נשיאי חב"ד בפולמוס לוהט: האם מותר לדבר עברית?

עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש לקט מיוחד מדברי נשיאי חסידות חב"ד בדורות האחרונים – הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי נשיא דורנו – המתמודדים עם אחת הסוגיות הרגישות והטעונות: השימוש בלשון הקודש כשפת דיבור יומיומית, והיחס אל העברית המודרנית שנולדה מתוך המפעל הלאומי הציוני. מתוך המכתבים, השיחות וההנחיות עולה קו עקבי ונחרץ, המתריע מפני הפיכת שפת הקודש לכלי חולין, ומפני הניסיון להמיר את יסוד הקדושה בזהות לאומית חדשה • לקט בלעדי החושף את עומק הפולמוס ואת עוצמת העמדה החב"דית • לכתבה המלאה

☚ האם מותר לדבר בשפה העברית? הרבי הרש"ב במכתב נחרץ

במה רוצים להמית את רגש הדת? בעברית דווקא

'מכתבם הגיעני וראיתי בו כי בא האויב למחנם, ובנה בה מצודות וחרמים להכרית חס ושלום עולל ויונק מבית חיינו, היא התורה והמצוה, בסדרי לימוד חדשים ארסיים, מזיקים מאד להשרשת קדושת התורה בלבות הילדים, והם לשונם יחליקון, וידיחו את יושבי עירם לאמר: הנה סדר הלימוד הישן מלא רקבון הוא עלה באשו, וכל הלומדים על פיו אינם יודעים גם את השפה העברית הקדושה, וראו הנה הוביאו לנו אנשים עברים חובבי שפת עברי, סדר חדש ודרכים חדשים, אין בהם לא 'אלף' ולא 'בית'.

לא תורה מן השמים, ולא סיפורים נעלים מבינת ילדים, כי אם הברות וצפצופים אחדים, ואיזה סיפורים נלקטים, וכבר מיד יודע הילד לקרוא ולכתוב ולדבר עברית בבת אחת, והרי לכם עברים יפים בשעה קלה – כאלה וכאלה מרבים הם המתחדשים המהרסים שונאי הדת ורומסי הקודש לדבר על לב האבות וביתר על לב האמהות שליבן רך ודעתן קלה ונוחה אחרי החדשות, עד שהם נפתחים למסור את ילדיהם לתופת וגי בן הינום..

וביותר יתפלץ הלב לראות איך מיניה וביה אבא עושים הם נרגא לכרות את יער הלבנון, בלשון קודש גופא מחללים הם את הקודש, ובלימוד עברי מחנכים הם את הילד להיות נכרי חלילה, מעמידים הם צלם בהיכל דווקא, מרימים הם על לשונם את השפה העברית עד שמי השמים, ובה ועל ידה עצמה הם משפילים את קדושת התורה וטהרת הדת, תכלית כל לימודם היא ידיעת השפה, ותכלית ידיעת השפה היא שלילת ידיעת וקליטת שום דבר שבקדושה היתכן לחלל קודש בקודש? להמית את רגש, הדת, ובמה? בלשון עברי דווקא'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הרש"ב, חלק ב' עמוד תפב.

לדבר לשון הקודש בדיבורי חול – כמכניס צלם בהיכל!

'מחוללי הרעיון הציוני, שלקחו להם שיטה אחרת לגמרי. והחליפו כל התורה ברעיון הלאומי ויאמרו זה 'עמך' ישראל, שהן לאומים ככל העמים והלשונות, כאשר הארכתי בזה במקום אחר. ומשום זה החזיקו בתוקף בלקיחת הארץ הקדושה, לא לשם קדושת וטהרת המקום, כי אם בשביל הלאומיות שהיא קשורה בכברת ארץ, כי אין לאומיות בלא מדינה (ולא אאריך בזה כי לא על זה באתי עתה), ומשום זה החזיקו גם כן בהלשון, כי אין אומה נכבדת בלא לשון, וכמאמר רז"ל עבודה זרה דף י' עמוד א' בזוי אתה מאוד שאין להם לא כתב ולא לשון, ואינם שמים לב כלל לערך קדושתו, ומשימים אותו לשפה מדוברת לכל העם כלו, ולכל דבר המדובר, שאין הלשון בעצם סובלו כלל כאשר נתבאר. 

