לרגל ב' ניסן – יום הילולת הרבי הרש"ב, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את התיעוד המלא והמרתק של ועידת הרבנים בפטרבורג – כפי שנכתב מבפנים, בידי מי שהיה שם: ר' יצחק שניאורסאהן, אחיינו של הרבי הרש"ב וראש המחנה שנלחם בחרדים • זהו סיפור על רגעים שבהם אש הקודש התנגשה חזיתית ברוחות הזמן: כשהדיון על ה'חדרים' הפך למהומה, והרבי הרש"ב קם ממקומו והטיח דברים שהרעידו את האולם וגרמו לנציג ה'מתקדמים' לעזוב בזעם • אך הדרמה האמיתית עוד לפניכם: העימות הנדיר והטעון בין הרבי לבין אחיינו עצמו, בעיצומו של דיון הלכתי סוער על קידושין בכפייה – רגע שבו נחשפה מנהיגות חסידית במלוא עוזה, ללא פחד וללא פשרות, אך גם עם רגישות אנושית נדירה • לכתבה המלאה
☚ התמונה שחוללה סערה: נחשפה תמונה של הרבי הרש"ב? • הסיפור המלא
זה היה הרגע שבו האולם כולו עצר את נשימתו. ימים של דיונים מתוחים בין ה'מתקדמים' לחרדים כמעט חלפו בשקט יחסי – עד שהנושא הנפיץ ביותר עלה לשולחן: ה'חדרים'. האשמות חריפות הוטחו, ה'מלמדים' הוצגו כ'לא יוצלחים', והחדרים כמאורות של עזובה.
ואז, כשהמהומה הגיעה לשיאה, קם לפתע הרבי מליובאוויטש הרש"ב, שלא אמר עד אז מילה אחת במהלך הוועידה – והחל לדבר. מה שקרה באותן דקות הפך לאחד הרגעים הדרמטיים והמכוננים בתולדות המאבק על חינוך ילדי ישראל: נאום חוצב להבות, עימות חזיתי עם מנהיגי ההשכלה, פרישה דרמטית של זאב טיומקין מהאולם, וסערה שהרעידה את כל משתתפי הוועידה.
אבל זה היה רק הפרק הראשון. בהמשך יתפוצץ עימות נוסף – הפעם בין הרבי הרש"ב לבין אחיינו, הרב יצחק שניאורסאהן, סביב סוגיית קידושין בכפייה. העיתונים כינו זאת: 'הדוד והאחיין'. זהו סיפור על מנהיגות, אומץ, אחריות ציבורית – ובעיקר על אדם אחד שידע לעמוד כחומה בצורה מול רוחות הזמן, אך גם להתנצל בפומבי כשאדם נפגע.
קטעים מהספר 'חייהם ומאבקם של היהודים ברוסיה הצארית' – שכתב האחיין ר' יצחק שניאורסהאן, בתרגום מאידיש >>
הרבי מגן על ה'חדרים'
ברוב הבעיות שעלו על שולחן הדיונים, לא היו חילוקי דיעות תהומיים בין החרדים ל'מתקדמים'. אולם כשה'מתקדמים' העלו על סדר היום את ענין ה'חדרים', באמרם שהחדר בנוסח הישן 'עבר זמנו', וכי הוא אינו מחנך את הילד לחיי ה'עולם', קמה מהומה רבתי באולם הדיונים.
ה'מתקדמים' תיארו בצבעים קודרים את המתרחש ב'חדרים', את הלכלוך והעזובה השוררים באותם חדרים, וכי ל'מלמדים' אין שום השכלה פדגוגית, 'כל 'לא יוצלח' ובטלן, שאינו מוצא מקום עבודה, הופך למלמד. הוא קונה בשוק שוט קטן, והשוט הזה מכשיר אותו מבחינה פדגוגית והופך אותו בן רגע להיות מחנך בישראל.. הצעירים היהודיים חייבים ללמוד – כך טענו ה'מתקדמים' – לימודים כלליים, כדי שיוכלו להתמודד עם בעיות העולם'.
בראש המסיתים נגד ה'חדרים הישנים' היה המנהיג הציוני זאב טיומקין, (שהיה 'עם הארץ' לא קטן) שייסד בעירו 'חדר מתוקן' בו היו ה'מלמדים' אנשים מודרניים גלוחי זקן. גם כותב שורות אלו, ([יצחק שניאורסהאן] שהיה כאמור 'הרב מטעם' בעיר צ'רניגוב) הוסיף שמן למדורה, כששם ללעג וקלס את ה'מלמדים בחדרים הישנים'.
המהומה שקמה בוועידה בעקבות דברים אלו גרמה להפסקת הדיונים, והוחלט שלמחרת ימשיכו בדיון בנושא החדרים. הרבי מליובאוויטש [הרבי הרש"ב], שעד לאותה ישיבה לא נשא את דברו, הודיע, שמחר יביע את דעתו בפני באי הוועידה. ואמנם כך היה, למחרת התאספו כל באי הוועידה לשמוע את דבריו של הרבי מליובאוויטש.
