'דברי צדיקים קיימים לעד': בקשר לדברי אדמו"ר הזקן בספר 'התניא', בהם מזהיר שישלח מרגלי סתר לקהילות אנ"ש, שיעקבו ויבדקו שכל חסיד משקיע ומאריך בתפילה, ואם לא – ייאסר עליו להגיע לאדמו"ר הזקן ולשמוע חסידות, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה שיחה מבהילה ומעוררת של הרבי, בה קובע הרבי שה'מרגלים' של אדמו"ר הזקן עדיין קיימים ובודקים את הנהגת כל אחד, שבכדי להגיע לרבי עליו להתעסק ב'עבודת התפילה' • כמה מוכרח להוסיף בלימוד התורה ועבודת התפילה כשמגיעים לחצרות קודשנו ב-770? ומהי הדרך היחידה לקבל 'שיריים' בליובאוויטש? • לכתבה המלאה
☚ אתה כשיר לנסוע לרבי? הרבי ישלח מרגלי סתר לבדוק אם אתה מתפלל באריכות..
'בנוגע לאלו שבאו לכאן ממקומות שונים, לאחרי שעזבו את ביתם כו' – שעליהם חל הענין ד'נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם', כמדובר לעיל – הרי כאשר הנסיעה היא למשך זמן שכולל יום-טוב, שבו חייב אדם לשמח את אשתו, אזי ההיתר היחיד לזה הוא כאשר הנסיעה היא לצורך הוספה בלימוד התורה ובעבודת התפילה ובקיום המצוות בהידור.
ובפרט בנוגע לאלו הבאים מארץ ישראל, שאצלם ניתוסף גם ענין היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ, והרי פסק הרמב"ם שמותר לצאת מארץ ישראל רק כדי 'ללמוד תורה או לישא אשה' – כולל גם התוכן הפנימי ד'לישא אשה', דכשם שענין הנישואין הוא חיבור האיש והאשה באופן שהאיש שולט על האשה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'אשה כשרה עושה רצון בעלה', כן הוא בפנימיות הענינים, שענין הנישואין הוא התחברות הנשמה והגוף (איש ואשה) באופן שהנשמה שולטת על הגוף, על ידי העסק בלימוד התורה ועבודת התפילה.
וכשם שהרמב"ם פוסק שמותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ רק כדי 'ללמוד תורה או לישא אשה' – כן הוא גם בנוגע להיציאה מביתו (גם בחוץ לארץ) בזמן שבו חייב לשמח את אשתו (כנזכר לעיל), שגם יציאה זו מותרת רק כדי 'ללמוד תורה או לישא אשה'. ומזה מובן, שכל אלו שבאו לכאן, צריכים לנצל את הזמן שנמצאים כאן כדי להוסיף בלימוד התורה, בנגלה ובחסידות, ובעבודת התפילה.
ואפילו אלו שבאו לכאן כדי לארגן פעולות של גביית כספים לטובת המוסדות כו', שהוא דבר גדול, כמו שכתוב 'ותומכיה מאושר' – הרי גם זה נכלל במאמר רבותינו זכרונם לברכה 'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כו" על כל השנה כולה, עד כ"ט אלול תשכ"ב, ולכן דוקא כשההנהגה בימים אלו תהיה כדבעי תהיה הקצבה בהרחבה כו'.
וכל זה – נוסף לכך על המובן ופשוט, שכיון שנמצאים בעשרת ימי תשובה, הרי אין זה הזמן המתאים ללכת לטייל, או לקרוא 'עיתון' ('פּייפּער') כמנהג בעלי בתים חשובים – אלו הנקראים באמריקא בעלי בתים חשובים..; בעשרת ימי תשובה יש להוסיף בעסק לימוד התורה נגלה וחסידות, בעבודת התפילה – שאינה דבר נוסף על לימוד התורה, אלא היא הנותנת כח בלימוד התורה, ובקיום המצוות בהידור.
וכיון שענין זה נוגע אלי – שהרי יש לי חלק בסיבת בואם לכאן, ובמילא מוטלת עלי חלק מה'אשמה'.. הנני מבקש, שכל אלו שאינם רוצים לגרום לי צער, יוסיפו בלימוד התורה ובעבודת התפילה, ואם לאו – אסור להם לבוא לכאן! וגם אלו הדרים כאן, אם אינם מוסיפים בלימוד התורה ובעבודת התפילה, הנה מוטב שישבו בביתם עם בני הבית ויאכלו 'קוגל'!.. כפי שפוסק רבינו הזקן שבזה מקיימים מצות עונג שבת.
ולהעיר: כבר כתבתי בשנה שעברה אודות כל האמור לעיל, וגם קבעתי עבור האורחים סדר מיוחד בלימוד התורה, ואף על פי כן השתמטו מזה, בתירוצים שונים. ובכלל, לא רואים עדיין את ה'תוצאות' מהנסיעה לכאן בשנה שעברה; ענין זה הוא עדיין 'בכוח'.. והנני יושב וממתין שיבוא לידי פועל (וגם אצל אלו הנמצאים כאן – לא רואים עדיין את התוצאות בפועל, אלא 'בכוח' בלבד).
