Site icon חב"ד לייב | מרכז התוכן העדכני של חבד ברשת

בלעדי: כל הלכות 'טיסה לרבי' במקום אחד • הרב שבתי פרידמן

אתר חב"ד לייב

לקראת נסיעתם של אלפי חסידים לרבי לחודש החגים, מערכת אתר 'חב"ד לייב' גאה להגיש קונטרס מיוחד ובלעדי בנושא הלכות השייכות לטיסה, בשילוב מנהגי חב"ד והנהגות רבתינו נשיאנו, מאת הגה"ח הרב שבתי יונה פרידמן – מורה צדק בקהילת חב"ד בצפת ומרבני הישיבה הגדולה בעיר • בקונטרס זה, הרב פרידמן מבאר את ההלכות השייכות לטיסה, החל מההכנות לטיסה ובחירת חברת תעופה וזמן הטיסה, ממשיך בטיסה עצמה, בחירת מקום נכון, איך נוטלים ידים, איך מחשבים את השעה לעניין התפילות, שאלות הלכתיות הקשורות לחגים במטוס ועוד • לכתבה המלאה

☚ שקוע בכוונת התפילה ולא יודע אם צריך לענות 'אמן'? שיעור הלכתי ברור עם הרב שבתי פרידמן

הלכות השייכות לטיסה

לפני היציאה לדרך

א) היוצא לדרך צריך לקחת עמו הטלית והתפילין, ולא יסמוך על השאלה מאחר[1].

ב) כשאורז את חפציו יש לארוז את הטלית והתפילין תחילה. לאחר מכן אפשר להוציאם, אך בהם יש לפתוח את מלאכת האריזה[2].

ג) נכון לקחת עוד טלית קטן, שמא יקרעו ציציותיו[3], וכן לפני היציאה לדרך יש לבדוק שהציצית מהודרת[4].

ד) יש לקחת ספר ללימוד בדרך (בנוסף לסידור והשיעורים הקבועים – חומש, תהילים, תניא ורמב"ם)[5].

ה) סגולה למי שמפחד מטיסה – לקחת עמו תהלים ותניא (אותיות איתן) וכפשוט טלית קטן כשר[6]. אולי כדאי לקחת גם קופת צדקה כסגולה לשמירה[7].

ו) על חברות הטיסה ועל הטייסים לשים במטוס סידור, תהלים, וטופסי תפלת הדרך מונחים בכמה מקומות, וכן קופת צדקה[8].

ז) אין לצחצח את הנעליים ביום היציאה לדרך[9]. ויש מקילים אם רק מנקה אותם מלכלוך[10] או כשאחר מצחצח עבורו. ויש מתירים אם אינו הולך ברגליו[11]. ולכאורה מדובר דווקא כשיוצא לדרך רחוקה[12].

ח) היוצא לדרך ישתדל שיעשוהו שליח למצווה, כגון שיתנו לו מטבע לתת לצדקה במחוז חפצו (שיתן חלק במקום שנוסע אליו וחלק במקום שחוזר[13]), ואין צריך ליתן אותו המטבע דוקא[14]. או שייקח בעצמו מטבע ויעשה בו סימן ויאמר: כשאבוא למקום פלוני אתנהו בלי נדר לצדקה[15]. וצריך שיהיה זה במעשה בפועל, ולא מספיק רק מחשבה או אמירה על דבר נתינת צדקה.

ט) לפני היציאה לדרך ראוי ליתן צדקה, שנאמר[16] "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו"[17].

לפני פסח

י) היוצא מביתו בתוך שלשים יום קודם הפסח ולא חושב שיחזור עד לפסח, צריך לבדוק את החמץ לאור הנר, בלי ברכה, בלילה שלפני יציאתו, ואחר הבדיקה יבטל כל החמץ שלא מצא[18]. ואם מוכר את כל החמץ שבביתו לגוי, אינו צריך בדיקה[19].

ומכל מקום אין לאדם להפקיע מעצמו את חובת הבדיקה, ולכן עדיף שלא ימכור חדר אחד ושם יבדוק בברכה בליל בדיקת חמץ, או שישכור מבעל הבית שבו מתאחסן (בקנין כסף או סודר), קודם ליל הבדיקה, את החדר שבו מתאחסן, ויכניס לחדרו חמץ שלו ויתחייב בבדיקת חמץ בברכה[20], או שעל כל פנים ישתתף ויעזור בבדיקת החמץ של בעל הבית[21].

בעת היציאה לדרך

יא) טוב שיטול רשות מגדולי העיר כדי שיברכוהו (ויאמרו לנוסע – 'לך לשלום' ולא 'לך בשלום')[22].

יב) טרם הנסיעה ממקום מדורו יסדר התוועדות חסידית, ויקבל ברכת הפרדה מחבריו הטובים, וכמאמר הידוע: 'חסידים לא נפרדים', כי לעולם אינם נוסעים איש מרעהו, היכן שנמצאים – אנו משפחה אחת[23].

יג) יפרד מחברו מתוך דבר הלכה ומתוך שמחה, ויזהר שלא להיפרד מחברו מתוך בכיה, כי הוא סכנה גדולה. אם אי אפשר לעצור את עצמו, יבכה ואחר כך יפרד[24].

יד) על הנוסע להשתדל שילוו אותו, כי כל המתלווה אינו ניזוק[25].

טו) שיעור לויה – (נוהגים להקל שיהיה) ד' אמות מחוץ לביתו[26].

טז) לא יאמר (בפרוש) הנוסע למלווה שיחזור למקומו[27] (אבל ברמז מותר[28]).

יז) המלווה יעמוד במקומו עד שהנוסע נעלם מעיניו[29].

יח) אין לקחת ברכת פרידה מאדם פעמיים, אבל זה אפשרי אם בתחילה נעשה הפרידה בתור פרט, ועכשיו בתור כלל – לכמה אנשים יחד[30].

יט) שכח משהו בבית ויצא כבר מהבניין, לא ישוב לקחתו[31], אלא אדם אחר יוציאו עבורו. וזהו רק אם (א) יצא על מנת ללכת לדרך רחוקה[32], (ב) אינו חוזר באותו יום[33]. אך אם מדובר בדבר חשוב ביותר או בדבר מצוה – יש מקלין[34].

כ) במקרה שחוזר לבית בלי ששכח משהו – נסתפקו הפוסקים[35] (ולכאורה זהו רק כשחוזר לביתו, אבל לבית אחר או לבית מלון וכדו' – אין חוששים).

כא) צריך לעסוק בתורה בדרך, שנאמר[36] "ובלכתך בדרך"[37].

כב) במשך הנסיעה יש ללמוד על כל פנים מספר שורות מספר התניא ולומר איזה מזמורי תהלים וכן את שאר השיעורים[38], ועל ידי זה נעשית הנסיעה נסיעה של מצוה[39].

היכן ומתי לטוס

כג) אם אפשר יש לטוס ב'אל-על', שהיא חברה יהודית, על פי הכתוב[40] "קנה מיד עמיתך"[41].

כד) עדיף לטוס במטוס גדול (בעל ארבע מנועים)[42].

כה) אין לטוס מעל הר הבית[43].

כו) אין חיוב על כהן לבדוק מראש אם המטוס יטוס מעל בית קברות יהודי[44], אך אם יודע מראש שיטוס מעל בית קברות יהודי – אסור[45].

כז) יש נפטר בתוך המטוס – אסור לכהן לטוס בטיסה זו, אבל אינו צריך לברר על כך מראש. אם נודע לו באמצע הטיסה, עליו לרדת בהזדמנות הראשונה, גם אם יש בזה חסרון כיס[46]. אך אם זהו (ארון) רבו – מותר[47].

כח) אין לטוס בטיסה שיוצאת מיד במוצאי שבת[48].

כט) אסור לטוס במשך השבת (גם אם החברה נכרית ורוב הנוסעים נכרים), אף אם נכנס למטוס לפני השבת. ואם עולה על המטוס או יורד ממנו בשבת – יש בזה גם משום איסור תחומין[49].

ל) אין לטוס לכתחילה ביום ו' (בפרט מחצות היום) למקום רחוק, גם אם שם השבת נכנסת יותר מאוחר, וכן אין לתכנן לנחות סמוך לכניסת השבת, כדי שלא יבוא ח"ו לידי חילול שבת[50].

לא) אסור לטוס במוצאי שבת למקום שעדיין שם שבת. אם עבר ונסע – חייב לשמור שם שבת, ושם עליו לקדש ולהבדיל שוב במוצאי שבת, ועדיף שיצא ידי חובה מבן המקום[51].

לב) אם נאלץ לטוס בתוך השבת (לצורך פקו"נ וכדומה) והגיע למחוז חפצו לפני פלג המנחה של ערב שבת, טוב שישמע שוב קידוש מבן המקום[52].

לג) מי שטס לחוץ לארץ אחר יום טוב, כשבחוץ לארץ עדיין יום טוב שני של גלויות – אסור לנחות במקום שגרים ומסתובבים יהודים במרחק אלפיים אמה ( = 960 מטר [53]) מאזור הנחיתה. וכן לא יכנס במוצאי יום טוב למקום שגרים שם יהודים, עד שיעבור זמן שיוכלו לתלות שטס במוצאי יום טוב, אלא אם כן לצורך גדול[54].

לד) אין לטוס בימי 'בין המצרים' שלא לצורך, ובפרט מראש חודש מנחם-אב[55].

לה) אין לטוס ביום יאראצייט[56].

לו) מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ (שלא על מנת להשתקע[57]) רק במקרים מיוחדים, כגון ללמוד תורה, לישא אשה, לסחורה או להשתטח על קברי צדיקים. ויש אומרים שמותר אף לשאר מצוות[58].

לז) בנוגע לנסיעה לרבי, אמר הרבי[59] "הענין של נסיעת חסיד לרבו הרי זה דבר הפשוט, שלכן מזמן לזמן נוסע כל חסיד לרבו (ככל פרטי הענינים שבזה), ונסיעה זו פועלת בעבודתו במשך כל השנה עד לפעם הבאה שנוסע לרבו (בשנה הבאה או בשנה זו עצמה)". וכן כותב הרבי[60]: "היציאה מאה"ק ת"ו לחו"ל הרי אפשרית היא, רק במקרים מיוחדים, ומהם, כדי להשתטח על קברי צדיקים.. ובפרט בצדיק נשיא שהיה קרוב אליו, לומד תורתו ומתנהג על פי הוראותיו והדרכתו, או על כל פנים מקבל עליו לעשות כזה מכאן ולהבא".

אלא שהרבי סייג זאת במספר תנאים (על פי השולחן ערוך)[61]:

• לאלו הדרים בארץ הקודש – יש לבקש היתר מרב מורה-הוראה[62] על מנת לנסוע לחו"ל[63].

• שלא יכנסו לחובות עבור הנסיעה כשמסופק אם יכל לפורעם (וגם אם יכול לפורעם, אם על ידי זה יגרע ממנוחת הנפש – יש לשאול אצל רב מורה-הוראה).

• לאנשים נשואים – יש לבקש רשות מן האישה.

• לנשים נשואות – יש לבקש רשות מהבעל.

• לבנים ובנות – בהתאם לציווי "כבד את אביך ואת אמך".

• לבחורי ישיבה – שמירה על סדרי הישיבה (דשם).

• לאנשים בעלי משרה ציבורית (רוחנית) – בזמן הפנוי, ושהנסיעה לא תגרע מאומה בפעילותם.

• חברי הנהלת המוסדות, מורים, מורות, תלמידים, תלמידות ובחורי ישיבות[64] עליהם לשאול אצל חברי ההנהלה – האם לנסוע ומתי, ולעשות כהוראותם.

• ל"תלמידים השלוחים" – שיתחלקו לשנים, שלא יהיה הפסק בשליחות.

• להוסיף (שם) בלימוד התורה וב'עבודת התפילה'.

לח) מותר להפריש מ'דמי המעשר' על מנת להשתמש בהם לצורך מצוות קבלת פני רבו[65].

לט) מותר (גם לתלמידי ישיבה) לטוס מעבר לים לצורך השתתפות בחתונה משפחתית[66].

מ) אשה מעוברת צריכה להתייעץ עם רופא האם יכולה לטוס[67].

'תפילת הדרך'

מא) רצוי לומר 'תפילת הדרך', אם אפשר, בדרך למטוס[68] או כאשר המטוס עדיין על הקרקע. ואפשר לאומרה (בנוסח הרגיל[69]) גם בתחילת הטיסה[70].

מב) טוב לאומרה מעומד אם אפשר בקלות[71], זאת אומרת – שלא רק שיעצור את הרכב[72], אלא גם שיאמר זאת בעמידה[73].

מג) אין מנהגנו להסמיך את 'תפילת הדרך' לברכה אחרת[74].

מד) עד שיחזור לביתו יאמר בכל יום[75] (חוץ משבת) אחר תפילת שחרית 'תפילת הדרך', ללא הזכרת השם בחתימה[76], וכך ינהג בין אם מתעכב בדרך במקום אחד (הרבה זמן), ובין אם ממשיך בנסיעתו, כיון שהכל נחשב כהמשך לנסיעתו הראשונה[77].

מד*) יותר טוב שכל אחד יאמר בעצמו תפילת הדרך או יאמר ביחד עם האומר בקול, ולא יצא ידי חובה מאחר[78].

העלמת משקל ומכס

מה) אין להעלים משקל יתר ללא תשלום.

מו) לגבי העלמת מכס – צריך עיון האם הדבר מותר[79].

מטען

מז) לכתחילה ייקח את הספר תורה במזוודה ותהיה סמוכה אליו או בתא מעל ראשו וכדומה, ואם אינו יכול ורוצה לשלוח את הספר תורה בתא המטען, יניחנה כלי בתוך כלי, ויעטוף אותו באופן שלא יתנדנד בתוך החבילה, ושגם אם יזרקו החבילה לא תחבט הספר תורה, ויכתוב על זה 'אסור לזרוק' וכדומה.

מח) אם לוקח ספר תורה בתור חבילת יד (= שמוסרה סמוך לטיסה ומיד אחר כך לוקחה), אין צריך להניחה כלי בתוך כלי (ובספר תורה חדש עדיף לשולחה קודם תפירת היריעות זו לזו, ויש אומרים שתמיד כדאי להתיר התפירות בין חומש לחומש). אם לוקח הספר תורה איתו ועמודי הספר תורה מפריעים לו מצד אורכם, יכול להסירם[80].

בעת הטיסה

שאילת שלום

מט) יש להקל באמירת 'שלום' לדיילות בכניסה למטוס[81].

מקום ישיבה

נ) אם קיבל מקום ישיבה במטוס על יד אשה – ישתדל להחליף מקום. אם אי-אפשר, ישים איזה חפץ בינו לבינה (כגון ידית הכסא) וירחיק מחשבתו הימנה.

נא) והוא הדין אם נקבע מקומו בין שתי נשים[82]. ובדרכי נועם בודאי ניתן לסדר את הכל על צד היותר טוב[83].

נב) וכל זה באיש (מצד הרהור), אבל אשה מותר לה מן הדין לשבת ליד איש אף לכתחילה, אבל הדין של ישיבה בין שני אנשים שייך גם באשה[84].

נטילת ידיים

נג) נטילת ידייםבתוך השירותים מועילה בשעת הדחק, וישתדל לנקות המקום לפני כן[85]. וינגב ידיו[86] ויברך בחוץ[87].

נד) כיון שנטילת ידים מועילה (בדוחק) גם בתוך השירותים, לכן אין לאכול פת ללא נטילת ידים ולהסתמך על ההיתר של עטיפת הידיים, אלא יש ליטול את הידים בשירותים[88].

ברכת המזון

נה) ניתן לעשות זימון גם בעשרה כאשר החליטו להצטרף לאכילה יחד (משא"כ באוטובוס וכדומה (שאין המקום מרווח) לא יזמנו בעשרה אלא אם כן אכלו כזית יחד בשעת חניה)[89].

נו) כשיש גוי באזור שבו מברך (- ויכול לראותו) יאמר בברכת המזון "כן יברך אותנו בני ברית כולנו יחד"[90].

תפילות

נז) זמני התפילה הם לפי המקום שהמטוס נמצא באותו הזמן[91] (ובדרך מארצות הברית לארץ ישראל הלילה או היום מסתיימים מאד מהר, וכן הזמן שבין הנץ החמה לסוף זמן קריאת שמע הוא הרבה פחות מג' שעות, ועל כן יש להזדרז לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בזמן).

נח) אם נוכחות נשים שאינן לבושות בצניעות וכן שערן מגולה, יחזיר פניו לצד אחר, ואם אי אפשר, יסתכל בתוך הסדור, או יעצום עיניו ולא יסתכל. ובדיעבד (כשלא עשה כן), יש להקל ואינו צריך להתפלל שוב. וכך ינהג גם כשרוצה ללמוד או לומר ברכה וכדומה[92].

נט) וכן אין נכון להתפלל כנגד ציורים ותמונות (ובפרט של בני אדם וכ"ש סרטים) כדי שלא תתבלבל כוונתו, ועוד שנראה שמשתחווה לתמונה, ובמקום שמצויים ינהג כהנכתב בסעיף הקודם[93].

ס) לכתחילה לא יתפלל בתוך ד' אמות של בית הכסא[94], ובשעת הדחק יש להקל[95].

