מערכת אתר 'חב"ד לייב' גאה להגיש לקריאה משא מאלף בלעדי בנושא 'עבודת התפילה', מתוך סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי', עם עצות מעשיות והדרכות מעשיות ברורות כיצד להתפלל באריכות ולהתבונן בחסידות בצורה נכונה, עם הגאון החסיד הרב יוסף יצחק אופן שליט"א – מחשובי המשפיעים בארץ הקודש ויו"ר ארגון 'לחלוחית גאולתית • איך מתבוננים בחסידות בתפילה? יש עצה לריכוז המחשבה? האם צריך להרגיש בתפילה? מהי 'התבוננות פרטית'? כמה זמן יש להתבונן במאמר חסידות? באיזה עניין צריך להתבונן? האם יש שינוי בין התקופה שלנו לדורות עברו? ומה הקשר בין 'עבודת התפילה' לאמונה בביאת המשיח? • לכתבה המלאה
☚ להזמנת סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי' במשלוח ישיר עד הבית הקליקו כאן
כך מתהפנטים לעניין של חסידות
מה זה 'התבוננות'? התבוננות פירושו הסתכלות חזקה בעניין. העניין של התפילה זה 'דעת', שזה ההרגשה בעניין שחושבים עליו, אבל כדי להגיע להרגשה בזה, צריך התבוננות והסתכלות חזקה בזה. אני אתן דוגמא גשמית להסתכלות חזקה. פעם ראיתי בחור שרואה ומסתכל איך יורד שלג. עשר דקות, רבע שעה. וכאשר קראתי לו, הוא בכלל לא שמע. הוא היה שקוע כל כולו לראות איך השלג יורד. זה עניין אותו. זה נקרא התבוננות.
לכאורה מה התחדש לו כל הרבע שעה? כלום. כבר בשתי הדקות הראשונות הוא כבר ראה איך יורד השלג. זה נקרא הסתכלות חזקה בעניין. וזה יגרום לו שגם בלילה הוא יחלום על זה.. זה נכנס וחדר בתוכו. על דברים שאדם מסתכל ברפרוף, הוא שוכח במהרה. אבל על דברים שעניינו אותו והוא התבונן בזה זמן ממושך, הוא יחלום על זה גם בלילה..
זה קורה בגשמיות. השלג משך אותו בגשמיות, ולכן הוא שקע בזה לגמרי. בפרט שזה היה בראיה, שראיה זה ההתקשרות הכי גדולה. אבל עניינים אלוקיים, הם לא מושכים את הנפש הבהמית. זה מושך את הנפש האלוקית, אך היא לא בגילוי אצלנו. ולכן צריך למצוא דרך לקשר את עצמנו לעניין אלוקי. שנגיע להסתכלות חזקה בו. אז אם רוצים לחשוב על 'ווארט' חסידי או סיפור שהלהיב אותו, זה אפשרי.
השאלה היא לכמה זמן הוא יוכל לרכז את המחשבה שלו בזה. כמה הוא יוכל להיות כל כולו בתוך הדבר שהוא חושב עליו. כי ברגע שהוא חושב על משהו אחר באמצע, הוא מאבד את הקשר והחיבור לדבר. אז למרות שלידע שלי, זה לא מפריע, אבל להתקשרות והחיבור שלי לדבר, זה כן מפריע. כי התנתקתי. שמעתי פעם שאמרו על הרבי הריי"צ, שהוא יכול לחשוב כמה שעות ברציפות על עץ שהוא עץ, בלי שהמחשבה תחשוב על שום דבר נוסף. זה כוח עצום! אנחנו לא יכולים לעשות כך. ולכן ככל שיודעים יותר פרטים, זה יהיה יותר קל להתרכז בזה.
כדי להתחבר להבנה של משהו, אז לא מספיק לחשוב על נקודת הדבר, אלא צריך לחשוב על הפרטים ופרטי פרטים. אבל אם מבינים את זה באופן כללי, זה נקרא 'מקיף' בלשון החסידות. ולכן כדאי לקחת 'מאמר' שמבאר הרבה פרטים, וללמוד אותו בצורה טובה, ואז להתבונן איתו בקביעות במשך תקופה. כמה שבועות בכל יום ויום. אז זה חודר פנימה. ואם זה מתחיל לשעמם, אפשר להחליף 'מאמר' או פרק 'תניא' אחר. כדאי למצוא משהו שמתחברים עליו, בכדי להתבונן. 'מקום שליבו חפץ'.
