פעם התלהבתי מאוד בתפילה, ועכשיו זה נחלש – מה המשמעות? אנו מגישים טור אישי מיוחד מאת הרב לוי זלמנוב – עורך מגזין 'לחלוחית חסידית' • 'ובאמת, כל אחד יכול. לא צריך להיות צדיק, לא צריך להיות למדן גדול. צריך רק להיות מוכן להתאמץ מעט יותר היום מאתמול. כי כל רגע של יגיעה בעבודת התפילה – כל דקה שבה אדם מתעקש להישאר ולהתחבר לאלוקות ולא לברוח לחיי הגשם – מוסיפה אור בעולם. והאור הזה מצטרף לאור של עוד יהודי שמתפלל באריכות ועוד יהודי, עד שנוצר אור גדול שמאיר את כל המציאות' • לטור המלא
☚ וידאו היסטורי נדיר של ריקוד המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן בחודש אדר
יש רגעים שבהם הלב מתעורר מאליו, כמו ניצוץ שנוגע בפתיל ומדליק אש פנימית. אבל רוב החיים אינם בנויים מניצוצות – הם בנויים מיגיעה. וכשמדברים על אהבת ה׳, אי אפשר לדלג על היסוד הפשוט והעמוק: אהבה אמיתית נוצרת מתוך עבודה, מתוך השקעה, מתוך רצון לחיות עם הקדוש ברוך הוא לא רק בשעת התעלות, אלא גם בשעת עמל.
החסידות מלמדת שאהבת ה' איננה רגש חולף, אלא תנועה של הנפש. וכמו כל תנועה – היא דורשת אימון. אדם שאוהב את ה׳ באמת אינו מחכה לרגעים נדירים של השראה; הוא יוצר אותם. הוא מתיישב לתפילה, פותח את הסידור, ומתחיל לדבר עם בוראו גם כשהלב עדיין סגור. דווקא שם, בתוך המאמץ, מתגלה האהבה העמוקה ביותר – אהבה שאינה תלויה במצב רוח, אלא בבחירה. וכאן נכנסת חשיבות התפילה באריכות. לא רק אריכות טכנית, אלא אריכות של נוכחות.
כשאדם נותן לעצמו מקום בנפש לזמן בלתי מוגבל לפגוש את השם – זמן לנשום, זמן להרגיש, זמן לחשוב על המילים שהוא אומר – הוא מגלה שהלב נפתח לאט־לאט, כמו פרח שמקבל אור. האריכות אינה עונש או רק ציווי מוכרח.. היא מתנה נפלאה. היא מאפשרת לנשמה לעלות מדרגה אחר מדרגה, עד שהיא מרגישה את ה' ממש.
ובאמת, כל אחד יכול. לא צריך להיות צדיק, לא צריך להיות למדן גדול. צריך רק להיות מוכן להתאמץ מעט יותר היום מאתמול. כי כל רגע של יגיעה בעבודת התפילה – כל דקה שבה אדם מתעקש להישאר ולהתחבר לאלוקות ולא לברוח לחיי הגשם – מוסיפה אור בעולם.
והאור הזה מצטרף לאור של עוד יהודי שמתפלל באריכות ועוד יהודי, עד שנוצר אור גדול שמאיר את כל המציאות. הגאולה, אינה מגיעה רק על ידי מעשים גדולים ונשגבים, אלא על ידי ריבוי של עבודות קטנות, אמיתיות, יומיומיות. כשכל אחד מאיתנו מוסיף עוד רגע של תפילה בכוונה, עוד מאמץ קטן שלא לוותר – העולם כולו מתקרב אל הגאולה.
ובסוף, כשנביט לאחור, נגלה שהמאמץ לא היה רק הדרך – הוא היה עצמו הגאולה הפנימית. אז אם האדם מרגיש שהייתה לו חיות גדולה בעבודת התפילה בהתחלה, אך לאחר זמן מה החיות ירדה והוא מתפלל בקבלת עול, עליו לדעת שעכשיו דווקא מתחילה להיווצר אהבה פנימית. כמה שהוא ישקיע להתבונן בחסידות ולהתפלל באריכות בהתקשרות יותר, הוא יגיע לרגש אמיתי וכנה לאלוקות. בהתחלה ההתלהבות נובעת מהחידוש שבדבר, אבל אם ממשיכים ברצינות, אז נוצר רגש אמיתי ואהבה לקדוש ברוך הוא. אז גם אם כרגע אין התלהבות – יש עומק. והוא יחשף ויגלוש מהלב לאט ובטוח..