סא) אם העמידה תפריע לכוונה בתפילה, אפשר להתפלל גם שמונה עשרה מיושב, אבל יקום בסמוך לכריעות (בברכת אבות וכו') וכן בסיום השמונה עשרה, כדי לפסוע ג' פסיעות. יתפלל ברגליים צמודות, ולא זו על גבי זו (דרך גאווה), ויכוון את פניו לכיוון ירושלים[96].

סב) אין להתפלל במעברים, ואם באמצע התפילה (אפילו באמצע שמו"ע), מתבקשים הנוסעים לחזור למקומותיהם ולהדק חגורות, יש לחזור מיידית למקומות, ולהמשיך התפילה בישיבה, ולא להפסיק בדיבור[97].

סג) במקרה שצריך להתפלל שמונה עשרה בישיבה ויגיע למקום חפצו קודם סוף זמן תפילה – מצווה מן המובחר שיחכה ולא יתפלל[98].

סד) אם רוצים לצרף למניין אנשים שעומדים משני צידי מחיצה – צריך שיהיה רווח ג' טפחים לפחות מסוף המחיצה עד התקרה[99].

סה) אין צורך להגביה את הספר תורה אם יש חשש שיפול ח"ו (מחמת טלטול המטוס), אלא יגללוהו על שולחן הקריאה[100].

סו) טיסה היוצאת מוקדם בבוקר, ויודע שלא יהיה ספר תורה בטיסה, ראוי לארגן מניין לקריאת התורה לפני הטיסה. ויש מתירים אפילו לפני עלות השחר[101].

סז) כשאין ספר תורה, אין ליפול אפיים (לכסות את הפנים)[102].

סח) כשרואה ממרומים במזג אויר נאה וצלול את יופי הבריאה וביניהם הימים והנהרות (הגדולים והקדומים) וההרים הגבוהים והמדבריות, ולא ראה אותם במשך 30 יום ומתפעל מראיה זו[103], מברך בשם ומלכות "עושה מעשה בראשית". וכן אם רואה אותם בלילה (כשהלבנה מאירה) – אם מתפעל מראייתם יכול לברך.

סט) על ראיית האוקיינוס יכול לברך בשם ומלכות "שעשה את הים הגדול"[104].

תענית

ע) זמני התענית נקבעים לפי המקום בו נמצא המטוס, בין לקולא[105], ובין לחומרא[106], ויש שאומרים שאם יכול – יתענה עד זמן צאת הכוכבים של המקום ששם התחיל להתענות (במקרה שהוא המאוחר יותר), אך אם מרגיש חולשה יתירה יכול לאכול בזמן 'צאת הכוכבים' של המקום המוקדם יותר, גם כשירד כבר מהמטוס, אך עדיף לעשות זאת כשעודו במטוס (אלא שלגבי תשעה באב יכול להקל דווקא כאשר נמצא עדיין במטוס) [107].

עא) העובר את קו התאריך בתענית – יתענה לפי המקום שמשם יצא, ולמחרת, כשכולם צמים, יאכל בצנעה[108].

אכילה

עב) קודם הטיסה יש להזמין אוכל כשר, גם אם אין בכונתו לאוכלו, ואין בזה משום בל תשחית [109].

עג) מנות המהדרין המוגשות בטיסה צריכות להיות מכוסות הרמטית בשתי עטיפות קודם חימומם בתנור (כשהכשרות מוטלת בספק)[110].

עד) וכן יש להיזהר שהבשר הנמצא במנה לא יתעלם מן העין, שלא יהיה חשש שמא הגוי החליף המנה[111].

עה) מותר לשתות קפה או תה (טהור) כששותה בכלי חד פעמי[112], וגם אם גוי הכינם, אין בזה משום בישולי עכו"ם[113] (ויש שאוסרים[114]), ואם היהודי מוסיף את הסוכר אין לחשוש כלל[115]. ואם הגוי הכין הקפה בכלי שני – מותר לשתותם לכל הדעות. אלא שראוי להימנע מכך כיון שיש שאלת כשרות על הכלים שמהם מגישים[116].

עו) הארוחות במטוס מתבססות בעיקר על אכילת מזונות (לא המוציא), ודברים נוספים שדרכם להאכל עם פת (שגם מצטרפים לשיעור שביעה). לכן יש להיזהר (כשלא רוצים ליטול ידיים ולברך המוציא) שלא לאכול כמות מזונות שמשביעה. ואפילו אם אינו שבע מצד המזונות עצמם, לא יאכל יותר משיעור של 4 ביצים (כ-230 גרם), כיון שבכמות כזאת שאר המאכלים מצטרפים לשיעור שביעה, ואם שבע צריך לברך ברכת המזון[117] (וכיון שיש אומרים ששיעור זה הוא במידת נפח, לכן הרבה פעמים השיעור מועט יותר[118]).

ומומלץ לנהוג: 1) לאכול ארוחות קטנות אם הפסקה ביניהם. 2) לאכול המזונות ולברך ברכה אחרונה ואחר כך לאכול את שאר המאכלים. 3) לטעום קצת מהמזונות ולאכול את שאר המאכלים ובסוף שוב את המזונות[119].

עז) מותר להניח דברי מאכל תחת המושב, אף על פי שישנים בו (כיון שאינו מחובר לקרקע)[120].

שינה

עח) בטיסת לילה יש לומר קריאת שמע שעל המיטה לפני השינה (ואפילו אם אינו הולך לישון[121]), ולברך ברכת המפיל, אם יש סיכוי שיירדם למשך חצי שעה (ואם מסופק ביותר אם יצליח לישון, יברך בלא שם ומלכות)[122].

עט) השינה בלילה, אף אם נאמר שאינה שינת קבע (אלא אם כן נשכב ממש ויש לידו מקומות פנויים וכו'), כי ישנים על גבי כסא וישנם הפרעות והטרדות שונות[123], יש צורך (אם אפשר) להכין נטילת ידיים ליד המושב (על כל פנים בשביל נטילה פעם אחת[124]).

פ) אם לא הכין, יבקש מאחר שיביא לו, או שיעצור כל ד' אמות[125], מכיוון שכאשר בפועל ישן בלילה שינה ממושכת (יותר מחצי שעה[126]) רוח רעה שורה על ידיו, וכשמתעורר (שלא על מנת לישון שוב שינת קבע) צריך ליטול את ידיו[127].

פא) מותר להניח את מי הנטילה מתחת למושבי המטוס (גם אם יושנים על גבם)[128].

פב) אם ישן[129] וקם אחר חצות לילה[130], יכול לברך את כל ברכות השחר (שנתחייב בהם) וברכות התורה, וידלג ברכת "הנותן לשכוי", "מלביש ערומים" ו"רוקע הארץ" (כיוון שלא נתחייב בהם, שהרי לא שמע קול תרנגול, ישן בבגדיו ולא הניח רגליו בארץ), ובעלות השחר ישלימם[131]. אם היה ער כל הלילה – יחכה עד שיאיר היום ויעשה צרכיו, ויטול ידיו, ויברך את כל ברכות השחר, וברכות התורה[132].

פג) מכיון שאין אפשרות לטבול במקוה לתוספת טהרה קודם תפילת שחרית, אזי לימוד כמה משניות בסדר טהרות, ומה טוב במסכת מקוואות – מחליף זה[133].

חג הפסח

פד) המתכנן לטוס בימי חול המועד פסח, יכוון שאינו רוצה לקנות את חלק החמץ שמחלקים בארוחות, או שיזמין רק מאכלים הכשרים לפסח.

פה) אם בטיסה יושב ליד גוי, לא יאכל בשעה שהגוי אוכל את סעודתו, שמא יפול על שולחנו חמץ. אבל אין איסור לשבת לידו בשעה שאוכל[134].

חג הסוכות

פו) הנוסע במטוס בחול המועד סוכות, פטור מסוכה ומותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. ונכון להחמיר, אם אפשר, לאכול רק פירות וכדומה, שאין חיוב לאוכלם בסוכה[135].

פז) אתרוגים של שנת השמיטה – קדושים הם בקדושת שביעית, ואסור להוציאם מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך מסחר. אם הם של אוצר בית דין – יש המתירים להוציאם. ואתרוג יחידי מתירים להוציאו, ובפרט אם יחזירו לארץ ישראל על מנת לבערו[136].

 חנוכה

פח) הטס בחנוכה, אם יוצא מביתו אחר השקיעה, ידליק נר חנוכה בביתו, וגם אם אינו יכול להמתין אחר כך חצי שעה ליד הנרות – אין זה מעכב[137]. אם יוצא קודם לכן ויגיע למחוז חפצו לפני עלות השחר[138], ובני הבית (אפילו אחד מהם) נעורים, ידליק בברכה כשיגיע למחוז חפצו.

ובשעת הדחק שלא יספיק להגיע למחוז חפצו לפני עלות השחר, או שלא יהיה אדם מבני הבית נעור, יכול להדליק בברכה כבר מפלג המנחה (- שעה ורבע זמנית לפני השקיעה)[139], אבל לא לפני כן[140]. ובלית ברירה ידליק בשעת הטיסה[141] (על כל פנים נר אחד). ואם משער שיצטרך (הוא בעצמו) לכבות את הנר תוך חצי שעה להדלקתו, ידליק בלי ברכה[142]. ואם אין לו כל אפשרות להדליק נר ידליק פנס ללא ברכה[143].

פט) איש שנמצא מחוץ לביתו, מצד הדין יכול לצאת בהדלקת אשתו[144], אבל אם רוצה להדליק בעצמו, יכוין שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליקים בביתו. ויש אומרים שאם אשתו[145] מדליקה בביתו (וכיוונה להוציאו) ובכל זאת רוצה להדליק, ידליק במקומו ללא ברכה וישמע הברכות מאחר, או שידליק בברכה לפני הזמן שמדליקים בביתו[146].

וכל זה (שיכול לצאת בהדלקה שמדליקים בביתו) הוא רק אם בעל המקום מדליק במקום שבו מתאחסן, וכן אינו משלם על המקום, אבל אם אין מדליקים שם, או שמשלם על המקום[147], דינו כבעל הבית ומדליק בברכה אף אם אשתו מדלקת נר חנוכה בביתו[148].

צ) אשה או בת שאינה נמצאת בביתה בחנוכה[149], יוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, או אביה, שמדליק גם עבורה בביתה[150], ובמקום שנמצאת תשמע הברכות מאחר שמדליק, או שתראה נר דולק[151], או שתדליק בעצמה ללא ברכה. ואם לא מדליקים בביתה ואינה סמוכה על שולחן המארחים, צריכה להשתתף בהדלקת בעל הבית בפרוטה, או שיקנו לה חלק מהשמן ותהיה נוכחת בשעת ההדלקה, או שתדליק בעצמה בברכה[152].

אחר הטיסה

אמירת שלום

צא) נוהגים לומר לבא מן הדרך 'שלום עליכם', והוא משיב 'עליכם שלום'[153].

צב) אין להשכים לפתח חבירו ליתן לו שלום, או אפילו לומר לו בוקר טוב, קודם שיתפלל[154], אבל (לאחר ברכות השחר וקריאת שמע) מותר ללכת לבית חבירו שעומד לפני נסיעה כדי ליפרד ממנו וללוותו לדרכו. ובאביו או רבו, מותר אף לקבל פניהם בשדה התעופה, או ללוותם עד לשם (ויאמר להם צאתכם לשלום או בוקר טוב). אמירת שלום באמצעות טלפון – אינו בכלל משכים לפתחו[155].

ברכת הגומל

צג) אחר טיסה ממושכת[156] מעל ים או מדבר וכדומה[157], יש לברך הגומל[158].

צד) טוב לברכה לאחרי שעולה לתורה[159], ואם עולה לשלישי (בשני וחמישי, או בשביעי בשבת וכיוצ"ב) יש לברך לאחרי הקדיש[160].

צה) רצוי שלא יעברו שלשה ימים מאז הנחיתה. ולכן, אם נחת ביום שני, לא יחכה לקריאת התורהשל יום חמישי, אלא יברך לפני כן בפני עשרה[161]. בדיעבד – יש לו תשלומין כל זמן שירצה[162]. ויש אומרים[163] שיכול לברך עד הזמן שישכח מהעניין[164].

צו) אם נוסע (והגיע למחוז חפצו) ומיד חוזר (תוך יום יומיים עד שלשה ימים) – נחלקו הפוסקים האם יברך הגומל במקום שהגיע. ואם עצר בדרך, לכל הדעות לא יברך, אפילו שוהה כמה ימים בדרך[165].

צז) נשים יכולות לברך הגומל, אבל המנהג בפועל הוא שאינן מברכות (משום צניעות)[166].

בן חו"ל הנמצא בארץ ישראל ובן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל

צח) התחיל לומר ותן טל ומטר בארץ ישראל (אחר ז' מרחשוון), וטס לחוץ לארץ קודם שהתחילו שם לשאול על הגשמים, ימשיך לומר כן גם בחוץ לארץ, אבל בחזרת השליח ציבור (בתור שליח צבור) יאמר כהציבור[167]. ויש אומרים שאם בכוונתו להשתקע בחוץ לארץ (לפחות שנה) יאמר כבני חוץ לארץ[168].

צט) בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ בז' מרחשוון – ינהג כבני חוץ לארץ, ולא יתחיל לשאול על הגשמים (ויש אומרים שישאל בשומע תפילה). ובן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל ינהג כבני ארץ ישראל[169].

ק) בן חוץ לארץ שהתחיל לשאול בארץ ישראל וחזר לחו"ל ינהג כבני חו"ל, ויש אומרים שימשיך לשאול בשומע תפילה[170].

קא) הבא מחוץ לארץ לארץ ישראל ובארץ ישראל קוראים פרשה מאוחרת יותר ממה שקוראים בחוץ לארץ (כגון ששביעי של פסח[171] או שחג השבועות חלו ביום ו') – היחיד אינו צריך להשלימה (כיון שקריאת התורה – חובת הציבור היא[172]). אבל אם הם מנין (או ששה[173]), ישלימו בשבת[174] הפרשה הקודמת ואחר כך יקראו את הפרשה הנוכחית[175].

ויש אפשרות שהעולה רביעי יקרא בסוף הפרשה הקודמת ובתחילת הפרשה של השבוע כדי לחברם יחד[176]. אבל עדיף[177] שהעולה ראשון יקרא את כל הפרשה שצריך להשלים עם עוד שלשה פסוקים (לפחות, או עד 'שני') מהפרשה הנוכחית[178]. וכן לגבי שניים מקרא ואחד תרגום יקרא את שתי הפרשיות[179]. וכן בנוגע לשיעור חומש צריך להשלים עד המקום שאוחזים בארץ ישראל. רק שצריך עיון מתי יעשה זאת – ביום שמגיע לארץ, או בשבת, שאז יקרא את הפרשה הישנה והחדשה. ומסתבר כצד הראשון.

קב) בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ וקוראים שם פרשה שקראו בארץ ישראל שבוע שעבר, אין צריך לקרות עוד הפעם הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, אבל קריאת התורה מחוייב לשמוע למרות שכבר שמעה בארץ ישראל[180]. ויכול לעלות שם לתורה או להיות להם בעל קורא[181]. וצ"ע מה יעשה בנוגע לשיעור חומש – האם יאמר שוב את מה שכבר אמר בארץ ישראל (ולכאורה מסתבר שכן)[182].

קג) לגבי יום טוב שני של גלויות לבן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל – יש מרבני אנ"ש שפוסקים לנהוג תמיד יום אחד, גם כשחוזרים לחוץ לארץ באמצע חול המועד, וכן בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ ינהג שני ימים, חג כבני חוץ לארץ[183]. ויש אומרים[184], שכל זה הוא רק כאשר בא עם בני משפחתו, אבל אם בא יחידי (ודעתו לחזור) ינהג כמנהג המקום שיצא משם[185].

קד) המבקר בארץ ישראל צריך לנצל זאת לברכת הפרשת תרומות ומעשרות (ומצוות התלויות בארץ), וכן להוסיף בכל יום בתורה ומצוות[186].

קה) המבקר בארץ ישראל יסדר שלא יהיה שם שלושים יום רצופים (אפשר להפסיק בינתיים על ידי ביקור באילת וכיוצא בזה, שהיא מחוץ לגבולות ארץ הקודש)[187].

קו) בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ בחג הפסח צריך לכתחילה למכור את חמצו שבארץ ישראל קודם זמן האיסור שבארץ ישראל, ובן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל צריך למכור את חמצו שבחוץ לארץ קודם זמן האיסור שבארץ ישראל[188].

קו התאריך:

קז) העובר את קו התאריך ושוב אצלו אותו יום – יתפלל ויעשה מצוות היום שוב, אא"כ עשה זאת תוך זמן קצר[189].

קח) לגבי שמירת שבת ושאר ימים טובים יעשה כמנהג המקום[190].

קט) לכתחילה אין לעבור את קו התאריך (בטיסה) בימי ספירת העומר. ואם עבר, ימשיך את הספירה שלו לפי מספר הימים שלו (וישמע הברכה מאחר), וכן יחוג את חג השבועות (בצנעה) לפי יום החמישים לספירה שלו[191].

