למה הולדת משה רבינו בז' אדר – נעלה מפטירתו ביום זה?

חכמינו זכרונם לברכה מגלים, שמשה רבינו נולד בשבעה באדר וביום זה גם נפטר. בהקשר זה מסופר בגמרא, שהמן הרשע הפיל גורל בין חודשי השנה, כדי לבחור את החודש לביצוע גזירת ההשמדה. 'כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד'. ומפרש רש"י את טעותו: 'כדאי הלידה שתכפר על המיתה'.

מדברי הגמרא משמע, שאכן יום המוות היה יכול להניח מקום לגזירת המן, וטעותו הייתה שלא ידע שמשה רבינו גם נולד באדר, ויום הלידה מכפר על יום המיתה. הדבר מעורר שאלה: הלוא נאמר 'טוב.. יום המוות מיום היוולדו', ומסביר המדרש מדוע יום המוות טוב מיום לידתו של אדם: 'ביום שנולד בו, אין אדם יודע מה מעשיו', ואילו בפטירתו של צדיק אנו יודעים ש'יצא מן העולם בשלום'. מהי אפוא מעלתו של יום לידת משה רבינו, שיש בכוחו לכפר על יום מיתתו?

הסבר הדבר טמון בייחודו של משה רבנו גם לגבי צדיקים אחרים. כשנולד משה נאמר: 'ותרא אותו כי טוב הוא', ואומרים חכמינו זכרונם לברכה: 'בשעה שנולד משה, התמלא הבית כולו אור'. 'בית' רומז לגוף, שהוא ביתה של הנשמה. ואצל משה רבינו, מיד בלידתו היה ה'בית' – גופו הגשמי – מלא אור.

בדרך כלל, הגוף הגשמי מסתיר את הנשמה, ותפקידו של האדם בחייו הוא להסיר את ההסתרים של הגוף ולגלות את הנשמה. זהו יתרונו של 'יום המוות' על 'יום היוולדו', שאז אנו יודעים כי האדם הצליח לגלות את אור נשמתו ולהסיר את הסתרות הגוף; אולם אצל משה רבינו האירה הנשמה בלי שום הפרעות מיד עם לידתו.

אמנם גם אצל משה רבינו עצמו יש יתרון ביום המוות על יום הלידה. היתרון הוא בכך, שביום הלידה נמצאות כל מעלותיו וסגולותיו בכוח ועדיין לא באו לפועל, ואילו שלמותה של עבודת משה רבינו באה לידי ביטוי רק בשעת הסתלקותו. ועל אף זאת, דווקא אצלו יש יתרון מיוחד ביום הלידה על יום המוות, מבחינת אור נשמתו הבלתי-מוגבלת והבלתי-נתונה לשינויים. אור זה מוכיח את עוצמתה של נשמתו הגדולה, ששום דבר אינו יכול להסתירה.

עתה יובן מדוע דווקא יום לידתו של משה רבינו הפר את גזירת המן. יום ההסתלקות מבטא בכל זאת עניין שלילי – הפסקת החיים הגשמיים בעולם הזה. מכאן היה יכול להשתלשל שורש ומקור לגזירתו של המן. אולם מאחר שבחודש אדר גם נולד משה, 'כדאי הלידה שתכפר על המוות' – יום הלידה 'מכפר' ומסיר את הצד השלילי של יום המוות. 

יום לידתו של משה מבטא את אין-סופיותה של נשמתו [מה שאין כן אחר כך, כשהחלה עבודת משה, לא היה אור זה בהדגשה], שאינה משתנה על ידי נסיבות חיצוניות כלשהן. לכן, גם העובדה שמשה רבינו מת, אינה פוגמת בהארת נשמתו ובזכות הנצחית שהוא מעניק לעם ישראל עד סוף כל הדורות.