מה גרם לרבי להלום באגרופו על השולחן בנחישות ולקבוע בחריפות – 'הרב קוק טעה'? דוקטור ישראל אלדד (שייב) – מהוגי הדעות הבולטים של התחייה הלאומית ומראשי הלח"י, הגיע ליחידות לילית ב-770 עם שאלה אחת בוערת: 'למה משיח לא בא'?.. • במאמר מרתק שפורסם ב'ידיעות אחרונות', מתאר אלדד את המפגש המכונן שבו נחשף לעוצמתו של הרבי, למבטו המפוכח על דמות הגואל, וגם לרגע אחד נדיר של סערת נפש סביב המחלוקת האידיאולוגית העמוקה על שיטת 'אתחלתא דגאולה' • מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את עדותו המלאה והמטלטלת של אלדד כפי שנכתבה במקור, עם צילום הכתבה • לכתבה המלאה
☚ השקפת התורה על הציונות: ספר 'יהדות התורה והמדינה' לקריאה
מה קורה כשנפגשים שני ענקי רוח שכל חייהם הוקדשו לגאולת עם ישראל, אך מזוויות שונות לחלוטין?
דוקטור ישראל אלדד (שייב) ז"ל לא היה 'עוד' עיתונאי. הוא היה איש המחתרת, הוגה דעות חד וחריף, וממנהיגי הלח"י, שכל הווייתו זעקה את חירות ישראל. כמי ששורשיו נטועים בעולם החסידות אך מבטו הופנה תמיד לציון, הוא הגיע לבית מדרשו של הרבי ב-770 לא כחסיד המבקש ברכה, אלא כלוחם המבקש תשובות על שאלת הדורות.
במאמר היסטורי ויוצא דופן שפורסם ב'ידיעות אחרונות', חושף אלדד טפח מהדיאלוג המרתק שנערך באישון ליל: החל מהשאלה הנוקבת 'למה משיח לא בא?', דרך ההגדרה המפתיעה של הרבי על דמות הגואל כ'בחור כארזים', ועד לרגע הדרמטי ביותר במפגש – הרגע שבו הרבי הלם באגרופו על השולחן בנחישות בלתי מתפשרת.
אלדד מתאר כיצד ניסה להציג בפני הרבי את תפיסת 'אתחלתא דגאולה' של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, וכיצד הגיב הרבי בטון שהשתנה באחת, כשהוא מבהיר בנחרצות את עמדתו התורנית הטהורה, שאינה מוכנה לקבל פשרות בנוגע למהות הגאולה.
מערכת אתר 'חב"ד לייב' גאה להביא את העדות המלאה, מילה במילה, כפי שתיעד אותה ישראל אלדד ז"ל – עדות שחושפת את דאגתו האינסופית של הרבי לכל יהודי ואת אמונתו היוקדת בביאת המשיח.
לקריאת הכתבה שפורסמה בעיתונות אז >>
לפני יותר מ־30 שנה נתכבדתי בפגישה אישית עם ר' מנחם מנדל שניאורסון הלובביצ'ר ז"ל, כדרכו בכמו אלה, בחצות הלילה וכשעתיים. אני עצמי לא חסיד, מצד אבא אף מתנגד לחסידות בגילוייה בדורות האחרונים, מצד אמי – חסידי צ'ורטקוב, הווה אומר מגזע ר' ישראל מרוז'ין שעל שמו ניתן שמי.
לרבם של חב"ד הלכתי ללא קשר חסידי כלשהו, כי אם אל מנהיג יהודי דגול, וגם גדול באמת במעשיו. מעבר לעניין ההיסטורי שיש בתנועה החסידית בכלל, נקבע יחסי אליה ואל מייצגיה בעיקר על־פי יחסם לציונות. על כן סלדתי כמעט אוטומטית מחסידות בעלז האנטי־ציונית.
לתורת חב"ד ניסה להכניסני ידידי ר' משה סגל ז"ל, גם חבר מחתרת, שלמדני פרקים בספר ה'תניא'. למען האמת: לא נשביתי לפילוסופיה ולפסיכולוגיה של משנה זו. כנגד זאת חיבבתי עד מאוד, ומחבב אפילו עוד היום, את חסידי חב"ד. רובם ככולם תמימי דרך, אוהבי אדם ואוהבי ישראל בכל נפשם, מאירי פנים לכל.
אשוב לפגישה: כך ניסחתי את שאלתי הראשונה עם הכניסה: רבי, לא אשאל אותך מה ששואלים רבים, למה אינך בא לארץ ישראל. אני שואל אותך, למה משיח לא בא? ואני חייב להבטיחכם, על רקע מה שהתרחש באחרונה בעולם החב"די, שאף לא עלה בדעתי לראות בשאלה הזאת צד אישי. לא היה לי אף מושג כלשהו על משיחיות המיוחסת לו. דומני שבאותן השנים לא נקשר המשיח לאישיותו של ר' מנחם מנדל. על כל פנים איש לא הזכיר זאת.
ואכן, תשובתו לשאלתי היתה עניינית מאוד: תשובה קודמת לגאולה, והגאולה קרובה מאוד, היא בידינו ממש, על ידי תשובה. והמשיח? משיח יהיה בשר ודם. ביידיש התבטא: 'א יינג מיט ביינר' – בחור כארזים. הציונות איננה דרך לגאולה, היא איננה דרך התשובה אולי אפילו ההיפך מזה.
כל זה בכוח שיכנוע רב ובשקט, אף בנועם, עד אשר ניסיתי להעלות את הנוסחה המקובלת בציונות הדתית, בייחוד באסכולה של הרב קוק ז"ל: הציונות היא אתחלתא דגאולה. כאן חל מפנה מפתיע בטון דיבורו, אף הלם באגרופו על השולחן והפטיר בעוצמה: 'הרב קוק טעה'. רק בסוף הפגישה, כשהוא מלווני לדלת, אמר פתאום: 'אדרבה, אם תמצא דבר חשוב אצל הרב קוק, כתוב לי', כאילו הוא זקוק למובאות מהרב קוק לעזרתו – אך כוונתו לפייס אותי היתה ברורה.