מה זה 'התבוננות פרטית'?
אחד הדברים שחסידות חב"ד מדגישה מאוד זה את החשיבות של ה'התבוננות פרטית'. מה זה אומר? לדוגמא אפשר לתת את פרק מ"א בספר ה'תניא'. שם מוסבר שבכדי להגיע ליראה מהבורא, צריך להתבונן איך שהמלכות של הבורא היא 'מלכות כל עולמים', שהקדוש ברוך הוא מהווה את כל העולמות. אז אפשר לחשוב בכללות על העובדה שהבורא מהווה את כל העולמות, וזה בהחלט מעורר. אבל זה התבוננות מקיפית, שהיא לא תשנה בפנימיות. ההתעוררות תחלוף במהירות כמו שהיא באה בקלות. אבל מי שלמד חסידות, יכול לפרט ולהרחיב את ההתבוננות בזה.
לחשוב איזה סוגי עולמות ישנם, מה החילוק ביניהם, ואיך בכל עולם ועולם יש אין סוף פרטים ויצורים משלו. בעולם היצירה, יש מלאכים אין קץ עם המון חלוקות של מדריגות בין כל אחד למשנהו. בעולם העשייה, יש דומם צומח חי ומדבר, עם פרטים רבים שכל נברא שונה מחבירו. במאמרי החסידות נכנסים לפרטים הכי קטנים. איזה חלוקה יש בדומם עצמו, בין אבן לאבן וכו' וכו'. וכך גם בהתבוננות של 'ממלא כל עלמין', יש לפרט את ההבדלים בחיות האלוקית שמהווה כל נברא בצורה ייחודית ופרטנית, מה ההבדל בין החיות שמהווה גשמיות לחיות שמהווה רוחניות וכו'.
ההתבוננות הפרטית היא אולי פחות מרגשת בצורה מיידית, אך היא מייצרת רגש אמיתי שמשפיע בצורה אמיתית ופנימית, שנשאר לעד. כמו שגם רואים בנוסח התפילה שקבעו חז"ל, שהיא בנויה על התבוננות מפורטת. איך כל נברא ונברא משבח את הבורא. 'הללו את השם מן השמים, הללו במרומים.. כל מלאכיו.. כל צבאיו' וכו'. את הפירוט הרב אפשר לראות אפילו בפירוש הפשוט של המילים, וכל שכן שאפשר לפרט יותר ויותר בפירוש החסידי של תיבות התפילה.
☚ צפו: ראיון וידאו בלעדי עם המשפיע הנודע הרב אופן בתוכנית הוידאו של חב"ד
להיות מרוכז
אך הנקודה המרכזית בהתבוננות, זה להתרכז לגמרי בדבר שחושבים עליו. להיכנס ולהתחבר למה שהוא חושב. לרכז את המחשבה. המטרה של ההתבוננות בפרטים, זה בכדי לרכז את המחשבה. אבל גם אם אין הרבה פרטים, אפשר להגיע לריכוז.
כמו שבגשמיות אדם יכול להיות מהופנט ומרוכז כל כולו לנוף טבעי מיוחד, גם אם אין שם הרבה פרטים, כי הוא מחובר למה שהוא חושב. אז כמובן שברוחניות זה יותר קשה ופחות מוחשי, אבל זה אפשרי. והדרך הטובה ביותר לזה, זו ההתבוננות בפרטי הדבר שחושבים. הדרך הכי טובה להתחיל בהתבוננות פרטית בצורה נכונה, זה ללמוד 'מאמר' שבנוי על הסבר מפורט ומורחב.
למשל יש את ה'מאמר' דיבור המתחיל 'אחת שאלתי' עת"ר, שמסביר בצורה נפלאה התבוננות בצורה פרטנית, או את ה'מאמר' דיבור המתחיל 'מי כמוכה' של הרבי המהר"ש תרכ"ז, שמסביר איך להתבונן בשורש והמזל של כל נברא בצורה ייחודית עם הפרטים. איך המחשבה ב'מה רבו מעשיך השם' קיימת בכל נברא קטן כגדול, ולא רק על הבריאה כולה. יש רבבות מדריגות של השתלשלות וצמצומים, עד שנברא צמח או דומם. ויש גם התבוננות במדריגות יותר נעלות, כמו התבוננות באחדות השם, ביש מאין וכו'.
