עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש חלק שני מסקירה מרתקת מלאת ניחוח היסטורי (בהמשך לחלק הראשון שפורסם באתרנו), אודות עליית החסידים הראשונה והתיישבותם כקהילה חסידית לארץ הקודש, בראשותו של רבי מנחם מענדל מויטבסק, יחד עם מובחרי תלמידיו, בצירוף מכתבים אותנטים שמתעדים את המאורעות המעניינים • 'הנה בעת בואינו לארץ הקודש מצאנוה חריבה ושוממה, ואדם אין לעבוד את האדון השם, והאשכנזים אשר ישבו לפנים שם חסרי דעת המצירים ומציקים את עובדי השם.. וממש זה היה סיבה שנפלתי על ערש דווי כמה חודשים בשנה שעברה'.. • לכתבה המלאה
☚ הרב לאזאר זועק: 'שליח' צריך להתפלל באריכות – אין דרך אחרת • וידאו סוער
בהגיע החסידים לארץ הקודש, הם קיבלו מספר בקשות מראשי הקהילות בערים הקדושות ירושלים וטבריה, הקוראות להם לבוא ולגור אצלם. אומנם מבין כל ערי הקודש שבארץ הקודש, בחרו החסידים להתיישב דווקא בעיר הקודש צפת. את סיפור התיישבות החסידים בצפת מספר הרה"ק ר' אברהם מקאליסק נשמתו עדן, באיגרת שכתב לאנ"ש מקהילת סמיליאן (איגרת המופיעה בספר 'ליקוטי אמרים' איגרת כ"ט), וזה לשונה:
'כבר הודעתם נאמנה במכתבים על ידי ציר נאמן לשולחיו, הרי הוא הרבני המופלג הוותיק מורנו הרב שלמה סג"ל נרו יאיר, ושם נאמר מכל תוצאותינו ומביאותינו לארץ הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן בשלום בלי פגע, ומקביעות אוהלינו פה עיר הקודש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן. ואף גם מחידושי העניינים ומהות הזמן ומקרי העת, שמשונה ביאה זו מכל אשר היה מלפנים, וכי מצאנו את העיר שלווה ושקטה מן המלחמות אשר היו למלכי כנען זה עם זה, והיה ממש שעת חירום ולא עבר בה רגל אדם ממקומו אל מקום הסמוך לו, ונראה בחוש לעין כל גודל חסדי השם יתברך שהפליא עימנו לעשות שלום בארץ, מעט קודם בואנו לקדושת הארץ מקור החיים..
ואודיע גודל חסדי השם יתברך עלינו, שנתן חן כולנו בעיני הספרדים והאשכנזים אשר בכל ערי ישראל, וממש היה הם בעיניהם לנגד האנשים השלימים איתנו כחגבים. כי שלחו עוד הפעם מירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן בחודש כסלו העבר, בבקשה וחנינה גדולה וחזקה שנקבע אוהלינו לדור עימהם, וגם בטבריא ביקשו אותנו פעמים רבות. והיינו בראש חודש שבט בעיר הקודש טבריא תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, ונתעכבנו שם בערך שני שבועות, וממש היו בעיניהם כימים אחדים, מגודל האהבה והתשוקה שיש לכולם לדור עימנו במקום אחד. ולכשתתיישב אם ירצה השם צפת על מכונה ועל תילו, בוודאי רבים וכן שלמים יעקרו סיכם ומשכנם וכו', מטבריא תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן לדור עימנו פה עיר הקודש צפת תבנה ותכונן.. גם היינו בלכתינו לכפר מירון, ששם מערת רבי שמעון בן יוחאי עם בנו רבי אלעזר'.
