היה את לולבו של הרבי הריי"צ, ור' זושא ועוד שלושה בחורים שחפצו לברך על לולבו של הרבי הריי"צ, נכסו לסוכה וביקשו מהרבי לברך על הלולב. הרבי לא הרים את עיניו מהספר שבו למד, ורק אותת בידו הקדושה – שיכולים ליטול את הלולב. שניים מהבחורים נטלו את הלולב וברכו, ולאחר מכן השלישי נטל את הלולב, החל לבודקו והראה אי-שביעות רצון. כשהעיר על כך לרבי, אמר לו הרבי (ולא הרים את עיניו מהספר): 'אם אתה לא רוצה אתה לא חייב'.

ד.

בהלוויית אימו של ר' זושא, חרג הרבי מלך המשיח ממנהגו הקבוע לעמוד בפתח 770, ויצא למדרכה, חצה את רחוב קינגסטון ושם עמד. הרכב עם המיטה (שהיה אמור להגיע לשדה התעופה ומשם לארץ), כבר עבר והרבי המשיך לעמוד. אף שהעירו לרבי שהרכב כבר חלף, הרבי המשיך לעמוד כ-25 דקות (לגירסא אחרת – הרבי עמד משך זמן שהרכב הגיע לשדה התעופה), ואז חזר ל-770.

ה.

פעם ניקו שני בחורים את המדרכה שבחזית ביתו של הרבי מלך המשיח, שהייתה עמוסה בשלג – בכדי שהרבי יוכל לעבור. הרבנית נ"ע שראתה את מעשיהם, הציעה להם להיכנס לבית לשתות קפה עם עוגה. הם סירבו כמובן, אך הרבנית הפצירה בהם באומרה שהרבי לא יהיה מרוצה מזה. הבחורים הסכימו ונכנסו לסלון לשתות משהו.

ו.

באחד השנים בשבת בראשית, מכרו הגבאים ב-770 יותר דברים מכפי הנהוג בכל שנה. אמר הרבי מלך המשיח: 'אט אט ימכרו אותי'.. (כי מכרו אפילו דברים 'וירטואליים').

ז.

כשהגיע הרבי הריי"צ לארצות הברית, ועשה את כל השטורעם ש'אמריקע איז ניט אנדרעש', היו כמה שרצו ל'הרגיע' (כביכול) את הרבי, באומרם שבכל זאת אמריקה שונה ושלא יהי כזה קנאי. השיב הרבי הריי"צ שלא הוא הקנאי אלא חתנו קנאי..

ח.

כשהגיהו והקלידו מאמרים של הרבי מלך המשיח בשנים הראשונות, ארע פעם שר' אברהם פריז הקליד את המאמר ונפלו הרבה שגיאות כתיב. כשנכנס ר' שמואל לוויטין לרבי קבל בפני הרבי שלא לומדים את המאמר מכיוון כי רבו בו ה'טעות סופר' ושגיאות (ולא יודעים מה נכון ומה טעות). אמר הרבי: 'את השגיאות של ר' אברהם ניתן ללמוד'..

ט.

ר' יוחנן גורדון היה הגבאי ב770 – בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי מלך המשיח, ותמיד העלה את הרבי לתורה ללא אמירת שמו של הרבי שליט"א. בשמחת תורה שהיה צריך לומר את שמו של הרבי בעת אמירת הקריאה ל'חתן תורה' או 'חתן בראשית', היה רועד כולו, וזיעה ניגרה מפניו.

י.

היה פעם מלמד תמים שלימד ילדים בגיל 9-10. פעם נכנס ליחידות, והרבי אמר לו, שיסביר לילדים אודות גדלות הבורא. המלמד שאל את הרבי, הכיצד יוכל להסביר לידים קטנים גדלות הבורא? אמר לו הרבי: 'באם הקדוש ברוך הוא יכול לצמצם את עצמו, באופן כזה שאנחנו יכולים להבין (כביכול) גדלותו, בוודאי שיכול להצטמצם עוד קצת שגם ילדים יוכלו להבין בגדלותו'.