לפניכם שיחה חריפה שהקדיש הרבי מזמנו לדבר כנגד 'מאורע מבהיל', כאשר היו כאלו שנסעו אל האפיפיור וכיבדו אותו (גם בנשיקת ידו), וכל זאת בתור 'נציגים של עם ישראל'. הרבי דיבר על ההתרפסות בפני הגוי, ובפרט שמדובר בעבודה זרה או אביזרייהו דעבודה זרה • 'לא ראינו שהמוסלמים או הבודהיסטים ירדפו אחריו כל כך, ואפילו הנוצרים שבשיטתו אינם הולכים ורצים אחדיו כל כך. ואין פוצה פה ומצפצף'!.. • בקשר עם המאורעות האחרונים, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה וידאו מלא של השיחה החריפה, עם תרגום לעברית • לכתבה המלאה
☚ 'המשיח האמיתי': צפו כיצד הגיב הרבי למיסיונר נוצרי
לשיחה המלאה (מתורגמת):
'בשנה האחרונה אירע דבר מבהיל והוא שכמה מאלו המתיימרים לדבר בשם כלל ישראל, ומדגישים זאת שמעשיהם אינם בתור אנשים פרטיים אלא דוקא בתור מנהיגים בישראל, הלכו ועשו דברים מבהילים ממש, ענינים השייכים לעבודה זרה רחמנא ליצלן, שהיא מהדברים עליהם נאמר 'אל יעבור', אפילו שעל ידי זה עלול להיות היפך החיים!
ולא עוד, אלא שעושים מזה פירסום גדול ביותר ומודיעים, בהדגשה, ש..על ידי זה הצילו כבוד ישראל ועל ידי זה יביאו טובה לבני ישראל תמיד כל הימים עד סוף כל הדורות, ו'לו דומיה תהילה' על שפעלו זאת, ולדעתם זו התוצאה שתביא הפגישה המפורסמת! [כולל – נשיקת הידים והאצבעות עם הזכרת התוארים הידועים כו' עניני 'עבודה זרה'! רק שאפשר לדון האם זו 'עבודה זרה' ממש, 'אביזרייהו דעבודה זרה' או כמה פעמים 'אביזרייהו'].
ונוסף על זה הולכים ומתפארים במעשיהם ומחשיבים זאת להישג עבור כלל ישראל, עד כדי כך שמעולם לא היה כמוהו! וכל זאת בה בשעה אשר (כפי שכבר היו שעוררו זאת) לא ראינו שהמוסלמים או הבודהיסטים ירדפו אחריו כל כך, ואפילו הנוצרים שבשיטתו אינם הולכים ורצים אחדיו כל כך. ואין פוצה פה ומצפצף!
אמנם היתה איזו מחאה, אבל מכיון שהיתה ב'קול ענות חלושה', השתיקו את הדבר והשתדלו שישכחו על זה, ועתה עוד ידם נטויה, שכן, מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'מי שיש לו מנה רוצה מאתיים', לא נאמר דוקא בנוגע לממון או כבוד מסוג כזה שיכול להביא לענינים טובים, אלא זהו טבע האדם אשר כשמשיג משהו בעניננו 'מנה', רוצה להשיג כפול 'מאתיים', וכשיש לו מאתיים איננו מסתפק בשלש מאות, היינו מנה אחד נוסף, אלא רוצה כפליים ממה שיש בידו מזומן, וכך עוד ידם נטויה להמשיך בכיוון זה, ומי יאמר להם מה תעשה.
ולכן, בהכרח להשתדל עתה שלא ימשיכו בפעולות מעין אלו, ולא להמתין עד לאחר המעשה ואזי לצאת במחאה, שכן באופן כזה ישנו החשש המובא בגמרא לגבי 'מסירת מודעא' יתכן שבשעת מעשה יהיו כאלו שלא יהיו בעת המודעא ואינם יודעים אודותיה, ואם כן הם רואים רק את הדבר האסור והבלתי רצוי.
ולגביהם לא מועיל מה שלפלוני בן פלוני יש תירוץ על מעשיו, ועל דרך זה בנידון דידן לאחר המעשה יתכן והמחאה לא תועיל כלל. כיון שיהיה להם תירוץ והסברה, ועל כל פנים 'אמתלא = אמת לא' – שלא לכך נתכוונו, ולא כך חשבו וכו', ואף על פי שכל העולם מפרש באופן אחר וגם הוא עצמו משתדל שיפרשו באופן כזה וכך יכתבו אודותו כו' – הרי גם על דבריו אלו הוא מוסר מודעא ואחר כך טוען שהתכוין למשהו אחר..
ולכן, מובן שהעצה היחידה למנוע זאת מכאן ולהבא, היא שאלו היכולים לדבר בלשון התורה ובתוכן התורה, יקיימו בעצמם 'אל יבוש מפני המלעיגים' וירעישו כדבעי בכיוון ההפוך: ולכל לראש, יתחילו בצד החיובי ויפרסמו מהי יהדות אמיתית, בלי להתפעל, ואף על פי ש'אתם המעט מכל העמים' הרי 'יש לנו אב זקן', אבינו שבשמים.
ואף על פי שבני ישראל הם 'מפוזר ומפורד בין העמים', הרי זה 'עם אחד גו", ואדרבה דווקא על ידי זה שהם 'עם אחד' ניצלו מכל הענינים הבלתי רצויים, וזוהי חשיבותם של בני ישראל, אשר 'דתיהם שונות מכל עם'. ולגבי אלו האומרים להיפך ומדמים בעיניהם שהם מרמים את הגוים, הרי עליהם לדעת שאינם מרמים אלא את עצמם, וידוע פתגם כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש אודות ה'קונץ' של מי שמרמה את עצמו'..
שיחת ו' תשרי תשמ"ח, בלתי מוגה.