הראש או הלב? מכתב סוער מלא רגש התקשרות לרבי

אל כבוד ידידי הנכבד והכי נעלה הרה"ג הנודע לשם תהלה וו"ח אי"א מוהר"ר ישראל שי' דזיקאבסאן.

שלום וברכה!

מכתביך קבלתי, תודה עבור פרטיות הידיעות, בדבר אגודת חב"ד, אף כי מצערני המצב ביותר, כי רואה הנני אשר יכול ח"ו להשאר כל הענין עוד הפעם בבחינת עומד, מחמת חוסר האמצעים להנהלתה, וכי אי אפשר להתדבר יחד בזה? אשר באמת היה ראוי אשר כולם יאזרו כחות יתירים על זה. אבל רואה הנני כי רחוק הדבר עדיין מהתאחדות הכחות יחד, אבל אחרי כי נכנסת בהענין תאזור כל הכחות שיהיה קיום הדבר. וודאי כי מוכרחים כל ההוצאות ואין שייך לקמץ בזה.

יתר אריכות דברי מכתבך אודות הרר"י, הנה באמת הדבר כי לא כתב שום פרטים ורק כתבתי לך כי אתך הנני בא יותר בכתובים אשר כפי הנראה, כפי שרמז לי אחד בהמכתבים, אשר כולם הם ברוגז עלי אשר הנני בא רק אתך בכתובים, ועל כן זה זמן נכון אשר לא נתקבל ממי שיהיה שום מכתב.

לפועל הדבר לבד כי אתך הנני מדבר עד הנה יותר בלא פוליטיק און מער צום אמת [=בלי פוליטיקה ויותר לאמת], ורק במכתבך זה האחרון ראיתי כי מוכרח הדבר לצאת פון ריינעם אמת [=מהאמת הנקיה].

כי מזכיר הנך במכתבך כי הנני מדבר עמך בסטררשונקעט [=באיומים, בחריפות]. התחלתי להעלות על זכרוני לראות בהקאפיעס [=בצילומים] מהמכתבים ולא מצאתי שום סטררשונקעט. ובלי ספק אשר לו ראית וקראת המכתב שלי עוד הפעם, לא היית קוראו באופן כך. כי זה שכתבתי 'ביד חזקה אמלוך' לפי מכתבך, איך הנך חושב, על מי נאמרו הדברים, מי הוא המולך. דאס איז פשוט וי מיא רעט צווישין זיך, אז תמימים מוזן זיך הרלטין בר פנימית. לפחות הרלטין זיך אט וי כלל ישראל בכלל בר תורה ומצוות [=זה פשוט, כפי שמדברים בינינו, שתמימים צריכים לאחוז בפנימיות. לפחות לאחוז בזה כמו כלל ישראל בתורה ומצוות].

וזהו מחשבתי הרגילה שהנני חושב זה לעצמי. וארום שטייענדיק אין אונזער מצב, וואס אגאנצע וואך איז ועגין דאוונען אפ גערעט, און חסידות בעיון אויפין שפיץ מעסער, און במילא מובן וואס פאר א שבת עס איז. פאלט אמאל אריין א מחשבה, נאכין מאנען באיי זיך, הנפש הבהמית מטיל הרהור, נו בדוחק דארפין זיין א חסידעשער בעל הבית, ניט וי מען האט זיך אמאל געטראכט. און עס האלט אפ אט די מחשבה, אז יעדערער במצבו הרוחני וי די השגחה העליונה האט עם געבראכט, אויף ויפיל ער איז מצד החושים ולימודו שייך לפנימיות. קען מען זיך פון דעם ניט אויסטאן. איז טראכטין'דיג אז מי שראייבט אזא שפראך הייסט סטראשונקעט, און צאלסט אפ רסטראשונאק פאר רסטראשונאק.

