עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש תיאור מרטיט מהרבי הריי"צ, ובו הוא מתאר את 'עבודת התפילה' העילאית של הרבי המהר"ש. 'כשלושה רבעי שעה ארכה תפילת ערבית.. כל מילה ומילה נכנסת אל הלב' הוא כותב, ומשרטט במילים חיות את הקול החזק והמחריד־לב, את הניגון החרישי של געגועים, ואת הדממה העמוקה ששררה באולם. החסידים עמדו קפואים, כל העיניים נשואות אל העמוד, והלבבות רועדים. הרבי הריי"צ מוסיף ומתאר את תחושת אחד החסידים: 'הלוואי הייתי זוכה להתעוררות כזו בתפילת נעילה' – עדות נדירה לעוצמת הרגע • לכתבה המלאה
☚ מיהו 'עובד השם' אמיתי באריכות התפילה? סיפור מופלא על החסיד ר' זלמן אבלסקי
'באחת הפעמים שהיה הרבי מהר"ש בעיר פטרבורג לרגל עניני הכלל הוכרח להישאר ביום ח' טבת – יום היארצייט של אמו הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נשמתה עדן, והרבי מהר"ש היה מדייק תמיד להיות ביום ה'יארצייט' בביתו בליובאוויטש, אבל אז הוכרח לטובת עניני הכלל להתעכב עוד כמה ימים בפטרבורג. האכסניה שלו היתה במלון סעראפינסקי וכדרכו בקודש התאכסן בכמה חדרים ובגלל קיבוץ קהל גדול מנכבדי פטרבורג והסביבה וגם באו כמה אנשים ממרחק, נוסף על החסידים שבפטרבורג שהשתוקקו לשמוע את תפילתו הקדושה – סודר אולם גדול במלון שם התפלל שלוש התפילות לפני התיבה.
בין הבאים לשמוע תפילת הקודש היו אנשים מסוגים שונים, בהם מזקני תושבי פטרבורג, הישיש ר' חיים אליהו מסלוצק שלמד פעם השמינית ש"ס מאז נהיה לפרוש והוא קרובו של הבארון יוזל ע"ה גינצבורג, והישיש ר' זלמן מאיר מבריסק שהיה סמוך על שולחן בנו האדיר משה זיו, והלומדים המפורסמים מאיר שלום טייץ ושלמה יהודה קוסיצקי וברוך שמואל סימוביץ שהיו מבחירי תלמידי וואלוזיין, אף כי הנהגתם בשמירת מצוות מעשיות היתה רפויה, אבל דבר לימוד גמרא לעיונא שמרו והתפארו בזה.
החסיד ר' אליעזר אליאנסקי מצארסקאיע סעלא שהיה נוכח באותו מעמד סיפר, כשהלך אז למלון סעראפינסקי פגש בו באחד הגנרלים ממכריו – כי בעבר השני של הרחוב, מול מלון סעראפינסקי היה בית אולפנא לצעירי פקידי הצבא, על שמו של הקיסר ניקולאיי הראשון – וישאלהו לאן הוא הולך וגם אמר שבישבו בבית עבודתו בבית האולפנא ראה הרבה יהודים הולכים למלון סעראפינסקי ויתעניין לדעת מה קרה שם.
ר' אליעזר סיפר לגנרל – פאוועל דעמידאוו שמו – שהרבי שניאורסאהן מליובאוויטש מתארח כעת בפטרבורג ומתאכסן במלון זה ולרגל תקופת השנה להסתלקות אמו יערוך הרבי תפילה למנוחת נשמתה ומתאספים לשמוע את התפילה. הגנרל התפלא ויאמר העוד הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש חי! כי הוא זוכר אשר זה יותר משלושים שנה מלפנים והוא אז פקיד במחלקת אנשי החולים – כי הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש בא לבקר את אנשי החייל החיל בקראנשטאדט סיפרו לו – הוא בעצמו היה אז חולה ושכב בבית היהודים ולברכם ואמרו עליו – על הרבי – אז שהוא זקן כבר ששים וחמש או למעלה מזה.
ר' אליעזר אמר לו שאין זה הרבי מליובאוויטש שביקר את החיילים היהודים אלא בנו, הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש, הממלא מקום אביו. ומה מאוד השתומם ר' אליעזר בשמעו את הגנרל דעמידאוו מביע רצונו לשמוע את תפילת הרבי, ובאשר אין חפצו שירגישו בו הוא מבקש את רי אליעזר לשכור עבורו חדר ליד האולם בו יתפלל הרבי שיוכל לשמוע גם הוא את תפילתו, ויתן על ידו שטר בן עשר רובלים להוצאות שכירת החדר ומתנה למשרת שלא יספר מאומה.