הרבי פתח ואמר: 'הרב מטעם של צ'רניגוב תיאר את המלמדים כ'לא יוצלחים' ואני סבור שהם דווקא מוצלחים. הם למדנים גדולים, יראי שמים ובעלי מידות טובות. המלמדים האלו השרישו בילדינו את יסודות הדת, והם הנותנים קיום אמיתי לעם ישראל.
האמת היא – המשיך הרבי ואמר – כי הם אמנם 'לא יוצלחים' – כזה שהם לא מגלחים את זקנם, ולא מחללים שבת בפרהסיה כמו המורים ב'חדרים המתוקנים'. ה'לא יוצלחים' הללו הובילו את ילדי ישראל לחדרים, לימדו אותם להתפלל וללמוד פרשה בחומש. והעיקר, הם מלמדים את ילדי ישראל להיות יהודים אמיתיים. מה'לא יוצלחים' הללו יצאו כל גדולי ישראל וגאוניו.
על טענתכם כי ה'חדר הישן' אינו נקי וכי המצב ההיגייני השורר בו הוא בלתי נסבל – הרי הסטטיסטיקה הוכיחה כי ילדי החדרים בריאים יותר מילדי בתי הספר הכלליים אתם דואגים לנקיוןוו אתם הרי 'מנקים' מראשיהם של ילדי החדרים ה'מתוקנים' את מצוות התורה ואת המסורת היהודית. במקום ללמדם להתפלל, אתם מלמדים אותם שירים עבריים. וכשהם מסיימים את החדר המתוקן הם בקושי יודעים לקרוא, והם יוצאים משם עמי הארץ גמורים שאינם יודעים להתפלל ואינם יודעים ללמוד פרשה בחומש.
כל הסיפורים ההיסטוריים אותם אתם מלמדים נשכחים מהם תוך זמן קצר. ומה נותר להם מכל ה'אידשקייט'? כלום, אין ואפס! טיומקין טען שה'חדר המתוקן' מציל יהודים משמד. ואני אומר – המשיך הרבי ואמר – שדווקא בתי הספר שלכם הביאו את מגיפת השמד! במשך דורות ניהלתם מלחמה נגד היהדות הנאמנה, ניתקתם רבים מילדי ישראל מיהדותם, ביטלתם מנהגים יהודיים, לענתם לכל הקדוש לישראל, הכנסתם לראשיהם של ילדי ישראל 'השכלה' קלוקלת.
עכשיו כשאתם רואים שמעשיכם הביאו למגיפת שמך בעם ישראל, אתם באים ואומרים שחייבים לעשות משהו כדי להציל את דור העתיד של עמנו. אתם הנחתם את אבק השריפה ואת חומר הנפץ, וכשפרצה האש הנוראה המכלה כל חלקה טובה בעם ישראל, עומד טיומקין, כמו אותו גוי העומד בראש המגדל וצועק בכל כוחו: אש! הצילו!'..
אנו לא ניתן שתכניסו ל'חדרים' את הרוח הגוית המביאה את ילדינו לידי שמד. ה'חדר' היהודי צריך להיות בנוי על יסודות היהדות הצרופה, וחייב להתנהל על ידי אנשים יראי שמים, למדנים בתורת ישראל, כדי שיחנכו את ילדי ישראל ברוח התורה והמצוות'. כאשר הרבי אמר 'עומד טיומקין כמו גוי', נעמד טיומקין ממקומו ואמר כי אינו יכול להישאר במקום בו פוגעים בו בצורה כל כך קשה, ובמחאה עזב את האולם באמצע נאומו של הרבי.
טיומקין, שהיה אחד ממנהיגי הציונים ברוסיה, לא היה בקי ב'אותיות הקטנות', הוא הבין שהרבי טען שהוא 'גוי' בגלל בורותו בתורה. לאחר שטיומקין עזב את האולם, התחוללה במקום סערה גדולה והישיבה הופסקה. לאחר מספר שעות, חודשה הישיבה בנושא ה'חדרים' טיומקין הנפגע לא הופיע לישיבה. אולם הויכוחים התחדשו ביתר שאת וביתר עוז.
היו רבנים שצידדו בעמדה האומרת שיש ללמד את ילדי ישראל לימודים כלליים, אך זאת בתנאי שהמורים יהיו גויים. רבנים אלו טענו שהגויים לא ינסו להכניס לראשי הילדים אפיקורסות, הם רק ילמדו את חומר הלימודים ובזה יסתפקו. לעומתם מורים יהודים ינסו להכניס לילדי ישראל את דיעותיהם האישיות, שעל פי רוב הם דיעות אפיקורסיות.
