'בעצם נוכחותו נתן תוספת עידוד לאחינו ואחיותינו בארץ הקודש בשעת הצורך': בקשר למלחמת 'חרבות ברזל' שמתקיימת כעת בארץ הקודש, אנו מגישים מספר שיחות של הרבי מלך המשיח, מתקופת מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד, ובהם מעורר הרבי על הדרך הטובה ביותר לנצח במלחמה – שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים • במה אשמים ההורים שהבריחו את בניהם מישראל בזמן המלחמה? וכיצד אפשר לשמוח בזמן שישנם אבידות בגוף ונפש לכם ישראל? • לקריאה
•••
ניצחון האוייב על ידי עבודת השמחה
'כתב רבינו הזקן בסידור, שמערב יום הכיפורים עד סוף תשרי אין הענין של אמירת תחנון ונפילת אפים וכו'. ולכאורה צריך ביאור בזה: הענינים שנפעלים על ידי אמירת תחנון, צריכים לפעול אותם גם בימים אלו – ומזה גופא מובן שהענינים שבזמן אחר צריכים לפעול על ידי אמירת תחנון ונפילת אפים וכו', הנה סגולת ימים אלו שזה נעשה דוקא על ידי השלילה של אמירת תחנון ונפילת אפים וכו', וכיון שהסידור ערך רבינו הזקן בתור 'דבר השווה לכל', אפילו יותר מאשר השולחן ערוך – הרי מובן שגם ההוראה הנזכרת לעיל היא הוראה שיכולה להיות מובנת לכולם – אנשים נשים וטף.
וכיון שגם הם מבינים שעניין התחנון הוא כשמו, שצריכים לבקש ולפעול ['אויסבעטן'] דבר מה, מבינים הם שבימים אלו נפעלים ענינים אלו דוקא על ידי שלילת אמירת תחנון, שזהו סימן על ענין של שמחה.. ומצד כל הענינים הנ"ל, הרי מובן שהדרך לסייע בימים אלו היא על ידי אופן של שמחה, ששמחה פורץ גדר'.
משיחת י"ג תשרי תשל"ד.
התוועדות י"ט כסלו בעת צרה ומלחמה..
'בין הפרטים שאירעו לאחרי התחלת מאסרו של רבינו הזקן, מסופר בפי חסידים: בעת המאסר שאלו את רבינו הזקן מספר שאלות בנוגע אליו בעצמו, בנוגע לשיטת החסידות, ובנוגע לספריו שכבר נדפסו [או שהיו עדיין בכתב], וביניהם היתה גם שאלה בנוגע למה שכתב בתניא [שהיה אז כבר בדפוס] סוף פרק ראשון, אודות השורש של נפשות אומות העולם שאינם כמו נפש השנית בישראל ש'היא חלק אלוקה ממעל ממש'. ובכן, על כל השאלות עד לשאלה הנזכרת לעיל השיב רבינו הזקן, ואילו על שאלה זו לא השיב להם רבינו הזקן. וסיפר, שכששאלו אותו שאלה זו – שתק, אבל הראה פנים שוחקות, ושוב לא חזרו על שאלה זו, ובזה נסתיים הדבר.
ולאחרי זמן ביאר רבינו הזקן מה היתה כוונתו בזה: ובהקדים שהתשובות של רבינו הזקן הוצרכו להיות באופן שיוכלו להתקבל אצל אלו שחקרו ודרשו ושאלו את השאלות, שביניהם היו אנשים מלומדים כו', ובפרט שבאותו זמן היו תחת השפעת צרפת, שממנה באו כמה שיטות פילוסופיות וכו', שחלקם היו נגד אמונה וחלקם בעד אמונה, וכמה מהשרים היו להוטים אחר ענינים כיוצא בזה, ובידעם שמדובר כאן אודות מייסד של שיטה בחקירה ופילוסופי' בחכמת הנפש וכו', היה רצונם להיות בין אלו שהעמידו בפניו את השאלות ורשמו אחר כך את תשובותיו.
