ט״ו בשבט בחסידות חב"ד אינו רק יום של אכילת פירות, אלא יום של התבוננות עמוקה בצמיחת האדם, בחינוך, בהשפעה על הזולת ובחיבור מחודש של תענוג פנימי לשורשים הרוחניים. כשם שהאילן צומח כלפי מעלה ומניב פירות, כך מצופה מכל יהודי לצמוח, להתעלות ולהאיר את סביבתו – עד שתבוא הגאולה השלמה במהרה • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש סקירה מרתקת אודות מהותו הפנימי של ראש השנה לאילנות – חמשה עשר בשבט (לפי תורת החסידות), יחד עם מנהגי היום ולקט מיוחד שנוגע לט"ו שבט • לכתבה המלאה
☚ נטיעת עצים בט"ו בשבט – מהי דעתו של הרבי?
מבט מחודש על מנהגי היום ומשמעותו הרוחנית
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, תופס מקום מיוחד בתורת החסידות ובפרט בהוראותיו ושיחותיו של הרבי. מעבר להיותו תאריך הלכתי הקובע דינים שונים במעשרות וערלה, היום מקבל בחסידות משמעות רוחנית עמוקה – יום של התבוננות בצמיחה, בחינוך ובהשפעה על העולם.
כינוסים, חיזוק והוספה בעבודת השם
בשנת תשמ"ז קרא הרבי לערוך בט"ו בשבט כינוסים מיוחדים לחיזוק בלימוד התורה, בעבודת התפילה ובפרט בהליכה בדרכיו של בעל ההילולא של יום העשירי בשבט – הרבי הריי"צ. הרבי הדגיש כי יום זה מסוגל להתעוררות מחודשת בעבודת השם, מתוך שמחה והתעלות.
אכילת פירות – ובעיקר חרובים
אחד המנהגים הבולטים שעליהם עמד הרבי הוא אכילת חרובים בט"ו בשבט, בנוסף לפירות משבעת המינים. הרבי ציין את הקשר המיוחד של החרוב לניסים, כפי שמסופר בתלמוד על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מסתפק בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, ובחייו התרחשו ניסים רבים.
ביחידות כללית שנערכה בי"ג שבט בשנת תשמ"ז, אמר הרבי כי מנהג ישראל לאכול בט"ו בשבט פירות טעימים, ולברך לפחות על פרי אחד ברכת 'שהחיינו'. ובשיחה האחרונה עד כה ששמענו מהרבי בסמיכות לט"ו בשבט, הזכיר שוב את חשיבות אכילת הפירות בכלל, ובפרט מפירות ארץ ישראל.
מנהגים שלא נהגו בהם – אמירת קטעים ונטיעת עצים
ישנם קהילות שנהגו לומר בט"ו בשבט קטעים מן התנ"ך ומספר הזוהר. הרבי כתב על כך בפשטות: 'לא ראיתי במדינותינו נוהגים כן'. בנוגע למנהג נטיעת עצים ביום זה – הרבי התנגד לכך באופן ברור (ראה באריכות בכתבה שפרסמנו באתרנו), והסביר שמדובר בעניין חילוני שאין לערבו במנהגי ישראל המבוססים על 'שולחן ערוך'. הרבי אף ציין לדברי הגמרא שאין בעצי סרק משום מצוות יישוב ארץ ישראל.
דיני היום – ללא תחנון
בט"ו בשבט אין אומרים תחנון, וכן גם ביום שלפניו – י"ד בשבט – בתפילת מנחה.
כיצד לקרוא ליום?
יש הנמנעים מלומר 'ט"ו בשבט' מסיבות שונות. בשיחות הרבי מופיע בדרך כלל הביטוי 'חמישה עשר בשבט', אך קיימים גם מקומות שבהם הרבי השתמש בביטוי 'ט"ו בשבט' ואף 'Tu Bishvat'.
המשמעות הרוחנית: האדם כעץ השדה
במקומות רבים מבאר הרבי את עומק משמעותו של ראש השנה לאילן בעבודת האדם, על פי הפסוק 'כי האדם עץ השדה'. הדימוי בין האדם לעץ מתפרש בחסידות לפרטי פרטים:
1. השתיל הרך – כוחו של החינוך
כשם שטיפול נכון בשתיל צעיר משפיע על כל עתידו של העץ, כך גם חינוך בגיל צעיר מעצב את אישיותו הרוחנית של הילד באופן עמוק ובלתי הפיך.