די נפקא מינה, גם לדעתך האב איך דיך געסטראשעט, ועמען סטראשעסטו, אויב חלילה אז איבער דעם ועסטו ווייניקער טאן, איז מיט מיין אפ טאן ועט זיך נאך איימעצין אפ טאן. [=בעומדנו במצבנו, שבנוגע לעבודת התפילה כל השבוע – מוחלט. חסידות בעיון – על קצה המזלג, ובמילא איזו שבת כבר ישנה. אזי לפעמים נופלת מחשבה, לאחר הדרישה מעצמי, נו, בדוחק צריך להיות יהודי חסידי (לא כפי שחשבנו פעם). ומחשבה זו עוצרת ודורשת, שכל אחד כפי מצבו הרוחני, היכן שההשגחה העליונה הובילה אותו, וכפי שהוא מצד החושים והלימודים שייך לפנימיות. אי אפשר להתחמק מכך. אז לחשוב ששפה כזו נקראת 'איומיים'.. וחלילה שבגלל דברי תפעל פחות].

בהכרח יהיה ליקח שיעור בהלכות פוליטיק, אך זאת אכתוב לך, כי לאחר כל זאת אתה אינך צריך לדבר עמי בפוליטיק. תוכל לדברני וי חסידעשע יונגע לייט רייד צוא ווישין זיך [=כפי שאברכים חסידיים מדברים בינם לבין עצמם]. זהו מאמר המוסגר.

נחזור להענין, הנה בדבר הרר"י לדעתי הבנתי כן מראש אשר הנהגתו אינה מתאימה, וכן כתבתי לו, שאין זה רק שאינו מתנהג בפוליטיק, רק מתנהג בהנהגה אשר אי אפשר לקבלה, און ער דארף ניט מרכין באמת הנהגות פון ר' הלל זצ"ל. אבל בכל זאת דארפסטו אויך ניט זיין קיין היציקער, און דארפסט מכל מקום ברטראכטין איידער דו ביזט מחליט א זאך. זאת אומרת, מי דארף זיך רעכענען אז ער איז פארט א איד ואס טוט 30 יאהר אין 'עבודה', איז די מדות אנדערע. און מי איז ניט מחויב צוא אפ פסקענען אז דאס ואס ער האט ועגין א ארט גערעט שראף, אדער פררכרפט, ואייל ער האט ניט געוואלט דערלאזין מקדים זיין 'תומכי תמימים' פאר 'מעמד', איז דאס נאר מצד פניית עצמו. 

[=ובאמת אין הוא צריך לנהוג בהנהגות ר' הלל (פאריטשער) זצ"ל, אבל בכל אופן גם אתה אינך צריך לרגוז. צריך אתה להתבונן לפני שאתה מחליט דבר. צריך להתחשב בכך, שבכל זאת הוא יהודי שעוסק ב'עבודה' 30 שנה, אז המדות אחרות. לא מחוייבים לפסוק שזה שדיבר בחריפות ולא רצה להרשות להקדים (התרומה ל) תומכי תמימים לפני (התרומה ל) מעמד, זה היה רק בגלל פניה אישית].

..התבונן בזה הרעש, דער נידעריקסטער און קלענטסער משולח ואלט דאך גענומען 10 מאל אזוי פיהל, דארפין זיך רעכענען מיט דעם, און די זאך טוט ער איבער געגעבין די גאנצע יאהרין. נאר זריין שטעלין זיך רזוי שטררק יכולים לחשוב באחד משתי פנים, או אפשר כפי האמת, מרגיש אשר בכלל ענין ה'מעמד' יש לו דין קדימה. ואייל 'תומכי תמימים' איז 'תומכי תמימים', אז דער רבי איז דא, און אנדערש קען קיין תומכי תמימים ניט זיין, איז דאס היות אז תומכי תמימים בא אונז איז א ענין נפשי, אבל הוא כמו וי א קאפ און הארץ, אשר שניהם הם אברים אשר הנשמה תלויה בהם, אבל בראשונה איז די קאפ, און דער נאך די הארץ.

איך ווייס [ניט] וי איז די אמונה בר אנדערע, בא מיר איז אזוי אז דער רבי אליין שטייט העכער בא מיר מכל נטיה ופניית עצמו בעניניים. ועוד ברוסיא בליענינגראד אמר לי 'מעמד איז די קאפ, תומכי תמימים איז די הארץ, דער סדר איז קאפ, הארץ'.

