לקראת שבת 'זכור', בו אנו מצווים לזכור ולמחות בזכרו של עמלק, כמבואר בתורת החסידות בריבוי מקומות עניין זה בעבודת האדם, אנו שמחים להגיש לקהל הגולשים חלק ממאמר דיבור המתחיל 'זכור את אשר עשה לך עמלק', שאמר הרבי מלך המשיח בשבת פרשת 'תצווה' ו'זכור' בשנת תשח"י, בבוקר לפני התפילה בחדרו הקדוש • ומה הקשר ל'עבודת התפילה'? • לקריאה
•••
'וביאור החילוק שבין עמלק לשאר האומות כפי שהוא בעניין העבודה, דהנה ידוע שז' האומות הם ז' המידות הרעות, שהם המקור לענין העבירות, שעל זה אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אאלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שהרוח שטות הוא עניין המידות רעות שמכסים על האמת.
ויש בזה כמה פרטים, והיינו שיש מי שבא לענין העבירה מצד זה שנדמה לו שעודנו ביהדותו ואינו נעשה נפרד, אבל אילו הי' יודע את האמת כמו שהוא שעל ידי העבירה נעשה נפרד, אזי לא היה עושה זאת בשום אופן, וכמאמר אדמו"ר הזקן: אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קאָן ווערן אַ נפרד פון אלקות [=יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלוקות], ואם כן, אילו היה יודע שעל ידי העבירה נעשה נפרד, כפי שהוא באמת, לא היה בא לידי עבירה, אלא שזהו מצד הרוח שטות שמכסה על האמת.
ויש מי שהרוח שטות אצלו היא למטה מזה, שחושב שאין איש רואה אותו ואין שום אדם יודע מזה, כמאמר רז"ל כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. ומצד הרוח שטות הרי הוא בא לידי תאוות בדברים המותרים, ועד תאוות בלתי רצויים, ועד שנופל בתאוות דברים האסורים ממש, שבא לעשות עניני עבירה בדברים ותאוות כאלו שאינם לפי מהותו לגמרי, דהיינו שמצד מהותו ושכלו כפי שאינו מעוור מהתאוה, אין לו שייכות אליהם כלל, אלא שהרוח שטות והתאוה מבלבלים מהותו, ועניין הבלבול הוא שמהפכים את מהותו ושכלו שנעשה מהות אחר (עס איז ניט ער), להיות נלהב ולהוט (צוקאָכט און פאַרקאָכט) ומושקע בתאוות כאלו שמצד עצמו לא היה שייך אליהם כלל.
והנה סיבת הרוח שטות (כפי שהיא בדרגא היותר עליונה) הוא העדר הגילוי אלקות (לא רק בנפשו הבהמית, אלא גם) בנפש האלוקית, והיינו, שמצד זה שאלוקות הוא בהעלם אצלו, הרי הוא בא להעניינים הלא טובים, שמקורם הם ז' המדות רעות, שזהו עניין ז' האומות כפי שהוא בעבודה. וכיון שהסיבה בזה היא ההעדר דגילוי אלוקות, מובן, שעניין זה הוא מצד ההעדר או החיסרון ב'עבודת התפילה', כי, על ידי 'עבודת התפילה' נעשה גילוי אלוקות בנפשו הפרטית וגם בעולם, שזהו סדר עבודת האדם במשך היום, שבתחלת היום הנשמה היא רק באפו, ואחר כך על ידי עבודתו ב'עבודת התפילה' פועל המשכת גילוי אלוקות בנפשו הפרטית, שמתפשט הגילוי בכל הציור קומה שלו, ועד שנמשך גם בעולם.
וכל זה הוא כאשר 'עבודת התפילה' היא כדבעי, אבל כאשר 'עבודת התפילה' היא שלא כדבעי, אזי לא נעשה אצלו גילוי אלוקות, אלא האלוקות הוא בהעלם אצלו, ומצד ההעלם בא הרוח שטות המביאו לז' המדות רעות, שהוא עניין ז' האומות, שהם השורש לענייני העבירות. וכיוון שהסיבה לזה היא העדר הגילוי אלוקות, מובן, שאפשר להיות בזה התיקון בדרך בירור, על ידי המשכת גילוי אלוקות, והיינו ש'עבודת התפילה' תהיה כדבעי, שעל ידי זה פועל הגילוי אלוקות בנפשו, ובמילא נעשה הבירור בז' האומות, שהם ז' המדות רעות'.
הנחה בלתי מוגה