על סיבת העדפתה של צפת על פני שאר העיירות בארץ הקודש, כותב על כך א. יערי (כפי שמובא בספר 'שלוחי ארץ ישראל' עמוד 609), וזה לשונו: 'צפת עמדה רובה ריקה ושוממה לאחר הרעש בשנת תק"ך, כי שרידי יישובה לא היה בכוחם לקומם את הריסות העיר.. השליט החדש (אחמד אל-ג'זאר פחה) היה מעוניין, כמובן, לקומם את הריסות צפת, וידע שיוכל לעשות זאת רק בכוחות רעננים של מתיישבים חדשים. הוא נהג איפוא בחסד עם העולים, עודדם להתיישב בצפת, שיחררם מכל מיני מיסים, הגביל את כוח המושל המקומי לנהוג בהם בעריצות והקצה להם מקום בחרבות לבנות עליהן את בתיהם'.
הכותב א. יערי אינו מביא שום מקור לדבריו. ייתכן מאוד שהוא הוציא את הדברים מתוך האיגרת שכתב בזמנו השד"ר הראשון הרה"ק ר' ישראל מפולוצק נשמתו עדן, איגרת שכתב בדרכו בעיר יאסי ביום ט' אייר שנת תקל"ח, ואשר יועדה לראשי קהילות וויטבסק ופאלצק, שבה מסופר בין השאר, וזה לשונה: 'מגודל חסדי השם יתברך אשר נתן בלב המלך והשרים להקל ולהגדיל חסדו עלינו לרומם בית מאויינו ולהעמיד חרבות צפת הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, והיטה חסדו לכל קהל העולים בתוקף עוז וחירות גדול ליהודים ליתן (מסת) (משאת) כיד המלך לשכירות ספינות העניים הגדולים מעשי אלוקינו'.
☚ לראשונה בהיסטוריה: המדריך המעשי לתפילה – סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי'
אומנם מתוכן הדברים שהוא כותב נראה כי לא מדובר כאן בפחה השולט בארץ הקודש אלא במלך טורקיה בהיותם בדרך בעיר קושטא, ולא המדובר כאן במס היישוב בצפת אלא נכתב במפורש, וזה לשונו: 'משאת כיד המלך לשכירות ספינות העניים הגדולים'. ומה שהזכיר בתוך הדברים כלשונו; 'להעמיד חרבות צפת הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן', כוונתו היא לעזרה שניתנה לחסידים בדרכם לעיר קושטא אשר הועילה בסופו של דבר בהעמדת חרבות צפת.
מה שאין כן בקשר למס היישוב בצפת המשולם לפחה, בהמשך האיגרת מפורש אודות הנגידים בעיר קושטא, וזה לשונה; 'הנגידים בעיר קושטא נתנו לנו שלושת אלפים אריות, ושלחנו לארץ הקודש לעיר הקודש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן שני אלפים אריות להפאסי' שמגיע לו מס בכל שנה ושנה', עד כאן לשון האיגרת בהקשר הזה.
ועל עצם ההתיישבות בצפת מסופר על כך בתחילת האיגרת, וזה לשונה: 'ואברך את ה' אשר יצר את האדם בחוכמה, בתחילה ברא מזונותיו והצטרכותיו ואחר כך ברא אותו, ואשר איווה את המקום הזה למושב לנו ואשר הופיע ברוב רחמיו וברוב חסדיו ופקד את ארצו וחמל על נחלתו, אשר היה לבער עיר הקודש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, מקום אשר הללו אבותינו, כולם הלכו נדדו ונשאר המקום מאין יושב חורב שוממה מבלי בנייה, ועלה שם שמיר ושית ואנו ואבלו פתחיו.
וכעת הופיע שפע וברכה וחנינות שיוליד גוי פעם אחת ומצאנו בה בתים הרבה גדולים וטובים מאין יושב. וכעת אנו מתפללין בביתו הקדוש של 'בית יוסף', ויש בכאן שלושה בתי כנסת בנויים והרבה בתי הכנסת הרבים. ועוד בונים לנו בית הכנסת חדש והטבילה היא במקווה שייסד האריז"ל, והיינו על קבר האריז"ל ועל קברי קדושים ז"ל, והתפללנו על קברי נביאים תנאים ואמוראים ע"ה. וכמו חלב ודשן תשבע נפשי. וכעת שפתי רננות יהלל פי. ובמעט אשר טעמתי ויאירו עיניי מכל הימים אשר הייתי חי בחו"ל'..