ועל כן אין לתמוה על הרר"י, אבל אז מיר ועלין ניט ועלין אופ הייבין אזוי עם, איז כפשוטו דער חוש אז א מענטש איז ואס ער טוט ויל אז עס זאל זיין קענטיק ואס ער האט אופגעטאן, וביחוד בזמן ההוה אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א במצב בריאותו הוא במצב אשר אינני רוצה להזכיר על שפתיי.

[=התבונן בזה הרעש. ה'משולח' הפשוט היה לוקח לעבודתו עשר פעמים כך, ואת עבודתו הוא עושה בהתמסרות כל השנים. אם כך יש להתחשב בו. רק את התוקף שלו אפשר להסביר בשני אופנים: או כפי האמת שמרגיש שבכלל ענין המעמד יש לו דין קדימה. היות ותומכי תמימים הוא תומכי תמימים כשהרבי נמצא, ואחרת לא יכול להיות תומכי תמימים. תומכי תמימים הוא אצלנו ענין נפשי, אבל הוא כמו ראש ולב, אשר שניהם הם אברים שהנשמה תלוי' בהם, אבל בראשונה הוא הראש ואחר כך הלב. אינ[נ]י יודע איך האמונה אצל אחרים. 

אצלי זה כך שהרבי עצמו עומד למעלה מכל נטיה ופניה. ועוד ברוסיא בלינינגרד אמר לי: 'מעמד זה הראש, תומכי תמימים זה הלב. הסדר הוא ראש, לב'. ועל כן אין לתמוה על הרר"י. אבל אפילו אם לא נרצה 'להגביהו' כל כך, אזי גם בפשטות החוש של בן אדם הוא שמה שהוא עושה הוא רוצה שיהיה ניכר מה שפעל בזה. וביחוד בזמן ההווה אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א במצב בריאותו הוא במצב אשר אינני רוצה להזכיר על שפתיי].

חושב הנני ברור אשר כל השתדלותו בזה הוא בשביל זה, וארום אז דער רבי איז ניט געזונט ולפי דברי הרופאים קען מען העלפין בעזה"י, און איבער געלט ח"ו קען דאס נפסק וערין ח"ו, קען מען חושד זיין איינעם פון אונז אז ער מיינט ניט מיט א אמת?! [=היות שאם הרבי לא בריא ולפי דברי הרופאים אפשר לעזור בעזה"י, ובגלל כסף יכול הדבר להיפסק ח"ו, האם אפשר לחשוד במישהו מתוכנו שהוא לא מתכוין באמת?!]. אתה בעצמך הנך כן אשר הסכמת להתעסק וכו', ורק להיות כי מתומכי תמימים פונים אליך במכתבים, ועל כן הנך מרגיש יותר המצב בתומכי תמימים.

ועל כן אין צריכים להתרגש, און בכלל להתנהג יותר במדת הלל הזקן. בהנוגע לפועל למצב בריאות כ"ק, הנה האמת אגיד לך אשר רק זה כששה שבועות כמדומה אשר כתב לי, כי בכלל מרגיש הטבה במצב בריאותו, מני אז לא היה לי מכתבים בזה. ולהיות כי נתקבלו אלי הרבה מכתבים בענין זה, כתבתי לכ"ק אשר אנ"ש שואלים במצב בריאותו, ועל כן נכון שאדע ממנו דברים ברורים כמו שהוא, ועל זה קבלתי שלשום ידיעה בזה והנני מניח בזה העתק ממענתו.

ועד אכתוב לכל אחד בפרט, הנני מצרף לזה גליון קטן למען יהיה ניכר כי נכתב זה להאגודה למען אשר הכל יקראו וידעו הצריכים לזה..

ידידך הדורש שלומך וטובתך נצח בגשמיות וברוחניות, מברכך בחג פורים שמח, ובחג הפסח כשר ושמח