רגע אחד בחדרו הקדוש של הרבי, חיוך בלתי צפוי ותנועה קטנה ביד – ובדרום אפריקה מתרחש נס רפואי שלא הותיר מקום לספק. הרב משה הלוי קליין, אשר שימש כאחד המשב"קים הקרובים ביותר לרבי, חושף לראשונה סיפור מצמרר ומטלטל מחדרו האישי של מנהיג ישראל בשנת תשנ"ג. עדות חיה לכוחן של ברכה, אמונה וקשר שאינו מוגבל בזמן ובמרחק • לסיפור המלא
☚ מופת מרטיט: הרבי החליט על המהפיכה ברוסיה, והמשב"ק החל לרעוד..
'אדם קרוב אצל עצמו', והנס הגדול ביותר הזכור לי מהתקופה לאחר כ"ז אדר תשנ"ב, הוא נס שאירע עם אחי, לאחר שאני אישית ביקשתי עבורו ברכה מהרבי. זה היה נס גלוי מול כל תחזיות הרופאים, ועד היום הזה זכור לי כל פרט מאותו לילה מיוחד: באותה תקופה שהיתי בחדרו של הרבי בכל לילה, וכמובן שהייתי צריך להיות ערני כל הלילה כדי להיות מוכן ומזומן לשמש את הרבי בכל רגע. מכיוון שכך, בכל יום הייתי הולך לביתי בסביבות השעה 4 אחר הצהריים, לנוח כמה שעות, ובשעה 9 בערב הייתי חוזר לחדר הרבי.
בכ"ד במנחם אב תשנ"ג, בערך בשעה שבע בערב, העירה אותי אשתי בבהלה, ואמרה שגיסתי עטי צלצלה כעת, ובבכי היסטרי ביקשה להעיר אותי ולדבר אתי, כי משהו קרה.. כאשר הרמתי את שפופרת הטלפון, שמעתי את גיסתי בוכה בהיסטריה, בלי יכולת לדבר. פחד גדול נפל עלי, ולא ידעתי מה לחשוב. ביקשתי ממנה להירגע מעט ולספר לי מה אירע.
במאמץ ניכר הצליחה לפצות את פיה, ולספר שאחי היקר חיים שי' שהה בשחיטה במרחק של 120 קילומטר מיוהנסבורג, ושם כנראה עוד לא שמעו על הפטנט להכניס את השור לפני השחיטה למקום שלא יוכל לזוז, אלא ארבעה שחומי עור גדולים מחזיקים בשור. כאשר אחי ניגש לשחוט שור גדול, הצליח השור לחלץ את רגליו הקדמיות, ובעט בחיים מכה הגונה. מעוצמת המכה, סכין השחיטה החדה חדרה לתוך כף ידו השמאלית וחתכה את כף היד לשניים. החתך היה עמוק כל כך, עד שהסכין היה מוסתר בתוך כף היד מהבוהן ועד האצבע הקטנה.
אחי איבד כמויות גדולות של דם. הוא הובהל לבית רפואה מקומי, שם קבעו הרופאים שעליו לעבור ניתוח מיידי כדי לעצור את הדם ולתפור את החתך העמוק הזה. אולם לדאבון לב, באותה שעה היה המנתח המומחה עסוק בניתוח אחר שאמור היה להסתיים רק כעבור שעתיים. בתחילה חשבו להמתין לו, אולם לאחר חצי שעה, כשהרופאים ראו שאינם מצליחים לעצור את הדם, ואחי איבד כבר יותר משליש מדמו – החליטו לבצע את הניתוח מיידית על ידי רופא כללי, שאינו מנתח מומחה.
במשך שעתיים לקח לרופא לבצע את הניתוח, ובמהלך נזקקו להחדיר לאחי כמה מנות דם. בסופו של תהליך, לאחר שתפר את היד בשבעים (!) תפרים – הצליח הרופא לעצור את הדם. הרופא עדכן את אחי, שכפי הנראה נחתך העצב של האגודל השמאלי, ויהיה עליו לעבור ניתוח נוסף. מכיוון שמדובר בניתוח עדין ומורכב במיוחד, החליטו להעבירו ליוהנסבורג, שם ינסו הרופאים המומחים להציל את המצב.
