'עולם הבא' בשיטת הרמב"ם • שיעור בנושא הגאולה

לשם הבנת אופן החיים בעולם הבא לאחר תחיית המתים בגאולה, עלינו ללמוד את דעות הרמב"ם והרמב"ן החלוקים ביניהם מהו אופן החיים בעולם הבא, האם יהיו אלו חיים לנשמה בגוף או לנשמה בלבד, בלא גוף.

תחיית המתים תתרחש בשיאם של ימות המשיח, או כפי שמגדיר זאת הרבי מלך המשיח בתואר 'תקופה שניה בימות המשיח', בה יתרחשו (גם לשיטת הרמב"ם) ניסים שלמעלה מדרך הטבע. אחרי שיקומו לתחיה יוליכם הקדוש ברוך הוא, לחיי העולם הבא. ובנקודה זו נשאלת השאלה, כיצד יוליכם (נשמה בגוף או ללא גוף)? שיטת הרמב"ם – אותה נלמד בשיעור זה – שהחיים בעולם הבא הם לנשמה בלא גוף. שיטתו פרוסה על פני מספר מקומות בספריו ובעזרת השם נלמד כמה מהם.

היד החזקה, הלכות תשובה פרק ח' הלכה ב'

'העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת.. כך אמרו חכמים הראשונים: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיה בראשיהם והנהנין מזיו השכינה – הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה'.

כמקור לדבריו מציין הרמב"ם לדברי חז"ל 'העולם הבא אין בו לא אכילה כו", ומכך מסיק שבעולם הבא יהיה קיום הנפש לבדה, בלא גוף [על אופן הלימוד מדברי חז"ל אלו, חולקים עליו, בכך שדברי חז"ל אלו מתייחסים לעולם הנשמות בגן עדן, ולא לעולם הבא אחר התחיה].

בהמשך לכך, ניתן ללמוד את החילוק בין תקופת ימות המשיח לעולם הבא מהמשך ההלכות, שם מתייחס הרמב"ם לחילוק שישנו בין עולם הזה לימות המשיח ועולם הבא. כעת מתאווים לימות המשיח בהן ימצא המרגוע והמנוחה לקיום התורה ומצוות בנחת. קיום המצוות בימות המשיח יביא את השכר הצפון לעולם הבא.

'ומפני זה נתאוו כל ישראל חכמיהם ונביאהים לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת , שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה'.. וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגירעון הוא – חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח – הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך – אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד'.

הרמב"ם אינו משאיר את דבריו כסתומים ללא טעם וכדברי קבלה בלבד, אלא הוא מאריך לבאר את שיטתו בביאור ארוך ומעניין ביותר, בהקדמתו לפרק 'חלק'. נביא לקמן מספר קטעים מדבריו (כמובן שהטוב ביותר הוא ללמוד את הקדמתו כולה, בה גם מבאר את עיקרי היהדות), בעניין בירור בענין האושר (שכר) שיגיע לאדם כתוצאה מקיום התורה ומצוות.

'ראיתי לדבר כאן על יסודות רבים באמונות גדולי הערך מאוד. דע שבעלי התורה נחלקו דעותיהם בענין האושר שישיג האדם בקיום המצות הללו אשר צונו ה' בהם על ידי משה רבינו, ובנקמה אשר תבואינו בעברינו עליהם מחלוקות רבות מאד כפי שנויי שכליהם, ונשתבשו בכך המחשבות שבוש רב, עד שאפשר שלא תמצא כלל אדם שנתברר אצלו ענין זה, גם לא תמצא בו דברים סדורים לאף אחד אלא בערבוב רב'.

'והנה כת סוברת כי האושר הוא גן עדן ושהוא מקום שבו אוכלים ושותים בלי יגיעה גופנית ובלי עמל.. וכת שניה מאמינה וחושבת שהאושר המיוחל הם ימות המשיח מהרה יגלה, ושבאותו הזמן יהיו בני אדם כולם מלכים תמיד.. וכת שלישית חושבת כי האושר המיוחל הוא תחית המתים והוא שיחיה האדם אחר מותו ויחזור עם משפחתו וקרוביו יאכל וישתה ולא ימות עוד.. וכת רביעית חושבת שהאושר שנשיג בקיום המצות הוא תענוג הגוף והשיגי העולם בעולם הזה.. וכת חמישית והם הרוב, מצרפים כל הדברים האלו כולם ואומרים כי המיוחל הוא שיבוא המשיח ויחייה את המתים ויכנסו גן עדן ויאכלו שם וישתו ויחיו כימי השמים והארץ'.

