בקשר עם הפתגם היומי שסידר הרבי לי"ב שבט (בספר 'היום יום'), עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את רקע הפתגם שנלקח כחלק מתוך מכתב מלא ומופלא של הרבי הריי"צ • 'השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל – למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.. ברור לי הדבר אשר כל הרהוריו וספקותיו באים ממעין נרפש של מרה שחורה המאוסה בתורת החסידות. הסיבה העיקרית היא עזיבת העבודה, בעבודה שבלב המסודרה לפנינו בדא"ח בסדר מסודר לאיש ואיש כפי יכולתו מהותו וענינו'.. • המכתב המלא
☚ הרבי בפרשת 'בשלח' תשנ"ב: התפילה כהכנה לגאולה – מתוך שירה ודביקות בבורא
הפתגם שמובא בספר 'היום יום' י"ב שבט >>
'השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל – למורה דרך בחיים של עבודה ופועל'.
המכתב המלא של הרבי הריי"צ >>
ברוך השם, ט"ז סיון תרצ"ד, ווארשא.
ידידי תלמידנו היקר וותיק וחסיד איש ירא אלוקים הרב מורנו הרב.. שי', שלום וברכה!
במענה על מכתבו, הנה כל דבר כשהוא במקומו המיוחד לו או אפילו כשהוא רק במקום הראוי לו הוא טוב. אבל כשאינו במקומו הראוי הוא חיסרון. וחיסרון כפול, כלומר חיסרון ומחסור: במקום ששם הוא צריך להיות הוא חסר, ובמקום שנמצא הוא מקלקל. השכל וההתפעלות שתי עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחבר שני עולמות הללו להיות לאחדים. שעולם הקר יתחמם באישו של הרותח, ואילו הרותח יתיישב במתינותו של המיושב.
ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל למורה דרך בחיים של עבודה ופועל במטרה קבועה ישרה ומתונה, אשר תוצאותיהם במידה ידועה מענג את העובד וגורם לו קורת רוח. אבל ההתפעלות לבד היא אש לוהטת המכלה את הגוף ומעגמת את הנפש ותוצאותיה שיעמום. ברור לי הדבר אשר כל הרהוריו וספקותיו באים ממעין נרפש של מרה שחורה המאוסה בתורת החסידות.
הסיבה העיקרית היא עזיבת העבודה, בעבודה שבלב המסודרה לפנינו בדא"ח בסדר מסודר לאיש ואיש כפי יכולתו מהותו וענינו. וכיוון שאדם נוטה מדרכו הראויה לו הנה לאט לאט הולך ותועה בדרכיו, ובתחילה נדמה לו שלפי תנאי הזמן והמקום צריכים לעשות כך כמו שהוא עושה, ובעבור זמן רואה הנהו כי חס ושלום נשאר עומד ערום ממה שהיה לו ואל מה ששאף לא הגיע. ואז מתנפל עליו הנפש הבהמית בלבוש שק וממטיר עליו חיצי מרה שחורה ועצבות.
אמת הדבר כי שאלת המחיה והכלכלה כבדה היא. ועל פי התורה צריך האדם לעשות בזה ככל אשר ביכולתו ולהיות בטוח בחסדו יתברך כי הוא יתברך יזמין לו פרנסתו ופרנסת ביתו, אבל עם זה צריך להיות חזק במעמד ומצב העבודה בעבודת ה'. יקירי וחביבי תלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, במסתרים תבכה נפשי על נפילת רוחכם, אשר בעיקרה באה מהמחסורים הגשמיים.
מקרב ולב עמוק הנני מתחנן לה' ומעורר רחמים רבים לפני השם הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקלללה"ה נבג"ם זי"ע, כי ישאו רינה ותפילה בעדינו כולנו עם כל אשר לנו להעמידנו בקרן אורה של פרנסה טובה בגשמיות וברוחניות, ובכל ליבי הנני מצדיק אתכם באמרם זכרונם לברכה לחם שאלו כהוגן. אבל עם זה לבבי יכאב על הקיפאון הנורא.
באיזה פנים אנו באים לעורר רחמי אבות קדושים אשר מסרו נפשם הקדושה, על כלל ישראל להעמידם בקרן אורה תורה ועבודה, ובמה אנו עסוקים. צדיקים אנחנו בכל טענותינו, ובוודאי כי כל מליצי יושר, חסד וצדק, יתגלגלו במידת הרחמים על דורנו ולפני כסא מרום וקדוש ילכו ויבקשו רחמים על מר גורלנו בגלות המר. אבל אנחנו מה. הצר והמצוק הגשמי – ירחמנו השם – הננו מרגישים בכל עוזו ותוקפו בהרגש פנימי, לא כן המחסור הרוחני.
באוזני מצלצל אותו המאמר אשר אמר הוד כבוד קדושת מורנו הגדול נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן] בעת שהחסיד משקלאוו התאונן בפניו על מר מצבו וכי דרוש לו לשלם חובות, להשיא את בנותיו, ושיהיה לו לחם חוקו. השיב כבוד קדושת מורנו הגדול נשמתו עדן בהוד קול קדושתו (כנודע ומקובל אצל אנ"ש שי' שהיה מדבר בקול ניגון): 'דו זארגסט אלץ אויף דעם וואס דו בעדארפסט, אויף דעם אויף וואס מען דארף דיך – זארגסטו גארניט'.
דברי קודש הקודשים הללו אין צריכים לא ביאור ולא פירוש. מפורשים ומבוארים המה. רבינו אומר 'אתה דואג על מה שדרוש לך, ואינך דואג בשביל מה אתה דרוש'. הדברים הקדושים הללו אינם חס ושלום דברי תוכחה בלבד. אלא דברי תורה הם, דברי חכמה והוראה בחיים המה. בשביל מה אתה דרוש ומה שדרוש לך הם אחוזים וקשורים זה בזה. אם תקיים אותו הדבר למה שאתה דרוש, יהיו לך אותם הדברים הדרושים לך.
מה שדרוש לך, הנה בדאגתך על זה אין ביכלתך להועיל כלל. ולמה שאתה דרוש – בידך הוא לעשותו. עשה המוטל עליך לעשותו, וא-ל אלקים הוי' צבאות ימלא כל הדרוש לך בגשמיות וברוחניות. ובדבר שאלתו הפרטית יסיר כל דאגה מליבו. יזכור ימי שבתו – לא עלינו – במאסר, וישמח על כל הטוב והחסד אשר עשה ה' עימו. והשם יתברך יזמין לו בקרוב מקום המוכשר לפניו בפרנסה טובה במנוחת הדעת אשר יוכל לשקוד בתורה ועבודה, למלאות בעזרתו יתברך תעודתו בחיים להאיר באור תורה ועבודה ולעשות סביבה של תורה ועבודה.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ג' עמוד קיט.