•••

נסיים בדברי הרבי:

'וכל בני ישראל.. בכל מקום שהם.. נלך 'וארו עם ענני שמיא' (על דרך שטסים במטוס ועוד יותר מהר[192]) לארצנו הקדושה בירושלים עיר הקודש להר הקודש לבית המקדש השלישי'[193].

הוספות

– בירורי מנהגים –

א. 

בנוגע לצוואת ר"י החסיד שאין לצחצח הנעלים ביום שנוסע נכתב בפנים שזהו דווקא שנוסע למקום רחוק, וזהו כמ"ש הפוסקים לגבי מי ששכח חפץ וצריך לחזור לביתו[194] שזהו שכנוסע למקום רחוק דווקא, שהרי הלשון בצוואת ר"י החסיד בשניהם דומה – "ילך לדרך" (יש גורסים "ליסע", אך אינה הגירסא הנפוצה, שהרי יש מתירים לצחצח אם נוסע ואינו הולך ברגליו[195] ). וכן משמע גם מזה שכתבו הפוסקים[196] שלמחרת, בהיותו בדרך, מותר לצחצח, אם כן מדובר שיוצא לכמה ימים. ועוד, דכל זמן שאפשר לומר שלא על זה כיוון בצוואה, אמרינן[197]. ועדיין צ"ע.

ב.

בנוגע למה שנכתב שאין לטוס במוצאי שבת יש לעיין בענין זה, דהנה מצאנו שמותר ליהנות ממלאכת יהודי מיד במוצאי שבת[198], אלא שמומר לשבת דינו כנכרי לעניין זה, שצריך להמתין עד בכדי שיעשו[199]. וזהו ע"פ הטעם השני שמביא אדמו"ר הזקן[200] מדוע ביהודי לא צריך להמתין בכדי שיעשו, שאין חשש שיאמרו לו לחלל שבת, כיון שהישראל לא ישמע לו, וטעם זה לא שייך במומר לחלל שבת. ואולי אפ"ל שגם הטעם הראשון שייך כאן (- שאין חשש שיאמר ליהודי), כיון שע"י שקונה הכרטיס מראש, ע"מ לטוס מיד במוצ"ש, הרי זה כאילו אומר ליהודי לחלל שבת עבורו). אלא שבנסיעה במוצ"ש הדבר יותר קל, כדלקמן.

וכן כתבו הפוסקים[201] לגבי נסיעה בתחבורה ציבורית (של יהודי) מיד במוצ"ש (כשהתחילה הנסיעה לפני צאת שבת), שלכתחילה אין לנסוע בה עד בכדי שיעשו, אבל בשעת הדחק מותר, ויש המקילים בזה לגמרי. ויש שהשוו[202] דין זה למ"ש בשו"ת כתב סופר[203] לגבי מסעדה של יהודי המבשלת בשבת בקביעות, שאסור לכל ישראל (גם מצד 'מסייע' ו'לפני עיור') – צ"ע השווה זו.

די"ל שזהו דווקא בדבר איסור שנעשה בשבת ועדיין קיים (כמו בישול), משא"כ כאן, שהאיסור עצמו כבר לא קיים. אלא שמ"מ לא יהנה מכך לכתחילה עד בכדי שיעשו, כנ"ל[204]. וכל זה בחברה יהודית (שרוב הנוסעים יהודים) או כשעובדי החברה יהודים, משא"כ בחברה של גויים, שהעובדים גויים וכן הנוסעים רובם גויים, מותר לטוס מיד במוצ"ש[205]. ויש להעיר, שפעם הורה הרבי לדחות טיסה במוצאי שבת גם בחברה של גוים[206]. וצ"ע.

ג.

ולפי זה מובן מדוע באג"ק[207] כותב הרבי לאחד שהציעו לו להיות שוחט קבוע בחו"ל, שישאל רב מורה הוראה אם מותר לו לצאת מא"י, כיון שמדובר במשרה קבועה, דלכאורה ממה נפשך, אם היציאה מא"י מותרת רק ללמוד תורה וכו', גם אם זה לא משרה קבועה אין לצאת (שהרי לצאת לעניני רשות (כולל פרנסה) אסור גם אם דעתו לחזור מיד), ואם מותר לצאת לכל צורך מצוה[208], מדוע צריך לשאול רב? אלא מכיון שהרמב"ם[209] כותב שגם יציאה ללמוד תורה וכו' מותרת רק כאשר דעתו לחזור ושלא ע"מ להשתקע, לכן יש לו לשאול רב האם מותר לו לצאת לצורך משרה קבועה (מצד דוחק הפרנסה וכדומה).

אלא שעדיין צריך עיון ממה ככתב הרבי[210], וזה לשונו: "ידוע דעתי בכלל – על פי הרמב"ם – שאין כדאית יציאה מאה"ק"[211], וצ"ע מדוע כתב בלשון של כדאיות ולא בלשון של איסור, כמו שנכתב במכתבים אחרים[212]. ואולי מדובר במקרה שיוצאים לצורך מצוה אבל אין מתכוונים לחזור, וא"כ היציאה היא בהיתר ורק זה שנשארים אסור, אלא שבזה אין מעשה איסור, ולכך נקט לשון של כדאיות. ודוחק.

ד.

בנוגע להיתר היציאה מארץ הקודש לחו"ל, התוספות[213] מביא ב' דעות האם מותר לצאת דוקא ללמוד תורה ולישא אשה, או שכל שכן שמותר לשאר מצוות (שהם חשובות). ולכאורה מזה שמנהגנו להתיר היציאה לצורך השתטחות על קברי צדיקים[214], מוכח דסבירא לן שהוא הדין לשאר מצוות. וכן ישנו מענה מפורש באג"ק[215] לאשה (נשואה) שטסה לחו"ל (לא לצורך חתונה) ש"בודאי תקשר זה עם איזה דבר מצוה, המתיר היציאה מארץ הקודש".

ולהעיר שלגבי תלמידי ה'קבוצה' כתב הרבי[216]: באתם לכאן בתנאי ועל מנת ללמוד בהתמדה.. וע"פ פס"ד הרמב"ם. ואינו מובן, שהרי ודאי נסיעה זו קשורה עם מצווה, וא"כ מדוע כותב הרבי שהיתר הוא רק לימוד תורה. ואולי י"ל שלגבי בחור, שענינו לימוד התורה, ישנה הקפדה יתרה.

אלא שראיתי שכתב הרב אליהו[217] שהתירו לצאת כדי להשתטח על קברי צדיקים משום שזה חלק ממצות תלמוד תורה. וצ"ע מקורו. ובשדי חמד[218] לא מצאתי זה. ואולי אפשר לומר, שבהשתטחות על קברי צדיקים, ובפרט נשיאי ישראל, הנה נוסף על מעלת התפילה ועשיית תשובה שנגרם על ידי כך, הרי זה עוזר למשתטח שהמחשבה דיבור ומעשה שלו יהיו כדבעי וכרצון הצדיק, ועוד מעלות (כמבואר כל זה בקונטרס ההשתטחות ועוד), א"כ יש בזה מעין העניין דלימוד תורה. ועדיין צ"ע.

ה.

בנוגע להוראת הרבי לשאול רב מורה-הוראה שיתיר הנסיעה לחו"ל, אינו מובן, לכאורה ע"פ הנכתב לעיל (אות ד'), ודאי שיש להתיר זאת, ומהו המקום לשאלה. ואולי י"ל שזוהי הוראה דוקא לשואלים (שיש להם ספק בדבר..). או יש לומר שזהו ע"ד "במקום שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענותנותו"..

ו.

ויש לעיין, איזה מרחק צריך להיות מסוף עירו עד לשדה התעופה בשביל שיוכל לומר 'תפילת הדרך' כבר בדרך לשדה. בשולחן ערוך הקצר[219] כתב שהמרחק הוא שיעור פרסה (3.840 ק"מ). אבל מדברי הרבי לא משמע כן, שכתב[220]: "ברובא דרובא צריך להיות הולך בדרך עד שמגיע לאוירון . . אלא שלולי הנסיעה באוירון, כי אם היה חוזר לביתו ממקום נסיעת האוירון, דבר רגיל הוא וכו', משא"כ כשנוסע אח"כ באיזה אופן שיהיה, יש לברך על הדרך עד להאוירון".

ומשמע שאפילו אין מרחק פרסה יכול לומר 'תפילת הדרך', דמכיוון שאח"כ יטוס מרחק גדול, נקרא שכבר יצא לדרך (והיינו אחר שעבר את הבית האחרון של העיר כ-35 מטר[221]). אלא שבנוגע למעשה אמר לי הרב מ"ש אשכנזי ע"ה שכאשר המרחק הוא קטן, הכל נחשב כעיר אחת.

וצ"ע, דלפי זה על איזה מקרה מדובר (בדברי הרבי הנ"ל), דאם המרחק הוא יותר מפרסה, א"כ גם אם אינו טס יכול לומר 'תפילת הדרך', ואם המרחק פחות, אזי נחשב כעיר אחת. ולכן לכאורה צריך לומר דגם אם המרחק הוא פחות מפרסה, למרות שאינו נחשב כמקום סכנה, מכל מקום נחשב שיצא מעירו, וכיון שבפעול יטוס וילך מרחק גדול יותר מפרסה, לכן יכול לומר 'תפילת הדרך' כבר בדרך, משא"כ אדם אחר שאינו טס.

אלא שאם נאמר שפוסקים כמו השיטות שסוברות שאין לומר 'תפילת הדרך' אלא על נסיעה שלוקחת כמו הליכה של פרסה (72 או 96 דקות – תלוי בשיעור הילוך מיל 18 או 24 דקות), אפשר לומר שבנוגע למה שכתב הרבי מדובר שהמרחק הוא יותר משיעור פרסה ופחות מזמן הליכה של פרסה (כיון שנוסע). ודוחק, כיון שרוב הדעות אינם סוברים כן[222]. לאח"ז ראתי, שיש שכתבו[223] כנ"ל, שאם בדרך נסיעתו לשדה התעופה הוא נוסע חוץ מעיבורה של העיר, אף אם אין פרסה עד שדה התעופה מוטב לברך אז[224].

ז.

מדברי הרבי בנוגע להעלמת משקל, יוצא, שאין להעלים משקל משום שבטיסה נותנים לאדם ולחפציו שירות ואינם מוותרים על תשלום עודף משקל, משא"כ בהעלמת מכס. והנה בשו"ע חו"מ סשס"ט ס"ו אוסר במלך גוי וכן במלך ישראל מצד גזל וכן הט"ז ביו"ד סש"א סק"ו כתב שרק מכס שהוא גזל גם מצד דינא דמלכותא (לא לוקחים בהיתר) מותר להעלים, אבל מה שהוא לפי דינא דמלכותא ודאי אסור להעלים.

ואדה"ז בהלכות גזילה סט"ו מביא דעה שאצל מלך גוי אין איסר להבריח מכס, ומכריע ש"ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לעבור על לא תעשה שבתורה". אלא שבזמננו אצל יהודים עניין זה צ"ע, כיון שיש אומרים שדינא דמלכותא לא שייך במלך ישראל ובארץ ישראל[225]. אבל אצל אומות העולם גם בזמננו שייך דינא דמלכותא[226]. ובשו"ת יחווה דעת[227] פסק שגם בארץ ישראל אין להעלים מכס ושייך בה דינא דמלכותא (חוץ מת"ח שפטור ממכס).

ח.

בנוגע לאיסור ישיבת גבר על יד אישה, בשו"ת שבט הלוי[228] אוסר ישיבת גבר ליד אשה, מכמה טעמים, אבל בשו"ת אגרות משה[229] כתב שאין איסור כשאין מקום ישיבה אחר, אבל כשיש הרהור אסור. ובספר הליכות בין אדם לחבירו[230] כתב שמעיקר הדין הדבר מותר, ומנהג הצנועים להמנע מכך כשיש מקום אחר. ושם מדובר באוטובוס או ברכבת, וכל שכן בנסיעה במטוס, שהיא נסיעה ממושכת וצפופה, הכוללת שינה וכו', שיש להקפיד בזה לכתחילה בדרכי נועם. וידוע שהרבי הקפיד בעניינים אלו, וכמסופר בימי מלך[231] שבעת נסיעה ברכבת עמד בין שני קרונות מכיוון שבתוך הקרונות עמדו נשים רבות.

ט.

ויש לעיין, האם זה שינגב ידיו בחוץ, יועיל לכך שלא יצטרך שוב ליטול את ידיו לצאת ידי חובת השיטות[232] המצריכות נטילה על יציאה מהשירותים גם ללא עשיית צרכים, משום רוח רעה[233], כיון שהרוח רעה שורה על הידיים ולא על המים[234], וע"י שמנגב כאילו שנטל בחוץ. ומצאתי שכך כתב בספר אשי ישראל[235], שאם היד רטובה באופן של טופח על מנת להטפיח, ומנגבה בחוץ, מועיל גם להעביר הרוח רעה.

אבל לפי מה שמסופר[236] שהרבי העיר על זה שלוקחים מים לנט"י מהשירותים, וכן מסופר[237] שהרבי לקח מים לנט"י דווקא מהקומה התחתונה שבביתו, ולא מהכיור שבשירותים[238], יוצא שכן יצטרך ליטול שוב את ידיו בחוץ (ובפרט שהמים כבר נטמאו מהידיים. וכן משמע מאג"מ הנ"ל, שהניגוב בחוץ מועיל רק כדבר המנקה, וא"כ אינו מועיל להעביר רוח רעה[239]), אלא שלזה מספיק (מצד הדין) נטילה פעם אחת ואין צריך כלי וכוח נותן וכו'[240].

יש אומרים[241] שממ"ש אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין[242] מוכח שכשיוצא מהשירותים ולא עשה צרכיו אין צריך נטילה מצד הרוח רעה. אבל אפ"ל שהכוונה היא שאין הרוח רעה מעכב את ברכת הברק והרעם, אבל אין זה אומר שאין צריך כלל נטילה[243]. כן בנידון דידן יכול לברך ענט"י כשעדיין רוח רעה על ידיו (כיון שהיא רו"ר חלשה ואינה כרו"ר של השינה), ואח"כ יטול שוב.

י.

מכיוון שנטילה בתוך השירותים מועילה בשעת הדחק, אין לעטוף את הידיים במפה וכדומה ולאכול ללא נטילה, ולסמוך על מה שכתוב בשולחן ערוך[244]  שבמקום שאין המים מצויים אפשר לאכול ללא נטילה על ידי שיעטוף את הידיים. שהרי שם נפסק שיכול לעשות כך דווקא אם אין לפניו מים במרחק של ד' מילין (72 או 96 דקות. וראה בביאור הלכה[245] שהשיעור נקבע לפי זמן הילוך מיל, לא לפי מרחק הדרך), וגם במטוס אם יעשה השתדלות להשיג מים (לא מהשירותים) בשיעור זמן זה יוכל להשיג.

בפסקי תשובות[246] מביא מתשובות והנהגות[247] שאין אדם צריך לבקש מים משכנים וכדומה, אם הדבר כרוך בקושי ובביזיון. אלא שממשיך שם, שע"פ דברי אדמו"ר הזקן דלקמן (ועוד פוסקים) יוצא שכן צריך לעשות בעניין זה השתדלות מרובה, ובפרט בימינו שמשתדלים ומתבזים עבור ענינים של מותרות, ודאי כדאית מצוה חשובה להתבזות עבורה, לחזר על הפתחים.

ובפרט שבסדור[248] כתב אדמו"ר הזקן שהמחמיר ואינו מסתמך על ההיתר של עטיפת הידיים תבוא עליו ברכה. ואם כן במטוס שיכול ליטול (בדוחק) ללא טירחה בשירותים, ודאי שאין לסמוך על היתר זה. וראה בפסקי תשובות[249] שכתב שעדיף להקל בדיני נט"י (ובנדו"ד ליטול בתוך השירותים) ולסמוך על הדעות המקילות (ויעטוף ידיו), מאשר לאכול ללא נטילה כלל ע"י שיעטוף את ידיו.   – לכאורה כפילות.

יא.

לגבי החזרת הפנים מהאשה בזמן תפילה ולימוד, כתב בשולחן ערוך הקצר[250] שהצ"צ[251] מיקל כהשיטה שמספיק עצימת עיניים, ולהלכה נקטינן כדעתו, כיון שהלכתא כבתראי. ויש להעיר משערי הלכה ומנהג[252], שמביא החומרא של החזרת הפנים (למרות שמציין לצ"צ). ואולי מביא שיטה זו כיון שרוצה להוכיח שלכל השיטות החזרת פנים מועילה. ולשיטת הצ"צ אין צריך זאת. ועצ"ע.

יב.

בנוגע לתפילה מול אשה, כתב אדמו"ר הזקן[253] דכשאי אפשר בענין אחר אפשר לסמוך על הדיעה שמתירה לקרוא ק"ש כשרק רואה אשה שאינה צנועה ואינו מסתכל בה, אבל הסתכלות אסורה לכל הדעות. וכתב המשנ"ב[254] שבהסתכלות גם בדיעבד צריך לחזור ולקרוא ק"ש, ויש אומרים[255]  שכן הוא גם שיטת אדמו"ר הזקן.

יג.

כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[256], שבחדר אחד מצטרפים למניין, אבל בשני חדרים צריכים שיראו אלו את אלו. וי"ל שכאשר יש מחיצה עד לגובה ג' טפחים לפני התקרה, עדיין נחשב לחדר אחד, משא"כ פחות מג' טפחים, נחשב ל'לבוד' וכאילו מגיע עד התקרה, ונחשב כשני חדרים. וראה גם בכה"ח[257] לגבי וילון באמצע חדר[258]. ובספר אשי ישראל[259] מוסיף, שגם כאשר המתפללים יושבים ואינם רואים אלו את אלו, מצטרפים למניין, כיון שהכיסאות אינם מגיעות עד התקרה[260].

יד.

בנוגע לנפילת אפיים במקום שאין בו ספר תורה, יש אומרים[261] שהרבי נהג ליפול גם כשאין ספר תורה (כשחזר מהאוהל וכן כשהתפלל ב'גן עדן התחתון'), כמנהג ירושלים ועל פי קבלה[262]. אבל יש שרצו לומר[263] שאין הוכחה מהנהגת הרבי, כיון שאפ"ל שהרבי נפל אפיים בשעה שהציבור נפלו ואז א"צ ס"ת[264]. ודוחק קצת, כיון שצריך שיהיה באותו זמן שהציבור נופלים[265] וכן שלא יהיה טינוף מפסיק בין ביתו לביהכ"נ[266]. וצ"ע.

טו.

בפסקי תשובות[267] מציע כיצד לאכול בלי להתחייב בנט"י: יאכל תחילה את שאר המאכלים (ורק יטעם בתחילה מהמזונות) ואח"כ יאכל מהמזונות, ואז אין שאר המאכלים מצטרפים לשיעור המזונות (לעניין השביעה, אלא שעדיין צ"ע בזה מדוע האכילה הקודמת לא תצטרף לשביעה[268]), או שיאכל המזונות ויברך ברכה אחרונה, ואז יאכל את שאר המאכלים, וגם במקרה זה אין המאכלים מצטרפים לשיעור המזונות.

וי"ל דזה שכתב שקודם יברך ואח"כ ימשיך באכילה, ולא כתב שיעשה הפסק בלבד (כדי אכילת פרס) בין האכילות, זהו משום שהפסק לבד, ללא ברכה אחרונה, אינו מהווה הפסק, והכל נחשב כסעודה אחת, כיון שכבר אכל כמות של מזונות (יש אומרים כזית[269]), א"כ האכילה שלאחר מכן מצטרפת לאכילה הראשונה, ואם יאכל יותר מד' ביצים וישבע גם בצירוף שאר המאכלים, יצטרך לברך ברהמ"ז (אא"כ מדובר שעשה הפסק בין האכילות יותר מכדי עיכול המזון שבמעיו[270]), אבל כשמברך מעין ג' בשביל לאכול שוב ולהתחייב בברהמ"ז, צריך לאכול כמות חדשה של ד' ביצים ולשבוע מכך (גם בצירוף שאר המאכלים).

עוד הצעה שמומלצת – לאכול סעודות קטנות עם הפסק ביניהן. והנה עצה זו, היא עפמ"ש אדמו"ר הזקן בסדר ברה"נ[271], שמי שאוכל מיני מזונות ורוצה לקבוע על זה סעודה, יברך קודם על המחיה על מה שאכל, וישהה מעט, ואח"כ יטול את ידיו ויברך המוציא, ולאחר שיאכל כשיעור ד' ביצים וישבע (גם אם זה בצירוף האכילה הראשונה) יברך ברכת המזון.

וכך י"ל גם בנידון דידן, שיאכל כמות מזונות שאינה משביעה מצד עצמה (פחות מד' ביצים), ביחד עם מאכלים נוספים, ויברך על המחיה, וישהה מעט (כרבע שעה[272]), ושוב יברך ויאכל כמות מזונות שאינה משביעה (פחות מד' ביצים), גם לא בצירוף האכילה הקודמת, ואז גם אם ישבע משאר המאכלים אינו צריך לברך ברהמ"ז (אלא שנתבאר לעיל שלכתחילה אם יודע שישבע גם בפחות מד' ביצים יברך בתחילה המוציא על כזית לחם אחר).

והנה בקצות השולחן[273] כתב (על דברי אדמו"ר הזקן) שעל ידי זה ששוהה מעט בין האכילות גורם שהברכה שבירך (על המחיה) לא תהיה ברכה שאינה צריכה. אלא שיש שהעירו על זה[274] שממקומות אחרים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן[275] יוצא, שגם אם שוהה מעט, ישנה שאלה של ברכה שאינה צריכה (אלא שלפי זה יוקשה מדוע כתב אדמו"ר הזקן שישהה מעט). וכ"כ בתהלה לדוד[276].

אלא שמכל מקום כתב אדמו"ר הזקן שיברך על המחיה ויטול ידיו וכו' (ולא כמ"ש בשולחן ערוך[277] ובלוח ברה"נ[278] שיטול ידיו בלי לברך על המחיה), כיון שעדיף לאדם להכניס עצמו לספק ברכה שאינה צריכה, מאשר לא לברך מספק ברכה הצריכה (על המחיה).

ולפ"ז אולי אפשר לומר גם בנדון דידן, שכאשר אינו רוצה ליטול ידיים על ארוחה כזאת (כיון שנטילה בשירותים מועילה רק בשעת הדחק – כבפנים), עדיף שיברך על המחיה, וכן יברך שוב ברכת מזונות, ויכנס לספק ברכה שאינה צריכה, מאשר שלא יטול את ידיו ולא יברך המוציא ולא יפסיק באמצע האכילה וישבע מהאכילה ולא יברך ברכה הצריכה (ברכת המזון).

אלא שעדיין יש לחלק בין המקרים, כיון שלשיטת התהל"ד[279]  במקרה שעליו מדבר אדמו"ר הזקן (לעיל) זה ספק ברכה שאינה צריכה, כיון שיש ספק האם ברהמ"ז שבסוף יכולה לפטור את המזונות שלפני הנט"י, דאפשר לומר שאינם נחשבים אותו סוג לחם, ולכן עדיף שיברך על המחיה, אבל בנדון דידן, הרי לא מברך בסוף ברהמ"ז, אלא אוכל שוב ממש אותו הדבר, וא"כ לכאורה זה ודאי ברכה שאינה צריכה[280].

אלא שיש מפרשים[281], שהצורך לברך על המחיה (במקרה של אדמו"ר הזקן) הוא לא כדי לפטור מה שאכל לפני הנטילה אלא בשביל שיוכל לברך לכל הדעות המוציא (שהרי בדיעבד בירך על הפת (ובפרט מזונות של קביעות סעודה) מזונות יצא[282]), ואינו נקרא ברכה שאינה צריכה, כיון שעושה זאת להתחייב בהמוציא לכל הדעות, ועושה זאת לצורך הברכות עצמם (לברך המוציא), לא לענין אחר (כגון מאה ברכות).

ולפי זה אולי אפ"ל גם בנדון דידן, שמכיון שאינו יכול ליטול ידיו כדבעי, ומברך על המחיה וברכת מזונות בשביל שלא להתחייב בנט"י וברכת המוציא, אינו נקרא ברכה שאינה צריכה[283].

ולמעשה כתב בפסקי תשובות[284] שאם יודע מראש שהולך לאכול הרבה כדי שביעה, בודאי שאין לו לחסוך את הנטילה וכו' עי"כ שיעשה הפסק וכו', כיון שגורם ברכה שאינה צריכה, אבל אם נמצא בדרך ואין לו מים לפניו או לאחריו, יכול (לעשות כנ"ל) לחלק את אכילתו לשתיים וכך יעשה גם אם בשוגג או במזיד לא נטל ידיו מראש[285]. ולכאורה כך אפ"ל גם בנדו"ד, כיון שגם במקרה זה עושה זאת מסיבה מיוחדת (שאינו רוצה ליטול ידיו בשירותים). ועדיין צ"ע למעשה.

טז.

בנוגע להנכתב שאין בעיה במאכלים שהיו תחת כיסא (המטוס) בזמן השינה, הנה לכאורה יש לומר שזהו על דרך מה שכתב בדרכי תשובה[286] שאין איסור להניח דבר מאכל מתחת לכרית, כיון שכל האיסור הוא רק כאשר הדבר מונח על הקרקע[287]). ובפרט שאין הכסא מיועד רק לשינה, וא"כ קיל טפי[288]. וכ"כ (גם לגבי טיסה) בספר הכשרות[289].

ובגליון 'התקשרות' (גליון 645) כתב שאדמו"ר הרש"ב אמר, שהאיסור הוא מתחת למיטה ולא מתחת משהו אחר, וכן דווקא אם בפועל ישנו על המיטה. אלא ששמעתי מר' יוסף שי' ערנטרוי ששמע מסבו, הרב שמוטקין, שהרבי אמר לו ביחידות שלא ישים דברי מאכל מתחת למושב המטוס. ולהעיר שבספר הכשרות[290] מביא דעה המחמירה גם מתחת למיטה באניה, וכ"כ להחמיר מתחת למטה בספינה ב'אהלך באמיתך'[291] וצ"ע. (אלא שעדיין יש לחלק בין מיטה בספינה לכיסא במטוס שמיועד גם לשינה).

יז.

גם אם לא יושן בלילה יש לומר ק"ש שעל המיטה, ומ"ש בספר השיחות[292] ש"בליובאוויטש היו לילות, שלא קראו קריאת שמע שעל המיטה", זהו דווקא בלילות מיוחדים, וכמ"ש שם "שביעי של פסח וכו'", שבהם צריכים להיות ערים, אבל בלילה רגיל, גם אם ערים כל הלילה, יש עניין לקרוא בחצות הלילה קריאת שמע שעל המיטה (ג' הפרשיות, ולפחות את הפרשה הראשונה, וכמ"ש בספר השיחות תרצ"ו שם. ולהעיר משיחת ליל שמח"ת תשי"ד[293])[294].

יח.

נכתב בפנים ששינה שלמעלה מחצי שעה מחייבת נטילת ידים, והנה הקצות השולחן[295] מביא כמה שיטות בשיעור ששים נשימות. ואף שכתב שם להחמיר ולהצריך נטילה גם כשישן הרבה פחות מחצי שעה (לחוש לשיטות המחמירות בשיעור ששים נשימות), מכל מקום לעניין איסור הליכה יותר מד' אמות קודם נטילה (וכן לעניין ברכת על נט"י) לכאורה אין להחמיר בשינה פחות מחצי שעה (שהיא השיטה העיקרית לענין נטילה עם ברכה). ולהעיר שבספר המאמרים תקס"ח לאדמו"ר הזקן[296] כתב ששיעור ששים נשימות הוא שעה, עיין שם. וראה גם הנכתב בעניין זה באות הבאה.

יט.

בנוגע לשיעור זמן השינה להתחייב בנטילת ידים, כתב באשי ישראל[297]  מביא מאשל אברהם (בוטשאטש) ומהתהל"ד[298] שגם בשינת עראי (= שמתנמנם במיושב על אצילי ידיו ולא במיטתו[299]) יותר מששים נשימות לא ילך ד' אמות, ויטול ידיו ללא ברכה.

אלא שצ"ע בדבריו, כיוון שבתהל"ד[300] לא מזכיר שינת עראי, ויתכן שמדבר בשינת קבע, ולכן לא ילך יותר מד' אמות. וכן באשל אברהם (בוטשאטש) שמציין אליו, לא מצאתי זה, ואדרבה מיקל בעניין הליכה ד' אמות אחר שינה, אם מתכונן לישון שוב (וכן הד' אמות נמדדים באלכסון וכו').

ומעין זה פסק הרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה[301] שאם קם באמצע הלילה, רשאי להקל וליטול ידיו בכיור שהוא רחוק יותר מד' אמות. אבל בשמירת הגוף והנפש[302] מביא מכמה פוסקים שהצריכו נטילה ושלא ללכת ד' אמות, גם אם מתכונן לחזור לישון. ובפסקי תשובות[303] מחלק בין שינת עראי, שאין איסור ללכת ד"א, לבין שינת קבע.

והנה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן[304]  כתב "אמרו חכמים (זוהר) כל הישן בלילה ששים נשימות . . רוח הטומאה שורה על גופו ואין.. מסתלק מהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים" – ולא הזכיר שינת קבע. וכן משמע מלשון הסידור, שכתב "אם ישן יותר מששים נשימות, אפילו ישן שינת עראי, צריך ליטול ידיו ג' פעמים, ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים" – משמע ששינת קבע לא מוסיפה טומאה, אלא רק שבשינת עראי אין ודאות שנגע במקומות המכוסים, ואין אפשרות לברך (לפי כל טעמי הנטילה), ולכן בשביל לברך יגע במקומות המכוסים.

וכ"כ בפירוש באשי ישראל[305] ובהגהות וציונים לסידור עם דא"ח[306]. ולפי זה, גם אם ישן שינת עראי (ומתכונן לקום), יש על ידיו רוח רעה, ובפרט בטיסה, שנרדמים על הכיסא, א"כ אולי נחשב לשינת קבע[307], וחייב בנט"י, ואין לו ללכת יותר מד' אמות. ולכן אחר השינה של הלילה לפחות יטול ידיו פעם אחת, שאז יוכל ללכת לכיור ויטול ידיו כראוי[308]. ובשינת עראי בלילה באוטובוס וכדומה – נראה שיש להקל (על פי האשל אברהם הנ"ל) שאין צריך נטילה אח"כ בסמוך למקום שינתו, אם מתכונן להמשיך לישון בביתו (ויטול בביתו)[309]. וראה עוד בעניין זה באות הבאה.

כ.

לגבי שיעור זמן השינה בלילה בשביל להתחייב בברכות השחר (אחר חצות), כתב בקצות השולחן[310] שזהו ששים נשימות (היינו לכל הפחות חצי שעה – ראה לעיל אות יח). וכ"כ באשי ישראל[311]. וכתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן[312]  שהנוטל ידיו אחר חצות, יברך ענט"י על נטילה זו, אף שישוב לישון ויטול שוב את ידיו. ובקצות השולחן[313] מוסיף, שגם יברך אז (כשקם בפעם הא') את כל ברכות השחר.

 אלא שי"ל, שכ"ז הוא רק כשקם ממיטתו לזמן ממושך ומתלבש וכו', ולא כאשר ממשיך מיד לישון[314]. אבל אם קם לזמן ממושך, אף אם חוזר לישון, עדיף לברך את כל ברה"ש (שנתחייב בהם), ולא לדחותם לבוקר, כיון שאז הם רק בגדר תשלומין[315].

וכתב אדמו"ר הזקן[316] שאם מברך את ברה"ש בעוד לילה (כשנתחייב בהם), ויודע שיצטרך עוד לישון פעם ב' שינת קבע, יאמר אלוקי נשמה בלא חתימה, וכשיקום בפעם הב' יאמר עם החתימה (ואם בירך בפעם הא' עם החתימה, יאמר בפעם הב' בלא חתימה – שע"ת שם סק"ו).

ובפסקי תשובות[317] כתב, שמתוך דברי אדמו"ר הזקן אלו לומדים שאת כל ברה"ש לא יברך אלא רק לאחר קימתו השניה. וצ"ע היכן רואים זאת בדבריו (דזה שמצאנו זאת לגבי אלוקי נשמה יש לזה טעם מיוחד כדלקמן). והנה הטעם לכך שיש לדחות את ברכת אלוקי נשמה עם החתימה לאחר שינה הב', הוא[318] מכיון שישנם דעות[319] שגם על שינה ביום יש לומר אלוקי נשמה, ולכן עדיף שיאמר אלוקי נשמה עם החתימה אחר שינה ב' ותלך הברכה גם עליה. אלא שעצ"ע מדוע לגבי ענט"י לא אומרים כן שיברך אחר השינה הב', שהרי גם כאן יהיה צריך שוב ליטול ידיים[320].

ובאמת שבסדור כתב אדמו"ר הזקן שבמקרה כזה "יכול" לברך בפעם הא' ולא כתב כמו בשולחן ערוך "צריך", ואולי יש לומר שבנט"י כיון שנטל בפועל אחר שינה הא', א"כ יש כבר את מעשה הנטילה ולכן לא יכול לדחות את הברכה שהתחייב בנטילה, משא"כ באלוקי נשמה הרי יכול לדחות את ברכות ההודאה ליותר מאוחר. ועצ"ע. ולגבי שיעור זמן השינה בלילה (כשקם אחר חצות) בשביל להתחייב בברכות התורה (ואין ללמוד לפני כן), הנה מדברי אדמו"ר הזקן בשולחנו[321] יוצא, שזהו דווקא אם ישן שינת קבע (– שינתו העיקרית), ולא אחר שינת עראי (על אצילי ידיו וכדו').

ולכן כתבו הפוסקים[322] שצריך שלפחות יישן ששים נשימות (– חצי שעה) על גבי מיטתו (ולא עם בגדיו), משא"כ כשיושן (עם בגדיו) אפילו כמה שעות ומתכונן לקום ולהמשיך ללמוד, נקרא שינת עראי, ואינו מתחייב בברכת התורה ויברך אחר עלות השחר[323]. אלא שבמטוס, כיון שאין אפשרות לישון במיטה ולהוריד הבגדים וכו', לכן גם אם יושן על הכיסא יותר מחצי שעה ומתכנן שזוהי שינתו העיקרית, מתחייב בברכות התורה (פסקי תשובות שם).

כא.