'אבל הנקודה הזו המופלאה כלומר העולם הבא הרי מיעוט הוא שתמצא מי שעלה על דעתו בכלל, או שחשב בכך, או שנתבונן ביסוד הזה, או ששאל על אלו השמות על מה הם נאמרים, והאם זה הוא התכלית או אחת מאלו ההשקפות הקודמות היא התכלית, ויבדיל בין התכלית ובין הסבה המביאה על התכלית, ולא תמצא כלל מי ששואל על זה או מדבר בו, אלא שואלים בני אדם כולם יחידיהם והמוניהם היאך יקומו המתים ערומים או לבושים, והאם יקום באותם הבגדים עצמם אשר נקבר בהם ברקמתם וקשוטיהם ויופי תפירתם או בלבוש המכסה גופו בלבד. וכאשר יבוא המשיח האם ישוה בין העשיר והעני או שיהא בימיו החזק והחלש. והרבה מן השאלות הללו לעתים קרובות'.

'אתה המעיין הבן ממני משל זה ואחר כך שים לבך לשמוע דברי בכל הענין הזה. נניח, שנער צעיר הוכנס אצל מחנך ללמדו התורה.. והנה ההכרח מביא את המלמד שהוא מושלם ממנו לזרזו על הלמוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר, ויאמר לו למד ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך חתיכת סוכר, ואז ילמד וישתדל לא לעצם הלמוד לפי שאינו יודע לזה ערך, אלא כדי להשיג אותו האוכל, ואכילת אותו המאכל אצלו יותר חשוב מן הלמוד ויותר טוב בלי ספק, ולפיכך חושב הוא את הלימוד עמל ויגיעה שהוא עמל בו כדי שישיג באותו העמל אותה המטרה החביבה עליו והיא אגוז אחד או חתיכת סוכר. 

וכאשר גדל ונתחזק.. משדלים אותו באותו הדבר היותר חשוב בעיניו.. ויאמר לו מלמדו למד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר או שני דינרין, וגם אז ילמד וישתדל כדי לקבל אותן המעות, וקבלת המעות אצלו יותר נכבד מן הלמוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו אז הוא קבלת המעות שהובטחו לו. 

וכאשר יהיה בעל הכרה יותר.. משדלים אותו במה שהוא יותר חשוב מזה ואומרים לו למד כדי שתהיה רב ודיין יכבדוך בני אדם ויעמדו מפניך ויקיימו דבריך ויגדל שמך בחייך ואחר מותך כמו פלוני ופלוני, ואז ילמד וישתדל כדי להשיג אותה המעלה, ותהיה התכלית אצלו שיכבדוהו בני אדם וינשאוהו וישבחוהו, וכל זה מגונה, אלא שצריכים לכך מחמת קלות דעת האדם שעושה תכלית הלימוד דבר אחר חוץ מן הלמוד.. והזהירונו חכמים עליו השלום מזה ואמרו לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם.. 

וכן אין תכלית האמת אלא לדעת שהוא אמת, והמצות אמת ולכן תכליתם קיומם.. וכבר הזהירונו חכמים גם על זה כלומר שלא ישים האדם תכלית עבודתו וקיומו למצות איזה דבר מן הדברים, והוא מאמר החסיד השלם משיג האמת אנטיגנוס איש שוכו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס. ורצו בכך להאמין באמת לעצם האמת וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה. ואמרו עליהם השלום 'במצותיו חפץ מאוד', אמר ר' אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו. וכמה גדולה ראיה זו וכמה ברורה היא, שזו ראיה ברורה על מה שהקדמנו בדברינו'..

בדרך זו ממשיך לבאר, שכל אותם כיתות הנזכרות ניסו לדמות את השכר הצפון לעולם הבא, בהתאם לגדרי השכר המובנים להם כיום – בעולם הזה. אומר הרמב"ם, כאן טמונה הטעות בחשיבה על השכר האמיתי הצפון לעולם הבא. ומשני טעמים א] דברי חז"ל וכו' על השכר הצפון הוא בדומה לתינוק הנזכר הנכנס למלמד ללמוד תורה שצריך לזרזו באמצעות תמריץ מהצד, אך המטרה היא לדעת שהשכר הוא עצם ההידבקות בה' על ידי תורתו ומצוותיו. ב] ועיקר, בעולם הזה אין לנו כלים שכליים היכולים לשער את השכר האמיתי הצפון לעולם הבא עליו אמר הנביא 'עין לא ראתה אלקים זולתך', לכן לא שייך בכלל כיום, לתא מהו השכר הצפון.

