בעומדנו לפני י"א אדר – יום ה'יארצייט' של המשפיע הדגול הרב משה מרדכי ארנשטיין ע"ה, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש התוועדות נדירה של הרב ארנשטיין, על הכוח האדיר של 'עבודת התפילה' – בכדי שכל אחד יוכל לחיות גאולה ולהרגיש את ה'עצמות' • 'יש רגע שבו הלימוד כבר לא מספיק. הרבי דורש מאיתנו לקחת את החסידות מהשכל, אל הלב. וזה קורה רק במקום אחד: באריכות התפילה. שם, מול המלך, הדברים שנלמדו מקבלים צורה, עומק, וחיות. שם מתחיל ה'אליו' של 'וירא אליו השם'. שם מתגלה מה שהרבי אומר שוב ושוב – שזה שייך אליך ממש'.. • לכתבה המלאה
☚ העבודה הפנימית היא נצחית: התוועדות אותנטית נדירה להאזנה של הרב משה ארנשטיין
כאשר ניגשים ללמוד את מאמרי החסידות והשיחות של הרבי, ובפרט מהשנים האחרונות, ראשית לכל מוכרחים לדעת שמצד אחד, הרבי דורש ענינים הכי נעלים במאמרים ובשיחות; ומצד שני, כל הענינים הללו שייכים אלינו. אין חס ושלום שום פרט שהוא 'נעלה' ו'מרוחק'. 'דברי צדיקים חיים וקיימים לעד'.
התורה היא מלשון 'הוראה', והיא רלוונטית לכל אחד בכל מצב, במיוחד בדורנו. יש אמנם דברים שאפשר לראות בגלוי כיצד הם שייכים אלינו, ויש דברים שצריך יותר להתאמץ ולהתעמק בדברי הרבי, כדי להבין כיצד ביכולתנו ליישם אותם בפועל – אך צריכה להיות הידיעה וההכרה הברורה שממש כל הענינים המוזכרים במאמרים והשיחות שייכים ומדברים אלינו.
אכן מתכוונים אלי!
לדוגמא, בשיחה של פרשת 'וירא' תשנ"ב ישנה הדגשה מיוחדת על האמור לעיל, כיון שהיא שיחה מיוחדת, שהתבארו בה ענינים מופלאים. בשיחה הרבי מדבר על הדרגות הכי גבוהות של 'וירא אליו השם' – מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כשהבשר עצמו יראה אלוקות. ובהמשך הרבי מספר לנו על ראיית האלוקות הכי נעלית שהיתה אצל הרבי הרש"ב.
בי"ט כסלו תרס"ג, התבטא הרבי הרש"ב במילים מדהימות: 'הגם שקשה הדבר לומר, ויש כאלו שלא יאמינו, וכל אחד מה שחפץ יחשוב, והאמת הוא: כאשר אני יושב בחדרי סגור ולומד איזה דרוש בדא"ח, הנני מרגיש 'עצמות אין סוף' ממש'.. הרבי הרש"ב ממשיך ואומר שם שהוא אינו רוצה להתגאות, אלא מספר זאת עבורנו – כדי שנדע מהי 'פעולת הדא"ח באמת', עד כמה חסידות הופכת את עניני האלוקות למוחשיים.
זאת אומרת, שכל זה שייך אלינו. לכל יהודי יש גם כן את ה'וירא אליו השם' הזה! ויש לו את הכוח להביא זאת לידי גילוי, כשהוא מתעורר בהשתוקקות לגילוי של 'וירא אליו השם'. הרבי פשוט דורש מאיתנו 'להשתוקק ביותר' לגילוי האלוקי הנעלה ביותר, של 'עצמות אין סוף', ועל ידי זה האדם יתחיל לחיות כך. וזו המשמעות 'לחיות גאולה', כפי שמחנך הרבי.
איך משתוקקים לאלוקות?
לכאורה, כל אחד שואל את עצמו: איך מגיעים לזה? הרי אנו מכירים את עצמנו, ויודעים שקשה לנו לחוש אלוקות, וכל שכן שקשה לנו להיות בהשתוקקות גדולה כל כך לגילוי האלוקי? בקשר לכך, מדבר הרבי על ישיבת 'תומכי תמימים' שייסד הרבי הרש"ב. מהעניינים העיקריים של הישיבה הוא לימוד חסידות כמו שלומדים 'נגלה' – שבאופן כזה של לימוד, ניתן לפעול שרואים בעיני השכל את עניני האלוקות המתבארים בתורת החסידות.