בנוגע למה שנכתב שאם ישן וקם אחר חצות לילה, יכול לברך את כל ברכות השחר (שנתחייב בהם) וברכות התורה, וידלג ברכת "הנותן לשכוי", "מלביש ערומים" ו"רוקע הארץ, ובעלות השחר ישלימם, הנה בקצוה"ש[324] מבאר דזה שאדמו"ר הזקן בסידור כתב שהנעור כל הלילה ושמע קול תרנגול – אחר חצות יברך "הנותן לשכוי", ולא כתב זאת גם לגבי הישן בלילה וקם קודם עלות השחר, זהו (לא בשביל לומר שדוקא הנעור כל הלילה לא יברך אלא אם כן שמע, משא"כ הישן יכול לברך גם אם לא שמע, אלא) משום שרצה להשמיע חידוש, שאפילו הניעור כל הלילה, אם שמע קול תרנגול אחר חצות, יכול לברך.

והנה בספר דובר שלום[325] כתב, שאדמו"ר הזקן בסידור סובר, שהקם לאחר חצות לילה יכול לברך "הנותן" ושאר ברכות השחר גם קודם עלות השחר, אפילו לא נתחייב בהם – כשיטת המקובלים. ולכאורה דוחק לומר שזוהי שיטת אדמו"ר הזקן, כיון שאדמו"ר הזקן כותב (בסידור) שהאפשרות לברך ברה"ש אחר חצות היא רק אם נתחייב בהם, ואם לאו ימתין עד עה"ש, והפירוש נתחייב בהם הוא שעשה הפעולות שעליהם מברך.

ודוחק לומר שהפירוש נתחייב בהם לגבי הנעור הוא שנתחייב מצד שישן וצריך לברך מצד מנהג העולם, כיון שמצד זה לא נקרא שנתחייב בהן, וכן מדברי אדמו"ר הזקן לפני כן לגבי הנעור כל הלילה משמע שנתחייב זה מצד הפעולות של האדם ולא מצד הזמן (וגם אחר עלות השחר צריך לברך לא מצד שנתחייב בהן אלא מצד הודאה על מנהג העולם). וכן משמע ממה שכתב בשולחן ערוך שלו[326] .

וכן לגבי הנעור כותב אדמו"ר הזקן "אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן". ואם החיוב הוא מצד שישן וחייב מיד מצד הזמן מדוע כתב "יכול לברך מיד שנתחייב בהן" ולא סתם "יכול לברך מיד" מזה מובן, שגם כשישן צריך לעשות פעולות כדי להתחייב ורק אז יברך.

אלא שאם שמע קול תרנגול קודם עה"ש גם בניעור כל הלילה יכול לברך "הנותן", כיון שנקרא שהתחייב בברכה זו אע"פ שאת שאר הברכות יברך רק אחר עלות השחר (כיוון שלא נתחייב בהם). ולפי זה יוצא שגם מי שישן בשביל שיוכל לברך ברכת הנותן קודם עה"ש צריך להתחייב בברכה ע"י שישמע קול תרנגול.

משא"כ שיטת המקובלים היא[327] שאין צורך להמתין בכל ברה"ש אחר עה"ש, אלא אפשר לברך את כולם אחר חצות גם אם לא נתחייב בהם[328], אבל אדמו"ר הזקן לא סובר כן אלא כדמשמע מהמג"א[329] שגם הקם משנתו יברך הנותן רק אם שמע קול תרנגול (ומכל מקום טוב ליזהר לכתחילה לעשות כדברי המחבר[330]  שגם אם שמע ימתין מלברך הנותן עד אחר עה"ש, ולזה אין אדמו"ר הזקן חושש (ויש מפרשים[331] שגם למג"א אין חשש כלל לברך הנותן קודם עה"ש אם שמע קול תרנגול).

ועל פי כל זה יוצא שזה שנקט אדמו"ר הזקן דווקא הדין בניעור, שאם שמע קול תרנגול יברך, זה לא לומר (כמ"ש בדובר שלום) שהקם מהשינה יברך גם אם לא שמע, אלא שאפילו הניעור אינו צריך להמתין לבוקר כמו בשאר ברכותיו, ודלא כהמחבר שמחמיר בקשר לברכה זו יותר משאר ברכות שתמיד מברכה רק ביום, אבל זה שצריך לשמוע קול תרנגול בשביל לברך קודם עה"ש גם הקם משנתו, זהו דבר ברור שכבר כתב זאת לפני"כ שבשביל לברך ברכה צריך להתחייב בה. וכן יכול לברך את ברכת "רוקע הארץ על המים", אף שכרגע לא נמצא על הארץ[332]. אלא שכנ"ל יברך זאת דוקא אחר עלות השחר.

כב.

בנוגע לאכילה במטוס בחג סוכות, הנה בנטעי גבריאל[333] כתב שאסור להתענות (אם מצטער) משום שמחת יו"ט. אלא שלפי זה צ"ע קצת מהלשון המובא ברוקח "חסידים הראשונים היו מתענים על מצוה חביבה כגון לולב וכדומה" (שמשם המקור למנהגנו שלא לאכול קודם נטילת לולב ותק"ש). ולכאורה יש לומר שעד חצות היום אין שאלה בזה שאינו אוכל[334], וגם אח"כ אם זה שאינו אוכל מחוץ לסוכה עונג הוא לו, לכאורה אין בזה שום חשש[335]. 

כג.

בנוגע לזמן הטיסה שעליו יש להתחייב בברכת הגומל, יש אומרים[336]  דווקא בטיסה שיותר מ-72 (או 96) דקות. וכתב לי הרב רסקין (לונדון) דמנהגם לברך הגומל גם על טיסה מלונדון לפריז שבצרפת (שהיא פחות מ-72 דקות, אלא שיש ביניהם רצועה של ים).

וב'התקשרות'[337] מובא בשם הרב גרונר, שהמנהג הוא שבתוך ארצות הברית, אפילו לאחר טיסה מאוד ממושכת, לא מברכים (כך שמע מפי הרבי, עיי"ש), כיון שהמטוסים עכשיו שונים מאלו שהיו פעם ואין סיכון מצד עצם הטיסה (הוראת הרבי לאחד החסידים[338]). וזהו כשיטת רוב הפוסקים[339] שאין לברך הגומל על טיסה לבד (מטעם הנ"ל) אלא בצירוף שהטיסה היתה מעל ים וכדומה.

כד.

בנוגע לנכתב בפנים שאם יש יותר משלוש ימים עד קריאת התורה – אין לחכות, הנה למרות שנהגו לברך אחר קריאת התורה[340]. ויש שכתבו[341]  שכדאי שהמברך הגומל יעלה לתורה, ואינו חובה. ובספר באהלך באמיתך[342] כתב (- עפ"י החת"ס) שבדרך כלל נהגו לברך הגומל מיד אחר עלייתו לתורה עפ"י הפסוק "ויזבחו זבחי תודה" (עלייתו לתורה שבמקום קרבן), ואחר כך "ויספרו מעשיו ברינה" (- ברכת הגומל).  

ומ"מ מדברי אדה"ז[343] נראה שלמרות כל זאת אם יעברו שלושה ימים אין להמתין לקריאת התורה. ובפסקי תשובות[344] מביא מהשערי אפרים[345] שהמנהג הפשוט הוא כן להמתין לקריאת התורה, אפילו יעברו שלשה ימים. אלא שיש להעיר על דבריו ממענה של הרבי (בנוגע לשמיעת ההפטרה): "ואף שהשערי אפרים כתב שהעולם מקילין.. הרי לא הובא בשולחן ערוך אדמוה"ז דעה זו, ואפילו בקצור שולחן ערוך ובמשנה ברורה לא הביאה"[346].

כה.

בנוגע להנכתב שאין נוהגים שאישה מברכת הגומל, צריך עיון על המסופר בגיליון 'התקשרות'[347] שהרבי אמר ליולדת לברך הגומל (וכן יש רבני חב"ד שמורים בפועל לאשה לברך הגומל), וזה בניגוד לפעם אחרת שבו אמר הרבי "היכן מצינו שאשה תברך הגומל". ואולי י"ל שבמקרה הא' נשאל הרבי מתי תברך, משא"כ במקרה הב' נשאל הרבי אם תברך[348]. אלא שיש להעיר שגם (בני אשכנז) הנוהגים שאשה מברכת הגומל אחר לידה, מ"מ סוברים שבמקרים אחרים (כמו בנדו"ד) אינה מברכת[349] .

כו.

בנוגע להנכתב בפנים – שאם בכוונתו להשתקע בחו"ל יגיד כמותם (וצויין שם בהערה מקורות לזה), ולכאורה אפ"ל שכן הוא גם דעת הרבי, על פי מ"ש בשערי הלכה ומנהג[350] שבן א"י הנמצא בחו"ל יעשה כמנהג המקום (גם) משום "לא תתגודדו"[351] . וא"כ כך צ"ל כן גם בנדון דידן, שיעשה כאנשי המקום.

אלא ניתן לחלק שכיוון שבנדו"ד כבר התחיל לשאול בא"י, אינו יכול להפסיק. ובפסקי תשובות[352] כתב שבכל מקרה (גם אם נוסע ליותר משנה) אם התחיל לשאול בא"י לא יפסיק, אלא א"כ משתקע בחו"ל יחד עם בני ביתו (למשך שנה ויותר).

כז.

לגבי בן א"י שנמצא בחו"ל שינהג כבני חו"ל, כתב בשערי הלכה ומנהג[353] שכן כתבו רוב האחרונים, והקצות השולחן[354]. ונשאר בצריך עיון גדול מדוע לא כתבו שבן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ ישאל על הגשמים בשומע תפילה. ויש להעיר שאכן באשי ישראל[355] ובפסקי תשובות[356] מביאים דעות שסוברות שאם דעתו (של בן א"י) לחזור לא"י ישאל בשומע תפילה[357].

כח.

יש לעיין האם יש אפשרות שמניין בני חו"ל ימשיכו לקרוא בארץ ישראל כהפרשה שקוראים בחו"ל עד הזמן שבו מתאחדים בחו"ל עם הפרשה שקוראים בא"י, ומעיון בשו"ת קנין תורה ח"ו סי"ב ושו"ת בצל החכמה ח"א סימן ב' ואילך נראה שהשואלים שבאו מחו"ל היה קשה להם להמשיך לקרוא כמה שבועות כקריאת חו"ל (ומזה נראה שחשבו שיש אפשרות לעשות כן אלא רק שזה היה קשה להם לביצוע).

אבל תשובת הפוסקים היא שבשבת הקרובה יתאחדו עם הקריאה של א"י (כמ"ש בפנים), ואפילו בדרך (במטוס) צריכים לקרוא כא"י, וא"כ אין עדיפות להמשיך לקרוא כבחו"ל אלא צריכים לקרוא כארץ ישראל שהוא מנהג  המקום, ואדרבא לכאורה נראה שאין להמשיך לקרוא הקריאה של חו"ל, כיון שזה שיש אפשרות לקרוא את הפרשה שהחסירו הוא רק עניין של השלמה בלבד, ולפי"ז ודאי שאין להמשיך את עניין ההשלמה על כמה שבועות.

אלא צריך לעשות כמו שנוהג הצבור בו הוא נמצא – בני א"י. אבל בספר יו"ט שני כהלכתו מילואים סימן י"ד הביא משו"ת באר משה ח"ז שכתב שבני חו"ל הנמצאים בא"י יכולים (אבל אינם חייבים) להמשיך לקרוא כבחו"ל (ואז יקראו שמו"ת ושיעור החומש לפי קריאתם).

וכן יש לדון גם לגבי בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל, שאולי יש לומר שגם אם הם מנין בפ"ע עליהם לנהוג כמנהג המקום ולשמוע הפרשה שקוראים בני המקום אף שכבר שמעו זאת בארץ ישראל, ולהשלים את הפרשה יוכלו רק כאשר יחזרו לארץ ישראל, ולא כאשר עדיין נמצאים בחו"ל, ולכאורה אפי' לא בקריאת התורה של מנחת שבת לפני חזרתם, דכל זמן שנמצאים בחו"ל לא שייך שישלימו דבר או יקראו פרשה שעדיין לא התחייבו לשמוע אותה.

ולכאורה זה בדוגמת אדם שיודע שלא יוכל להתפלל מנחה ולכן מתפלל אותה עוד קודם – בזמן של תפילת שחרית, שהרי דין השלמה זו היא כדין השלמה של תפילה, ראה בביאור הלכה (סקל"ה ד"ה "אם בטלו"), אלא שיש חולקים וסוברים שאפילו במזיד אפשר להשלים הקריאה שהחסירו כיון שאינו כדיני התפילה, והטעם לכך אפ"ל ע"פ מ"ש במשנ"ב (סק"ח) בטעם להשלים הפרשה לפי סדר "להשלימה לעם מצוות וחוקים".

לכן כיון שבפועל כשהיו בחו"ל שמעו הקריאה של המקום, וכן כשיהיו בא"י ישמעו את קריאת המקום, אלא שלא רוצים שידלגו פרשה בתורה, וזה יכולים לעשות כבר במנחה של שבת כשעדיין נמצאים בחו"ל, א"כ לא היה מצב שהיו מחויבים במשהו ולא קראו. ובשו"ת בצל החכמה ח"ו סנ"ח כתב שאם יודעים שבא"י יתפזרו ולא יהיה להם מניין להשלים הקריאה יכולים לקרוא בשבת לפני חזרתם לארץ שתי פרשיות – של חו"ל ושל א"י.

אבל לכתחילה אם יכולים עדיף שישלימו את הקריאה בא"י ולא בחו"ל מהטעם דלעיל (בצל החכמה ח"א ס"ז אות א'). ובאהלך באמיתך פמ"ז ס"ב כתב שאם בא"י לא יהיו יחד, יכולים בקריאת שחרית בשבת לפני שנוסעים לא"י לקרוא את כל הפרשה הנוכחית והאחרון ימשיך לקרוא גם את כל הפרשה הבאה.  וביו"ט שני כהלכתו פ"ט סי"ד מביא שיש קהילות בחו"ל שנהגו לפני נסיעתם לא"י לקרוא במנחה של שבת גם את הקריאה שיחסירו בא"י. וממ"ש בבצל החכמה ח"א ס"ז נראה שיכולים בחו"ל במשך כל השבתות לקרוא כבא"י (ואז יקראו שמו"ת ושיעור החומש לפי קריאתם).

כט.

יש לעיין האם ניתן להשלים הקריאה גם כאשר קוראים בא"י פרשיות מחוברות, או שרוצים להשלים פרשיות מחוברות, שהרי יש פוסקים שסוברים שאין אפשרות להשלים פרשה במקרה זה (קצוה"ש ספ"ד סי"א ממג"א סקל"ה סק"ד). אבל יש הרבה פוסקים שמתירים (ראה בכ"ז מ"ב סקל"ה סק"ז. כה"ח סקל"ה אות ה'. בין פסח לשבועות פ"ד הערה ז' ושו"ת באר משה ח"ז עמ' רי"ג). ואולי לפי אופן ההשלמה שעושים – שלראשון קוראים את כל מה שהחסירו, וגם מהפרשה הנוכחית עד שני, כולם יודו שאפשר לעשות כן (ראה כה"ח שם שכתב כן בשם 'פתח הדביר' ח"א סקל"ה אות ד').

ל.

בנוגע לאורך השהות בביקור בארץ ישראל, נכתב שלא יהיה יותר משלושים יום, ויש שביארו שזהו הטעם שביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש היה פחות מ-30 יום, כדי שלא תהיה שאלה של

יציאה מא"י. וכן מטעם זה השלוחים שבאו לארץ הקודש בשנת תשט"ז לא שהו בארץ 30 יום (ראה התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 357 הערה 253 ושם ח"ג עמ' 28). אלא שיש להעיר, שפעם נימק הרבי מה שאינו מבקר בארץ הקודש – שמי יתיר לו אח"כ היציאה, א"כ לא סמך על ההיתר של יציאה קודם 30 יום.

לא.

ולגבי ספירת האשה שבעה נקיים – תספור לפי הימים שלה ולא לפי המקום (טהרה כהלכה פי"ז סכ"ט). ולכאורה כן הוא גם לגבי עונה בינונית, שהספירה היא לפי הימים שלה. ולגבי ווסת החודש צ"ע, כיון שמה שקובע הוא היום בחודש (ובפרט לשיטת הצ"צ שאם חל בל' בחודש ואין ל' בחודש הבא מתבטל החשש), וא"כ יש להסתפק האם מסתכלים על התאריך החדש, או שנאמר שכיון שכבר נקבע לתאריך מסויים, אינו מתבטל. ועיין בזה ובעניין קו התאריך והמסתעף בספר תאריך ישראל (ובהערות 61, 62 דלעיל).

[1] משנה ברורה סק"י סק"כ. שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' רכד.

[2] שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' נג.

[3] אליה רבה שם סקט"ו. כף החיים שם אות כ"ג.

[4]  בשם הרבי (מפי השמועה).

[5] ערוך השלחן סק"י סט"ו.

[6] שערי הלכה ומנהג שם עמ' נד.

[7] ראה שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' מח – לגבי קופת צדקה במכונית.