'עתה אחל לדבר במה שרציתי. דע כי כשם שלא ישיג הסומא את הצבעים, ולא ישיג החרש את הקולות, ולא הסריס תאות המשגל, כך לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים. וכשם שאין הדג מכיר יסוד האש מפני שהוא שרוי בהפכו, כך לא יודע בעולם הזה הגשמי תענוגי העולם הרוחני, לפי שאין אצלינו כלל עונג זולת עונג הגופות בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה והתשמיש, וכל שהוא חוץ מזה הרי הוא אצלינו בלתי מצוי ולא נכירהו ולא נשיגהו בעיון ראשון אלא אחרי חקירה מרובה.. ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמתו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך'.

מסיק הרמב"ם ומבאר, התענוג הנעלה ביותר הרי הוא תענוג הנפש ובנפש עצמה התענוג השכלי, וזה אכן יהיה השכר שהנפש תתגלה בכל עוצמתה ללא הגבלות הגוף וכדומה, ותדבק תמיד ללא הפסק בידיעת הבורא יתברך, זהו השכר הנעלה ביותר. (אלא שכיום איננו יכולים לדמיין לעצמנו כזה אופן של שכר, ולכן הגיעו רבים להבנה שהשכר המובטח מוכרח שיינתן גם לגוף):

'וכך אמרו עליהם השלום העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. והכונה באמרו עטרותיהם בראשיהם, קיום הנפש בקיום מושכלה והיותה היא והוא דבר אחד כמו שהזכירו בקיאי הפילוסופים בדרכים שיארך ביאורם כאן. ואמרו נהנים מזיו השכינה, כלומר שאותם הנפשות נהנות במה שמשכילות מן הבורא כמו שנהנות חיות הקדש ושאר מעלות המלאכים במה שהשכילו ממציאותו.

והנה האושר והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה המרומם, ולהמצא באותו המצב וקיום הנפש כמו שאמרנו עד בלי סוף בקיום הבורא יתרומם שבחו שהוא סבת קיומה בהשגתה אותו כמו שמתבאר בפילוסופיה הראשונה, וזהו הטוב העצום שאין טוב להקישו אליו ולא עונג לדמותו בו, ואיך ידמה הקיים שאין לו תכלית בדבר האבד, והוא אמרו יתעלה למען ייטב לך והארכת ימים ובא בקבלה על ידיהם בפירושו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך'.

הרמב"ם ידע שרבים השיגו על שיטתו זו, שהטוב הצפון הוא לנשמה בלא גוף, וכתבו על דבריו בסגנון חריף מאוד כמו הראב"ד שכתב:

'דברי באיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד. וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה, שהרי אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן קל וחומר מחיטה וכו'. וכן היו מצוין לבניהם אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה. וכן אמרו שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוויתם. וכן אמרו במומם עומדין ומתרפאן. וכל אלה מוכיחים כי בגוויתן הן עומדים חיים. אבל אפשר שהבורא ישים גווייתם חזקות ובריאות כגויית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל'.

עם כל זה, אישר הרמב"ם את דעתו גם לאחר ההשגות השונות וכתב אותם ביתר תוקף באגרת תחיית המתים שלו: 'ואמנם החיים שאין מוות אחריהם הם חיי העולם הבא אחר שאין גוף אחריהם שאנחנו נאמין והיא האמת אצל כל בן דעת שהעולם הבא נשמות מבלי גופים כמלאכים.. הנה יתבאר שהגוף כולו צורך מציאותו מפני תכלית אחת והיא קבלת המזון והולדת הדומה להתמדת מין הגוף ההוא וכשתהיה התכלית ההיא מסולקת בלתי צריך אליה, רצוני לומר: בעולם הבא וזה כבר ביארו לנו חכמים ז"ל שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אם כן הוא ביאור בהיעדר הגוף.. ומי שירצה לחשוב למה זו הדעת למום יעשה כרצונו. ואם ירצה לשום אותו טעות ושגגה יאמר ואנחנו לא נקפיד בזה'.

הרבי מלך המשיח מסביר (בקונטרס 'הלכות של תורה שבעל פה' תשנ"ב), שגם לדעת הרמב"ם יהיה שכר המצוות בשלימות דווקא בעולם התחייה, אלא שלא הזכיר זאת בפירוש בספרו – שמכיון שהוא ספר הלכות, כתב בו רק על שלימות השכר כפי שהיא מצד הנבראים; אך עיקר ושלימות השכר כפי שהוא קשור לקדוש ברוך הוא יהיה דווקא בעולם התחייה.

מובנת אם כן היטב, דעת הרמב"ם ושיטתו בענין העולם הבא שיבוא לאחר תחיית המתים בו תתקיים הנפש בלא גוף, זהו האושר הנצחי ותכליתי. אלא שמפני המוגבלויות הגופניות שלנו כיום איננו יכולים להשיג בדעתנו את שלימות הטובה הזו.

מושגים בגאולה, בהם נגענו בשיעור זה: שני תקופות בימות המשיח, עולם הבא.