וכל לימוד הלשון עתה הוא רק לשם שפה בלבד, כאשר המציאו אופן הלימוד במעטדיות שנאבד בזה כל רגש הקודש בהאותיות ותיבות ובכל הלשון בכלל, ריק הוא מכל, רק שפה פשוטה ככל השפות. ובספרי הלימוד בהם שורש פרה ראש ולענה, המארס את הנער בהנחה וקליטה טבעית, ולוקח ממנו כל רגש אלקי בהבריאה וכהאי גוונא. וגם אין לו רגש קודש אלוקי בתורה ובמפרשי הנביאים, והכל רק שפה אחת ודברים אחדים.

ועל כן היראים וחרדים לדבר ה' רואים בזה חילול הקודש באופן מבהיל, וחושבים זאת לדבר איסור גמור כאשר נתבאר. ועוד מאוד ידאב ליבם על הרעיון הטמון בזה שהוא התורה והיהדות, ובמסתרים ובגלוי תבכה נפשם על השחתת נפש הילדים בהלימוד הזה, והשם יתברך יתן בלב אחינו להכיר את האמת ולילך בדרך האמת..

ואם בדורות הקדמונים בזמן חכמי התלמוד לא ניתן לשון הקודש לכל העם לדבר בו, רק להחכמים העוסקים בתורה לבד, ואחר זה גם החכמים לא השתמשו בזה הלשון לדבר בו גם בביאור והבנת התורה, אנחנו מה נאמר בדור הזה שרוב הדיבורים המה דברי הבאי, איך יעלה על הדעת שהלשון הזה שיסודתו בהררי קודש הקודשים יהיה ללשון עם, לדבר בו כל דבר הנמאס וגם דיבורים האסורים שזה ממש כמכניס צלם בהיכל רחמנא ליצלן'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הרש"ב, חלק ב' עמוד תתטז.

הלוואי שימציאו יותר מילים בעברית – שלא ידמה ללשון הקודש..

'חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון הקודש. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל.

בלשון הקודש שבה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה.

אלה שנמצאים כאן, צריכים להיות שמחים שאינם נמצאים שם בגלות 'ארעא דישראל' [ארץ ישראל], שהרי היראים [יהודי יראי שמיים] שנמצאים שם הם 'עבדים' אצל 'פריצי עמך'. על פי שכל אנושי צריכים להיות בשמחה, שאנחנו לא מתחת לגלות שלהם. ברור שקודם ביאת המשיח, תצטרך להיות טהרת הארץ מעושי התועבות אשר שנא השם. הטהרה היא מאוד קשה, אפשר לראות שבכדי לטהר אוויר של חוץ לארץ, צריך שיהיה כו'.. אז פשוט שבכדי לטהר את האוויר המעופש, שחלק מהיהודים יצרו בארץ ישראל, רק הוא יתברך שהוא כל יכול, ומצד ה'כל יכול' אז 'נגוף למצרים ורפוא לישראל' כאחד'.

ספר השיחות תש"ג (מתורגם), עמוד עה. ספר 'ליקוטי דיבורים', חלק ג' עמוד תיט סוף עמוד א'.

☚ השקפת התורה על שפת העברית: ספר 'יהדות התורה והמדינה' לקריאה

מותר להשתמש בשפת העברית?

'השפה אשר בראו ויצרו המתחדשים היא כמו כל הלשונות ושריקות המצפצפים והסכמותיהם, כי תנועת מבטא זו מורה על דבר זה ותנועת מבטא זו מורה על ענין אחר, שאין בזה לא איסור ולא היתר ואינו אלא דבר הרשות, ועיקר האיסור הוא לדבר עניני חול – כי דברי איסור אסור לדבר בכל לשון.

