מאבקו הכבד של הרבי על נסיעת אוניות ישראליות בשבת

אחת המערכות הכבדות שניהל הרבי בשנות נשיאותו, הייתה למען כבודה של שבת וכנגד חילולי שבת בדמות הפלגה באוניות של יהודים המחללות שבת. מדובר היה בחילול שבת המחפיר שהתבצע בספינות 'שוהם', חברת הבת של חברת הספנות הישראלית הגדולה 'צים'. באותן שנים, הטיסות מיבשת ליבשת היו פחותות מהיום, ורוב הנסיעות מיבשת ליבשת נעשו באמצעות ספינות שהרימו עוגן ויצאו לדרך שנמשכה ימים ארוכים.

היו הפלגות מארץ ישראל לאירופה שבהם היה ניתן לקבוע לוח זמנים שאינו כולל את השבת, אך בהפלגות מארץ ישראל לארצות הברית שארכו למעלה מעשרה ימים, אי אפשר היה שלא 'לפגוש' את השבת באמצעה של ההפלגה. למרבה האבסרוד, באוניות הישראליות נערך בשבת 'קידוש' במהלך סעודה המרכזית של הנוסעים, בעוד שמשגיחי כשרות פיקחו על האוכל. אולם העיקר היה חסר מן הספר – האוניות המשיכו לפלס דרכן בנתיבות מים רבים בעצם יום השבת, ואיש לא מחה בעדן. זאת בשעה שהכל נעשה באמצעות חברה יהודית-ישראלית גדולה, בעידודה ובתמיכתה של ממשלת ישראל.

תחילת המאבק של הרבי למען שמירת השבת, היה יחידני ושקט. גדולי הפוסקים וחשובי הרבנים לא פעלו מאום בנידון, אם מחוסר ידע בתפעול אוניות, ואם מסיבות אחרות. לחברת הספנות 'צים' היו הסברים שונים כיצד הם מפליגים מבלי לחלל שבת. לחילופין, היו גורמים 'ציוניים' שניסו לטעון כי פגיעה בחברה ישראלית הוא עניין של פיקוח נפש, כיוון שצי האוניות הוא הכרחי לביטחון, שלא לדבר על הפסד כספי גדול. היו גם רבנים שחששו להילחם פנים מול פנים עם ממשלת ישראל המעניקה תקציבים לישיבות מוסדות הדת והרבנות הראשית.

הרבי ידע היטב כי אוניות הנוסעים המפליגות בקו ארץ ישראל-ארצות הברית, מחללות שבת, כאשר במהלך השבת מתבצעות אין ספור מלאכות דאורייתא בעוד שעל הספינה נהנים יהודים שומרי שבת רבים. כדרכו בקודש, הרבי לא חת ולא חשש ממאבק אמיתי כנגד חברת הספנות 'צים' שהונתה במזיד את נוסעיה, כמו גם נגד ממשלת ישראל שנתנה לכך גיבוי ועידוד. בתחילה ניצב הרבי בודד במערכה הימית הזאת, אך עם הזמן הצליח לצרף למאבק האדיר את גדולי הרבנים והפוסקים, ובהם את הרבנות הראשית לישראל.

המאבק שנמשך על פני שנים ארוכות, החל כבר בתחילת שנת תשי"ב, כאשר כל מי שהודיע לרבי על תוכניתו להגיע בארצות הברית באמצעות הפלגה באוניה ישראלית, הזדרז הרבי והודיע לו כי אסור להפליג בשבת באוניה המנווטת על ידי יהודים. במשך מספר שנים המאבק נשא אופי שקט, בעיקר באמצעות מכתבים ומברקים לאנשים פרטיים, כמו גם לרבנים ולאנשי 'הרבנות הראשית לישראל'. אט אט הפרשה תפסה תאוצה והרבי החל במסע לחצים על רבנים חשובים כדי שידאגו למנוע חילול שבת המוני באוניות המפליגות בקו ארץ ישראל-ארה"ב.

תחילה טענו אנשי 'צים' כי במשך יום השבת מפליגות הספינות על מצב של 'אוטומט', כאשר ההוראות והפקודות ניתנות לפני שבת. הרבי לא קיבל דברי ערמה אלו, והסביר שוב ושוב, כי מתוקף ידיעותיו בהנדסה, לצד בדיקה שלו בנושא תפעול אוניות, ברור כי אין אפשרות שהאוניה תפליג יום שלם ללא התערבות של צוות האוניה. הרבי אף הוסיף פירוט טכני מדויק של הפעולות החייבות להיעשות ברציפות, ואינן יכולות לפעול באופן אוטומטי. הרבי אף הציע כי האוניה תעגון בשבת באחד הנמלים בדרך.

