בקשר לשיחתו של הרבי מלך המשיח בפרשת 'שופטים' תשנ"א, בה מוסבר על העובדה שרבותינו נשיאנו הם בדרגת נביאים (כהקדמה לביאת המשיח – כדברי הרמב"ם), ועל הצורך לפרסם לכל באי עולם שנבואתו העיקרית של נביא דורנו היא ש'הנה משיח בא', ולאחר שעברו מאז כמה עשורים ולמרות זאת עדיין לא הגיעה הגאולה, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש שיחה מרעישה משנת תשמ"ד, בה מתייחס הרבי לטענה זו בקשר להכרזתו של הרבי הריי"צ הכריז 'לאלתר לגאולה' בשנות תש"א-תש"י – והרי משיח עדיין לא בא! הייתכן שהרבי טעה חס ושלום בדבריו?!.. • 'קושיא זו עצמה באה מצד העובדה שחדורים ברגש הגלות' • לקריאה
•••
'בהמשך להמוזכר לעיל אודות ענין הגאולה – ישנם כאלו שמתעוררת אצלם תמיהה ופליאה [אף שמטעמים מובנים אינם מעלים תמיהה זו על דל שפתם]: היתכן, מהרהרים הם, שיושב לו יהודי לדבר ברבים, ובכל התוועדות והתוועדות מכריז ללא הרף ואינו מפסיק לדבר אודות נושא אחד – ביאת משיח צדקנו, וחוזר על הכרזת בעל הגאולה ב'הקריאה והקדושה': 'לאלתר לגאולה', ובהדגשה – שאין זה דבר שנדפס בלבד, אלא הכוונה לביאת משיח צדקנו בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ותיכף ומיד ממש, ביום זה עצמו, ובנידון דידן – יום השבת פרשת פינחס תשד"מ!
וכמו כן אומרים בכל פעם שינגנו 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו', ומדגישים שאין הכוונה 'במהרה בימינו' מחר, אלא היום ממש! בודאי מאמין כל יהודי שמשיח צדקנו יכול לבוא בכל רגע – 'אחכה לו בכל יום שיבוא', אבל אף על פי כן, מהרהרים הם, מהי פשר ההנהגה לדבר ללא הרף על ענין זה, ולהדגיש בכל פעם שברגע זה ממש יכול לבוא משיח צדקנו – דבר שקשה לפעול ברגש של האדם שיתייחס לכך כאל דבר מציאותי, בשלמא כאשר מזכירים פעם אודות ביאת משיח צדקנו – נו, סוף כל סוף הרי זה מעיקרי האמונה.. אבל מהו פשר הדיבור והלהט בענין זה ללא הרף, בכל התוועדות והתוועדות, כאילו היו רוצים להכניס את הדבר בראשם של השומעים בכוח..
ויתירה מזו – ממשיכים להרהר – אותו יהודי שמדבר אודות ביאת משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים תיכף ומיד ממש. הנה בה בשעה מחזיק על השולחן 'סידור' כדי שלא לטעות חס ושלום בנוסח ד'ברכה אחרונה', שבה מדובר אודות הגאולה בלשון עתיד! וכמו כן מחזיק את הסידור כדי לומר בתפילת מנחה 'צדקתך צדק' – ענין הקשור עם גלות כו', דבר והיפוכו!! אלא מאי – מסיקים הם – ענין זה הוא בגדר של 'חלום'.. חלום טוב ויפה, ובנוסח התפלה שאומרים בעת ברכת כהנים: 'שיהיו כל חלומותי עלי ועל כל ישראל לטובה', אבל לא דבר מציאותי [והרי גם בהלכה מצינו חילוק בין דבר מציאותי ל'חלום'], ואם כן, טוענים הם, לשם מה צריכים לדבר אודות עניני 'חלומות'?
הרהורים ומחשבות אלו אינם נובעים מחוסר אמונה חס ושלום. שכן, כל יהודי מאמין שמשיח צדקנו יכול לבוא בכל רגע, אבל אף על פי כן, בידעו שנמצאים עדיין בגלות, 'אכתי עבדי אחשוורוש אנן', ואילו היציאה מהגלות תהיה אך ורק ברצונו של הקדוש ברוך הוא, כדברי בעל הגאולה בג' תמוז: 'לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב לארץ ישראל, אבינו מלכנו כו' והוא יתברך יגאלנו כו' על ידי משיח גואל צדק כו", הנה תחושת הגלות חדורה כל כך ברגש האדם, עד שהאמונה אודות הגאולה היא באופן של מקיף בלבד!.. מכיון שהאדם חדור כל כך ברגש הגלות – אינו יכול לחוש ענין של גאולה, ועד כדי כך, שכשאר מדברים עמו אודות גאולה – נראה הדבר אצלו כ'חלום'!..
אמנם, לאמיתו של דבר – ההיפך הוא הנכון.. ה'חלום' הוא – לא הדיבור על הגאולה, אלא אדרבה: מציאות הגלות היא 'חלום', שכן, מה ליהודי ולענין של גלות! ואילו הגאולה היא – בהקיץ, זוהי מציאותו האמיתית של יהודי!.. הן אמת שברגע זה נמצאים עדיין בחשכת הגלות ממש, אבל אף על פי כן, מכיון שכללות ענין הגלות הוא 'חלום' שענינו חיבור הפכים – הרי ברגע אחד יכול המצב להתהפך מן הקצה אל הקצה, היינו, שיוצאים מ'חלום' הגלות ובאים למציאות האמיתית – גאולה בפועל ממש!..
ובפרט לאחרי שנשיא דורנו הכריז 'לאלתר לגאולה', והודיע שהמצב הוא ש'הנה זה עומד אחר כתלנו', משיח צדקנו עומד מאחורי כתלנו.. וכותל זה אינו באופן של מחיצה כו', שכן, יש בו 'חלונות' ו'חרכים', ומשיח צדקנו 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים', והרי פשיטא ש'מבט של משיח' ['משיח'ס א קוק'] פועל פעולתו.. ואם כן, בודאי שבידו של כל אחד ואחד לפעול שהגאולה תבוא במהרה בימינו, ולא רק מחר או לאחר זמן, אלא היום ממש. שבת פרשת פינחס שנת תשד"מ, ובשבת זו עצמה – לפני תפלת מנחה, ובפשטות – שברגע זה ממש פותחים את העיניים ורואים שמשיח צדקנו נמצא עמנו בבית כנסת ובית מדרש זה, בשר ודם, נשמה בגוף, למטה מעשרה טפחים!..
ישנם הטוענים שמזה גופא יש להקשות: הכרזת נשיא דורנו 'לאלתר לגאולה', 'הנה זה עומד אחר כתלנו', הייתה לפני עשרות שנים, ואף על פי כן, עדיין לא בא! וגם אליהו הנביא עדיין לא בא לבשר על הגאולה! הנה קושיא זו עצמה באה מצד העובדה שחדורים ברגש הגלות.. ובמילא לא יכולים להשתחרר מ'חלום' הגלות, ולהרגיש שהמציאות האמיתית בהקיץ היא – הגאולה בפועל ממש'.
התוועדויות תשד"מ חלק ד', סעיפים יו"ד-י"ג, עמודים 2210-13