זה רק דוגמאות, אבל כדאי להתייעץ עם משפיע בצורה אישית מה מתאים לחשוב חסידות. ניתן גם לצרף כמה 'מאמרים' להתבוננות בנושא אחד. לדוגמא אם יש ביאור על העניין של אחדות השם עם משל מסויים ב'מאמר' אחד, וביאור נוסף עם משל אחר שמבהיר עוד פרט ב'מאמר' שני, בוודאי שאפשר להתבונן בשתיהם יחדיו.
אבל אם קשה למישהו, הוא יכול להתבונן ב'מאמר' אחד או אפילו בחצי 'מאמר'. ניקח לדוגמא את העניין של 'יש מאין' או 'השגחה פרטית', שמוסבר בפרק א' ב'שער היחוד והאמונה'. זה התבוננות שלימה. אם מישהו יתבונן בכל הפרטים שבזה כמו: יש את הברואים שנוצרו מ'עשרה מאמרות', יש את אלו שלא הוזכרו ב'עשרה מאמרות' והם נבראו מצירופים שונים של האותיות של ה'עשרה מאמרות' (כי הם לא יכולים לקבל מאור כה גבוה והם צריכים להצטמצם). יש הרבה על לחשוב. ולכן כדאי שכל אחד יתדבר עם המשפיע שלו שיציע לו במה להתבונן.
לחשוב אותו עניין
חשוב מאוד להתבונן ב'מאמר' אחד בצורה קבועה למשך תקופת זמן. לא כל יום משהו אחר. אם כל יום חושבים על נקודה אחרת בחסידות, זה נשאר מקיף. כמובן שזה עדיף מלא כלום, סוף סוף חשבתי על מה שלמדתי, חשבתי על הקדוש ברוך הוא.
אבל מה שרצוי בעיקר זה ללמוד 'מאמר' בצורה טובה, עם כל הפרטים והשקלא וטריא, ולחשוב בכל יום על אותו עניין בחסידות למשך כמה שבועות רצופים.
אפילו רק לחשוב עשר או חמש דקות ביום. אז זה חודר בצורה פנימית. כמו שידוע ה'ווארט' של הרבי המהר"ש, שאחרי לימוד של שלושים פעמים – אז ה'מאמר' מכיר את האדם.. אז זה חודר בו. ככל שחושבים יותר על אותה נקודה, מוצאים יותר פרטים להתעמק ולחשוב, דברים שלא חשבתי עליהם בפעם הקודמת. כמו שזה גם בגשמיות, שאדם רואה ציור בפעם הראשונה, הוא מתרשם בעיקר מהציור הכללי, אך אם יסתכל ויחשוב בזה שוב ושוב, הוא יגלה עוד פרטים ופרטי פרטים.
כמו שגם מסופר על רבי עקיבא, שראה שהמים טפטפו על האבן למשך שנים, טיפה אחרי טיפה באותו מקום, וכך שחקו את האבן. אותו דבר בחסידות, כדי לטפטף אלוקות ולשחוק את הנפש הבהמית, יש להישאר ולהתבונן עם אותה נקודה, ולחשוב על כך בקביעות יום אחר יום. וגם אם לא רואים בהתחלה שינוי ותזוזה גלויים, זה לא אומר שזה לא שינה. זה לא ניכר אולי, אבל זה שינה.
☚ משא מרומם: המשפיע הנודע הרב אופן מעניק דוגמאות מיוחדות להתבוננות בתפילה • צפו
הרגש יבוא עם הזמן
ידוע אצל חסידים שאדמו"ר הזקן לא דרש התעוררות. הוא דרש מוח ומעשה, להתבונן ולעשות. וזה נלמד מהפסוק 'וידעת היום', ש'וידעת' כתוב 'היום', אך 'והשבות אל לבבך' לא כתוב 'היום', ההרגש יבוא עם הזמן. העיקר לעשות את העבודה של ההתבוננות, שוב ושוב ושוב, בסוף זה יהיה ניכר וישנה את החיים לגמרי. סוף סוף היצר הרע יכיר באמת. כמו שרואים שאדם שרעב מאוד שמתחיל לאכול, בתחילת האכילה הוא לא שם לב שזה משביע אותו, אבל בסופו של דבר כבר הנגיסה הראשונה השביעה אותו, אלא שהתוצאה הסופית שניכרת ומורגשת מגיעה בהמשך.