המאבק אמנם התנהל בתחילה בשקט, אך מקרה יוצא מגדר הרגיל היה כאשר הרבי סייע לרכוש כרטיס טיסה, כדי שלא יפליגו בשבת. היו אלו הגברת הרכבי ובנה בן השלוש יהודה לייב, שביקשו להפליג באוניה מארצות הברית לארץ הקודש. גברת הרכבי היא רעייתו של הרב ד"ר צבי הרכבי, שהכיר את משפחת הרבי כבר ביקטרינוסלב. בחורף תשט"ז הגיעה רעייתו מרת דינה עם בנה לניו יורק. באותם ימים מלאו לפעוט שלוש שנים, וזכה שהרבי גזר משערותיו.

בחזרתם מארצות הברית התכוונו בני משפחתו של הרב ד"ר צבי הרכבי לחזור באוניה, והרבי התאמץ להניאם מכך. הרבי דיבר על כך גם עם כמה מגיסיו של ד"ר הרכבי [כנראה מדובר באחיה של גברת הרכבי שהתגוררו בניו יורק, ואחד מהם כיהן כרב קהילה ואחר כר"מ בישיבה], אך הם שטחו בפני הרבי טענות שנשמעו רבות מפי גורמים אינטרסנטים בארץ הקודש. 

בין היתר טענו, כי צריך לעזור לבני ישראל בכל ענייניהם, והרי בזכות מי שקונה כרטיס באניה ישראלית, הרי שכמה יהודים מרוויחים את משכורתם בזכות כך. על כך הרבי השיב בחריפות בפתגם הידוע, שכאשר צריך לכבות שריפה אין מדקדקים שהמים יהיו ראויים לשתיה ומכבים אפילו במי שופכין. אבל צריך להיזהר ביותר מלכבות שרפה בדלי מלא בנפט. כל הרוצה לעזור לבני ישראל בעניינים הבאים בעבירה, וביחוד בעניינים הקשורים בחילול שבת, הרי זה בדומה למי שרוצה לכבות שריפה בנפט..

הרבי המשיך וטען: 'לו היתה יד ישראל – ישראל סבא – תקיפה, ובמילא לא היו מתביישים מלהכריז גלוי, אשר אי אפשר לקיום עם ישראל כי אם בשאיפתם והליכתם לקראת המטרה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש'. במקביל הרבי שיגר שתי אגרות לד"ר הרכבי עצמו. האגרת הראשונה מג' בשבט תשט"ז: 'בתמהון גדול ובצער נודעתי שזוגתו ובנם שי' מסדרים לנסוע מכאן בספינה ישראלית, נוסעת גם בשבת קודש! וידוע אופן הנהגת הספינה'. 

האיגרת השנייה היא מיום ה' באדר תשט"ז ובה הרבי מודיע כי המזכירות תדאג לרכוש כרטיסי טיסה עבור גברת הרכבי ובנה והמזכירות תשלם את ההוצאות וגם תזמין עבורה כרטיס טיסה: 'המזכירות שלי תסדר כל עניין הנסיעה שלה מכאן ועד ארץ הקודש תבנה ותכונן באופן המותר על פי תורה, ומבלי הוצאות יתירות על שכמה, ולא תצטרך לטרחה כלל מצדה אפילו טרחה הרגילה, ועליה רק לבחור אם תרצה לנסוע באוירון, שזהו טוב יותר לדעתי מטעמי הבריאות והעדר הטלטול כמה ימים בדרך זו באניה'.

כמחצית השנה לאחר שובה של הגברת הרכבי לארץ ישראל, הגיעו לארץ הקודש בחודש מנחם אב תשט"ז קבוצת התמימים השלוחים, בעקבות הרצח הנפשע בבית הספר החקלאי בכפר חב"ד. השלוחים ביקרו אצל אביה, הרב ראובן כץ, רבה של פתח תקווה ושוחחו עמו אודות מכתב שקיבל מהרבי בנושא ההפלגה בשבת לארצות הברית. וכך נכתב ביומן השלוחים: 

'יום ג' כ"ג מנחם אב ירושלים תבנה ותכונן. נסענו לבקר את הרב ראובן כ"ץ רבה של פתח תקוה, שנמצא עתה בירושלים תבנה ותכונן על נאות דשא, שמענו שקיבל מכתב מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א אודות סכסוך האוניות היהודיות הנוסעות בשבת, והיה בהתפעלות גדולה מזה. הגענו אצלו בשעה הרביעית.

גם בתו וחתנו [ד"ר צבי הרכבי] עם בנם, נוכחו בעת הביקור, שהינו שם כשעה, מסרנו להם פרישת שלום.. חתנו מר הרכבי גילה לנו שהעניין הוא אודות האניות, שהרבנים ניסים [הרב הראשי הספרדי] ופראנק [הרב הראשי לירושלים] עומדים על צידו של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א לאיסור.. ובכדי לחזק ידי אלו האוסרים, רוצה הוא להציע שאגודת הרבנים באמריקה ישלחו גם כן מכתב איסור, וזה יסייעם ללחום'.