אבל ענייני חול מאוס הוא לדבר באותו השפה אשר בה נתן לנו השם יתברך את תורתו הקדושה, ובה מדבר הקדוש ברוך הוא עם עבדיו הנביאים, ובואו ונחזיק טובה לבורא ויוצר השפה המדוברת בארץ הקודש תבנה ותכונן [עברית], אשר הכניסו כמה מילות בדויים, רק מוסכמים לשפה כמו כל השפות. ומה שכתב כי המדברים בשפה זו אומרים: שפתנו איתנו, מי אדון לנו. הנה לאו דווקא בשפה זו אומרים כן, הלא גם בשפות אשכנז צרפת ואנגליא אומרים גם כן, מי אדון לנו ואין להאשים את השפה המדוברת הלזו כמו שאין לְאַשֵׁם את שאר השפות'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ד' עמוד יב.

ימשיכו לדבר דווקא בשפת האידיש – ולא יכנעו למלחמות

'במענה על שאלתם שעד עתה היו אצלם כיתות ששפת הלימוד עמהם הייתה באידיש, ומסתפקים בזה בנוגע לזמן הבא עלינו לטובה, מפני כמה טעמים שמזכירים במכתבם ושואלים חוות דעתי בזה. הנה למרות הטעמים שמזכירים, מוכרח הדבר שימשיכו בכיתות הנזכרים לעיל דווקא בשפת אידיש, וכמו שהיה עד עתה..

ובה בשעה שרואים אשר הלעומת זה לוחם בעד כל קוץ ותג, ואין דבר נחשב למאומה ובלבד לנצח, הרי לא תהיה תורה שלימה שלנו כענינים שלהם, שצריכים לשמור אפילו על 'ערקתא דמסאנא', ועל אחת כמה וכמה בענין הנוגע בחינוך, שקשה במאוד לשער מראש את התוצאות, משינוי קל במשך שנות הילדות על משך חיי האדם בימי חלדו, והאריכות לדכוותייהו בטח אך למותר'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי נשיא דורנו, חלק ח' אגרת ב'רעא.

ליובאוויטש מחנכת לאחדות פנימית – ולא חיצונית בשפה העברית

'החילוק דעבודת ליובאוויטש, אף שיש בין תלמידינו אלו הלומדים באידית ואלו הלומדים בלשון הקודש, שכל השתדלותנו ועבודתנו הוא לאחדם מבפנים ובפנימיותם.. שאז אין חילוק כלל וכלל באיזה שפה שידברו, כיון שתוכן דיבורם אחד יהיה, בה בשעה שלדאבוננו הרי כמה ממגיני השפה משתדלים לכפות איחוד הלשון שבפה, ולהגביר את הפירוד שבלבבות שבין האבות והבנים, שבין הדור הצעיר להדור שחינכו וגדלו עד עתה, ומה יועיל לכבודו אם ירביצו חס ושלום מכות (בגשמיות או ברוחניות) איש באחיו ובן באביו – מתוך קריאות של 'הכה תכה' דוקא בלשון התנ"ך ולא בלשון אשכנז [אידיש]?'..

ספר 'אגרות קודש' הרבי נשיא דורנו, חלק י' אגרת ב'תתקפח [במענה למלחמת 'האיגוד למען השלטת העברית בארץ ישראל' של הציונות].

מטמאים את לשון הקודש – בביתו של הקדוש ברוך הוא!

'מאז אשר הקדוש ברוך הוא נתן לנו את תורתו הקדושה ויעשנו לעם, הנה בכל עת צרה ומצוקה, לא זו בלבד אשר בני ישראל לא נושעו על ידי הכופרים בה' ומזלזלים במצותיו, הם החוטאים בנפשותם, אלא עוד זאת כי הם הביאו עלינו חורבן ושממון, הם החריבו את מקדשינו והרסו את מעמדינו בארצנו והביאו צרות על עמנו, וגם כהיום הנה לא זו בלבד אשר על ידי הכופרים בה' אוכלי טריפות ונבלות, מחללי שבת ומועד ונביאי השקר – לא יושע ישראל מצרותיו, אלא עוד זאת הן המה המחטיאים את ישראל למרוד בה' בתורתו ובמצותיו ומביאים מוטה על כלל ישראל.

