'מוסד' של אדם אחד: כתבה ייחודית על העסקן של כפר חב"ד

עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש כתבה נוסטלגית שנכתבה לאחר פטירתו של החסיד ר' ישראל יצחק זלמנוב ע"ה, בעיתון 'כפר חב"ד' • היה מאלו שאת תכונת הביטול הנדרשת מחסיד, יישם על עצמו ולא על זולתו. נכון תמיד לכל קריאה, היה מצניע את עצמו, מקבל עול ומרות, תוכו כברו, חסדו כאמיתו ואמיתו כחסדו, לא מעושה, לא מזוייף, אמת לאמיתו. מראשוני כפר חב"ד היה ומעסקניו המעטים, שמעולם לא השתמשו בתגא. היה רץ לדבר מצווה, היה פעיל, שבמקום לומר לאחרים לעשות, עשה בעצמו • לכתבה המלאה

•••

 ☚ כך התייחס הרבי לנאום הרב ישראל יצחק זלמנוב • האזינו 

למנצח על מות..

– אחרי ארונו של ר' ישראל יצחק זלמנוב, שוחט ובודק, מראשוני כפר חב"ד –

הוא הלך בשקט, על בהונות הרגליים, כדי לא להפריע, חלילה, לאף אחד. כשם שהסתיר את מחלתו האנושה ולחם את מלחמתו עם מר המוות, מבלי להשמיע קול אנחה, שלא להטריח – כך עזב את משפחתו, את כפרו, את חבריו, את עמיתיו, אלה שזכרו אותו ואלה ששכחוהו.

היה מאלו שאת תכונת הביטול הנדרשת מחסיד, יישם על עצמו ולא על זולתו. נכון תמיד לכל קריאה, היה מצניע את עצמו, מקבל עול ומרות, תוכו כברו, חסדו כאמיתו ואמיתו כחסדו, לא מעושה, לא מזוייף, אמת לאמיתו.

מראשוני כפר חב"ד היה ומעסקניו המעטים, שמעולם לא השתמשו בתגא. היה רץ לדבר מצווה, היה פעיל, שבמקום לומר לאחרים לעשות, עשה בעצמו. משך שנים יזם, ארגן וביסס את מפעל האירוח של הכפר, שבמסגרתו באו אלפים לשבתות, כדי לספוג אוירה יהודית-חסידית. הוא היה 'מוסד' של אדם אחד, ביצע את העבודות הקשות ביותר, כאשר 'במקום שאין אנשים' השתדל והצליח להיות האיש. עשה את עבודתו זו בהתנדבות, שלא על מנת לקבל פרס ואף לא על מנת לקבל תודה. את רצונו זה כיבדו במלואו..

***

 ☚ חסיד הוא פנסאי: לדמותו של הרב ישראל יצחק זלמנוב ע"ה 

ר' ישראל-איצ'ה הקים משפחה למופת, ראה דורות ישרים, בנים ובני-בנים, הולכים בדרך סלולה. בביקוריו אצל אדמו"ר שליט"א הצניע את עצמו, שמח בקידום בניו, שבמרוצת הזמן נהיו פעילים ועסקנים כמוהו. מעולם לא השתמט משום תפקיד שהוטל עליו וגם בבית עזר וסייע.

ידיו ידי זהב היו בכל, ובצד קביעת עתים לתורה ולחסידות, עסק כל ימיו בצדקה, בחינת 'עושה חסד בכל עת' (כתובות נ'). עתה, משגדלו הבנים ורובם כבר נשואים, התקיימה ברעייתו, יוכבד תחי', אימרת חכמים על הכתוב 'וימת אלימלך איש נעמי' (רות א') 'אין איש מת אלא לאשתו' (סנהדרין כ"ב).

שלוש משפחות נתייתמו עם הליכתו בטרם עת. משפחתו שלו, שאין מי שיתן להם תמורתו; משפחת אחיו ואחיותיו הממאנת להתנחם, ומשפחת חב"ד וכפר חב"ד, שתמיד יזכרו את האיש העליז, השמח בחלקו, שאין לו יומרות 'משכיליות' ושבו התגלמה התכונה היהודית העתיקה והבסיסית ביותר של 'נעשה ונשמע'. 

קיבל את יסוריו בדומיה, ידע את אשר יש לו וניסה להסתירו ממי שחשב שאינו יודע. לא איבד את התקווה ולא התייאש מן הרחמים, גם בשלבים שהזכירו את אשר 'בתורתך של רבי מאיר מצאו כתוב: 'והנה טוב מאוד' – והנה טוב מות' (בראשית רבה ט'). 

אחרי ארונו הלך כל הכפר והשכול הדגים את תחושת ה'חבל על דאבדין ולא משתכחין'. איש חסיד היה בכל רמ"ח אבריו, וחותמו של הקדוש ברוך הוא – האמת – טבוע בו. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ותמצא משפחתו ניחומים מידי בעל הרחמים.

א.ש.