ובכן, בראותם את פניו השוחקות של רבינו הזקן למשמע שאלה זו, ובידעם שעל כל עשרות השאלות ששאלו עד אז ענה להם בטוב טעם, מסתמא יבינו שגם על שאלה זו יש לו מענה, אלא שלא כדאי להם לשמוע את הסברת הדברים!.. אמנם ענין זה היה רבינו הזקן יכול להסביר להם באופן אחר, לאו דוקא על ידי פנים שוחקות. אך על זה מספרים חסידים, שבאחד המאמרים שאמר רבינו הזקן לאחרי זה, שבו דובר אודות ענין השמחה, תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה – דיבר אודות ענין השמחה שממתיק דינים, ואמר שראה זאת ב'טאיינע סאוויעט' ['טאיינע סאוויעט' נקראת הוועידה החשאית, שבה חקרו ודרשו את רבינו הזקן ככל אסירי המלוכה שהיו חשודים בהתנגדות למלך ולמשטר המלכות וכו'].
שכן, השחוק על פניו של רבינו הזקן היה לא רק למראה פנים, שהרי כל עניניו של רבינו הזקן היו באופן פנימי ואמיתי וכו', אלא בגלל שהיה אצלו ענין הקשור עם שמחה, ועל ידי זה נעשית המתקת הדינים, ששתיקתו התקבלה אצל החוקרים כמו התשובה הטובה ביותר. ומזה רואים שגם כשנמצאים ב'טאיינע סאוויעט', הרי זה זמן שצריך להיות דוקא שמחה, ואדרבה – זוהי הדרך וה'נשק' להמתיק את הדינים! ועד לאופן שלא זו בלבד שהדינים מתבטלים, אלא כדיוק הלשון 'ממתיק דינים'! שמענין ה'דינים' נעשה ענין של המתקה!
וזהו גם המענה לדעת השואלים, שלכאורה יש זמן לכל דבר, עת לשמוח כו', שי"ט כסלו בזמן כזה הוא אמנם זמן של שמחה, אבל צריך לדעת עד כמה וכיצד וכו' – ובכן, המענה הוא שאדרבה: כיון שיש צורך בהמתקה מיוחדת, וכאמור לא רק שיתבטלו הדינים אלא שמזה תבוא טובה, וטובה שיהיה בה ענין של המתקה – הרי דוקא זמן זה מתאים לשמחה ושמחה אמיתית'!
משיחת י"ט כסלו תשל"ד.
שמחה בזמנים קשים
'כיוון שבתקופה האחרונה עברנו זמנים קשים, החל מיום הכיפורים כו', הנה העצה לזה היא להוסיף בשמחה, כיון ששמחה פורצת גדר, ולא רק שמבטלת דינים אלא גם ממתיקה אותם, ולכן יש להרבות בשמחה'!
משיחת פרשת וישב תשל"ד.
בושת ההורים שהשפיעו על בשעת מלחמה ילדיהם לברוח מארץ ישראל
'בוודאי עכשיו אתה מכיר במידת הבושה שמרגישים אותם נערים, אשר בתמיכתם של הוריהם ברחו מארץ ישראל בזמן המשבר. אותם נערים מרגישים פגועים מאוד מכך שהוריהם היו צריכים להוציא אותם מארץ הקודש, שם הם היו בין כשנים וחצי מיליון יהודים כן ירבו – לברוח כמו מוגי לב מהארץ שעליה כתוב בתורה 'עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'.
ההאשמה שהם יעמיסו על הוריהם לא בקלות תישכח מליבם, וזה עשוי לקחת להם לא ימים ולא שבועות להתגבר ולשכוח אותה – אלא הרבה חודשים ואולי שנים. אינני רוצה להרחיב על נושא שהוא רחוק מלהיות זכות עבור כמה מאחינו, שלמרבה הצער איבדו את הביטחון שלהם תחת לחץ הנסיבות. אתה חייב להרגיש שמחה רבה על כך שבנך לא ברח משם ונשאר בכפר חב"ד להמשיך בלימוד התורה שלו, ובעצם נוכחותו נתן תוספת עידוד לאחינו ואחיותינו בארץ הקודש בשעת הצורך'.
מורה לדור נבוך חלק ג' עמוד 224.