ביום רביעי, ח' באלול הכניסו השלוחים את הדו"ח המלא לרבי שליט"א. כבר למחרת – ט' באלול תשט"ז – שוגרו מברקים לכבוד הרב פרנק רבה של ירושלים, הרב ראובן כץ והרב אונטרמן רבה של תל אביב: 'מאות שומרי שבת נרשמו להפליג באנית ט"ו באלול וביניהם תלמידים מבית מדרש למורים וטענתם – שהרבנות הראשית מתירה בהחלט שהרי המשגיח [כשרות, מטעם הרבנות הראשית] נוסע בשליחותם ו[..]מפליגים גם בערב יום הקדוש [יום כיפור]'.

בימים הבאים ביקר אצל הרבי הרב ירחמיאל אלימלך איתמר, מזכירו של הרב הרצוג, הרב הראשי לישראל. רצונו היה לשמוע את דעתו של הרבי בנושא הפלגת האוניות הישראליות בשבת. לאחר צאתו מהרבי החל הרב איתמר לפעול באינטנסיביות בנושא, וקיים התכתבות רצופה עם הרב חודקוב. בין היתר ביקש הרב איתמר ממר האמער, נציג חברת 'צים' בניו יורק, שיפעל לביטול ההפלגה האמורה בשבת. 

מר האמער השיב כי שינוי בלוח הזמנים יעלה את מחיר הנסיעה, אולם ישנה אפשרות להקדים את הפלגת האוניה האמורה שעליה היו אמורים להפליג 'מאות שומרי שבת', מערב יום כיפור ליום אחד לפני כן. בתוך כך התברר כי הרב הרצוג עצמו ביקר באוניה כדי לעמוד מקרוב על פעולות המכונות.

באותה שעה הופצו שמועות כאילו הפוסק הגאון הרב משה פיינשטיין מתיר לנסוע באוניות ישראליות בשבת. הרבי מיהר לשגר לו אגרת בנושא זה, והרב פיינשטיין השיב כי יש איסור להפליג בשבת, אם כי האיסור היה באופן כללי על הפלגת הספינה אך לא חל על יחידים שביקשו להפליג בספינה זו. על פסק זה כתב הרבי לרב שלמה יוסף זווין: 'היתר לנוסעים בנידוננו, לדעתי ברורה היפך הדין'. הרבי ביקש מהרב זווין שיבקר אצל הרבנים הראשיים וידבר על ליבם להוציא פסק דין האוסר את הפלגת האוניות בשבת, אך פסק כזה התמהמה.

חברת 'שוהם', חברת הבת של 'צים' שהפעילה את קו ההפלגות לארצות הברית, חששה מפסק דין גורף שיגרום להם להפסדי ענק. זו הסיבה שבתחילת שנת תשי"ז הוציאה 'שוהם' מכתב מיוחד בו הבהירה כיצד הפעלת האוניות הישראליות נעשית באופן אוטומטי, עד שהתערבותם של מלחים ומהנדסים נחוצה רק במקרים של פיקוח נפש. דברים אלו לא סיפקו את הרבי כמו גם רבנים נוספים שעסקו בנידון, כיון שמכתב החברה, לא פירט את כל המלאכות הקשורות בתפעולה של אוניה מודרנית, מתי האוניה פועלת מעצמה ומתי יש צורך לבצע פעולות הקשורות בחילול שבת.

כיוון שהמערכה החלה להתפשט, המשיך הרבי לתת לה תנופה. בחודשים הבאים איתר הרבי פסק דין של הרב הרצוג, הרב הראשי לישראל, בו הוא אוסר לחלוטין את הפלגת האוניות בשבת. וכך כותב הרבי באגרת מי' כסלו תשי"ז אל הרב זווין: 'נזדמן לי שו"ת 'קול מבשר', וכנראה בסימן מ"ח שם – היה הגריא"ה שי' מחמיר אז אפילו בהרווחים מספינות כו'!! וכדאי היה להשיג הקונטרס המוזכר שם. ואפשר זה יגרום להודעה סוף סוף, אשר חילול שבת על ידי מאות מישראל בפרהסיא אסור הוא'.

בתקופה הבאה כתב הרבי לרב עזריאל זעליג סלונים, מחשובי עסקני חב"ד בארץ הקודש, כי עליו להתראות עם הרב מטשעבין בנושא האוניות, ואם אפשר גם עם הרב משולם ראטה מחבר שו"ת 'קול מבשר'. הרבי שאף בכל כוחו לשכנע רבנים שיצאו בפסק דין ברור בנושא. בביטאון 'אור המזרח' (גיליון טבת תשי"ז) התפרסמה חוות דעת הלכתית של הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, כי אין איסור לנסוע באניות ישראליות בשבת. פסק זה עורר תמיהה רבתי אצל רבים, ובמיוחד שהרב סלונים כבר מסר מכבר לרבי כי הרב פראנק אוסר הפלגת אוניות ישראליות בשבת.