כאשר אחי הגיע לבית הרפואה ביוהנסבורג, אמר הרופא המומחה שהסיכויים לתקן את העצב הפגוע קטנים מאוד, וכפי הנראה אחי לא יוכל יותר להזיז את האגודל. אם לכל אדם זו בשורה קשה, לאחי זו הייתה בשורה טראגית במיוחד, מכיוון שללא אגודל פעיל הוא לא יוכל יותר לשחוט פרות, ואפילו לא עופות. את כל זה סיפרה לי גיסתי, כשהיא ממררת בבכי.
לאחר שהתאושש מניתוח החירום, אמר אחי לרעייתו: 'הרי 'אח לנו בבית המלך'. תתקשרי למשה, ותבקשי שייכנס לרבי ויבקש את ברכתו הקדושה'. כמובן שאחרי טלפון כזה לא יכולתי להמשיך לישון. הלכתי מיד למקווה, ומשם פניתי לחדר הרבי. לבי התפוצץ מדאגה לאחי, וחיכיתי להזדמנות שאוכל להזכירו לברכה לפני הרבי. לאחר חצות הלילה, נוצרה הזדמנות מתאימה, אזרתי אומץ וניגשתי לרבי, ושאלתי האם אפשר להזכיר מישהו.
לאחר שהרבי הנהן בראשו הקדוש לחיוב, אמרתי לרבי: 'אחי היקר, חיים יהודה ליב בן פעשא לאה, שליח בדרום אפריקה ושוחט עבור קהילת ליובאוויטש שם, הייתה לו תאונת עבודה כאשר אחד הפרים יצא מידם של המחזיקים אותו מוכן לשחיטה, ונתן לו בעיטה והסכין החד נכנס לו לתוך היד, והוא איבד יותר משליש מדמו. גם תפרו לו יותר משבעים תפירות, והרופאים אומרים שנראה להם שלא יוכל להזיז עוד את האגודל, וממילא לא יוכל להיות יותר שוחט, ויש לו בלי עין הרע משפחה גדולה, ומה יהיה עם פרנסתו?'
תוך כדי סיפור הפרטים, ראיתי שהרבי מחייך חיוך רחב מאוד. איבדתי את עשתונותיי והתחלתי לבכות באומרי: 'רבי, איך בעט א ברכה אויף א רפואה שלימה, ער קען נישט רוקן דעם פינגער' [= רבי, אני מבקש ברכה לרפואה שלימה, הוא לא יכול להזיז את האצבע]!.. ואז הרבי חייך עוד ועוד, והרים ידו השמאלית בתנועה של ביטול, ואמר: 'הַא'! [כאומר: זה לא נכון!]..
לא ידעתי את נפשי מהתשובה הברורה של הרבי. ומכיוון שהייתי נרגש מאוד, שאלתי את הרבי בבכי של התרגשות: 'ער וועט קענען רוקן דעם פינגער? ער וועט האבן א רפואה שלימה?' [= האם הוא יוכל להניע את האצבע? האם תהיה לו רפואה שלימה?] והרבי ענה בפיו הקדוש: 'יע' [= כן]! העזתי ואמרתי עוד פעם: 'זאל ער האבן א [= תהיה לו] רפואה שלימה', והרבי ענה 'אמן'. בהתרגשות עזה אמרתי לרבי: 'א דאנק [= תודה] רבי'! והרבי חייך אלי חיוך נפלא.
זה היה בדיוק בשעה 12:20 בלילה, שעה 6:20 בבוקר לפי שעון יוהנסבורג. בבוקר, לאחר שסיימתי את משמרתי בחדר הרבי, שלחתי לחיים פקס עם כל הפרטים האמורים. אחר כך סיפר לי חיים, שבדיוק בשעה בה הרבי העניק את ברכתו, בשעה 6:20 בבוקר, שעון יוהנסבורג, הוא התעורר עם כאבים איומים בידו. הוא צעק בקולי קולות עד שאשתו התעוררה מצעקותיו.
כחצי דקה או דקה היו לו כאבים עצומים, ומיד אחר כך נרגעו הכאבים. באותו רגע ניסה להזיז את האגודל, וברוך השם היא זזה לכל הצדדים. ראיתי במו עיני נס גלוי ממש, כיצד הרבי ריפא את ידו של אחי ממרחק של אלפי קילומטרים', מסיים הרב קליין את סיפורו המדהים, כשהוא עדיין רועד מהתרגשות.