ולכן הנני חוזר עוד הפעם על תוכן הדברים בעל פה, מתוך תקוה שהדברים יפעלו פעולתם. ואם אלו שבאו לכאן השתא לא יוסיפו חס ושלום בלימוד התורה ובעבודת התפילה – הנה בשנה הבאה, אם חס ושלום לא יבוא משיח עד אז, יהיה צורך לשקול בישוב הדעת אם כדאי להם להגיע לכאן שוב, דבר הכרוך גם בהוצאת ממון רב וכו'.
וזאת למודעי, שאין בדעתי לשלוח 'מרגלי חרש' – ענין זה ישנו כבר באגרת הקודש, וכיוון ש'דברי צדיקים קיימים לעד', הרי אותם שלוחים ששלח רבינו הזקן עומדים ורואים את ההנהגה עתה!.. ותקוותי שאף אחד לא יפטור את עצמו מההוספה בלימוד התורה, עבודת התפילה וקיום המצוות בהידור.
ויש להוסיף עוד ענין – שבעצם לא הייתי מספר זאת, והסיבה היחידה שהנני מספר זאת היא, כדי שכולי האי ואולי יפעלו הדברים פעולתם: בנוגע לה'פדיונות' – הנה נוסף לכך שהנני קוראם על ציון ('אוהל') כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, הנני קוראם גם על אותו שולחן.. שבו התפלל, למד ואמר דא"ח..
מפני קוצר הזמן אינני מספיק לקרוא את כל ה'פדיונות', אבל כל דבר הוא בהשגחה פרטית, וה'פדיונות' שנקראים, פועלים וממשיכים גם על אלו שאין נקראים, במחשבה, בדיבור, ועד למעשה בפועל. וביום הכיפורים – הנני קורא את ה'פדיונות' עוד הפעם, ובהושענא רבה – עוד הפעם.
ובכן: כל אחד שכותב פ"נ, צריך להוסיף בלימוד התורה ובעבודת התפילה, שעל ידי זה יומשכו הבקשות שביקש בהפ"נ. ובקשר לזה היתה ההצעה, שכל אחד יוסיף ויכתוב בהפ"נ שלו על דבר קביעות השיעורים בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובעבודת התפילה.
אמנם, כיון שאין פרצופיהן שווין ואין דעותיהן שוות, הנה יש כאלו שכבר כתבו, ותבוא עליהם ברכה, ואלו שעדיין לא כתבו – יכולים עוד לכתוב, וכנזכר לעיל – שהנני קורא את ה'פדיונות' עוד הפעם ביום הכיפורים ובהושענא רבה. והעיקר הוא – שכל האמור לעיל יבוא לידי מעשה בפועל.
••
בנוגע לתלמידי הישיבה – הנה כיון שבאו לכאן תלמידים מישיבות במקומות שונים, וישנם ביניהם חלוקות שונות, מן הראוי שכל תלמיד ישפיע על שאר התלמידים באותם ענינים שקיבל מהמשפיע שלו, שבודאי היה זה באופן של התלבשות לפי חושי התלמיד.
כלומר: מי שקיבל יותר את ענין עבודת התפילה – ישפיע על השני בענין עבודת התפילה; מי שעוסק יותר בלימוד הנגלה – ישפיע על השני בענין לימוד הנגלה; ומי שעוסק יותר בלימוד החסידות – ישפיע בענין זה על מי שצריך חיזוק בדבר. ועל ידי זה יקויים הענין ד'אתם נצבים היום כולכם', ובאופן ד'טוב טעם ודעת למדני', בהוספה ולמעלה יותר מאשר 'במצוותיך האמנתי'.
••
ישנם כאלו שממתינים וסופרים את הרגעים שנותרו עד שיסיימו את השיחות והמאמרים כו', כדי שיוכלו לחטוף חתיכת 'מזונות' או מים, ולחלק מהם לנאספים.. ובאופן שהכל יראו שהוא הצליח לחטוף 'כזית' או 'שני זיתים', או אפילו 'ככותבת', ועד ל'חלק הארי'.. והוא המחלק לאחרים, וממילא 'טוב עין הוא יבורך'!..
ואם בכל השנה כולה כן הוא, על אחת כמה וכמה בימים אלו כאשר באים לכאן ממקומות שונים, שאז יהיה 'שמעו הולך בכל המקומות' שהוא זה שחטף וחילק!.. ובכן, יש לדעת שהסדר של חטיפת שיריים לא היה בליובאוויטש ולא בחב"ד, אלא שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הנהיג זאת לפרקים, אלא שבמשך הזמן נעשה הדבר בקביעות; אבל הכוונה בזה היתה בתנאי שיוסיפו בלימוד התורה ובעבודת התפילה.
לכאורה, מה זה נוגע אלי? ובכן, אילו הייתי יושב בחדרי – מילא, אבל כשאני עומד או יושב כאן, ועלי לראות כל זה, הנה מחובתי לומר שללא קיום התנאי דהוספה בלימוד התורה ובעבודת התפילה, הרי זה נגד רצונו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר'!..
שיחת פרשת 'וילך' שבת תשובה תשכ"ב, בלתי מוגה.