מזכירו של הרבי הרב קווינט ביקש מהרב סלונים לברר את הנושא באופן אישי אצל הרב פראנק, אך בימים הבאים הרב סלונים לא חש בטוב ולא יכול היה לטפל בנושא. מפני סיבה שאינה ברורה הפגישה עם הרב פראנק לא יצאה לפועל, עד שהרב חודקוב הורה לרב יהוסף רלב"ג (חתנו של הרב סלונים וקרוב משפחתו של הרב פראנק) להתייעץ עם חותנו כיצד להוציא את הפגישה לפועל. 

ואכן, לפי עצת הרב סלונים ביקרו הרב רלב"ג והרה"ג הרה"ח ר' שמריהו ששונקין אצל הרב פראנק. ביום ג' בתמוז תשי"ז מסר להם מכתב בכתב ידו, בו הבהיר כי הפסק שלו שניתן שלוש שנים קודם, עסק ככל הנראה בחרדים מירושלים שביקשו לנסוע באוניות אלו בימי חול, וחשבו לאסור כיון שהן גם מפליגות בשבת, ורק זאת התיר. כדי שלא יהיו אי הבנות, אסר כעת לפרסם את פסק הדין הישן.

בזו אחר זו שיגר הרבי אגרות שבהן הסביר ושטח את הבעיות הטכניות והלכתיות, כמו גם את החשיבות של שמירת שבת מול כל התירוצים שהומצאו כדי להתיר הפלגת אוניות ישראליות בשבת. בב' בתמוז תשי"ז כתב הרבי לד"ר הרכבי, שאם הרב משולם ראטה כתב בפירוש לאסור אוניות ישראליות בשבת, למה רבנים אחרים חוששים מלהוציא פסק כזה?! 

'בוודאי שיכול להשפיע על חותנו הרב [ראובן כץ] שליט"א [רבה של פתח תקוה] במישרין או בעקיפין. ואם הרב משולם שי' ראטה מצא די עוז בנפשו להודיע דעת תורה באיסור וגם הדפיסו ולא הוגרע על ידי זה בשום מענייניו, ואדרבה, ופשיטא שלא הוגרע על-ידי זה בענייני ארץ הקודש תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו, אינו מובן כלל סיבת אי יכולת אחרים להודיע דעת תורה ברורה. וכמו שכתבתי מכבר, אין כל ספק באיסור. והטענה דפיקוח נפש – הרי זה חוכא וטלולא, ואין איש שיאמרה ברצינות'.

לאלו שטענו כי פגיעה בחברת 'צים' כמוה כפיקוח נפש, שכן זו פגיעה בכלכלתה של המדינה הצעירה, השיב הרבי במשל חריף (תוכן הדברים): היה אצלי אבא שבנו מבקר בבית הספר וכתב גם בשבת וביום-טוב. כששאלתיו מי התיר העניין, ביאר לי בפשיטות – שזהו פיקוח נפש, כיוון שהילד וכן הוריו החליטו בבירור שילמד בעתיד מקצוע רופא, והרי לעיתים מגיעים לרופא חולים שיש בהם סכנה. 

ולכן, ככל שיתקדם בלימודו – מההתחלה בבית-הספר העממי – כך יוכל להתקדם בלימודיו בבית-הספר הגבוה שם ילמד את תורת הרפואה וכך יוכל לרפא את החולה המסוכן. על המשל הזה כותב הרבי (באגרת דלעיל): 'וכבר אמרתי שבאם בחשבון זה ינקטו, הרי מובנת השיטה, שבכמה מקומות עובדים בשבת כמו בימי החול, שהרי על ידי זה מתגדלת הכנסת הקופה הכללית [של המדינה], שממנה קונים גם נשק אשר, היה לא תהיה, ישתמשו בו בעת מלחמה'.

מאבק הרבי בהפלגת אוניות בשבת הגיע גם לעיתונות. בשלהי תשי"ז התפרסמה ידיעה ב'מעריב' ובה הובאו דברי הרבי: 'השאלה היא: המותר ליהודי דתי לנסוע באוניה ישראלית! ויש אשר כבר פסקו כי – אסור. ומעשה שהיה ביהודי אחד, מחסידי ליובאוויטש, אשר עמד בימים אלה לצאת עם אשתו לביקור בישראל ובא להיפרד מהרבי. שמע הרבי כי עומד הוא לנסוע באוניה ישראלית, קם ואמר: אסור. 

