מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה כתבה עיתונאית נוסטלגית, שהתפרסמה בשנת תרכ"ה בעיתון האידיש 'הכרמל' שיצא לאור ברוסיה, המתארת את ביקורו של רבי יהודה לייב – המהרי"ל – בנו השני של הרבי ה'צמח צדק' בקהילת חב"ד בעיר בברויסק, בימי חייו של הרבי ה'צמח צדק' (על פי הוראת אביו נהג לקבל 'פדיון נפש' גם בחיי אביו) • אחרי הסתלקות הרבי ה'צמח צדק' היה לאדמו"ר חסידות חב"ד קאפוסט (בזמן כהונת הרבי המהר"ש כאדמו"ר חסידות חב"ד ליובאוויטש), כשאלפי חסידים נוהרים אחריו. נשיאותו נמשכה חודשים ספורים בלבד, מכיון שנסתלק חצי שנה אחרי הסתלקות הרבי ה'צמח צדק' • הכתבה מתארת את הכבוד הגדול וההערצה שרחשו החסידים ל'בית רבי', ולמרות שהמהרי"ל היה עדיין 'נסיך', קבלו את פניו וחלקו לו כבוד כמו לרבי • לכתבה המלאה
☚ מרתק: כך נפתרה המחלוקת והסאגה אודות מינוי הרבי המהר"ש כמנהיג ישראל
נסיך בבאברויסק
'כל העיר היתה 'על גלגלים'. כולם מיהרו ונחפזו. אנשים לא הלכו, הם רצו טרודים. הפנים היו עליזות ושמחות. כולם היו במצב רוח מרומם. המלמדים שחררו את תלמידיהם כמו בערבי חג. ראשי הישיבות שחררו את תלמידי הישיבות. גם החנוונים פתחו את חנויותיהם כמו בחול המועד, כשרק חצי דלת פתוחה. בפינות הרחוב עמדו אנשים בקבוצות ושוחחו.
גברים לא נראו ברחובות העיר. כשראית מרחוק איזה גבר מתהלך, ידעת שזה 'מתנגד', וכמו שקרא להם אבי: 'טאראן' [= דג מלוח יבש]. 'רואה אתה – היה אומר לי אבי – יש לזה עיניים, סנפירים, וגם זנב קטן, אבל זה דבר מת. זה לא דג'.. המונים המונים צעדו בתהלוכה לעבר המבצר העתיק העומד בשערי בברויסק, לקבל את פניו של רבי לייב בן הרבי. כולם היו לבושים בבגדי שבת וחגורים באבנטי השבת.
ביתו רחב הממדים של בערל געצילס נבחר לארח את האורח רם המעלה, שבוע לפני בוא האורח, עבדו כל בני הבית בניקוי הבית ומירוקו, כמו בערב פסח, למרות שהיה זה יום רביעי רגיל אחרי חג הפסח. גם את רחובות העיר ניקו ומירקו. כל אלו שנותרו בעיר, מנקי הרחובות והגויים המעטים, הביטו מידי פעם מזרחה לעבר הכניסה לעיר, לראות מה מתחדש שם.
ואמנם בשעה היעודה נשמע מרחוק קול תרועת חצוצרות. היה זה האות שמרכבתו של הצדיק מתקרבת לעיר. אלפי היהודים העליזים והשמחים פצחו פיהם בשירה אדירה. כל הקהל רקד וקפץ משמחה לקול נגינת התזמורת הענקית, והיו אף אחדים שגלגלו עצמם ברחוב, כמו בשמחת תורה. מאחור נראו עשרות כרכרות ועגלות רתומות לסוסים. התהלוכה הענקית, שראשה וסופה לא נראו, נמשכה שעה ארוכה, עד שלבסוף התגלתה מרכבה הדורה הרתומה לארבעה סוסים.
רעש והמולה ליוו את המרכבה. 'הרבי כאן! הרבי כאן!', עבר רחש בקהל, ומיד נשמעה מפי האלפים צעקה אדירה: 'ברוך הבא רבי'!.. כשנכנסה מרכבתו של הרבי בשערי העיר, שוחררו הסוסים מהמרכבה, ואחדים מחשובי החסידים רתמו עצמם למרכבה במקום הסוסים. הם צעדו צעדים אחדים וחסידים אחרים החליפו אותם בהובלת המרכבה, וכך הלאה וכך הלאה. כך שעשרות יהודים זכו להוביל את מרכבתו של הרבי.