אודות הגירת החסידים העולים מצפת לטבריה סופר לעיל על המס השנתי שהיו צריכים לשלם לפחה, וזאת בתמורה לרשות התיישבותם בצפת. בנוסף לכך החסידים העולים הוצרכו לשלם לפקיד הכולל הספרדי וזאת בעבור תיקוני צרכי העיר. פקיד הכולל הספרדי היה דורש את התשלום בתוקף, וכאשר בשנת תק"מ לא היה ביכולתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לשלם את התשלום הזה, הפחידו אותו בהפחדות שונות למיניהן.
בשעה קשה זו, שרוששה כל פרוטה מכיסו של רבי מנחם מענדל מויטבסק, ובשעה שהפקיד הספרדי הירבה לדחוק על מעותיו, הצטרפו אליו גם הרבה מהעולים החסידים, אשר עלו בשנת תקל"ז יחד עם רבי מנחם מענדל מויטבסק, ואשר הוא אישית הירבה לתמוך בהם בעת עלייתם. בסופו של דבר הגיעו מעות תמיכה באמצעות השד"ר ר' שלמה זלמן הכהן נ"ע, אך מפאת עוגמת הנפש שהיתה לו ואשר לא פסקה מאת הפקיד הספרדי, נאלץ רבי מנחם מענדל מויטבסק להגר לבסוף מצפת לטבריה.
☚ צפו: הוידאו המלא מהפאנל בכינוס השלוחים העולמי – 'עבודת התפילה בחיי השליחות'
את סיפור הגעתם של החסידים העולים לארץ הקודש, מספר רבי מנחם מענדל מויטבסק באיגרת שכתב בחודש ניסן שנת תקמ"א (איגרת המופיעה בספר 'ליקוטי אמרים' איגרת א'), וזה לשונה; 'הנה בעת בואינו לארץ הקודש מצאנוה חריבה ושוממה, ואדם אין לעבוד את האדון השם, והאשכנזים אשר ישבו לפנים שם חסרי דעת המצירים ומציקים את עובדי השם.. והחדשים אשר מקרוב באו ממדינת וואלין פאדאליה אוקריינא, הגם כי הוצאנו ממון רב עליהם בראותם אותנו בדלות ושפלות ואין להם עוד עזר מאיתנו נתחברו אלו לאלו לצער ולחרף אותנו.. והפקיד ימח שמו בא עלינו בעלילות דברים והתפאר בזה הלשון 'בזה השבוע אשים כולכם בחבלי ברזל'.
וממש זה היה סיבה שנפלתי על ערש דווי כמה חודשים בשנה שעברה.. ברוך השם אשר לא השבית לנו גואל פדה בשלום נפשנו, ויעל משחת חיינו הקים מעפר דל מאשפות הרים אביון, בעת בא חביבי הרבני המופלא מורנו הרב שלמה זלמן הכהן משולח שלנו שלם בגופו שלם בממונו, חסדי ה' כי לא תמנו.. ויתבשרו אהוביי ידידיי מעילוי ארץ הקודש אשר נתעלה בכמה דברים, והאחד מהם, שמורנו הרב מיכל שוחט מהאנשים שלי נעשה שוחט דמתא בעיר הקודש טבריא תבנה ותכונן, וזה היה נס מופלא.
ואם אספרה מהנפלאות שעשה עימי בעת שפלותי ודלותי לי יהושיע, ונתבצר לי מקום מן השמים בעיר הקודש טבריה. וזה היה גם כן נס מופלא, שהרב דקהילת 'לבוב' נתיישב בעיר הקודש הנזכרת לעיל, כי בידו היתה איגרת מסטאנבול לכבדו כבוד גדול וליתן לו דירה היפה ומעולה שבבתים לפי כבודו, מחמת שהוא למדן גדול בעיני הבריות ועשיר גדול גם כן בעיני הבריות, מפני שאינו שלו רק מן הרבנות.