סע באוירון, הסביר היהודי לרבי כי במאמצים רבים הצליח לחסוך כדי כרטיס באוניה ואין ידו משגת לנסוע באוירון שההפרש הוא במאות דולרים, ציוה עליו הרבי שימציא לו את כרטיסי האוניה והרבי, מכיסו, הוסיף את ההפרש וקנה בשביל היהודי כרטיסי טיסה. רק – בל יסע חס ושלום באוניה ישראלית. כי הנסיעה באוניה ישראלית אסורה בתכלית האיסור [ואולי זהו 'עיבוד' מתוך המקרה של גברת הרכבי].

ואין זה מקרה בודד. ולא רק הרבי מליובאוויטש פוסק כך. ואם לעת עתה נמסר האיסור רק מפה לאוזן, הרי כל הסיכויים הם כי באחד הימים נעמוד לפני איסור גלוי, מוכרז בקולי קולות קבל עם ועדה. הסיבה? אמנם, המטבח באניות הישראליות מטבח כשר, ואין בא לערער על המשגיחים ואמנם נכון הוא כי מקפידים על כך שלא יעשנו באניות בשבת בפרהסיה וכו', וכדומה. 

אבל מה בצע כשכל זה נעשה מתוך חילול שבת? מה הטעם לכשרות ואיזו מין כשרות זו הבאה מתוך עבירה, כשמלחים יהודים עובדים בשבת והאוניה נעה בשבת בלב ים? אל נמהר לבוא בטענות נגד הרבי מליובאוויטש. כי מה נבוא להתרעם עליו כשגם הרבנות הראשית בישראל נוהגת כך? אמנם, בהבדיל זה שאת עמדת הרבנות – קשה להבין'. כאן טורח הכתב להביא את פסק דינו הראשון של הרב פסח צבי פרנק המתיר נסיעה באוניות, ואחר כך את הפסק האוסר הפלגה בשבת.

פסקי הרבנים פורסמו בציבור, ושומרי מצוות השתכנעו לאט לאט כי אסור לנסוע באוניות המפליגות גם בשבת. חברת 'צים' החליטה להשיב על הסערה באמצעות אנשי מקצוע. ביום ט' בסיון תשי"ח, פרסם המהנדס הראשי של אונית 'ציון', מר פרנקל, חוות דעת מקצועית: 'הפעלת המכונות באוניות הנוסעים שלנו דורשת את נוכחותם של ארבעה אנשים, העומדים על המשמר באולמי המכונות ובדרך כלל תפקידיהם כדלהלן: 'מהנדס ראשי, מהנדס משני, משתלם ואחראי על השימון, תפקידיהם מצטמצמים לפיקוח בלבד, כדי להבטיח את התפעול הסדיר של מכונות האוניה".

המהנדס הבהיר כי אספקת הדלק ולחץ האוויר בשביל הטורבינות המפעילות את האוניה, מכוונת באופן אוטומטי על ידי מווסתים אוטומטיים. פעולות אלו נעשות בידי אדם רק כאשר האוניה יוצאת להפלגה, אך הן נפסקות כשעתיים לאחר היציאה מן הנמל אל הים הפתוח, או אז לא משנים את מהירות הנסיעה מלבד במקרי חירום. גם אספקת החשמל נעשית באופן אוטומטי. ומה בדבר אחזקת ההגה של האוניה? פרנקל קבע: 'היגוי האוניה הוא כולו אוטומטי'. כיוון האוניה נקבע לפני כניסת השבת, ומכונת ההגה שומרת על כיוון מבלי שיהיה צורך להחזיק אותה בידיים.

המסקנה של המהנדס פרנקל היתה ברורה: הכול ממוכן, אוטומטי, הכול פועל מעצמו. הדברים שבכל זאת טעונים יד אדם, אפשר להקדים את ביצועם לפני השבת או לדחות אותם עד מוצאי שבת. לצד ההבהרה שלו, ציינה החברה כי המהנדס פרנקל הוא בעל ותק של 14 שנה באוניות. אולם דבריו לא הרגיעו את האוסרים הפלגת אוניה בשבת על ידי יהודים. מהנדסים אחרים חלקו על חוות דעתו, ומדבריהם עלה כי פרנקל לא שגה אלא העלים את האמת. 

הדבר נתגלה במקרה על ידי הגברת אן גרינפלד, תיירת מאנגליה שהפליגה באוניית 'ירושלים' מחיפה לאירופה. גברת גרינפלד מעולם לא עסקה בהנדסה, תחום עיסוקה היה בכלל פסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון. הענין המיוחד שהגברת אן גרינפלד מצאה בבעיות תפעול האוניה, היה משום היותה שומרת מצוות. כאשר האוניה יצאה מנמל חיפה ביום י"ז בתשרי תשי"ט, ניגשה אל המהנדס הראשי של 'ירושלים' וביקשה שיסביר לה את הצד הטכני של תפעול אוניה. 

