מה עושים ברגעים האחרונים שלפני מתן תורה? בשיחה נדירה לפרשת 'במדבר', הרבי חושף הזדמנות רוחנית שלא כולם מכירים: ניצול שעת ה'רעוא דרעוין' – רגע הרצון הגבוה ביותר בשבת – להכנה פנימית לקבלת התורה בחג השבועות, באמצעות היגיעה והאריכות בתפילת ה'מנחה' • בין ההסבר על הנהגת החסידים בעבר לבין הקריאה המיוחדת לדורנו, הרבי מעניק 'אור ירוק' (בלי אחריות..) להפוך את תפילת המנחה לשיא של 'עבודה' ודביקות • איך הופכים את דקות הדמדומים של השבת ל'רזין דרזין', ומה הקשר ללימוד פנימיות התורה? • לכתבה המלאה
☚ מדוע אינך לומד חסידות כל ליל שישי – ואינך מאריך בתפילת שבת עוד 3 שעות?
השעות האחרונות של השבת, בעומדנו לפני חג השבועות, הן הרבה יותר מ'זמן פנוי'; הן הגשר אל מעמד הר סיני. איך מנצלים את הרגעים הללו כדי להפוך ל'כלי' לקבלת התורה?
בשיחה המופלאה של פרשת 'במדבר' תשל"ח, מעניק לנו הרבי הצצה נדירה לעומק העבודה של ההכנה הפנימית לפני ה'חג'. בעוד שהציר המרכזי של השבת הוא 'עבודת התפילה', הרבי מצביע על חלון הזדמנויות ייחודי שנפתח דווקא בשעות אחר הצהריים: אריכות התפילה בתפילת המנחה.
הרבי מסביר ברגישות את ההבדל בין הדורות: בעוד שבעבר השקיעו החסידים את כל כוחם בתפילת השחרית שעות ארוכות כל כך, מה שלא הותיר פנאי לעבודה נוספת ב'מנחה', מאחר שתפילה זו הייתה כבר קרוב לשקיעת החמה – הרי שכעת, עבור מי שסיים את תפילות הבוקר ולא האריך כל כל בתפילת 'שחרית', נפתחת אפשרות להשקיע באריכות התפילה גם בתפילת המנחה.
בפרט שיש מעלה מיוחדת לתפילת המנחה, שזהו הזמן של 'רעוא דרעוין' – עת רצון עליונה שבה נחשפים ה'רזין דרזין' של התורה. הרבי מעודד את החסידים לקשר את תפילת המנחה עם ההתבוננות של פנימיות התורה, ולהפוך את רגעי הדמדומים של השבת לשיא של הכנה רוחנית למתן תורה. ובכך ישנו סיכום ההדרכה המיוחדת של הרבי לניצול הזמן הנותר, והדרך לשלב בין 'עבודת התפילה' לפנימיות התורה ברגעים הכי גבוהים של השנה.
לציטוט המלא מהשיחה >>
'על פי הנזכר לעיל מובן, שצריכים לנצל את הזמן שנשאר עד ל'זמן מתן תורתנו', ולהתכונן לענין דמתן תורה באופן העבודה דשבת. החל מהענין דעבודת התפילה, שזהו כללות העבודה דשבת.. וכמדובר לעיל – שינצלו את הזמן שנשאר עד ל'זמן מתן תורתנו' לפעול בהכנות למתן תורה, כולל הענין דלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובהקדמת 'עבודת התפילה'.
ואף על פי שעומדים כבר אחרי תפילת 'שחרית' ו'מוסף' – הרי יכול להיות הענין דאריכות התפילה בתפילת מנחה.
ואף על פי שאצל החסידים הזקנים לא ראינו את הענין דאריכות התפילה בתפילת מנחה – הרי זהו מפני שהאריכו כל כך הרבה בתפילת שחרית, עד שלא נשאר זמן לאריכות התפילה בתפילת מנחה;
אבל אלה שכבר השלימו (על כל פנים לפי השלימות שלהם) את תפילת 'שחרית' ו'מוסף', יכולים (בלי אחריות) להאריך בתפילת ה'מנחה'. ובפרט שיכולים לקשר את זה עם לימוד פנימיות התורה, שזה קשור במיוחד עם הזמן ד'רעוא דרעוין' [הרצון של כל הרצונות; לא סתם רזי תורה, אלא רזין דרזין, 'רעוא דרעוין'].
שיחת פרשת 'במדבר' תשל"ח, בלתי מוגה.