אנו מגישים שיחה מיוחדת משבת 'תזריע מצורע' תשנ"א, בה מגלה הרבי את הדרך המהירה והישרה להבאת הגאולה • 'וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה – היא ה'דרך ישרה' לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.. ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כל אחד ואחד מישראל, להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה' • לקריאת השיחה
☚ מכתב מאלף: מהו הדבר שעליו יש להילחם בכל הכוח עם היצר הרע דווקא לפני הגאולה?
'וביאור ה'דרך ישרה' להתגלות וביאת המשיח על ידי 'מלכות שבתפארת' – בנוגע למעשה בפועל: ובהקדמה – שכיוון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה ('סוף לבושיו') של כל אחד ואחד מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא על ידי 'מלכות' בטהרתה, ענינו של מלך המשיח עצמו, אלא) על ידי 'מלכות שבתפארת', כלומר, ענינו של המשיח (מלכות) כפי שהוא בתורה (תפארת), כאמור לעיל שעל ידי התורה (ענינו של משיח בתור 'רב') – נמשכים ומתגלים האורות עליונים דהגאולה (ענינו של משיח בתור 'מלך') באופן פנימי.
ובפשטות: 'תפארת' – הוא עניין לימוד התורה, ו'מלכות שבתפארת' – הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות [בתורה שבכתב (ובפרט 'בדברי הנביאים. שכל הספרים מלאים בדבר זה') ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, וגם [ובמיוחד] בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר (ש'בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר כו' יפקון ביה מן גלותא ברחמים').
ובפרט בתורת החסידות (שעל ידי הפצת המעיינות חוצה – אתי מר דא מלכא משיחא), בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים וליקוטי שיחות) של נשיא דורנו – מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, 'תורה חדשה מאתי תצא', שילמד לכל העם פנימיות התורה (טעמי תורה), ידיעת אלקות ('דע את אלוקי אביך'), כפסק דין הרמב"ם ש'באותו הזמן.. יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו"].
וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ('מלכות שבתפארת') היא ה'דרך ישרה' לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש. ועל של פועל באתי – ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כל אחד ואחד מישראל (האנשים – הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון), וכן הנשים והטף, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה), להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה.
ומה טוב – שהלימוד יהיה (ברבים) בעשרה, כי, נוסף על המעלה ד'עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם', יש מעלה מיוחדת כשלומדים עניני משיח והגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעל ידי זה הולכת וגדלה ההשתוקקות והצפיה לביאת המשיח. ועוד ועיקר כפשוט – להוסיף בקיום המצוות בהידור, ובמיוחד בההידור במצות הצדקה (כללות כל המצוות) ש'מקרבת את הגאולה'.
וכדאי ונכון לקשר ההוספה בצדקה עם ההוספה בתורה בעניני משיח והגאולה – על ידי זה שההוספה לצדקה היא מתוך כוונה לקרב ולזרז את הגאולה, כיון שכוונה זו כשלעצמה היא חלק מלימוד התורה בעניני הגאולה – הלימוד (במחשבה – מזמן לזמן) דמאמר חכמינו זכרונם לברכה 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה'. ויהי רצון שההחלטה בכל הנזכר לעיל תמהר ותזרז ותביא תיכף ומיד את התכלית והמכוון – התגלות וביאת המשיח בפועל ממש, תיכף ומיד ממש'.
משיחות שבת פרשת 'תזריע מצורע', ו' אייר ה'תנש"א [מוגה].