גרינפלד לא הסתירה ממנו את כוונתה – היא סיפרה לו שהיא מעוניינת בכך בשל בעיית חילול השבת. ברוב אדיבותו נענה המהנדס לבקשתה, הדריך אותה בסיור טכני באולם המכונות, הסביר את כל הפעולות וענה על שאלותיה המרובות. משהגיעה אן גרינפלד ללונדון, שיגרה מיד מכתב ארוך אל הרבנות הראשית לישראל בו מסרה את חוות דעתו של המהנדס הראשי של 'ירושלים'. 

היא כתבה שהמהנדס הסביר לה שתפעול האוניה אינו אוטומטי. אמנם המכונות הן אוטומטיות, אבל במשך הנסיעה עסוקים המלחים והקצינים במלאכות שונות הקשורות בהפעלת המכונות שיש בהן משום כיבוי והדלקה, והם מוכרחים לבצע מלאכות אלה גם בשבת. חוות דעתו של המהנדס הראשי של 'ירושלים', עמדה בניגוד גמור לחוות דעתו של המהנדס פרנקל של 'ציון'. לאחר עדותה של הנוסעת, היה ברור כי יש חשש אמיתי לחילול שבת באוניות 'צים' המפליגות לארצות הברית.

הפרשיה גרמה לסערה גדולה בציבור היהודי בארץ ישראל ובחו"ל. ביטאון 'אגודת הרבנים' בארה"ב ביקש לפרסם את דעת הרבי בצורה ברורה. לבקשת הביטאון, שלחה מזכירות הרבי כמה מכתבים בנידון, והם פורסמו בגיליון תמוז תשי"ח. בשולי הגיליון נכתב: 'במענה על בקשתכם, ממציאים אנו לכם בזה העתקת שני מכתבים מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א בנוגע לשאלת הנסיעה באניות ישראליות. מזכירות כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש'.

מכתבים אלו היו הפתיחה של דיון ממושך בנושא. בביטאון חודש שבט תשי"ט פרסם עורך הביטאון, הרב שמחה עלבערג שכיהן כיו"ר אגודת הרבנים בארצות הברית, מאמר ארוך בנושא. הרב עלבערג פותח בקביעה כי רבים מגדולי ישראל הצהירו בגלוי שאין שום היתר לנסוע בשבת באניות אלו, ולמרות שחוגים ידועים הפיצו בזדון שמועות שווא כאילו הרב צבי פסח פראנק התיר לנסוע באניות בשבת, הרי שהתברר כי הוא פסק שבאוניות שנסעו בשבת מותר לנסוע בימי החול בלבד. 

הרב עלבערג דוחה את כל ההיתרים שהועלו הנוגעים להפעלת השיט הישראלי: 'אם ההלכה אומרת אסור, אין בכוחו של מישהו לבוא בהיתרים בשם הלאומיות והתנאים. מן ההכרח שנמצא דרך איך להימנע מחילול שבת, זה הנעשה על ידי הילוכן של האניות בלב ים בשבת'. כאן מציין הרב עלבערג כי בגיליונות הקודמים הובאה דעתו של הרבי: 'תיתי ליה להאדמו"ר מליובאוויטש ויישר חילו על אומץ דעתו הגלויה ועל העמדה שנקט בשאלה זו, הנוגעת לנפשם של כמה אלפים המשתמשים באניות ישראליות אלו'.

הרב עלבערג לא הסתפק בהבעת דעה אלא קרא לפעולה מעשית – לארגן מפעל הסבר לחוגים הרחבים על חומר האיסור של הנסיעה בשבת באוניות אלו. לדבריו על גדולי בעלי ההוראה לפרסם את דעתם דעת תורה ברבים, ולהשמיע את דבריהם לאלפי הנוסעים והתיירים שאינם יודעים שהם נכשלים בעבירה חמורה. במקביל הציע לפנות לחברת האוניות הישראליות ולהבהיר להם את חומרת הענין. 'מחובתן של חברות אלו למצוא מוצא שהשבת לא תחולל, כי אחרת אלפי יהודים חרדים ימנעו מלהשתמש באוניות אלו'.

ביטאון חב"ד פרסם את מכתבי הרבי האוסרים הפלגת אוניות ישראליות בשבת, והדבר עורר הדים בארץ הקודש. גם הגאון הרב יצחק יעקב וייס שכיהן כגאב"ד העדה החרדית, כתב תשובה מפורטת בנושא האניות הישראליות ומזכיר בה מספר פעמים את 'האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א' ודעתו בנידון. ולמסקנה כתב בעל ה'מנחת יצחק', כי יש לאסור הפלגת אוניות ישראליות בשבת: 

'וצדקו דברי הרב הצדיק הנ"ל [הרבי מליובאוויטש], שכתב שם, חלק גדול של נוסעים, ישמעו להוראות מורי הוראה בישראל, וימנעו מלנסוע באניות הנוסעות גם בשבת קודש, קרוב לודאי שעל כל פנים, חלק מאניות ישראליות, יסדרו זמני נסיעתן, באופן שביום השבת קודש, ינוחו, ובזה החיוב עלינו לעשות בזה, כל מה שביכולתנו, וגם לפנות אל בעלי האניות, להזהירם על זה, ואולי ישמעו ויצייתו לדברינו, כאשר ידעו מה שלפניהם' (מנחת יצחק ג'-ד' סימן לט).