[8] למנהל חברת מטוסים שאירעה תאונה באחד ממטוסיו כתב הרבי שיהיה בכל מטוס "סידור, תהלים, וטופסי תפלת הדרך מונחים בכמה מקומות" (דבר מלך עמ' 105). ובעת חלוקת דולרים ביום ראשון אמר הרבי לטייס שישים קופת צדקה במטוס, וישפיע גם על טייסים אחרים לעשות כן.

[9] צוואת ר"י החסיד. ולכאורה אינו כולל את הלילה שלפניו, דכל זמן שאפשר לומר שלא על זה כיוון בצוואה, אמרינן (ראה שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' מו חקרי מנהגים ח"ב עמ' טז). יש אומרים (דמשק אליעזר שם) שהטעם הוא כדי שלא יחשדוהו בני אדם שעד עכשיו היה (מנודה ו)אסור בזה (וראה לקמן הערה 20). ובשם אדמו"ר הזקן שהטעם לדבר זה צריך חיבור גדול כספר של"ה (ספר שבעים תמרים על צוואת ר"י החסיד סמ"ד וראה חקרי מנהגים ח"ב עמ' יב).

[10] יש להעיר, שהרבי הרש"ב בהיותו בדרך לא ניקה אפילו האבק שע"ג הנעליים (שמועות וסיפורים ח"א עמ' 207).

[11] שו"ת באר משה ח"ז ב סקי"ד. שמירת הגוף והנפש סצ"ד. שולחן ערוך הקצר פפ"ח ס"ו. חקרי מנהגים ח"ב עמ' יב (ושם נוטה להחמיר).

[12] ראה השקו"ט בזה בהוספות אות א'.

[13] באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ח"ט אגרת ב'תשפז), שנתן לנוסע סכום כסף בתור שליחות מצוה, על מנת לתת חצי במחוז חפצו, וחצי כשיחזור לביתו.

[14] במנהג ישראל תורה (סק"י אות ב), שאם נתנו לו שליחות לצדקה, יתן דוקא מה שנתנו לו. אבל הרבי כשנתן שליחות מצוה לצדקה אמר שאפשר לתת אותו או חילופו.

[15] כף החיים סק"י אות ז"ך. שולחן ערוך הקצר פפ"ח ס"ט. וראה אג"ק חי"ט עמ' טו (הוראה לאשה שיצאה לטיול לקשר את הנסיעה בשליחות מצוה). ו'מעשה רב' – שנהג הרבי בחלוקת דולרים – כשהודיעו לרבי שנוסעים לארץ הקודש (וכדומה) נתן הרבי דולר נוסף לתת לצדקה בארץ הקודש.

[16] תהילים פה, יד.

[17] קיצור שולחן ערוך סס"ח ס"ו. כף החיים סק"י אות כד. שולחן ערוך הקצר שם.

[18] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סתל"ו ס"א. סכ"א. ועוד.

[19] שו"ת צ"צ או"ח סמ"ז.

[20] פסקי תשובות סתל"ו אות ב. ויש שחששו בקשר לברכה (כיון שזוהי הערמה), והציעו שישמע הברכה מבעל הבית בחדרו ומיד יבדוק. והטס בליל בדיקת חמץ, כיון שאינו בודק את ביתו אין לו אפשרות לברך (ומה שצריך לבדוק את תיקו וכיסי בגדיו מחמץ, מ"מ אינו יכול לברך על בדיקה זו, כיון שנתקנה דוקא על בדיקת בית (פסקי תשובות סתל"ג אות ז)).

[21] ע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן בסידור "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו", והוא כדי לזכות את ב"ב במצוה (שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' פג), ואף כאן, ע"י ההשתתפות בבדיקה יש לו חלק במצוה.

[22] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סק"י ס"ט.

[23] 'היום יום' י' אדר שני.

[24] שמירת הגוף והנפש סצ"ו ס"א (מכף החיים סק"י אות יט. יור"ד סקט"ז אות קסא). פסקי תשובות סק"י אות ט' ועוד.

[25] סוטה מו, ב.

[26] שולחן ערוך הקצר פפ"ח ס"י.

[27] כף החיים שם אות טו. שמירת הגוף והנפש סצ"ז ס"א וס"ג. שולחן ערוך הקצר שם.

[28] פסקי תשובות סק"ו הערה 121. וכן משמע מספר השיחות תש"א עמ' 148 ('התקשרות' גליון תרעה).

[29] קיצור שולחן ערוך סס"ח ס"ו כף החיים שם אות ט"ז. שולחן ערוך הקצר שם. ו'מעשה רב' – כשליווה הרבי את החוזרים לארץ הקודש אחרי חודש תשרי (ועוד) – חיכה בחוץ עד שנעלמו מין העין.

[30] שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' נג. ולכאורה הוא הדין גם להיפך.

[31] צוואת ר"י החסיד. יש אומרים (דמשק אליעזר שם ועוד) שהוא מכיוון שהיוצא לדרך השכינה מלווה אותו, ואין זה מן הראוי לעזוב אותה ולשוב לביתו. ויש להעיר ממה שכתב הרבי (תורת מנחם כרך יג עמ' 139) לגבי צוואות ר"י החסיד: טעמי ההוראות נשארו בהעלם, וקיומם הוא ללא הבנה והשגה.

[32] כף החיים יו"ד סקט"ז אות קסב.

[33] מילי דחסידותא (על צוואת ר"י החסיד מהגאון מבוטשאטש) אות מג.

[34] שמירת הגוף והנפש סצ"ט ס"א ואילך. שולחן ערוך הקצר פפ"ח סי"ב. ועיין שם שמציע שיחזור על מנת לתת צדקה, ואז יכול לחזור, כיון שחוזר (גם) לצורך מצווה. ומה שמסופר על אדמו"ר הזקן שכשברח מנפוליון חזר לביתו לקחת חפצים ששכח (ליקוטי דיבורים המתורגם ח"א עמ' 22) אפשר לומר שלא נכנס לבית, אלא ביקש מאלו שחזרו איתו להוציא את החפצים. או אפשר לומר שהיה בזה צורך גדול.

[35] שיש הגורסים בצוואת ר"י החסיד שמדבר על מקרה שלא שכח (שמירת הגוף והנפש שם ס"ו. וצ"ע ממ"ש בסעיף לפני זה להתיר). הרש"ז גורארי' (שהי' מקפיד לקיים את צוואת ר"י החסיד), הגיע פעם לשדה התעופה, ונדחתה טיסתו, ולא רצה לחזור לביתו (למרות שלא שכח משהו) מצד צוואת ר"י החסיד, ושאל במזכירות מה לעשות. הרבי ענה (ע"י הרב חדוקוב) שילמד פרק תניא, ואז יהפוך למציאות חדשה, ויוכל לחזור, למחרת התקשר אליו הרב חדוקוב ושאל האם אכן אימץ את עצה זו, שכן הרבי התכוון באמת שע"י לימוד פרק תניא האדם נהיה למציאות חדשה ('בכל ביתי נאמן הוא' עמ' 518).

[36] דברים ו, ז.

[37] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סק"י ס"ט. ובלקו"ש חל"ה (עמ' 198 ואילך. נדפס גם בשערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' קכט) חוקר הרבי – האם החיוב של לימוד תורה בדרך הוא מצד החיוב התמידי של לימוד תורה, שאפילו בדרך צריך ללמוד, או שזה חיוב מיוחד שחל על ההולך בדרך, כי כל הדרכים בחזקת סכנה ותורה מגינה ומצילה (וראה שם נפק"מ למעשה). ומכריע ע"פ שיטת אדמו"ר הזקן כאופן הראשון.

[38] אג"ק חי"ט עמ' רסח. וכן במענה הרבי לבקשת ברכת הדרך לטיסה נכתב: "בטח לומדים השיעורים בעת הטיסה וכו' כנהוג מאז, כמובן נוסף על 'תפילת הדרך'" (עצתו אמונה עמ' 242).

[39] שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' מח.

[40] ויקרא כה, יד.

[41] אג"ק חי"ג עמ' רצב. ובגליון 'התקשרות' (תתסב) מסופר ששאלו את הרבי (תמוז תשל"ד) אם צריך לנסוע דוקא בחברת אל-על, והרבי אמר להם שכך משמע מהגמרא, והביא כמה מקורות. וכל זה אם המחירים שווים (כמו אצל החברות שאינם בבעלות יהודית). אבל כשהמחיר אצל היהודי גבוה יותר (עד שיעור שתות – 16%) – רק אם היהודי שומר מצוות, יש לקנות דווקא אצלו (שו"ת מנחת יצחק ח"ג סקכ"ט. שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג חו"מ ס"י). ולא שייך בזה הידור מצוה עד שליש (ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סרמ"ב קו"א סק"ד) .

[42] אג"ק ח"ד עמ' רעג. ח"ט עמ' רצג. וצ"ע אם זה שייך גם במטוסים של זמננו. ושמעתי שכמה שנים לאחר הוראה זו שאלו את הרבי והתיר לטוס במטוס שאין בו ארבע מנועים.

[43] פסקי תשובות סתקס"א אות ה.

[44] שו"ת בצל החכמה ח"ב ספ"ב. שו"ת משנה הלכות ח"ט סרכ"ו. שו"ת באר משה ח"ז ב ספ"ח.

[45] כן משמע מהפוסקים הנ"ל. ובשו"ת הראשון לציון (הרב יצחק יוסף) ח"א יו"ד ס"ל התיר. ויש להעיר מדברי הרבי (שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' שצה), לגבי ההיתר לכהן לנסוע ברכב בתוך בית קברות, שהרכב נחשב לאוהל (אף שהוא אוהל זרוק), כי החיוב להתרחק ד' אמות מבית הקברות אינו אלא מדרבנן. ולפי"ז נראה שטיסה שהיא ממש מעל בית קברות – חמורה יותר.

[46] שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סקס"ד. שו"ת באר משה שם ספ"ז. ובאריכות בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סק"ח, קט. ובשו"ת הראשון לציון שם התיר.

[47] 'שיח שרפי קודש' עמ' 356, עיי"ש.

[48] הוראת הרבי ('התקשרות' גליון ש"פ בראשית). ושם, שמתוך הדברים משמע שזהו גם כאשר עברו יותר משלש שעות, שהוא הזמן של הכנת מטוס. ושמעתי שהגרמ"ש אשכנזי (ז"ל) הורה לטוס חמש שעות אחר צאת השבת. אלא ששמעתי שכיום זמן הכנת מטוס (אל-על) לוקח פחות משעתיים, ואולי פעם לקח הרבה יותר זמן ולכן החמירו יותר. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ב'.

[49] פסקי תשובות סרמ"ח אות ב.

[50] ע"פ קצות השולחן סס"ט סק"ה. פסקי תשובות סרמ"ט הערה 4.

[51] פסקי תשובות סשד"מ אות ב (משו"ת בצל החכמה ח"ד ספ"ג). עיי"ש.

[52] פסקי תשובות שם.

[53] ע"פ שיעורו של הגר"ח נאה.

[54] פסקי תשובות סתצ"ו אות י. נטעי גבריאל הלכות יו"ט ח"א סנ"ח ס"ל. וראה לקמן מהו דין בן א"י הבא לחו"ל לגבי שמירת יו"ט שני ועוד.

[55] נטעי גבריאל בין המצרים פכ"ג סק"ח. וזהו עפמ"ש בשד"ח פאת השדה מערכת בין המצרים ס"א אות י "שעשו הסכמה ותקנה . . שמיום י"ז בתמוז עד תשעה באב לא יוכל שום בר ישראל לטייל בגנות ופרדסים". ובפרט מראש חודש אב, דריע מזליה וממעטין בשמחה. ואפילו לצורך – נכון שלא יטוס בתשעה באב אלא אחר חצות היום (שם פע"ט ס"ט). ואם טס (לצורך גדול) קודם חצות היום, יכול לשבת על כסא (שם פס"ח ס"ט).

ובהוספות ומילואים (עמ' סח) כתב שהיה מונח על מושבו של הרבי קרש כשנסע במכונית. לא' ששאל את הרבי האם להקדים את הטיסה שלו שנקבעה לי"ז בתמוז, אמר הרבי שיתחיל את ההכנות לנסיעה לפני י"ז בתמוז, ועל ידי כך יחשב שהתחיל לנסוע לפני י"ז בתמוז (שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' קיב משיחות קודש (ח"ג) יב' תמוז תש"מ עמ' 1172 ובשיחות קודש תשכ"ה ח"ב עמ' 230 "לארוז מזוודה או אפילו מספר ממחטות"). ויכול לומר תפלת הדרך גם בתשעה באב (שם פע"ה סכ"ד).

[56] נטעי גבריאל אבילות ח"ב פ"ע הערה כ"ד.

[57] תוד"ה ללמוד תורה – ע"ז יג, א. רמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"ט. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ג'.

[58] אנציקלופדיה תלמודית ערך א"י (ח"ב עמ' רכד). שערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' רכד. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ד'.

[59] התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 431.

[60] אג"ק חי"ט עמ' תי"ד.

[61] ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ב (ח"ד עמ' 2172) ותשמ"ז (ח"ד עמ' 309) ובגיליון 'התקשרות' גיליון תרפט ועוד. ובנוגע להכנות לנסיעה – ראה אג"ק חי"ט עמ' תיד (מכתב לזקני (הרה"ח יצחק מ"מ ליס ע"ה) מארגן הצ'רטר הראשון). אג"ק ח"י עמ' רסד. וכן בחוברות ההכנה שנדפסים בישיבות מידי שנה – קודם חודש החגים.

[62] "שדר בארץ הקודש, ויודע ומרגיש את היוקר דארץ הקודש" (תו"מ תשמ"ז שם).

[63] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ה'.

[64] ראה אג"ק חט"ז עמ' צ"ה.

[65] אהלך באמיתך פל"ב סכ"א. הלכות מעשר כספים פי"ד סמ"ג.

[66] מענה הרבי (דבר מלך עמ' 69) האם להתיר לתלמידים לנסוע: "נשתנו העיתים". וזאת בהתייחסות לשיחה (ש"פ משפטים תשל"ט. נדפסה גם בליקוטי הוראות ומנהגים בעניני שידוכין ונישואין) שאין לתלמיד ישיבה לנסוע מעבר לים לצורך השתתפות בשמחת קרובים. וכן התיר זאת הרבי (והדגיש את גודל העניין) לתלמידה בחדש כסלו תנש"א (שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' קסט).

[67] הוראת הרבי (הובא בספר חוסן ישועות עמ' פז).

[68] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ו'.

[69] ראה אשי ישראל פ"נ הערה ד*.

[70] שולחן מנחם ח"א עמ' שנ"ו. שולחן ערוך הקצר פפ"ח ס"ב. שו"ת באר משה ח"ז ב סקי"ד.

[71] סדור אדמו"ר הזקן.

[72] כמ"ש אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך סק"י ס"ד (רק הנהג (כדי שיוכל לכוון) אבל הנוסעים אינם צריכים – אדמו"ר הזקן שם ופסקי תשובות שם אות ד').

[73] סידור אדמו"ר הזקן עם הערות וציונים עמ' ר ותרצא. מעשה מלך עמ' 57. ובספר המנהגים עמ' 23 לגבי הנהגת הרבי הרש"ב, נכתב, שבקרון (-עגלה) היה פוקד לעצור ואמר זאת בישיבה, ובמרכבת מסילת הברזל (= רכבת) בעמידה. ואם אומר תפילת הדרך במטוס אם אינו יכול לומר בקלות בעמידה יאמר בישיבה (ראה שו"ת באר משה שם).

[74] ודלא כמ"ש אדמו"ר הזקן סק"י ס"ז. סדור עם הערות וציונים. מעשה מלך עמ' 57. וראה מ"ש בזה בהערות התמימים צפת גליון פז. ובהוספות אות ו*

[75] וגם ביום שחוזר לביתו יאמר 'תפילת הדרך' ללא הזכרת השם בחתימה. ולשאר הפוסקים, אם ישן שינת קבע בלילה וממשיך למחרת בנסיעתו, או חוזר לביתו, יאמר שוב 'תפילת הדרך' עם הזכרת השם בחתימה (פסקי תשובות סק"י אות ו).

[76] סידור אדמו"ר הזקן (עם ציונים מקורות והערות להרב רסקין עמ' ר ואילך). שערי הלכה ומנהג שם עמ' רכד. שולחן ערוך הקצר שם ס"ה. ויש להוסיף, שכ"ז רק לגבי הזכרת השם בחתימה, אבל בתחילת היה"ר מזכיר את השם – סדור אדמו"ר הזקן עם ציונים שם.

[77] משמעות לשון אדמו"ר הזקן – ראה שער הכולל פי"ב סק"ב. קצוה"ש סס"ז בבדה"ש סק"ו. ציונים והערות לסדור שם. וזהו לא כפי שפסק בשולחן ערוך סק"י ס"ה.

[78] ראה שו"ת קנין תורה ח"ב סקי"ט אות ב'. פסקי תשובות סק"י אות ג' (כיון שתפילת הדרך היא לא רק ברכה אלא גם תפילה ובקשת רחמים, לכן עדיף שכל אחד יבקש רחמים על עצמו).

[79] שערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' רו (אג"ק חט"ו עמ' תנ"א). ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ז'.

[80] פסקי תשובות סקל"ה אות כ"ט. אהלך באמיתך פ"כ. נטעי גבריאל ס"ת פכ"ח. שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' שלז.