אם מתבוננים בכל יום בקביעות, ועל פי ההדרכה שהוסברה קודם בהתבוננות פרטית וכו', לאחר כמה שבועות תורגש התעוררות. וגם אם לא מרגישים, זה בסדר. לא העיקר להרגיש, העיקר להפנים. שהמסקנה של ההתבוננות, שאלוקות זה דבר אמיתי וטוב והגשמיות בלי רוחניות זה שקר ומוות, תשפיע עלי.
חסידים היו מתבוננים בעניין אחד שנים על גבי שנים, וכך הם הפנימו זאת. ולא רק חסידים. גם רבותינו נשיאנו נהגו כך. הרבי ה'צמח צדק' היה מספר את הסיפור הבא בבכיות: פעם נפגשו אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה'צמח צדק'. שאל אדמו"ר הזקן את בנו, אדמו"ר האמצעי: בעש'ע (כינוי חיבה שקרא אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי) במה אתה מתבונן?
ענה הרבי האמצעי שהוא מתבונן ב'עתיק' ו'אריך' (ניתן לראות שאדמו"ר האמצעי גם דרש מחסידים שיחשבו על 'עתיק ו'אריך'). אחרי זה שאל אדמו"ר הזקן את ה'צמח צדק', במה הוא מתבונן? וענה ה'צמח צדק' הוא חושב על 'ממלא' ו'סובב'.
עברה תקופה ושוב נפגשו יחד. שאל אדמו"ר הזקן את הרבי האמצעי, במה הוא מתבונן כעת, וענה לו שוב שמתבונן ב'אריך' ו'עתיק'. וכך גם כשנשאל 'הצמח צדק', ענה גם הוא שוב שחושב על 'ממלא' ו'סובב'.. ואז שאל ה'צמח צדק' את סבו אדמו"ר הזקן: זיידע, ועל מה את החושב? ענה לו סבו הגדול: כשם שהתינוק זה (באותו חדר שנפגשו היה גם בנו התינוק של הרבי ה'צמח צדק' – הרב"ש) מבין ב'ממלא' ו'סובב' – כך אתה תבין מה אני חושב.. כשה'צמח צדק' היה מספר את הסיפור הזה, הוא היה בוכה..
להיות 'שם'
אז מה רואים מהסיפור הזה? לכאורה למה 'הצמח צדק' היה צריך לחשוב על 'ממלא' ו'סובב' כל כך הרבה זמן? הוא כתב חסידות על 'ממלא' ו'סובב', והוא כבר חשב והתבונן בזה שוב שוב. מה יש לחשוב כל כך על 'ממלא' ו'סובב'?? ב'דרך מצוותיך' מוסבר 'ממלא' ו'סובב' בקרבן פסח, בציצית, באחדות השם וכו'.
אז אם מישהו יתבונן ב'ממלא' ו'סובב' באחדות השם, הוא יכול להתבונן כל כך הרבה.. זה לא רק כמו שמוזכר בפרק מ"א שהקדוש ברוך הוא 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין', ולא כתוב יותר. נכון שפירוש המילות זה שהבורא ממלא את כל העולמות וגם סובב ומקיף אותם ולא חודר בתוך הנבראים, אבל זה נקרא 'התבוננות כללית'.
אבל ההתבוננות הנדרשת כדי להפנים את 'אחדות השם', זו התבוננות מפורטת. אז אם מישהו ילמד 'מאמר' שיש בו הסברים רבים ומפורטים, אז יהיה לו הרבה פרטים במה להתבונן, וזה נקרא 'התבוננות פרטית'. כאשר מישהו ינסה לחשוב על 'ממלא' ו'סובב', בלי ההסברים שמפורטים במאמרי רבותינו נשיאנו שהרחיבו והסבירו זאת, הוא יחשוב ויחשוב וזה נגמר. כמה אפשר לחשוב על משפט אחד? אבל אם יש לו המון פרטים, זה כבר לוקח זמן, ואז אפשר להתחבר באמת לעניין שחושבים.