וכן היה שנתנו לו דירה יפה בעיר הקודש הנזכרת לעיל הטובה והיפה מעולה שבבתים. והנה עזרנו ה' עד כה שנתגרש מן השמים שלא על ידי פעולת אדם מעיר הקודש הנזכרת לעיל לכפר שפרעם, ומשפרעם לעכו ובכל מקום שהלך לשם היה לו היזק גדול בגוף ובממון עד שברח מעכו ונתגרש (לץ) (לחו"ל) ויצא מדון וישבית ריב'.. ['הרב דקהילת לבוב' הוא מוה"ר שלמה בעל 'מרכבת המשנה', שעלה בשנת תקל"ט לטבריה. לאחר טילטוליו הנזכרים לעיל יצא לסלוניקי ושם נפטר ביום כ"א תמוז שנת תקמ"א. אבל ראה במה שהיטיב להאריך בעניין זה א. בריק, סיני כרך סא, עמוד קעו].
ממשיך לכתוב רבי מנחם מענדל מויטבסק באיגרתו זו, וזה לשונו: 'ואני מחמת עוגמת נפש שהיה לנו בצפת תבנה ותכונן מן הפקיד ימח שמו, הלכתי עם חביבי וידידי הרב הגדול בוצינא קדישא מורנו הרב אברהם הכהן נרו יאיר, ויזרח לעיר הקודש טבריה תובב"א וראינו בעיני פקיחא שהספרדים של עיר הקודש הנ"ל הם צדיקים גמורים, ובפרט הרב המובהק רבי דוד אשכנזי.
וקיבל עליו עול הגלות של הפקיד הנ"ל מו"ה אברהם הנ"ל על עצמו מחמת שלא היה יכול לסבול צערי, ובעזרת השם נתיישבתי בעה"ק הנ"ל בדירת הרב מדון הנ"ל. וברוך השם כל הספרדים נכנעים מלפני, ומובטחני בעזרת השם כי נתעלה עילוי אחר עילוי עד שנתעלה לעבודתו יתברך, בכל מקומות ממשלתו ונזכה כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כולו אומר כבוד'. כך היגרו רבי מנחם מענדל מויטבסק נ"ע ור' מיכל שוחט נ"ע לעיר הקודש טבריה, ואילו רבי אברהם מקאליסק נ"ע ושאר אנ"ש נותרו בעיר הקודש צפת.
כך המצב נמשך עד שנת תקמ"ד, שבאותה עת עברו גם רבי אברהם מקאליסק נ"ע ושאר אנ"ש מצפת לטבריה. את פרטי הדבר רבי מנחם מענדל מויטבסק לא רצה לכתוב בעצמו, ובאיגרת נוספת שכתב בשנת תקמ"ד (ספר 'ליקוטי אמרים' איגרת ד') הוא מודיע, וזה לשונו: 'מגודל הרפתקאות שהיו לנו בשנה זו יתר מן הקודמות, ולבסוף עשה לנו השם יתברך ניסים ונפלאות, כאשר יתוודע לכם בפרטות על ידי מכתב הרי הוא אהובנו ידידנו הרבני המופלג בתורה וביראה, הוותיק מו"ה אליעזר זוסמאן, אשר ציויתי לו לכתוב כל דבר בפרטיות. ומה שמבואר שם הכל אמת צלול וברור'.
והשד"ר ר' אליעזר זוסמאן נ"ע כותב באיגרת משלו (איגרת המופיעה בספר איגרות 'חסידים מארץ ישראל' איגרת כ'), וזה לשונה: 'הפקיד מצפת יש"ו מגודל שינאתו שלא רצה הרב הנ"ל לאכול משחיטתו, באיבה הדפו מעיר הקודש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו ביד רמה, וכשהוכרח כבוד הרב הגדול לעקור דירתו משם, הוכרחו עוד כמה מאנשי שלומינו המופלאים החרדים אל ה' לעקור סיכם ומשכונם ולצאת בצאתו את העיר.. כמה אנשים נתיישבו בכפר פקיעין תובב"א.. ועל כבוד הרב הנ"ל יד ה' עלינו השכיל להכניסו לעיר הקודש טבריה תובב"א. ועל ידי התאמצות כבוד אדומו"ר הרב מו"ה מנחם מענדיל הגיע הרב הנ"ל דירה יפה המעולה שבבתים'.