האלפים שהאזינו ל'מאמר'
אלפי היהודים שהתגודדו סביב המרכבה שרו ורקדו בכל כוחם, עד שהמרכבה הגיעה לביתו של ר' בערל געצילס, שם אמור רבי יהודה לייב בן ה'צמח צדק' לשהות בימי ביקורו בבברויסק. כשירד המהרי"ל מהמרכבה, לא אפשרו לו החסידים לצעוד ברגל, אחדים מהחסידים שילבו ידיים אחד בשני, ועל 'כיסא' זה הושב המהרי"ל והובל לחדרו בבית הגביר ר' בערל געצילס.
הגבאי של הרבי, יהודי גבה קומה והדור פנים, בחר בחסידים החשובים של העיר וביקשם להיכנס לחדרו של הרבי. האלפים שעמדו מסביב סרבו להתפזר לבתיהם במשך שעה ארוכה והמשיכו לשיר במלוא גרונם 'ברוך הבא, בואך לשלום, עליכם שלום, שלום שלום'. בשעות הקטנות של הלילה התפזרו אט אט האנשים וחזרו לבתיהם. הרבי שהה כל הזמן בחדרו, אבל הבית המה ממאות אנשים שיצאו ונכנסו. לחדרו של הרבי נכנסו רק יחידי סגולה, וגם זאת לדקות ספורות בלבד.
לקבלת שבת התמלא הבית במאות אנשים והדוחק היה גדול עד כדי מחנק, כולם רצו לשמוע את דברי התורה שישא הרבי לאחר קבלת שבת ולפני תפילת ערבית. אנשים נדחפו ונדחקו להיות קרובים יותר לרבי. מחוסר מקום נעמדו האנשים על הספסלים ועל אדני החלונות, והבית התמלא ברעש והמולה. לפתע נפסק הרעש, הושלך הס בכל הבית וכולם נשארו עומדים במקומותיהם בשקט מוחלט, הרבי ר' לייב הגיע. הוא ניגש במהירות לכורסה שהוכנה עבורו באמצע החדר, ומיד פתח באמירת 'מאמר' חסידות.
דברי התורה שאמר הרבי היו עמוקים מאוד. באמצע המאמר הוא נאנח פעמים אחדות. אמירת ה'מאמר' נמשכה כשעה. החסידים ששמעו והבינו את דברי התורה היו 'ברקיע השביעי'. ראית על פניהם ששמיעת ה'מאמר' גרמה להם הנאה והתעלות הנפש. לאחר אמירת מאמר החסידות, נעמדו להתפלל תפילת ערבית. התפילה לא ארכה זמן רב, אולם יחידי סגולה מבין גדולי חסידי חב"ד, שעמדו תחת השפעת דברי התורה של המהרי"ל, המשיכו את התפילה עד השעות הקטנות של הלילה.
תפילתם באריכות של חסידי הרבי ה'צמח צדק'
הנה, באחת הפינות עומד ר' אברהם בער ירמיהו'ס, יהודי גבה קומה בעל פנים מאירות ועיניים פיקחות. חסיד ידוע היה ר' אברהם בער וגם למדן גדול היה. והנה הוא עומד כשהוא אחוז בדביקות עילאית ואומר בתחנונים 'שמע ישראל!'. רגע אחד הוא בוכה כמו ילד קטן, נאנח כמו חולה מסוכן, נדמה לך שהוא שקוע במרירות עצומה. והנה ברגע שני הוא מנגן ניגון נצחון, ונדמה לך שהוא נמצא באמצע שמחה עילאית.
בפינה אחרת, ליד החלון עומד אליקים מרדכי, יהודי פשוט לפי מראהו, אולם נכבד וחשוב בין החסידים. הוא עומד דומם בפינה, אינו נע ואינו זע ממקומו. ראשו מורכן למטה ומעיניו זולגות דמעות. יהודה כאוועס, מתרוצץ אנה ואנה, הוא אינו רואה ואינו שומע, כל העולם הגשמי בטל ומבוטל ברגעים אלו, וכל הרעש וההמולה שבבית, כלל אינם מפריעים לו.
כשחזרתי לביתי בשעה מאוחרת, מצאתי את אחי ואחיותיי ישנים. אימי לא אמרה דבר, אולם על פניה ראיתי שהיא אינה מרוצה מסעודת שבת שכזאת. מי שהיה כן מרוצה ושמח, היה אבי, כזאת שבת הוא לא חווה כבר זמן רב. למחרת ביום השבת, הזדרזו כל מתפללי בתי הכנסת בבברויסק לסיים את תפילתם מוקדם מהרגיל, כולם אצו רצו למקום תפילתו של הרבי. במניין של הרבי קראו עדיין בתורה.
