מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מפרסמת יומן מרתק עם תיאור מפורט כיצד הגיעה לרבי מלך המשיח הבשורה המרה על הסתלקות אחיו ר' ישראל אריה לייב שניאורסאהן ע"ה, מה הייתה הנהגתו של הרבי במהלך ה'שבעה', וכיצד הצליח להסתיר מאמו הרבנית חנה ע"ה את הידיעה על הסתלקות בנה, מחשש שהדבר ישפיע לרעה על בריאותה • מוגש לרגל הסתלקותו בי"ג אייר • לקריאה
•••
אנו מפרסמים יומן מרתק עם תיאור מפורט כיצד הגיעה לרבי מלך המשיח הבשורה המרה על הסתלקות אחיו ר' ישראל אריה לייב שניאורסאהן ע"ה, מה הייתה הנהגתו של הרבי במהלך ה'שבעה', וכיצד הצליח להסתיר מאמו הרבנית חנה ע"ה את הידיעה על הסתלקות בנה, מחשש שהדבר ישפיע לרעה על בריאותה.
ליומן המלא:
יום חמישי, י"ג אייר תשי"ב.
בבוקר התקשרה הרבנית חיה מושקא בטלפון אל התמים בערל יוניק וביקשה שיבוא לביתה (רחוב ניו יורק מספר 346, פינת רחוב פרזידנט). כשבא, אמרה לו שקיבלה ידיעה מליווערפול (אנגליה) שמצב גיסה – אחי כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א – ר' ישראל אריה לייב, מאוד לא טוב, והוסיפה: 'איך האב מורא פאר דער שוויגער ווי וועט זי דאס אויס האלטן' [= אני חוששת עבור הרבנית חנה, איך היא תקבל את זה].
התמים הנזכר לעיל לא הבין את המצב וחשב שמדובר בהתקף לב או משהו דומה, ואחר כמה דקות ביקשה אותו הרבנית לקרוא לרב שמואל לויטין. כשהגיע הרב לויטין, שוחחה עימו הרבנית כחצי שעה, ואחר כך סיפרה לתמים הנזכר לעיל את האמת – אחיו של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א נפטר.
היא סיפרה שבבוקר התקשרה טלפונית מהמאפיה (ברחוב נוסטרנד) עם בית גיסה באנגליה, ואז נמסרה לה הידיעה, אך כשחזרה הביתה כבר לא היה כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א בבית, כי הלך ל-770. אחרי תפילת שחרית נכנס הרב לויטין לחדר כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א והודיע לו.
כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א התעניין אם עוד מישהו יודע על כך, והורה שכל היודעים יכנסו אליו. קראו לתמים לייבל גרונר, והרב שמואל לויטין החל לחתוך את הצד הימני של בגדו, וכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א סיים את הקריעה ביד בעצמו. בשעת הקריעה אמר לרב שמואל לויטין ולתמים לייבל גרונר לומר את הפסוקים המסומנים בסידור. אחר כך ישב על כסא נמוך.
(הקבורה היתה אמורה להתקיים בארץ הקודש, ועד אז יעברו שבועיים. כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א שאל מתי מתחיל זמן האבלות, והפסק היה שהיות ואינו נוסע להלויה, עליו להתחיל אבלות מעכשיו ולא להמתין עד הקבורה). אחר כך כתב מכתב בכתב יד קודש לגיסתו באנגליה וביקש את התמים בערל יוניק לשלוח אותו.
המניין התפלל בחדרו והרב חודקוב היה הש"ץ בכל התפילות. כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א ציוה להדליק חמשה נרות וכן בכל יום. ורק אמר הקדישים. לאחר הקדיש שאחר עלינו אמר פרק מט, וכשסיימו אמר קדיש. את הד' משניות ציוה לש"ץ (הרב חודקוב) לומר בקול רם (כנראה שהוא בעצמו אמרם גם כן), וכן היה אחר כל תפילה. הסדר האמור היה גם בתפילת מעריב. מאחר והיום יום ה', וכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א התענה בה"ב, לא אכל סעודה, ואחרי מעריב כשביקשו להביא סעודה, אמר שהחיוב הוא רק ביום הראשון, אבל אם לא אכלו, אין חיוב לאכול אחר כך.
כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א השתדל שאמו הרבנית חנה לא תדע דבר, וקודם שהלך לבקרה – כדרכו בכל יום – מסר את נעלי הגומי (שנעל בשביל האבלות) לידי התמים בערל יוניק, בכדי שישחיר את הסוליות הלבנות שלהם שלא יראו. כן אמר לו שיש להשתדל שאף אחד לא ישלח לאמו מכתבי תנחומין, וביקש שמעתה יביא אליו את כל הדואר שלה בכדי שיוכל לבדוק אם אין שם ידיעה על כך. בערב הראשון התמים בערל יוניק ליווה את הרבי לביתה (פרזידנט 1418) וכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א אמר שיש להשתדל למצוא סיבות בשביל שלא יתעכב בביתה זמן רב, בכדי שלא תבחין שהוא נוהג מנהגי אבלות.
כשנכנס אדמו"ר שליט"א התקשר בערל יוניק לביתה מאחת החנויות, וכשכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א שמע את הצלצול אמר לה שיש שיחה עבורה (אמר: 'רייד געזונטער-הייט') ויצא. בצאתו, פגש את התמים בנימין אלטהויז, בנו של הרה"ח ר' פיניע אלטהויז שהיה ממקורבי בית רבי. הרבי קרא לו ואמר שיודיע בביתו על פטירת אחיו ועל כך שאמו אינה יודעת מכך, ואין לספר לה.
יום ו' י"ד אייר – 'פסח שני'.
בשחרית ציווה לש"ץ (הרב חודקוב) שיאמר 'איזהו מקומן' בקול רם (כמדומה שהוא בעצמו אמרו גם כן), וכן שיאמר בקול רם את 'פיטום הקטורת' שלפני עלינו (והוא בעצמו אמרו גם כן). מיד אחרי אמירת שיעור תהילים אמר פרק מ"ט ואחריו קדיש (לשניהם). אחר תפילת מנחה לא אמר פרק מ"ט, כי בערב שבת אחר חצות לא אומרים צידוק הדין.
ואמר אחד: הלא אין אומרים תחנון כל השבוע? וענה: 'זה מטעם אחר, בשביל לא לעורר את הדינים'. אחר כך אמר: 'זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים, ס'איז אן אחריות' [= שיאמרו פרק תהילים, זה בלי אחריות], ואמר 'קדיש' אחר האמירה. נטל ידיו כדי לאכול כזית מצה (כנהוג בפסח שני), וציווה להביא את המצות מערב פסח. ציווה שיביאו יין לקידוש ובשר.
שבת פרשת 'אמור', ט"ו אייר.
את תפילות שבת קודש התפלל הרבי בבית המדרש ואמר את כל הקדישים. בעת שיצא מבית הכנסת, אחר סיום התפילה, לא אמר 'גוט שבת', והתחילו אנ"ש להתלחש שהוא אבל על אחיו אך עדיין אין הכול יודעים על זה. סעודות שבת אכל בחדרו. בשחרית אמר גם את הקדיש שאחר קריאת התורה. עלה למפטיר אך לא קראוהו בשמו.
במנחה לא עלה לתורה (סיפר שבשנת תש"ב, באבלות אחר הרבנית שטערנא שרה, עלה כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ למנחה. ואמר לו הרב שמואל לויטין שכמדומה לו ששמע ממנו אחר כך שהתחרט על זה). במוצאי שבת חלץ מנעליו קודם אמירת הקדיש דברכו, אבל היה לבוש בבגדי שבת. אחר התפילה ישב על כסא נמוך ונחמו אותו בברכת אבלים. הבדלה עשה בביתו על יין.
יום ב' י"ז אייר.
לא עלה לתורה. אחר התפילה אמר שני פרקי המשניות ביחידות.
יום ד' י"ט אייר.
היום קם מאבלו. אמר שיחה בעניין אבלות. נסע לכבוד ל"ג בעומר לאוהל. כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א נראה שבור מאוד. מהיום עובר לפני התיבה ואומר הקדישים הרב שניאור זלמן דוכמאן. במשך כל ימי השבעה ביקר הרבי את אמו כשהוא לבוש בנעליים הצבועות, ובכל ערב היה על בערל יוניק למצוא תירוץ אחר על מנת לאפשר לרבי לצאת מהמקום במהירות.