[81] בספר טהרת ישראל (סכ"א סעיף ו אות טז) מתיר אמירת שלום לאשה ('מה נשמע' וכדומה), מכיוון שאינו נקרא ששואל בשלומה. ומסיים שם "וצ"ע בזה והכל לפי (מעלת) האדם".

[82] שאז מתווסף גם האיסור לעבור בין שתי נשים (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמירת גוף ונפש ס"ט). אלא שנסתפקו הפוסקים (שמירת הגוף והנפש סקי"א סי"א) האם איסור זה קיים גם בישיבה, או עמידה בין שתי נשים בלי לעבור (והעיד לי הרב ש. לבקבקר שהרב דווארקין פסק שגם ישיבה אסורה), ולכן בשעת הדחק כשמניח חפץ ביניהם קיל טפי (כמ"ש שם סי"ב). ועצ"ע האם יש אסור לעבור במעבר כששתי נשים יושבות בשני הצדדים. פיתרון

[83] נטעי גבריאל הלכות 'יחוד' פנ"ו סי"א. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ח'.

[84] הליכות בת ישראל פ"ז סט"ו.

[85] כי אחד הטעמים שמתירים ליטול ידיים בשירותים דזמנינו, ואין חוששים לרוח רעה השורה שם (ראה בהוספות אות ט'), הוא משום שהצואה יורדת מיד באסלה, ולכן כשמנקה האסלה, או מכסה אותה, קיל טפי (וראה גם שולחן ערוך ספ"ג וספ"ז שמותר לקרוא ק"ש כנגד בית הכסא שהלכלוך יורד מיד, או שמכוסה בחומר שאינו בולע הלכלוך).

[86] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ט'.

[87] פסקי תשובות ס"ד אות י"ט וסק"ס אות יט. תפלה כהלכתה פ"ט ס"י ובהערות שם. שולחן ערוך הקצר פ"ד ס"ט. חוברת מידע לנוסעי אל-על.

[88] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות י'.

[89] פסקי תשובות סקצ"ג אות י.

[90] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סקפ"ט ס"ד ובסדור. פסקי תשובות שם אות ד.

[91] אשי ישראל פי"ח הערה יג. תפלה כהלכתה פכ"ז סכ"ה. פסקי תשובות סנ"ח אות ד.

[92] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סע"ה ס"א. הליכות בת ישראל פ"ד ס"ה ופ"ה ס"י ואילך. אשי ישראל פנ"ה ס"י ואילך (ושם כתב שבפרט אפשר להקל לגבי שער מגולה, כיוון שזהו ספק (דרבנן), אולי היא אינה-יהודיה או פנויה). שולחן ערוך הקצר פי"ז ס"ג, ד. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אותיות יא יב.

[93] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ס"צ סכ"ב. פסקי תשובות שם אות כח וכט. אשי ישראל פ"ט סכ"ד.

[94] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ספ"ג ס"א. אשי ישראל פנ"ג ס"ה.

[95] כי הרבה פוסקים מקילים בבית הכסא של זמנינו (פסקי תשובות ספ"ג אות ב. אשי ישראל שם).

[96] תפילה כהלכתה פכ"ז ס"כ ואילך. אשי ישראל פכ"ג ס"ט ואילך. שולחן ערוך הקצר פ"ל ס"ד.

[97] כ"כ פוסקי זמנינו (ראה חוברת מידע לנוסעי אל על, ובהנסמן שם).

[98] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סצ"ד ס"ה. ובודאי באם אפשר עדיף להתפלל קודם הטיסה (אהלך באמיתך עמ' מ). וראה באדמו"ר הזקן שם ובספ"ט ס"ט, האם יש צורך להתפלל שמונה עשרה קודם נץ החמה בעמידה בשביל שלא יתפלל אח"כ בישיבה. ובפועל כתב שם שאין העולם נזהרים בזה. יש שכתבו (מעשה מלך עמ' 58) שכאשר הרבי טס לצרפת להביא את אמו, לא התפלל כלל במטוס, אף שעי"כ היה צריך להתפלל בשעה מאוד מאוחרת.

[99] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות יג.

[100] תפילה כהלכתה פכ"ז סכ"ה, משערים המצוינים בהלכה סכ"ג סקי"ח. ולכאורה מכיוון שמידי פעם המטוס רועד ללא ידיעה מוקדמת, אין להגביה את הספר תורה גם כשאין המטוס רועד. וכן משמע ממ"ש בתפלה כהלכתה שם. ועל כל פנים ישגיחו העומדים סביב הספר תורה בשעת ההגבה.

[101] פסקי תשובות סקל"ה אות ג.

[102] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סקל"א ס"ג. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות יד.

[103] פסקי תשובות (סרכ"ח אותיות א, ב. בשם הגרש"ז אויערבאך). עפמ"ש בשולחן ערוך (סרכ"ח ס"ג) שהברכה על ההרים הגבוהים היא דווקא על הרים משונים, שניכרת בהם גבורת הבורא (וכתב שם (הערה 10) שעל ראיית הרים לחוד לא יברך, כי לא ניכר כל-כך יופי גובהם כשטסים בגובה מעליהם). ולפ"ז כתב שם (הערה 6) שהרגיל לטוס באופן תדיר (פחות מ-30 יום), אף שיש פעמים שאינו רואה הים ועברו 30 יום מראייתו האחרונה, לא יברך.

[104] אבל לא יברך באותה טיסה שתי ברכות – על האוקיינוס ועל ים התיכון, כיון שים התיכון נמשך מהאוקינוס ואינו ניכר השינוי ביניהם (פסקי תשובות סרכ"ח אותיות א, ב. שולחן ערוך הקצר פפ"ו ס"י). ולהעיר, שאדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין לא הביא ברכות אלו. ואולי י"ל שאינו מביא ברכות שאינן שכיחות (במקומו), בדוגמת ברכת הקשת שלא הביא, והמנהג לברך (שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' רכ) – כן העיר לי המשפיע הנודע הרב יוסף יצחק אופן.

[105] כגון מארצות הברית לארץ ישראל, שיכול לסיים התענית לפי הזמן שבא"י.

[106] כגון מארץ ישראל לארצות הברית, שצריך לסיים התענית לפי זמן צה"כ שבארה"ב.

[107] נטעי גבריאל בין המצרים פ"ד ס"ה וס"ו ופס"ז. פסקי תשובות סתקס"ב אות ב'.

[108]  כ"כ הפוסקים הנ"ל (ולגבי תענית תשעה באב – יעשה שאלת חכם).

[109] כן הורה הרבי להרב ג"מ גרליק ('התקשרות' גליון תרעה), שבנסיעותיו יזמין אוכל כשר, אע"פ שאין בכוונתו לאוכלו – כדי לחזק את הכשרות בעולם. (עיי"ש).

[110] ספר הכשרות פכ"ב ס"ז.

[111] ספר הכשרות שם (וראה הפרטים בזה שם פ"ט סק"ט ואילך).

[112] ספר הכשרות (פכ"ב סי"ט). ולגבי כלי רב-פעמי כותב (שם) שאף שמבושל ומוגש בכלי לא טבול (והחברה יהודית), אינו אוסר את המאכל (טבילת כלים פ"ג ס"י).

[113] כיון שאינו אלא לתת טעם במים.

[114] האריז"ל אסר שתיית קפה שהוכן ע"י גוי – כה"ח סקי"ג סקכ"א.

[115] כיון שהגמר נעשה על ידו (ובלי סוכר אינו נחשב לדבר חשוב שעולה על שולחן מלכים).

[116] יש חשש שכל הכלים נשטפים יחד במים חמים, ולפ"ז אין להשתמש כלל בכלים רב פעמיים (ועדיין צריך בירור). ואפילו אם לוקח ישירות מהמיחם של המים חמים, עדיין יש לדון אם אין בזה חשש מצד שניתז על זה דברים אסורים, שהרי ממלאים מים חמים גם למאכלים האסורים ויתכן שגם התלכלך הברז וכדומה.

[117] סדר ברה"נ פ"ב ס"ב וס"ג. פסקי תשובות סי' קסח אותיות ד, ה. ואם יודע שישבע גם בפחות מד' ביצים (בצירוף שאר המאכלים), יברך בתחילה המוציא על כזית לחם אחר (שם).

[118] פסקי תשובות שם הערה 25. בקובץ יגדיל תורה ברוקלין נ.י. (חוברת סה סימן מד) ניסן-אייר תשמ"ה. וראה אריכות בזה בספר כזית השלם (פלדהיים תשס"ט) ובקונטרס ואת הנחלים ארנון.

[119] ראה שקו"ט בכל זה בהוספות אות טו.

[120] שמירת הגוף והנפש סי"ד סי"ג (לגבי אניה). ואף שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (הלכות שמירת גוף ונפש ס"ז) כתב לאסור, כל זה רק כאשר המאכל מונח על הקרקע, מה שאין כן בנידון דידן. וראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות טז.

[121] ספר השיחות תרצ"ו עמ' 1, תש"ב עמ' 100. וראה גם בספר 'ר' מענדל' עמ' 180. וראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות יז.

[122] שו"ת באר משה ח"ז ב סקי"ד. פסקי תשובות סי' רלט אות א. אשי ישראל פל"ה סי"ג. דכמו שברכת המפיל נתקנה לומר דוקא על שינת הלילה, כך נתקנה לומר דוקא על שינת קבע (אשל אברהם – בוטשאטש – סרל"ט). ומברכה רק פעם אחת בלילה (שם). ואם התעורר והולך לישון שוב שינת קבע, יאמר שוב ברכת המפיל בלי פתיחה וחתימה (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ס"ו ס"ח). ואם בירכה, אפילו נרדם רק לזמן מועט, יכול כבר לדבר, לאכול וכדומה (פסקי תשובות שם אות ג).

[123] ויתרה מזו – דכיון שדרך השינה במטוס היא ע"ג כיסא, ואין אפשרות לישון בצורה אחרת, א"כ כשישן (יותר מחצי שעה) וזוהי שנתו העיקרית, נחשב כשינת קבע (וכך משמע מפסקי תשובות סמ"ז אות טו ואות יז הערה 155).

[124] שמוריד את עיקר הרוח רעה ואפשר לילך יותר מד' אמות, אבל לא יגע במאכלים עד שיטול כראוי (קצות השולחן ס"ב סקי"א). ולדעת אדמו"ר הזקן בסדור (משא"כ לפי מ"ש בשולחן ערוך ס"ד ס"ז) הרו"ר יורדת דווקא אם נוטל את כל כף היד, ולא מועיל אם נוטל רק את אצבעותיו (קצות השולחן שם).

[125] ולא ירוץ מהר, אלא אם כן חושש שיעבור זמן ק"ש וכדומה (קצוה"ש שם וסק"ו). ויש אומרים שכל החדר נחשב כד' אמות ועדיף לרוץ למים (פסקי תשובות ס"א אות ז'), אלא שבמטוס המים נמצאים בתוך השירותים, שהוא חדר נפרד.

[126] קצות השולחן ס"ב סק"א. וראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות יח.

[127] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות יט.

[128] ראה הנכתב בעניין זה בסע' עז? ובהוספות שם.

[129] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כ.

[130] ולשאר פוסקים – אם ישן שינת קבע גם קודם חצות, צריך לברך ברכות התורה (מ"ב סמ"ז סקכ"ח), אלא שאם זה סמוך לחצות, יחכה ויברך אחר חצות (כה"ח שם אות כ"ט). אבל ברכות השחר יברך (דווקא) אחר חצות (מ"ב שם סק"ל) גם אם לא ישן כלל לפני כן (כף החיים סמ"ו אות מט).

[131] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סמ"ז ס"ט. סידור אדמו"ר הזקן (– קודם ברכות השחר, שכתב שם שהישן יכול לברך ברכות השחר אחר חצות דוקא אם נתחייב בהם). קצות השולחן ס"ה ס"ו ובדה"ש סקי"ד וסקט"ו ובהוספות לח"א דף פב ע"ב. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כא.

[132] יש שמדלגים ברכת על נטילת ידיים ואלוקי נשמה, אבל מנהגנו לברך גם ברכות אלו (שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' כה. היכל מנחם ח"ב עמ' ריג. וראה בארוכה בירורי מנהגים). בנוגע לברכות התורה כתב אדמו"ר הזקן (סמ"ז ס"ז), שאם אפשר ישמע מאחר, אך בסידור השמיט זאת. ואף שמצד ברכות התורה אינו צריך להפסיק הלימוד כשמאיר היום בשביל לברכם, מ"מ צריך ליטול את ידיו מיד שמאיר היום (ראה בירורי מנהגים עמ' 835 ואילך).

[133] אג"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ב עמ' קמב. שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' צה.

[134] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סת"מ ס"ג. נטעי גבריאל פסח ח"א פנ"ו ס"ח וס"ט.

[135] נטעי גבריאל חג הסוכות פ"ס ס"ב. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כב.

[136] פסקי תשובות סתרמ"ט אות ז. ספר פירות שביעית פכ"ב סמ"ב ואילך. ובשנה שאחר שנת השמיטה, לא היו מביאים לרבי אתרוגים מכפר חב"ד (אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' רמט).

[137] בירורי מנהגים – מועדים עמ' 159.

[138] והאם יכול להדליק בתוך החצי שעה לעלות השחר – ראה בירורי מנהגים – מועדים עמ' 173.

[139] וימלא כמות מספיקה של שמן כדי שידלק לפחות עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

[140] שולחן ערוך סתרע"ב ס"א. משנ"ב שם. פסקי תשובות שם אות ב'.

[141] במטבח של המטוס וכדומה.

[142] פסקי תשובות סתרע"ז אות ג. נטעי גבריאל חנוכה פ"י ס"ו. וראה בנטעי גבריאל שם בתשובה א' שקו"ט האם יש אפשרות להדליק בבית הכסא, וכן האם במצב שצריך לכבות מיד עדיף שידליק בנר חשמלי (-פנס).

[143] לדעת רוב הפוסקים אי אפשר לאת ידי חובת נר חנוכה בנר חשמל (ראה הנסמן באגרות קודש ח"י עמ' רכ"ח. פסקי תשובות סתרע"ג אות א' ונטעי גבריאל חנוכה פי"ח סכ"ג) ולכן רק אם לא יכול להדליק באופן אחר ידליק נר חשמלי ללא ברכה (פסקי תשובות שם).

[144] גם כשנמצא בחו"ל, אף שמדליקה הרבה זמן לפני שמגיע זמן ההדלקה בחו"ל, אבל יש חולקין על זה.

[145] דוקא אם אשתו מדליקה ניכר שמדליקה גם עבורו, משא"כ שאר בני ביתו שבכל מקרה היו מדליקים.

[146] שולחן ערוך סתרע"ז ס"ג ומשנ"ב שם סקט"ו וסקט"ז. הליכות ביתה סכ"ג ס"ז. פסקי תשובות סתרע"ז אות ב. נטעי גבריאל חנוכה פ"ט ס"ד.

[147] כגון השוהה בבית מלון בית רפואה וכדומה.

[148] פסקי תשובות שם.

[149] והמקום בו נמצאת אינו שכור לה, כנ"ל בנוגע לגברים (משא"כ בית החלמה, פנימיה של בנות וכדומה. מפסקי תשובות סתרע"ז אות א משמע שהוא הדין לשוהה בבית רפואה, אבל בספר ימי החנוכה עמ' קנ"ו כתב שהנמצאת בבית רפואה, אם מדליקים עליה בביתה אינה צריכה להדליק).

[150] אבל אם מדליק במקום אחר לא מוציאה ידי חובה (נטעי גבריאל חנוכה פי"ג ס"ו).

[151] ויש מתירים גם בראיית נרות שהדליקו בבית הכנסת (פסקי תשובות סתרע"ו אות ד' והערה 17).

[152] הליכות בת ישראל פכ"א ס"ו ואילך. פסקי תשובות שם.

[153] ראה הנסמן בפסקי תשובות סק"י אות ט. מנהג ישראל תורה שם אות ג. לקו"ש חכ"ה עמ' 165 ואילך.

[154] שולחן ערוך אדמוה"ז ספ"ט ס"ג.

[155] פסקי תשובות ספ"ט אות יב והערה 137,156. אשי ישראל פי"ג אות יב ואילך.

[156] ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כג.

[157] וראה בענין זה בהוספות (להערה הקודמת) אות כג.

[158] שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' ריז. פסקי תשובות סי' ריט אות ד. ובשערי הלכה ומנהג ח"א עמ' ריח (מאג"ק חכ"ד עמ' רסח) כתב הרבי, שצריך עיון גדול מדוע אין נוהגים את מ"ש אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מהדו"ב סו"ס א' לומר את פרשת קרבן תודה מיד שנתחייב בו. וכן צריך להפריש צדקה לצרכי רבים.

[159] אדמו"ר הזקן סדר ברה"נ פי"ג ס"ב. שערי אפרים ש"ד סכ"ז. משנה ברורה ביאור הלכה סקל"ז ד"ה בשבת ויו"ט.

[160] ספר המנהגים עמ' 14.

[161] סדר ברה"נ פי"ג ס"ב וס"ה (שאין מונים בזה שלשה ימים מעת לעת). ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כד.

[162] סדר ברה"נ שם.

[163] ערוך השולחן סרי"ט ס"ז.