כוונת הדברים היא(על פי המבואר בספר 'ליקוטי תורה' בביאור של 'ולא תשבית'): כשיהודי לומד ענין מסויים ב'נגלה', הוא מבין את הדברים באופן של השגת המהות – ברור לו מהו שור, מהי פרה – וכך, הוא מתאחד עם מה שלומד. כך צריך להיות גם בלימוד החסידות, שנתעמק בזה עד שכביכול 'נראה' זאת בעיני השכל – ואזי הדברים יתאמתו אצלנו בשלימות ובפנימיות. זו ההכנה לגילויים של הגאולה, שאז 'כולם ידעו אותי' – באופן של ראיה חושית.
צריכים להגיע למצב כזה שלא רק נשתוקק לגילוי אלוקות בראיה חושית, אלא שנעשה מה שתלוי בנו כדי להגיע לזה; ומה שתלוי בנו – זה לימוד החסידות כדבעי מתוך התעמקות, עד ש'נראה' את הענינים שלומדים בעיני השכל. כמובן, בשביל זה דרושה התבוננות ומאמץ גדול באריכות התפילה, שהרי ההכרה במהות העניינים המבוארים בתורת החסידות כדבעי, קשה הרבה יותר מממה שמבואר בתורת הנגלה.
את הכוח לזה לוקחים מהרבי הרש"ב – שהתעסק בהסברת וביאור עניני החסידות העמוקים ביותר, כך שנוכל להתבונן בהם ולהגיע להשגת המהות ולהתאחדות עמהם ובמילים פשוטות – העבודה 'להשתוקק ביותר' לגאולה, מתבטאת בצימאון ללימוד החסידות, ובפרט מאמרים של הרבי הרש"ב. יש לדעת שכאשר הרבי הורה להדפיס ספרי חסידות – זה נוגע לי. כמו שב'נגלה' צריך לדעת את כל התורה, ולעשות הכל כדי להגיע לזה, כך בלימוד החסידות – צריך להתייגע, להשקיע ולהתעמק בלימוד החסידות, באופן של 'וירא אליו השם'.
מתקן התנורים וה'משכיל'
ואמנם, גם בלימוד החסידות מתוך יגיעה לא די. בשיחה הרבי מדבר על העבודה 'לקבל' את הגילוי האלוקי; ויש זמן קבוע ומיוחד לזה, זמן שהקדוש ברוך הוא העניק לנו כדי שנוכל לקבל את הגילוי ולראות את כבודו של המלך: שעת 'עבודת התפילה'. אולי ניתן לומר, שלימוד החסידות הוא ה'וירא', ועבודת התפילה הוא ה'אליו' – אז זה נהיה שייך אלי. אז האדם לוקח את לימוד החסידות ו'חי' איתו. רבותינו נשיאינו הזהירו שלא ללמוד חסידות לשם 'השכלה' בלבד, אלא על מנת לעשות דווקא. דווקא על ידי עבודת התפילה באריכות, ניתן להתחבר ללימוד החסידות ולהבין זאת באמת.
וכפי ששמעתי מהמשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, על ה'משכיל' ר' שמואל בער מבוריסוב, ששמע מאמר חסידות מהרבי ה'צמח צדק', ולא הצליח להבין את ה'מאמר' ששמע. הוא נכנס לרבי ה'צמח צדק' לבקש ביאור, אך הרבי הורה לו לגשת ולשאול את מתקן התנורים. ר' שמואל בער היה בעל מעמד חשוב, וחסידים רבים היו מבקשים ממנו שיבאר את החסידות שאמר הרבי.
ולכן, למרות שהרבי הורה לו – הוא התבייש לשאול את מתקן התנורים.. אך לבסוף הכריח את עצמו לגשת ולשאול, ואכן מתקן התנורים ביאר לו את הענין בצורה ברורה, שהפליאה מאוד את ה'משכיל'. איך חסיד כה פשוט, מצליח להסביר כל כך טוב עניינים בחסידות גם עבורו ה'משכיל'?.. כששאל אותו ר' שמואל בער זאת מנין לו, השיב החסיד שכאשר שומעים 'מאמר' מהרבי, ולאחר מכן מתבוננים בו ו'מתפללים' איתו באריכות – אזי מבינים אותו!
הסיבה לכך היא, שענינה של עבודת התפילה הוא 'אני בצדק אחזה פניך'. זהו זמן שנעמדים מול המלך להקביל את פניו ממש כמו בראיה, ואז נקלטים עניני האלוקות באמת ובפנימיות. זהו ממש אותו ענין של 'וירא אליו השם'. הענין יתגלה בגאולה האמיתית והשלימה, אבל ההכנה לזה היא על ידי מעשינו ועבודתנו כעת – בלימוד החסידות וההתעסקות בעבודת התפילה באריכות.