מאבק האוניות של הרבי המשיך ליצור הדים בתקשורת הישראלית, ובחודש ניסן תשי"ט, התפרסמה כתבה מקיפה בנושא בעיתון 'עין בעין', תחת הכותרת: 'המדינה על פי ההלכה: סערה בין הגלים'. הכתב צ. ירון מספר, כי מאות פנו לרבי ולרבנים בשאלה האם מותר להפליג באוניה בשבת, וכך גם חסידי ליובאוויטש פנו לרבם ותמהו האם מותר להפליג באוניות אלו:

'חסידי ליובאוויטש פנו אל אדמו"רם בשאלה זו, כפי שהם נוהגים לפנות אליו בכל ענין חשוב. אך הפעם נתברר כי בתפעול והפלגת אוניות היתה סיבה מיוחדת לבקש את חוות דעתו של הרבי מליובאוויטש. הוא אינו רק גדול בתורה ובחסידות אלא אף מומחה להנדסה! לאחר שרבי מנחם מענדל שניאורסאהן עזב את רוסיה ובטרם היותו אדמו"ר לחסידי חב"ד הוא התגורר בפריז ושם למד באוניברסיטת 'סורבון' הנדסה חשמלית. ואף קיבל דיפלומה במקצוע זה. גם לאחר שהגיע לאמריקה עבד במעבדה לבדיקת חומרי בניית אוניות בצי האמריקני.

כשעלתה שאלת תפעול האוניות בשבת לא הזדקק האדמו"ר מליובאוויטש לעצותיהם של מומחים אלא ניגש לטפל בבעיה מתוך ידיעותיו המקצועיות בהנדסה, ובפרט בתפעול אוניות: 'התבוננתי בהפעלת ובהנהגת האוניות' העיד על עצמו הרבי מליובאוויטש 'לא מתוך דיון שטחי באתי לידי ההחלטה ורק אחרי העיון ובפרט בהסתמכי על ידיעותי במכונאות. הוא הסביר: מי שיש לו ידיעה, על כל פנים בראשי פרקים, באופן הנהגת האוניה, והפעלת המכונות יודע אשר אין כל ספק שיש בזה איסור מן התורה ומבעיר ומבשל ועוד ועוד'.

בכתבה המפורטת מתואר כיצד לאחר פרסום דעתו של הרבי, נשלחה אליו חוות דעתו של המהנדס פרנקל כיצד הכול באוניה נעשה על ידי אוטומטיזציה. מיד כתב הרבי מכתב באנגלית למהנדס ובו הציג לו סדרה של שאלות טכניות מפורטות. בין כה ובין כה עזב פרנקל את משרדתו והשאלות הועברו למומחה אחר שהתחמק מקושיותיו של הרבי באמצעות תשובה דיפלומטית: אין לי מה להוסיף לתשובותיו המדויקות של המהנדס פרנקל.

הרבי מצדו טען שהדברים ברורים ואין כל ספק בכך שתפעול אוניה בשבת כרוך במלאכות אסורות. והוא הגיע גם למסקנה שאי אפשר להתיר את הנסיעה בשבת מחמת פיקוח נפש בגלל שני טעמים: אפשרות לעצירת האוניה בלב ים מבלי שיש בכך סכנה. אולם גם בכך הייתה בעיה, כי גם בעגינה בלב ים יצטרכו להמשיך בהפעלת השידור והקליטה של ידיעות טלגרפיות, והעובדים באוניות ימשיכו לרשום ביומן האוניה. 

בנוסף לכך, יש מומחים הטוענים כי אמנם אפשר לעגון בלב ים, אך ספק אם יוכלו לשתק כליל את המכונות. התוצאה המעשית של עגינה בלב ים עלולה אפוא להיות, שיחללו את השבת לא פחות מאשר אילו האוניה היתה ממשיכה לנסוע. אם העגינה בלב ים אינה פותרת את הבעיה, הציע הרבי לתכנן את לוח הנסיעות כך שהאוניה תשהה בכל שבת באחד הנמלים שבדרך.

הרבי לא התעלם גם מהנזקים הכלכליים שייגרמו בשל כך: 'אבל מובן שמטעם זה אין כל מקום למלחמה על שמירת השבת בבתי החרושת ובשדות, שהרי על ידי שביתתם בשבת ההיזק הכספי עוד יותר גדול מהיזק הכספי אשר על ידי שביתה בנסיעת האוניות'. טענה זו לא קיבלה מועצת הרבנות הראשית. היא טענה שהדבר עלול לגרום לחיסול הצי הישראלי – והצי נחוץ למדינה מבחינה ביטחונית.

