השקפה: דעת הרבי על הרבנות הראשית לישראל

עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש מכתב מעניין של הרבי מלך המשיח מכ' חשוון תשכ"א, ובו מבהיר הרבי את דעת גדולי ישראל האמיתיים על היחס לרבנות הראשית שבארץ הקודש.

'במענה למכתבו מי"ג חשון, בו שואלני על דבר יחסי לשאלת הרבנות ראשית דארץ הקודש תיבנה ותכונן, שפרסמו בשמי חוות דעת בזה במכתבי עת. ובהקדם שהפירסום במכתבי עת נעשה שלא מדעתי, זאת אומרת גם שלא ברצוני, שהרי אין זה ענין שצריך לשקלא וטריא בו כל העם מקצה מנער ועד זקן טף ונשים, ובפרט לעשות במה לפירסומי שקלא וטריא במכתבי עיתים של יושבי קרנות, וכדאי בזיון בלאו הכי לכבוד הרבנות לכבוד התורה.

וכשמפרסם אני דעתי בענינים כגון זה, הרי זה רק במקום שיש נפקא מינה לפועל, שזהו גם אחד הטעמים שעד עתה השתמטתי מלחוות דיעה בהאמור, כיון שמועד הבחירות עדיין רחוק היה, ושיערתי שכמה שינויים יחולו ועד לימים הכי סמוכים למועד הבחירות. כשביקרני פלוני והיה זה בימים ספורים ממש לפני מועד הבחירות הרשמי, ובמשך שיחתנו שאלני לדעתי בשאלת הרבנות הראשית, והרי יש לפלוני מהלכים בחוגים הקובעים בשאלה זו, מצאתי לחובתי להביע דעתי גלויה, כיוון שהיה נוגע לפועל.

ובהעלותי עתה דברים אלו בכתב, עלי להקדים עוד נקודה והיא אשר הבא לקמן דן על יסוד המצב בהווה. כוונתי לומר, כי עצם היחס שלי לכל המוסד דרבנות הראשית – הריהו מבוסס על יסוד יחס כל גדולי ישראל שקדמונו – דענין כל הנזכר לעיל שלילי הוא. וכידוע לכל העסקנים הציבוריים דרוסיה איך שהתנגדו רבני ישראל ומנהיגים האמיתיים להקמת מוסד כזה ברוסיה וסביבותיה. 

והתנגדו בכל עוז ועד כדי מלחמה בממשלה הצארית, כמובן באופנים האפשריים אז, עד שביטלו כל התכנית. והטעמים ידועים, ובאם היה ספק בנוגע לחשש שלהם האם רחוק הוא או קרוב, הרי המציאות דשנות הרבנות הראשית דארץ הקודש תיבנה ותכונן הוכיחה, אשר החששות צדקו במילואם ועוד יותר.

אלא שבעוונותינו הרבים, כפי המצב בהווה – הנה ביטול כל הענין דרבנות הראשית אם כי בגדר הטוב הוא, אבל לעת עתה לא בגדר האפשרי, כיון שלא ישמעו לזה השמאליים ואפילו לא אלו שמימין להם, אף שכל אחד נוכח במשך שנים שעברו בההיזק שהובא לדת ועניניה על ידי מוסד הנזכר לעיל ודי למבין, למרות שאלו שכיהנו במשרה זו כוונתם היתה רצויה ואולי גם מעשיהם באם היו יכולים לפעול כרצונם. והאפשריות והיכולת שלהם היו פוחתות והולכות, ובינינו לבין עצמינו, לא תמיד עמדו בניסיון. אלא שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה אל תדין את חברך וכו'.

כיון שכנזכר לעיל, אין אפשריות לבטל כל המוסד, הרי על כל פנים מוכרח למעט ההיזק הנגרם לדתנו ולכבוד התורה ונושאי התורה. וכל יום ויום שמאריכים הזמן עד הבחירות – מנוצל על ידי כמה גורמים באופן המשפיל עוד יותר מעמד הדתיים וכבוד התורה ונושאיה. ולא יאומן כי יסופר התגובות מסתם בני ישראל אשר בארץ הקודש תיבנה ותכונן במכתבים ובשיחות וכו' – לרגלי כל המתחולל מסביב להבחירות לרבנות הראשית.

ב. מובן שלא די לקבוע מועד בחירות בהקדם הכי אפשרי אלא אם כן יש מועמד מן המוכן ויש סיכויים שייבחר. על יסוד כל האמור, אמרתי לפלוני דעתי ברורה בג' נקודות, התלויות זה בזה, והן: א] מוכרח הוא אשר תהיינה הבחירות בתאריך הכי מוקדם, וכל הפועל לדחותם – לוקח עליו האחריות לבזיון נוסף לדת וענינייה בארץ הקודש תיבנה ותיכונן ומשם גם בחוץ לארץ, כמו שהורה הניסיון בחודשים האחרונים.

ב] לפי המצב בהווה – המועמד שיש סיכויים שייבחר הוא הרב ש. גורן שליט"א. ואלו המנהלים שקלא וטריא אודות אחרים גם להם ברור שחלק מאלו שמדברים אודותם לא יקבלו את התפקיד, וחלק מהם אין מתאימים לתפקיד, וחלק מהם אין כל סכויים שייבחרו, וכל השקלא וטריא הוא רק בשביל נימוקים צדדיים, דפשיטא שאין להם מקום על חשבון בזיון הדת, כנזכר לעיל.

ג] מוכרח הדבר שישאר הרב ניסים שליט"א במשרתו עתה, כי לא היתה כזאת בישראל אשר חילוניים, ואפילו סתם בעלי-בתים (שחלק חשוב מועידה הבוחרת הוא מהם), יסירו רב ממשרתו. מובן שידוע לי שמלכתחילה הנה באופן רשמי ניתנה להנזכר לעיל המשרה לזמן קבוע. אבל אין זה מבטל כלל הענין דכבוד התורה וכבוד רב בישראל, הענין דחזקה וכו'. ובודאי לדכוותיה האריכות בזה אך למותר.

הדגשתי לעיל אשר הנקודות האמורות לדעתי תלויות זה בזה, כי כולן יסודן – שמירה על הדת במצב ההוה בארץ הקודש תיבנה ותיכונן, וסתירת אחת מהן – הרי זה יגרום לבזיון נוסף ובאופן הכי מצער. כאמור בתחילת מכתבי, דברים הנזכרים לעיל מופנים הם לאלו שבידם להשפיע על מהלך הענינים האמורים. 

וגם בזה טעמי ונמוקי כנזכרים לעיל, כי שקלא וטריא (מה שאין כן גילוי דעת בזמן המתאים ובמקום המתאים) בעניינים כאלו מעל דפי עיתון וכיוצא בזה – הרי זה משפיל מעמד ומצב הרבנות באיזה מקום שתהיה, וביחוד בארץ הקודש תיבנה ותיכונן. וקל להבין. כאן עלי החובה נעימה להביע נחת רוח על מאמרו על דבר הבעל שם טוב זיכרונו לברכה, ובטח עוד ידו נטויה.

בכבוד ובברכה'.