2. שלושת חלקי האילן
האילן מחולק לשלושה חלקים עיקריים, שכל אחד מהם משקף רובד בעבודת השם:
- השורש – נסתר מן העין אך ממנו נובעת כל החיות. הוא רומז לאמונה הפנימית של האדם.
- גזע העץ – רובו של האילן, המייצג את קיום התורה והמצוות בפועל.
- הפירות – תכלית העץ, המבטאת את השפעתו של האדם על סביבתו ואת זיכוי הרבים.
3. הגנן – המחנך
האחריות על צמיחת העץ מוטלת על הגנן, הרומז להורים ולמחנכים. הם אלו שמכוונים, מגנים ומטפחים את הצמיחה הרוחנית של הדור הצעיר.
4. עשבים מזיקים ומים חיים
כדי שהאילן יגדל כראוי יש להרחיק ממנו עשבים מזיקים – רמז לחברים בלתי ראויים ולהשפעות שליליות – ולספק לו מים חיים, שהם התורה, כפי שנאמר: 'אין מים אלא תורה'.
5. פירות – עבודת השם מתוך תענוג
בניגוד לדגנים וקטניות המיועדים להשביע, הפירות נועדו לעידון ולתענוג. כך גם בעבודת השם: ישנה עבודה הכרחית, וישנה עבודה מתוך תענוג – שהיא נעלית יותר. אפילו ראיית אילנות נושאי פירות גורמת שמחה, וכך גם ראיית פירות רוחניים בעבודת האדם.
ט"ו בשבט במחיצת הרבי
לאורך שנות נשיאותו של הרבי, כאשר חל ט"ו בשבט בשבת, ערך הרבי התוועדות מיוחדת לכבוד היום. התוועדויות אלו התקיימו בשנים: תשט"ז, תש"כ, תשכ"ב, תשכ"ג, תשכ"ו, תשל"ו, תש"מ, תשמ"ג, תשמ"ו, תשמ"ז, תשמ"ט, תש"נ. בשנת תשל"א התקיימה לראשונה התוועדות בט"ו בשבט כאשר היום חל באמצע השבוע. ההתוועדות נערכה בין מנחה לערבית, ונודעה במיוחד בשל פרשת הדברים השמימיים שנאמרו בה.
לאחר מכן התקיימו התוועדויות נוספות בשנים שונות, לעיתים בליל ט"ו בשבט ולעיתים במוצאי היום (ליל ט"ו שבט בשנים: תשל"ט, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ד, תשמ"ה. ובמוצאי ט"ו שבט בשנים: תשל"ב, תשל"ד, תשל"ה, תשל"ז, תשל"ח). בשנים המאוחרות יותר, כאשר כבר לא התקיימו התוועדויות בימות החול, אמר הרבי שיחות מיוחדות בסמיכות לט"ו בשבט (כמו בט"ז שבט תשמ"ט, י"ד שבט תשנ"ב ועוד).
מאמרים מיוחדים לט"ו בשבט
לכבוד היום הוציא הרבי מספר מאמרים מוגהים, חלקם יצאו לאור בשעתם וחלקם נדפסו מחדש בקונטרסים מאוחרים. בהמשך מאמרים אלו הפכו לאבני יסוד בלימוד משמעותו החסידית של היום:
- 'ארבעה ראשי שנים' – ט"ו בשבט תשל"א
(נדפס בקונטרס חמישה עשר בשבט, תנש"א) - 'בחודש השלישי' – ט"ו בשבט תשל"ד
(נדפס בקונטרס כ"ב שבט, תש"נ) - 'הנני ממטיר' – ט"ו בשבט תשל"ז
(יצא לאור בשעתו) - 'באתי לגני' – ט"ו בשבט תשל"ח
(נדפס בקונטרס כ"ב שבט, תשמ"ט)
אירועים מיוחדים
בשנת תשל"ד ביקר הרבי במוסד 'מכון חנה' לאחר ההתוועדות. ובט"ו בשבט תשנ"א, חילק הרבי שטר של חמישה דולרים לכל אחד מהעוברים לפניו לאחר אמירת השיחה – מעמד שנחרט בלבבות רבים.