כמו שהבעל שם טוב אמר ש'במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא'. זה התועלת שנהיית על ידי ההתבוננות, שפשוט 'להיות נמצא שם'. וזה קורה על ידי התבוננות מפורטת שלוקחת זמן. וגם בזה יש דרגות כמה להיות 'שם'. כמו הסיפור של חברו של 'המגיד ממעזריטש', שהתפלל עם הכוונות בתפילה, אך תפילתו לא התארכה כל כך כמו של 'המגיד', והוא שאל את ה'מגיד' לפשר האריכות הגדולה שלו.
ענה לו 'המגיד', שלא מספיק לכוון שהולכים ליריד וקונים סחורה, אלא צריך סחורה בפועל ממש. כך גם בתפילה לא מספיק לכוון את הכוונות, אלא צריך 'להיות שם', וזה לוקח זמן רב.. אז היו חסידים שהיו מתבוננים שנים בעניין אחד עמוק, כמו לדוגמא ר' אהרן פרסון היה מתבונן בעניין של 'הוי' ואלוקים כולא חד', במשך שנים רבות, ובאמת יש על כך המון הסברים בחסידות מכיוונים שונים, ובפרט במאמרים של הרבי הרש"ב.
מי שיתבונן חמש דקות – זה תענוג עצום לרבי!
אז נכון. הכמויות והאיכות שהיו פעם, השתנו כעת. אבל המטבע של חסידות, הנקודה העיקרית של חסידות, לא השתנתה בכהוא זה! צריך לדעת שנקודת העניין של חסידות לא השתנתה. המטבע של חסידות לא התחלפה. חסידות חב"ד בנויה על כך שיש ללמוד חסידות בצורה טובה, להתבונן בזה ולהתפלל עם זה. כך מחדירים אצלנו את הלימוד שיגיע לשינוי פנימי ומעשי.
אז אולי ר' בנימין קלעצקער התבונן חמש שעות בתפילה, אבל אם אנחנו נתבונן חמש דקות – עשינו את אותה פעולה ואולי אף יותר ממנו. כמובן שצריך לשאוף כמה שיותר, ואם מישהו שייך לחמש שעות אז זה מצויין, אבל בהחלט מי שאצלו זה מאמץ לחשוב בריכוז המחשבה חמש דקות חסידות, זה תענוג עצום אצל הקדוש ברוך הוא.
כמו שכתוב שמשה רבינו היה 'ענו מכל האדם' ובפרט בפני הדור של 'עקבתא דמשיחא'. מה החכמה שר' בנימין קלעצקער מתבונן חמש שעות? יש לו תענוג מזה.. אבל אם יש איזה בחור קטן או חסיד פשוט שחושב חסידות חמש דקות או מתפלל באריכות קצת יותר, לא מופרך שאצל הריבונו של עולם זה יותר יקר. זה לא צריך לגרום לגאווה ולא בגלל צריך לעשות זאת. צריך לעשות מה שדורשים. אבל חשוב לדעת שההשקעה שלי לכוון ולהאריך בתפילה, זה נוגע מאוד לקדוש ברוך הוא, אפילו יותר מגדולי החסידים בעבר!
מומלץ לקחת עבור ההתבוננות, 'מאמר' שיש בו גישמאק וחיות מיוחדת, כי כל מטרת ההתבוננות היא בכדי שהאדם יוכל להיכנס כל כולו בעניין שהוא חושב עליו, ומאוד קשה להתחבר לדבר שאין בו חיות וחיבור. ומי שקשה לו מאוד לרכז את המחשבה לעניין אחד, יכול להתחיל להתבונן תוך כדי הלימוד של החסידות. פשוט לקרוא, לעצור ולחשוב ואז להמשיך בלימוד. אם הוא יתמיד בזה, הוא יתרגל להתרכז והוא יוכל לרכז את המחשבה שלו בעניין בחסידות.
☚ השקה חגיגית מרשימה לסט הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי' בהשתתפות אלפים
שיהיה 'גישמאק'
פעם אמרתי לבחור שיתבונן ב'מאמר' דיבור המתחיל 'אחת שאלתי' עת"ר, במשך חודש ימים, ואמרתי לו שאם הוא מרגיש שזה נמאס לו לחשוב על זה, אז הוא יכול להחליף את ה'מאמר' ואין בזה בעיה. אחרי החודש הבחור אמר לי שהוא לא רוצה להחליף, הוא רוצה להמשיך, יש לו חיות ו'גישמאק' בזה.