הדיונים בסוגיא זו נמשכו במשך שבוע שלם. הדיעות נותרו חלוקות והמתאספים לא הגיעו לידי החלטה מוסכמת. נושא נוסף שעלה לדיון בוועידה ועורר התרגשות גדולה בין המשתתפים היה נושא הקידושין בכח. באותם הימים קרו מקרים רבים שצעירים מופקרים שרצו לעשות 'כסף קל', היו תופסים ברחוב נערות מבתים עשירים, עונדים להם בכח טבעת נישואין ובפני שני עדים היו אומרים 'הרי את מקודשת לי וכו". על פי הדין היתה נערה כזו צריכה לקבל גט. אותם צעירים היו סוחטים מההורים העשירים כסף רב כדי שיסכימו לתת גט.
הרבנים 'מטעם' ביקשו שהוועידה תקבל החלטה, שקידושין אלו אינם קידושין ושהנערה לא תצטרך לקבל גט. הרבנים מ'טעם' בחרו בי – יצחק שניאורסאהן – להעלות את הנושא במליאת הוועידה. ישבתי בספרייתו העשירה של הברון גינזבורג במשך יומיים והכנתי את הטיעונים לעמדתנו, כי קידושין שלא ברצון, אינם קידושין. יותר משעה נמשך נאומי בפני באי הוועידה בה תבעתי מהרבנים וגאוני ישראל שנטלו חלק בוועידה, שלא יכירו בקידושין מאונס. הבאתי ראיות לדברי מהתלמוד ומהרמב"ם.
דיברתי בלהט ובהתרגשות. נציגי ה'מתקדמים' שבעו נחת מהנאום שלי, אולם ב'סיטרא דקדושה' עוררו הדברים התנגדות מוחלטת, וקולות מחאה רמים נשמעו מספסלי הרבנים. יו"ר האסיפה הרב צירלסון צעק לעברי: 'מר שניאורסאהן, אתה לא תעשה לנו תורה חדשה'!.. עניתי לו: 'אתם לא תחלישו את תורתנו הקדושה, ותאשרו קידושין באונס של נוכלים ורמאים, ותחשבו אותם לקידושין אמיתיים'!..
כאן נעמד הרבי מליובאוויטש ממקומו, פנה אלי ואמר: 'הראבינער ('הרב') מצ'רניגוב! מי מבקש ממך להתערב בתורה?!'.. עניתי לרבי: 'דודי היקר! לא ניתנה התורה למלאכי השרת, לכל אחד מאתנו יש את הרשות להשתמש ביסודות התורה! כל מה שאמרתי מבוסס על התלמוד ועל השולחן ערוך. ואם אני טועה, אנא הראו לי היכן טעיתי'!.. ההמולה והרעש היו גדולים כל־כך עד כי נאלצו להפסיק את הישיבה.
העיתונות דיווחה בהרחבה על הויכוח שניהלתי עם הרבי מליובאוויטש. הכותרת הראשית היתה: 'הדוד והאחיין', בכתבה נמסר דיווח מלא על חילופי הדברים שהיו לי עם דודי הרבי מליובאוויטש. כאן כדאי לציין בהערת אגב: למרות שהרבי מליובאוויטש היה ה'רוח החיה' מאחורי הוועידה, וכי הוא היה הנציג הראשי של כל היהדות הנאמנה ברחבי רוסיה, בכל זאת הורגש מתח מסוים בין החסידים למתנגדים. במיוחד הבחנתי בכך לאחר שירדתי מהבימה כשגמרתי את דברי.
למרות שכל הרבנים מכל הזרמים מחו על דברי, אבל היו רבנים מתנגדים שלא הסתירו את הנאתם מחילופי הדברים שלי עם הרבי מליובאוויטש. הגדיל לעשות הגאון ר' מאיר שמחה מדווינסק, ה'אור שמח', שפנה אלי ואמר: 'שניאורסאהן בוא הנה'!. הוא נישק אותי על לחיי ואמר: 'אני אוהב אותך, אתה 'שייגעץ' גדול'!.. הוא כמובן עשה זאת כשאיש לא הבחין בכך.
לאחר שנודע לרבי מליובאוויטש, שטיומקין מסרב לשוב לוועידה מפני שנעלב מדבריו על ה'גוי העומד בראש המגדל'. עשה הרבי את הכל כדי להפיס את דעתו של טיומקין. באחד מימי הוועידה ביקש הרבי את רשות הדיבור והסביר שלא התכוון לפגוע אישית בטיומקין, וכי דבריו על 'הגוי העומד בראש המגדל' באו רק כאילוסטרציה לדבריו, וכי חלילה לא התכווין אישית לטיומקין.
מהמקרה הזה ומעוד עשרות מקרים נוכחו כולם לדעת כי הרבי מליובאוויטש היה אישיות משכמו ומעלה, והודו בכך גם אלו שחלקו על דרכו. הוא ידע לשים מחיצה בין חילוקי דיעות בעניינים כלליים לעניינים אישיים. כשנוכח לדעת שטיומקין נפגע באופן אישי, לא היסס לעלות על הבמה ובפני כל באי הוועידה התנצל בפניו, למרות שנלחם בכל כוחו נגד השקפותיו של טיומקין וראה בהם סכנה לקיום העם היהודי.