ר' אליעזר הכיר את הגנרל דעמידאוו זה רבות בשנים שהוא אחד מפקידי הצבא הגבוהים ותופס מקום חשוב מאד בגלל הצטיינותו במערכות המלחמה ושני בניו אבדו את חייהם בקרב ומאז התאלמן הוא דר ערירי במעונו ומסור לכהונת משמרתו בצבא. ר' אליעזר מילא בקשת הגנרל ויסדר עבורו חדר סמוך לאולם שם התפלל הרבי. ויצוו על משרת המלון שלא יספר מאומה על דבר האיש שיגור באותו חדר.
עוד טרם נכנס הרבי אל האולם להתפלל, כבר היה האולם מלא מפה לפה וגם בפרוזדור עמדו אנשים ונשים עד אפס מקום.
כשלושה רבעי שעה ארכה תפילת ערבית. קולו של הרבי היה חזק אף כי מחריד את הלב ומרעידו, אבל עם זה מלפפהו בנעימה מיוחדת. רגעים אחדים עמד הרבי ליד העמוד מנגן בינו לבין עצמו ניגון חרישי המביע געגועים לעבר נעים והווה מר.
באולם הושלך הס, שגם עפיפת זבוב היתה נשמעת, כל העינים צופיות למקום אחד באזנים קשובות ולבבות רועדים, ומתוך כך נשמע קולו של הרבי כמנחם ומעודד 'והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו'. כל מילה ומילה נכנסת אל הלב, וכרגע כל הקהל עונים ואומרים בהתקשרות גדולה 'והוא רחום יכפר עון' וגו', הלואי – אמר רי אליעזר – הייתי זוכה להתעוררות כזו בתפילת נעילה בשנים האלו כאותה התעוררות שהיתה לי בתפילת ערבית ההיא.
אחרי תפילת ערבית ישב הרבי להינפש וכעבור משך זמן הואיל לומר שכבוד אמו הרבנית הצדקנית לקחה חלק בהצלת הקאנטוניסטים, וירבה לספר בשבחם של הקאנטוניסטים שהרבה מהם מסרו נפשם על קידוש השם ורובם ככולם עמדו בנסיונותיהם ונשארו יהודים ויסיים שאביו הרבי ה'צמח צדק' – אמר שהקאנטוניסטים יחזירו פקדונם – נשמותיהם – יהודים בעלי תשובה. בחזרת הש"ץ של תפילת המנחה, האריך הרבי בפיסקא 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך', וכשאמר הפיסקא 'כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורת חיים', היה קולו צוהל מאוד עד כי אור שמחה וחדוה האיר בחללו של האולם.
אחרי תפילת מנחה, כשישב הרבי להינפש, ניגשו אליו הישישים ר' חיים אליהו ור' זלמן מאיר ואמרו היות שבייה תורתם אומנתם הנה כדין אינם מדקדקים בתפילה ומפני ביטול תורה אינם שמים לב לפירושי מילות התפילה, אמנם היום בשמעם את תפילתו, כשהאריך בפיסקא 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורת חיים', הוקשה להם מה פירוש הבקשה 'ברכנו אבינו כולנו כאחד'.
ומהו תוכן בקשת הברכה להתברך באור פני עליון, היתכן כי כל ישראל יהיו שווים לברכה? למשל, אנחנו אשר זה עשרות בשנים הננו שוקדים בתורה בהתמדה רבה ואברהם שלמה השמש יהיו שווים? ואיך בני אדם יכולים לזכות למאור פניו של אור פני המקום ברוך הוא, ומה זה תורת חיים, והאם שתי תורות המה חייו וחייו אחת תורת חיים ואחת תורת מות!..
כן הדבר, ענה להם הרבי מהר"ש, כל ישראל שווים הם לברכה והאנשים הפשוטים שבישראל הנה בתמימותם הם במעלה עליונה יותר וחשובים יותר למקום ברוך הוא מבעלי מדריגה בעיני עצמם, ותוכן הברכה בבקשת 'ברכנו וגו' באור פניך' הוא – ההבנה בהשגה אלוקית המבואר במדרש ובאגדה ובוזהר הקדוש והמוסבר בדברי חסידות, וסיים הרבי מהר"ש: תורת חיים היא תורה עם יראת שמים פנימית, וזה רק כשישנו האור פניך, בלי האור פניך של חסידות אין התורה תורת חיים'.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ח' עמודים קמז-קנ.