אחרי כמה חודשים שאלתי אותו שוב אם הוא רוצה להחליף, והוא ענה בצורה הכי ברורה שהוא לא רוצה להחליף! הוא רוצה להמשיך הלאה, יש לו 'גישמאק' בזה! היה בחור אחר, שזה כבר התיישן אצלו החיות ב'מאמר', אז אמרתי לו לחשוב על 'מאמר' אחר. כל אחד 'לפום שיעורה דילי'ה'.
אז יש מישהו שיכול להתבונן בהתבוננות פרטית ויש מישהו שיכול להתבונן בהתבוננות קצרה, אבל העיקר של התבוננות זה ההסתכלות החזקה וההתחברות לעניין לגמרי, עד שאתה נכנס בתוך הדבר. 'להיות שם'. יש את הפתגם המפורסם של הרבי הרש"ב לאחד שאמר לרבי, שבנו למד את כל ספר ה'תניא'. והרבי הרש"ב שאל אז: ומה ה'תניא' לימד אותו? זאת אומרת שלא רק הוא נכנס בתוך העניין, אלא העניין נכנס בו.
במילים אחרות, יש איך שההתבוננות היא במוח ויש איך שההתבוננות משפיעה גם על הלב. ואפילו אם זה לא משפיע על הרגש הלב, יש אפשרות שההתבוננות משפיעה על המחשבה דיבור ומעשה. מה שרק הבנתי בצורה מקיפית ולא התבוננתי בו והתחברתי אליו, זה לא ישפיע על המחשבה דיבור ומעשה וכמובן שלא על הרגש הלב. אבל אם אני יודע שהעניין הוא כך וכך, ואני עושה מסקנה, זה משנה את ההנהגה שלי. לא ביום אחת משתנים לגמרי.
מתחילים בפרט מסויים, וכך מתקדמים לאט לאט, מן הקל אל הכבד. לא בבת אחת. כמו שכאשר רוצים ללמוד מסכת, אי אפשר בבת אחת. לומדים חצי דף\דף, אחרי זה לומדים עוד ועוד, לאט לאט עד שמסיימים. וגם בזה יש הבדל, שללמוד זה רק הבנה, אבל בהתבוננות בתפילה, זה להיות קשור לעניין שחושבים. להפנים אותו, שאני אחיה את הדבר הזה.
שקר אחד גדול
כתוב 'ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך' ומסבירים חז"ל שאהבת השם צריכה להיות 'בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע'. ואיך אפשר שהיצר הרע יאהב אלוקות? אז יש התבוננות מיוחדת לזה. על הפסוק 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים', מסבירים בחסידות בהרחבה, שלא הכוונה שצריך לבחור בחיים כפשוטם במקום מוות כפשוטו, כי אם זה כפשוטו התורה לא צריכה לייעץ לי לבחור בחיים, כי מי לא רוצה לחיות? כולם רוצים לחיות. גם נפש הבהמית רוצה לחיות. אלא הכוונה ב'חיים' זה אלוקות.
ועל זה יש הסבר והתבוננות בחסידות שממחישים את הדברים, כאשר הנשמה הרוחנית יוצאת מהגוף הגשמי, מה קורה לגוף? הוא מתרקב ונפסד. זאת אומרת שמה מחיה את הגשמיות? אלוקות. אם האלוקות תסתלק מהחפץ הגשמי הוא איננו. הוא לא קיים יותר. מסקנה שיוצאת מזה היא, שהחיים האמיתיים הם האלוקות והרוחניות. רואים כאן במוחש שגשמי בלי רוחניות, זה דבר מאוס.
אז אמנם הנפש הבהמית חושקת לתאווה גשמית, אבל אם האדם יחשוב מה החיים האמיתיים שלו, מה נותן לו כוח באמת – אלוקות, זה ייתן לו כוח לעצור את עצמו מליפול לתאווה החומרית. אפשר לתת לזה דוגמא גם מהעולם המדעי, שהיום המדענים אומרים שמה מחיה את האדם ונותן לו את האנרגיה, זה לא האוכל שהוא אוכל, אלו ה'ויטמינים' שיש בתוך האוכל.