[164] ובפסקי תשובות שם הערה 95 כתב שאפ"ל שזהו הפירוש בדברי אדה"ז שם "כל זמן שירצה" – שרוצה לברך מצד השמחה, ולא ששכח כבר מהענין לגמרי.

[165] פסקי תשובות שם אות ז.

[166] סדר ברה"נ פי"ג ס"ג. שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' ס. כיצד נחנך את ילדנו ח"א עמ' 70. פסקי תשובות סרי"ט אות י. ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כה.

[167] קצות השולחן סכ"א ס"י.

[168] שולחן ערוך הקצר פל"א ס"ח. אשי ישראל פכ"ג סל"ח (אלא שמדבריו משמע שזהו דווקא אם נשאר בחו"ל כמה שנים). ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כו.

[169] שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' קנח.

ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות כז.

[170] פסקי תשובות סקי"ז אות ג. ובלקט ציונים והערות לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן השאיר דבר זה בצ"ע.

[171] הטעם לכך שכששביעי של פסח חל ביום ו' בשנה מעוברת הפרשיות מתחברות רק בפרשיות מטו"מ, כתב בשו"ת מהרי"ט ח"ב ס"ד שזה כדי שבחו"ל פרשת במדבר דוקא תהי' סמוכה לשבועות ולא כמו בא"י פרשת נשא (וראה שם מדוע מחברים דוקא את מטו"מ ולא את חו"ב).

[172] ראה שו"ת צ"צ או"ח סל"ה ופסקי תשובות סקל"ה אות ב' סקל"ז אות ג' וסקמ"ג אות ג'.

[173] פסקי תשובות סקמ"ג אות ד.

[174] ולא בקריאה של שני וחמישי, אלא אז יקראו כמו כולם (כה"ח סקל"ה אות ט').

[175] בעניין האם יש אפשרות שמניין בני חו"ל ימשיכו לקרוא בארץ ישראל כהפרשה שקוראים בחו"ל עד הזמן שבו מתאחדים בחו"ל עם הפרשה שקוראים בא"י, וכן יש לדון גם לגבי בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל, ראה בהוספות אות כ"ח. גם יש לעיין האם ניתן להשלים הקריאה גם כאשר קוראים בא"י פרשיות מחוברות, ראה בהוספות אות כ"ט.

[176] קצות השולחן ספ"ד סקי"ח (כך כתב לגבי צבור שלא קראו קרה"ת באחד השבתות ורוצים להשלים, אבל לגבי הבאים מחו"ל כתב שיש לעיין אם צריכים להשלים).

[177] בפסקי תשובות (סי' קלה אות ד) כתב שיש להעדיף אופן זה, כי גם שיטה א' תודה שאפשר לעשות כן (משא"כ להיפך).

[178] בין פסח לשבועות פ"ד ס"ו. נטעי גבריאל פסח ח"ג פ"מ.

[179] פסקי תשובות סרפ"ה אות ב.

[180] פסקי תשובות סרפ"ה אות ב.

[181] פסקי תשובות סקמ"ג אות ד' וסתצ"ו אות י"ח.

[182] ראה עוד בענינים הנ"ל במ"ש הרב מ. והבה ב'כפר חב"ד' גליון 1658.

[183] המקור לכך הוא ממ"ש אדמו"ר הזקן מהדו"ב ס"א ס"ח (לגבי בני א"י הבאים לחו"ל) וסי' תצו סי"א (לגבי בני חו"ל הבאים לא"י) וכך פסק (לגבי בני א"י הבאים לחו"ל) בשער הכולל פ"א ס"ב. פעם הורה הרבי לשאול בעניין זה רב, ואמרו לו את מ"ש בשער הכולל, והרבי ענה: "הרי לא אמרתי איזה רב לשאול, ויכולים לבחור את הרב בעל שער הכולל, שהרי הוא היה רב" (המלך במסיבו ח"ב עמ' רה).

[184] ראה בארוכה קונטרס יו"ט שני של גלויות להרב רסקין (לונדון), נדפס בספרו 'נתיבים בשדה השליחות' עמ' ק' ואילך (ומסתמך שם בעיקר על ספר התוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' 2009 ושם עמ' 2089). וראה גם בספר מגדל דוד ח"ד עמ' 115. ויש להעיר ג"כ ממה שהורה הרבי לועד כפר חב"ד (היכל מנחם ח"ג עמ' נד) שלא יעשו כינוסים ביום א' דחוה"מ, אם יש חשש שבין הבאים יהיו גם מבני חו"ל, שצריכים לשמור יומיים חג.

[185] ובחו"ל לא יעשה מלאכה ביו"ט שני ויניח תפילין בצינעא ויתפלל תפילה של חול, ובני א"י הבאים לרבי ונוהגים כבני חו"ל יש להם על מה שיסמוכו (ויתיעץ בזה כל יחיד עם רב מורה הוראה – נתיבים בשדה השליחות עמ' קנג).

[186] שערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' רכה. דבר מלך עמ' 22. וראה בארוכה בכ"ז ב'התקשרות' גליון תשנט עמ' 8 ואילך.

[187] שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' ערב. אג"ק חי"ח עמ' תד (וראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סתכ"ט ס"ה). ראה שקו"ט בענין זה בהוספות אות ל.

[188] פסקי תשובות סתמ"ג אות א (כל זה אינו מתייחס לאוסטרליה וכדומה, שבהם יש להחמיר כזמן מקומם). ולגבי זמן קניית החמץ אחר הפסח, כתב שם (סתמ"ח אות כז) שאין בזה חשש, כי כל אחד זוכה בחמץ בחזרה כאשר הוא מעוניין בכך, אלא שיש רבנים שמתנים זאת בפירוש עם הגוי שאינם קונים עכשיו בחזרה את החמץ עבור בני חו"ל. עיין שם. לאח"ז ראיתי שבשולחן מנחם ח"ב עמ' רצד הביא מכתב מהרבי בעניין זה ונראה משם שבעיקר הולכים אחר מקום הבעלים (ולא כנכתב בפנים? ועי"ל).

[189] פסקי תשובות סנ"ח אות ד. ועיי"ש גם לגבי מקום שאין שם זריחה או שקיעה.

[190] שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' קמח ואילך.

[191] שערי הלכה ומנהג שם. וראה לגבי עוד ענינים בהוספות אות ל"א.

[192] ובשיחת כ"ו אדר ה'תנש"א (התוועדויות שם עמ' 401): "כל בנ"י מביאם הקב"ה עם ענני שמיא ללא צורך באוירונים וכיוצא בזה, כיון שע"י ענני שמיא (העננים של הקב"ה) באים במהירות גדולה יותר וללא טירחה".

[193]  שיחת כ"ו ניסן ה'תנש"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב עמ' 108 – מוגה).

[194] לקמן אות יט? ובהערות שם.

[195] ראה בהערות.

[196]ראה בהערות.

[197] ראה בהערות.

[198] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סשי"ח ס"א.

[199] ראה בפוסקים שנסמנו בפסקי תשובות סשי"ח אות ג. נטעי גבריאל הלכות יו"ט ח"א פמ"ד ס"ד.

[200] שם.

[201] ראה פסקי תשובות שם אות ב.

[202] 'התקשרות' גליון ש"פ בראשית.

[203] או"ח ס"נ. מובא בקצות השולחן סקכ"ד סק"ה.

[204] וחילוק זה מובא בפוסקים שנסמנו בפסקי תשובות שם.

[205] ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סרע"ו ס"ז.

[206] ספר סוד שיח (הוצאת ופרצת תשנ"ב) עמ' 49.

[207] חכ"ד עמ' ש.

[208] ראה הערה ?.

[209] שם.

[210] שערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' רכה.

[211] ומעין זה בדבר מלך עמ' 22.

[212] אג"ק שם. שערי הלכה ומנהג שם.

[213] שם.

[214] שערי הלכה ומנהג שם.

[215] חי"ט עמ' רלו.

[216] היכל מנחם ח"ג עמ' רד.

[217] בעלון 'קול צופיך' גליון 381.

[218] אסיפת דינים ערך א"י.

[219] דלקמן.

[220] לקו"ש חי"ב עמ' 152.

[221] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סק"י ס"ו.

[222] ראה הנסמן בשולחן ערוך הקצר פפ"ח הערה 4. תפלה כהלכתה פכ"ז סכ"ו והערה עז.

[223] בספר באהלך באמיתך פ"ט ס"ה.

[224] וראה שם הערה ח'.

[225] ראה אנציקלופדיה תלמודית ח"ז ערך דינא דמלכותא. דיני הבית המשותף פכ"ב.

[226] ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 362, 368.

[227] ח"ה סס"ד.

[228] ח"ד סקל"ו.

[229] אה"ע ח"ב סי"ד.

[230] עמ' טו'.

[231] ח"א עמ' 441.

[232] משנ"ב ס"ד סק"מ. קצות השולחן ס"ב סקכ"ט.

[233] לגבי שירותים דימינו – ראה מנהג ישראל תורה ס"ד אות י. שמירת הגוף והנפש סנ"ד הערה כט. שולחן ערוך הקצר פ"ד ס"ח.

[234] פסקי תשובות סק"ס אות יט.

[235] פנ"ג סי"ב, משו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סקי"ד, וכ"כ גם בפסקי תשובות ס"ד אות יט.

[236] שבועון כפר חב"ד גליון 896. 'התקשרות' גליון תרעט. אלא ששמעתי (מהרב וילשאנסקי) שבשעת הדחק כשלא היה ברירה הרבי התיר לא' השלוחים לקחת מים מהשירותים גם לשתי'.

[237] בקודש פנימה עמ' 45.

[238] וראה גם בפסקי תשובות שם.

[239] שולחן ערוך ס"ד סי"ח.

[240] פסקי תשובות סקס"ד הערה 34. מנהג ישראל תורה ס"ד אות יא. שולחן ערוך הקצר פ"ב סט"ו.

[241] הרב גרין בביאור ברכת הנהנין ח"ב עמ' 450. הרב אלאשוילי בביאור ברכת הנהנין עמ' קל"ז.

[242] פי"ג סי"ז.

[243] וראה מ"ש בזה באריכות בקובץ הערות הת' ואנ"ש – תות"ל 770, טו בשבט תשס"ז.

[244] סקס"ג.

[245] שם ד"ה ברחוק.

[246] סקס"ג הערה 11.

[247] ח"א סקס"ז.

[248] סדר נטילת ידיים סכ"ב.

[249] שם אות ו.

[250] פי"ז ס"ג, ד.

[251] חידושים על הש"ס ברכות פ"ג.

[252] ח"א עמ' צא.

[253] סע"ה ס"א.

[254] שם סק"ה

[255] לקט ציונים והערות לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן.

[256] סנ"ה סט"ו ואילך.

[257] שם סקס"ט.

[258] וכ"כ בתפלה כהלכתה פכ"ז סי"ד.

[259] פט"ו הערה ס.

[260] וראה גם שולחן ערוך הקצר פכ"א ס"ז.

[261] 'התקשרות' גליון קסד עמ' 15.

[262] ראה פסקי תשובות שם אותיות י, יא. שולחן ערוך הקצר פל"ד ס"ד.

[263] א' מגליוני 'התקשרות'.

[264] כמ"ש אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך סקל"א ס"ג.

[265] אדמו"ר הזקן שם.

[266] משנ"ב שם סקי"ד.

[267] סקס"ח הערה 44.

[268] וראה שו"ת אז נדברו ח"ה סל"ג.

[269] ראה פסקי תשובות סקע"ז אות א.

[270] ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סקפ"ד ס"ג, סדר ברה"נ פ"ה ס"ט.

[271] פ"ב ס"ד.

[272] פסקי תשובות סקע"ו אות א וסרט"ו אות טו.

[273] סמ"ח סקל"ח. וכ"כ בפסקי תשובות סקס"ח הערה 47.

[274] ראה סדברה"נ שם עם ביאורים להרב אלאשוילי עמ' טז.

[275] סרצ"א ס"ג קו"א סרמ"ט סק"ד ועוד.

[276] סקע"ז סק"ה.

[277] סקס"ח ס"ח.

[278] ס"ח ס"ב.

[279] שם וסקס"ח אות יא.

[280] בדוגמת המקרה שעליו מדבר אדמו"ר הזקן בסי' רצא ס"ג. וראה גם סרט"ו ס"ד.

[281] הערות וביאורים בהלכות ברה"נ – צמח צדק עמ' 112 ואילך.

[282] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סקס"ח סי"ב. סדר ברה"נ פ"א ס"ג.

[283] אלא שעדיין יוקשה על זה ממה שכתב אדמו"ר הזקן בסי' רטו ס"ד, ה.

[284] סקס"ח הערה 50.

[285] שם הערה 51.

[286] סקט"ז סקל"ז.

[287] וראה בכל זה בספר שמירת הגוף והנפש שם ס"ח.

[288] שם ס"ו וס"י.

[289] פכ"ב ס"ו.

[290] פי"ח הערה קיג.

[291] פ"כ סי"ב.

[292] תש"ב עמ' 100.

[293] תורת מנחם עמ' 90.

[294] וראה עוד הסבר בעניין זה בקובץ הערות תות"ל 770 גיליון ר"נ.

[295] ס"ב סק"א.

[296] עמ' תקמג.

[297] פ"ב הערה קיא.

[298] ס"ד סקי"ד.

[299] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סמ"ז ס"ז. מ"ב שם סקכ"ג.

[300] שם.

[301] פי"ג סט"ז.

[302] סנ"ד ס"ו.

[303] ס"א אות ז.

[304] מהדו"ק ס"ד ס"ד.

[305] שם.

[306] עמ' 716.

[307] כדלעיל בפנים הערה ?.

[308] וכמ"ש בקצות השולחן ס"ב סקי"א.

[309] וכ"כ בפסקי תשובות שם הערה 55.

[310] ס"ה ס"ה – לגבי ברכות על נט"י, אשר יצר ואלוקי נשמה.

[311] פ"ו הערה סד.

[312] ס"ד סי"ד וס"ו ס"ח ובסידור.

[313] ס"ה ס"ו.

[314] וראה מ"ש בעניין זה בקובץ הערות תות"ל – 770 גליון רע"ט וגיליון שעו.

[315] שערי הלכה ומנהג ח"א עמ' כו.

[316] בשולחן ערוך ס"ו ס"ח.

[317] סמ"ו אות ג.

[318] ראה מג"א שם ומחצה"ש שם.

[319] ראה ב"י סרל"א.

[320] כמ"ש אדמו"ר הזקן ס"ד סי"ד.

[321] סמ"ז ס"ז.

[322] אשי ישראל פ"ו הערה סו, עח. פסקי תשובות סמ"ז אות טו ואות יז (בסופו).

[323] וראה מ"ש בכ"ז בהערות התמימים ואנ"ש תות"ל – 770 ש"פ בלק תשס"ז.

[324] המצויין בהערה, שם (סקי"ד).

[325] עמ' מא ואילך להרש"ד לוין (ואינו תח"י).

[326] סי' מו סע' ז, וסי' מז סוס"ז.

[327] ראה כה"ח סמ"ו אות מט וסמ"ז אות כט, ל.

[328] וראה תהל"ד ס"ד סק"ו.

[329] סמ"ז סקי"ג וראה לבוש שרד שם.

[330] שם סי"ג.

[331] ראה ביאור הלכה שם ד"ה מברך.

[332] שו"ת רבבות אפרים ח"ג סמ"ז. שו"ת באר משה ח"ז ב סצ"א.

[333] המצויין בהערה – חג הסוכות פ"ס ס"ב.

[334] כמ"ש אדמו"ר הזקן בסרפ"ח ס"א וסתקכ"ט ס"ח, ובפרט בראש השנה וכמ"ש בסתקפ"ד ס"ו.

[335] וכמ"ש אדמו"ר הזקן בסרפ"ח שם.

[336] שו"ת יבי"א ח"א או"ח סי"ג וח"ב ס"ד. שו"ת אז נדברו ח"ו סס"ו.

[337] גליון תרסו.

[338] שם גליון תשא, שכך.

[339] ראה פסקי תשובות סרי"ט אות ד.

[340] אדמו"ר הזקן סדר ברה"נ פי"ג ס"ב.

[341] ראה שערי אפרים ש"ד סכ"ז. משנה ברורה ביאור הלכה סקל"ז ד"ה בשבת ויו"ט.

[342] פכ"ג סנ"ז.

[343] סדר ברה"נ פי"ג ס"ב וס"ה.

[344] סרי"ט אות יד.

[345] ש"ד סכ"ז.

[346] אוצר המלך עמ' 239.

[347] גליון תרפג. והובא גם בחוברת והגדת לבנך – נספח לשבועון כפר חב"ד חה"פ ה'תשס"ז.

[348] וראה בחוסן ישועות עמ' צג, קיא.

[349] פסקי תשובות סרי"ט אות י.

[350] ח"א עמ' קנח.

[351] וראה מ"ש בקובץ הערות ישיבת חח"ל צפת גליון סו, מדוע שייך כאן "לא תתגודדו" אף שהתפילה נאמרת בלחש.

[352] סקי"ז אות ג.

[353] ח"א עמ' קנח.

[354] סכ"א ס"י.

[355] פכ"ג סל"ז.

[356] שם.

[357] ולהעיר גם מספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 461.

Exit mobile version