'התערבותו של האדמו"ר מליובאוויטש, סילקה לחלוטין את הטענות המקצועיות כביכול על אוטומטיזציה, וכך חזרה והועלתה הבעיה במלוא חריפותה כשאלת יסוד לקיום המדינה על פי ההלכה: אם אוניות ישראליות הן חיוניות לקיום המדינה. המותר להפעיל אותן אפילו אם הדבר כרוך בחילול שבת? [כאן מפורטות עוד שאלות המסתעפות מכך]. על כל השאלות הללו לא נתנה הרבנות הראשית את תשובתה, והיא גם לא הסבירה מדוע לא קיבלה את דעתו של האדמו"ר מליובאוויטש בענין זה.

רק כשאנשים פנו בעל פה, נתקבלה התשובה מאת הרבנות הראשית שהיא רואה בהפעלת הצי עניין חיוני למדינה מבחינה ביטחונית, ולכן לא רצתה להוציא איסור על כך. אולם כדי להרגיע את אלה החוששים לאיסור בנסיעה באוניה, ביקשה הרבנות לתקן את הדבר על ידי שימוש בגויים של שבת. כך הוכנס לסערה הלכתית זו גם שר האוצר לוי אשכול.

איך הגיע לסיפור שר האוצר? ובכן, בעקבות מעשה שהיה בתחילת תשי"ח. השר לוי אשכול ביקר אצל 'הראשון לציון' הגר"י ניסים בחול המועד סוכות. באותה שעה נזדמנו לשם כמה תיירים שומרי מצוות מארצות הברית ששאלו את הרב הראשי בדבר נסיעת אוניות ישראליות בשבת. אשכול היה שותף לדיון ההלכתי והטכני שהתעורר. הרב ניסים ניצל את ההזדמנות וביקשו להתערב בענין ולהשפיע על חברת 'שהם' [חברת הבת של 'צים'] להציב גויים בכל האוניות כדי שהם יפעילו את המכונות בשבת. אשכול נענה לבקשת הרב, ואמנם קיבל הבטחה על כך מאת הנהלת 'שהם', אך זו סירבה להעניק את ההבטחה במכתב ובאופן רשמי.

כשנודע דבר הפשרה לרבי, הוא סירב לקבל זאת באמרו 'מלבד שאי אפשר במציאות שאנשים אחדים יספיקו על זה. ובאוניה המובילה מאות נוסעים צריך לזה מספר גדול ביותר של אנשים. ואנשים בעלי מקצוע ומומחים – הנה לדעתי בדין תורה תיקון זה אין מקומו כאן. כיון שבעלי האוניה ישראלים ורוב הנוסעים (ובמציאות כמעט כולם) הם ישראלים ומה תועיל בזה (לעשותה היתר) עשיית קצת המלאכות ואפילו כולן – שאי אפשר הוא בכלל כנ"ל – על ידי עכו"ם'.

הרבנות הראשית לא ענתה גם על כך, אך בשיחות בעל פה נמסר כי השימוש בגויים אינו הנימוק המכריע להתיר את הנסיעה באוניות ישראליות. אלא מטרתו של ה'גוי' היא להרגיע גם את אלה החוששים לאיסור. בשנים הבאות המשיך הרבי לכתוב עוד רבות בנידון, וכך במשך עשר שנים המאבק הלך והעצים. עם הזמן, הפלגות אלו לא הניבו רווחים מתאימים כאשר הטיסות הפכו יותר ויותר לדבר שבשגרה, והנסיעות מארץ ישראל לארצות הברית היו יותר בטיסות מאשר בהפלגות. לאחר מספר שנים בוטל קו ההפלגה לארצות הברית.

••

הנה הודעה של הרבנות הראשית מהשני האחרונות: 'הרבנות הראשית לישראל החליטה כי אין לתת הכשר להפלגות נופש המתבצעות על ידי חברות הנוהגות לקיים גם הפלגות בימי שבת ובמועדי ישראל. בדיון שהתקיים באחרונה בועדת הכשרות הארצית של מועצת הרבנות הראשית לישראל, דנו הרבנים הראשיים בסוגיית מתן ההכשר לאוניות ולהפלגות המתקיימות בשבת וימים טובים, זאת לאור פירסומים בתקשורת המציגות את ההפלגות ככשרות. 

על דעת חברי ועדת הכשרות הוחלט כי אין לתת הכשר להפלגות הכוללות הפלגה בשבתות וימים טובים, גם אם ההכשר הוא לימות החול בלבד ואין לסמוך על ההכשרים הניתנים להפלגות אלו על ידי גורמים שונים'. החלטה זו תואמת להפליא את דברי הרבי, שאין כל אפשרות להפלגה בשבת, וכעת שלחברות אלו לא תהיה כשרות על המזון, ימנעו שומרי מסורת להפליג באוניות אלו.