האספסוף המורדים בה', עוכרי תורתו וצוררי מצותיו, ה'המנ'ים' הדתיים כובשים את המלכה – לשון הקודש – אשר בה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ובה נתן לנו את תורתו – בביתו של הקדוש ברוך הוא – ארץ אבותינו הקדושה, ויטמאוה בכל מיני ניבול, ובידעם את האמונה הטהורה אשר בלב ישראל בה' וביעודו בשיבת ציון ובנין ירושלים הנה הם שולחים את ציריהם נשיאיהם וסגניהם, עזי פנים ואשר מצח נחושה להם, לחלל שם שמים ברבים בחילול שבת ומועד ואוכלי טריפות בריש גלי'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ז' עמוד קצב.

☚ תקופה קריטית: הרבי במכתב אישי לבן גוריון על האיום הרוחני לצעירים בישראל

לימוד עברית בבית ספר – מכשיל התלמידים בעבירות מהתורה

'וכל העושים זאת [לימוד עברית בבית ספר] – גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועל ידי זה מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצות בפועל וביראת שמיים, ומכשילים אותם על ידי זה בענינים 'דרבנן' וגם 'דאורייתא'. ורחמנא ליצלן'.

ממכתב הרבי נשיא דורנו, כ"ו סיון תשט"ז [מענה לאחד על דבר לימוד עברית בבית ספר]. מובא בספר 'ליקוטי שיחות', חלק ל"ד עמוד 243.

גדולי הרבנים והחרדים על דבר ה' – מתנגדים לדיבור בעברית

'רבים שואלים ומהם גם כמתמיהים, מפני מה החרדים מנגדים אל הדיבור בלשון הקודש, ואל לימוד לשון הקודש בחדרים בתור שפה, ואדרבא היה להם לשמוח ולהודות לה' על הטוב, אשר 'אכשיר דרא' וידברו כולם שפה אחת שפת לשון הקודש, ועל כן אני בא לבאר שהטוב הזה אשר מדמים לא הוא הטוב האמיתי.

לשון הקודש הוא לשון תורה לא לשון עם. במילות אחרות, לשון הקודש הוא לשון עצמיי לא לשון הסכמיי. לשון הקודש מובדל מכל הלשונות, כל הלשונות שבני אדם מדברים בהם העם קדם אל הלשון, אבל לשון הקודש הוא קדם לכל נברא.. לשון הקודש הוא מוקדש לתורה ולדברים שבקדושה. ואין להשתמש בו דברי חול.. וכל שכן וקל וחומר דיבור האסור כמו שקר ולשון הרע ורכילות ונבלות הפה – הרי זה איסור גמור להכניס אלה בהלשון שהוא קודש בעצם.

וכבר נתבאר שאם מצרף אל השיר (שאין בו בעצמו דבר האסור), פסוק או תיבות מלשון התורה, הרי זה יוצא מחלק הנמאס אל חלק האיסור, כל שכן וקל וחומר כשמדבר דיבור האסור בלשון הזה, שהוא איסור גמור וחילל הקודש. ואחר כל זאת האם אפשר למסור הלשון הזה, שידברו בו המון עם אנשים ונשים וטף, אפילו לדבר בו בצרכיהם ומכל שכן שרוב דיבור בני אדם הוא דברים בטלים, ומי האיש אשר ינצל מדיבור האסור כשקר ולשון הרע וכדומה.

ובפרט בדורותינו אלה המון עם והנערים מה המה מדברים, הלא רק לבושת הוא להזכיר מה שמדברים עתה בעולם, וכל שיחה קלה וכבידה שבין איש לאשתו ובין איש לרעהו והנערים כנערותם ידברו הכל בלשון הקדש, התבוננו נא, אותו הלשון שבו דבר הקדוש ברוך הוא 'אנכי ה' אלוקיך', ידברו בו בני אדם כל דבר הנמאס והנאסר..

וזהו טעם ודעת גדולי הרבנים והחרדים על דבר ה', שמנגדים אל הלימוד עברית בעברית, כי אל הלימוד הזה בהכרח ללמד הנער את לשון הקודש שיהיה אצלו שפה המדוברת, למען יבין מה הוא לומד ויהיה אפשר להבינו בלשון הזה, ואיך אפשר למסור את הלשון הזה לנער המנוער מן הדעת, לדבר בו דברי נערותו ושטותו'..

ספר 'אגרות קודש' הרבי הרש"ב, חלק ב' עמוד תתטז.