את המהרי"ל כיבדו במפטיר (היה זה בפרשת 'צו'). את הברכות ותחילת ה'הפטרה' אמר כמו חסיד רגיל, אולם כשהגיע ל'ולוא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם הרעו מאבותם', כאן כבר לא היתה זו הפטרה רגילה, הוא הפסיק באמצע אמירת ההפטרה והחל לנגן ניגון דביקות חסידי.
בסיום ההפטרה המהרי"ל היה רטוב מזיעה..
כשהגיע לפסוק 'והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד – והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ', פרץ בבכי מר, עד כי קשתה עליו הנשימה, נדמה היה כי עוד רגע יתעלף. קהל המתפללים היה נרגש ביותר ומאן דהוא צעק: 'מים! מים!', אבל הרבי נאנח אנחה עמוקה והמשיך באמירת ההפטרה. כשלושת רבעי השעה נמשכה אמירת ה'הפטרה', ובסיומה היה הרבי רטוב כולו מזיעה ודמעות, וכשהוא נשען על הגבאי יצא לחדרו.
את סעודות השבת אכל המהרי"ל בחדרו. רק לסעודה שלישית יצא ואמר דברי תורה קצרים וחזר לחדרו. ההתוועדות הראשונה בפני הקהל הרחב היתה במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה. ליד שולחנות ערוכים במיטב המעדנים והמשקאות והרבה יין ויי"ש הסבו 'פני' העיר: חסידים מבוגרים, למדני ועשירי העיר ו'בעלי בתים' חשובים. כשנראה בפתח האולם הגבאי של הרבי, הושלך הס וכולם נעמדו במקומם, מיד אחריו נכנס המהרי"ל.
כשהתיישב במקומו החל לנגן את הניגון החדש מליובאוויטש, כל המסובים הצטרפו לשירה. את הניגון שרו זמן ארוך בהתלהבות גדולה, כשהמהרי"ל היה כעין מנצח על המקהלה הגדולה. החסידים היו אחוזי התלהבות עילאית. באותה שעה שכחו כולם על צרותיהם ודאגותיהם היום יומיות, כולם התעלו טפח מעל הארציות והגשמיות.
הביקור שלא ישכח לעולם
לפתע פתאום נקטעה השירה המרוממת. היה זה כשבפתח האולם הופיע מפקד משטרת בברויסק כשהוא מלווה במספר חיילים חמושים ברובים. איש לא ידע מה עושה כאן האורח ה'בלתי קרוא'. כל המסובים נאלמו דום. האנשים ישבו חיוורים ורועדים מפחד. כל תושבי העיר ידעו שמה'אורח' הזה הם יכולים לצפות רק לדברים גרועים. צרות צרורות סבלו יהודי בברויסק מאותו מפקד משטרה.
הגביר לאזינסקי ניגש לאורחים הבלתי קרואים, לחש דבר מה על אוזנו של מפקד המשטרה, לאחר מכן כיבד אותו ואת מלוויו בכוסיות 'קוניאק' ומעט תקרובת, והנה בדרך פלא התפטרנו מהם. לאזינסקי חזר לשולחן, וכשהוא מחייך סיפר: מפקד המשטרה עבר במקום וכששמע את השירה האדירה הסתקרן לדעת מדוע שמחים היהודים. ועכשיו הוא יצא מכאן עשיר יותר בחמישה רובל..
המהרי"ל דיבר באריכות על גלות השכינה ועל גלות הנשמה בתוך הגוף הגשמי. בתוך שיחתו התורנית שילב סיפורים נפלאים ששמע מאביו, ה'צמח צדק', אודות סבו הגדול, אדמו"ר הזקן. קהל המסובים ישב בפיות פעורים במשך כל אותן שעות שהמהרי"ל התוועד, ניכר היה על פני המשתתפים שכל רגע ורגע גורם להם תענוג רוחני שמעולם לא חוו בדומה לו.
בסוף ההתוועדות היו אחדים ש'חטפו שיריים' מהמאכלים שהיו מונחים לפני המהרי"ל. אבל היו אלה רק בודדים, כי הרי בחב"ד לא 'חוטפים שיריים'. כל שבוע שהותו של המהרי"ל בבברויסק, היה שבוע של התעלות רוחנית לכל יהודי העיר. כל אותו שבוע התעסקו כולם בשמיעת דברי תורה ונגינת ניגונים חסידיים. בנוסף לכך זכו כולם להיכנס ל'יחידות' והגישו למהרי"ל 'פדיון נפש'. את הביקור הזה לא ישכחו תושבי העיר לעולם.