באה חסידות וגילתה עומק אמיתי יותר, שגם ה'ויטמינים' לא נותנים את האנרגיה לאדם, אלא ה'דבר השם' שנמצא ב'ויטמין' הוא זה שנותן את החיות לאדם! כמו שרואים בחוש, שכאשר הגשמי מסתלק מהרוחניות, הוא מתרקב. אז רואים בחוש שהרוחניות מחיה את הגשמי. אז למה להתאוות למציאות שקרית?
למה לרצות דבר מזוייף? התאווה אולי נראית טובה ומגרה בחיצוניות, אבל באמת זה מוות! הגשמיות זה כמו תפוח שתולעת אוכלת בו.. כמו מטבע מזוייפת שנראית טוב, אבל למי שיש מוח בקודקודו, מבין שזה לא שווה גרוש. בלי רוחניות, הגשמי לא שווה כלום. ההתבוננות בזה, נותנת את המסקנה, שגשמיות בלי רוחניות לא שווה פרוטה. אז יש מצבים שנפש הבהמית יכולה להבין ולהתחבר לדברים.
שינוי המשמעות הגדול
בתפילה עצמה צריך להתמקד בפירוש המילים, אבל מי שיתבונן במשך תקופה בצורה קבועה לפני התפילה בענין בחסידות, אז בצורה אוטומטית ההתבוננות תיכנס לו גם לתוך התפילה. למשל, כשיהודי אומר 'ברוך אתה הוי". מי זה 'הוי"? אז כשהוא יתבונן ב'ממלא' ו'סובב', אז הוא ידע מי זה הוי'. שהוא מחיה ומהווה את זה, והוא רוצה שזה יבוא לידי גילוי, שזה הפשט 'ברוך אתה', ש'אתה' זה מדבר לנוכח, שזה יבוא לגילוי.
והעיקר זה להתבונן ולהפנים את זה, אבל לא לבדוק אם מרגישים או לא, הרגש יבוא עם הזמן. מה שצריך זה להביא לתודעה וליישם במעשה. בתפילה חשוב לשים דגש על פירוש המילות, וגם זה עבודה גדולה. יש אחד שלא מסוגל לחשוב את כל התפילה, אז שייקח חלק מהתפילה שבו הוא יכוון כדבעי היום, ולמחרת הוא יחליף או יוסיף עוד מזמור, וכך הלאה עד שהוא יחשוב על כל התפילה. בזוהר הקדוש כתוב, שאם יש מחשבה זרה בתפילה, היא לא נותנת לתפילה לעלות למעלה.
☚ מתנהג כמו 'מכונה'? אריכות התפילה תגרום לך לשמוח • משא נלהב עם המשפיע הרב אופן
לא רק ללמוד על משיח, צריך 'להתפלל' עם זה
העניין של 'עבודת התפילה' ומשיח, זה הולך ביחד. משיח זה גילוי אלוקות. והתפילה ממחישה את האלוקות בחיים שלנו, ובעצם כשמתפללים באריכות, אפשר כבר עכשיו 'לחיות עם משיח' וכך להתרגל ולהכין את עצמנו לחיות כמו בזמן הגאולה. הרבי דורש מאיתנו ש'נחיה' עם משיח. זאת אומרת ש'משיח' צריך להיות החיים שלנו. ואיך עושים זאת? אז דבר ראשון צריך ללמוד ענייני גאולה ומשיח. זה היסוד שנדרש.
אבל אחרי שלומדים ויודעים, אז צריך להפנים זאת. את זה עושים על ידי 'עבודת התפילה'. התפילה זה הזמן הנכון להתבונן במה שנלמד ולהחדיר את זה לאדם פנימה. שלא נשאיר את ה'גאולה ומשיח' בתיאוריה.. ש'נחיה' את ענייני גאולה ומשיח. ולכן מוכרחים להתעסק ב'עבודת התפילה'. והעיקר שעל ידי ההוספה בלימוד ענייני גאולה ומשיח, ובפרט את השיחות מהשנים תנש"א-תשנ"ב, ולא רק ללמוד על הגאולה אלא בעיקר מה שחשוב זה להתבונן בזה ולהתעסק ב'עבודת התפילה', נזכה במהרה לגאולה השלימה ומלכנו משיחנו בראשנו.