מה גרם למייסד חסידות חב"ד לחייך מול החוקרים הקשוחים של צאר רוסיה, ואיך החיוך הזה הפך לנשק סודי שמשנה את המציאות שלנו עד היום? עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש שיחת קודש מרתקת של הרבי, על הרגע הדרמטי של אדמו"ר הזקן בחדר החקירות החשאי ברוסיה, על השאלה מספר ה'תניא' שבלבלה את החוקרים הגויים, והנוסחה המפתיעה להפיכת קושי להצלחה בכל מצב • ומה הקשר לחשיבות השמחה במצב של מלחמה? • לכתבה המלאה
☚ מי באמת מדריך את הדור? הרבי על תפקידם המרכזי של זקני החסידים
בשנת תשל"ד, צוין חג הגאולה י"ט בכסלו בצל כבד: שבועות ספורים בלבד לאחר ששככו קרבות מלחמת יום הכיפורים, כשהארץ עודנה פצועה, מדממת ומלאת דאגה לעתיד. בהתוועדות המרכזית, בחר הרבי להתעכב על סיפור מרתק מימי מאסרו של אדמו"ר הזקן, ולשאוב ממנו מסר אקטואלי, מצמרר ומלא תקווה, הרלוונטי במיוחד לימים ההם – ולכל זמן שבו האדם ניצב מול קושי ומבוכה.
החיוך שהביס את החוקרים ב'וועידה הסודית'
במהלך חקירותיו של אדמו"ר הזקן בפטרבורג, ישבו מולו שרים וחוקרים מלומדים, אנשי תרבות שהושפעו מהפילוסופיה הצרפתית של אותם ימים. הם הציגו בפניו עשרות שאלות נוקבות על שיטתו. הרבי ענה על כולן בטוב טעם ודעת, עד שהגיעו לשאלה רגישה: מהו פשר ההבדל המוזכר בספר התניא בין נפשם של אומות העולם ל'נפש השנית' של עם ישראל, המוגדרת כ'חלק אלוקה ממעל ממש'? על שאלה זו אדמו"ר הזקן לא ענה במילים. הוא פשוט שתק, והביט בחוקריו בפנים שוחקות. הוא חייך.
החוקרים המשכילים הבינו מיד את הרמז: יש לו מענה, אך מוטב להם שלא יפתח את הנושא. הם הסתפקו בכך ולא שאלו שוב. אולם מאוחר יותר, גילה אדמו"ר הזקן לחסידיו את הסוד הפנימי של אותו חיוך בחדר החקירות (שנקרא אז 'טאַינע סאָוויעט' – הוועידה החשאית). החיוך נבע משמחה פנימית עמוקה, ובחסידות מוסבר כי 'שמחה ממתיקה דינים'. באותו רגע קשה של גזירה מתוחה, השמחה הפכה את חומרת הדין לדבר מתוק, והפכה את השתיקה לתשובה הטובה ביותר.
המסר של הרבי: מתי הזמן לשמוח?
כאן פנה הרבי אל הקהל, בעיצומה של התקופה המורכבת שלאחר המלחמה בארץ הקודש, והשיב לכל התוהים על עצם מהותה של השמחה ברגעים מאתגרים:
'ישנה ה'עת לשמוח'.. וצריך לדעת: כיון שזקוקים להמתקה מיוחדת, ולא רק שיבטלו דינים, אלא שמזה תצא טובה, וטובה שתהי' ענין של מתוק, ענין של המתקה – הנה אז ביחוד הוא הזמן לשמחה, ושמחה אמיתית!'
הרבי לימד כי דווקא כשהמציאות סביב נראית מאיימת ומתוחה, השמחה אינה מותרות או בריחה מהמציאות – היא ה'נשק' הרוחני החזק ביותר. שמחה אמיתית, המחוברת לתורה ומצוות, בכוחה להפוך את הקושי להצלחה ולשנות את פני המציאות הגשמית בכל עת ובכל מצב.
מן האפלה אל הנפלאות: חזון הגאולה
הרבי חתם את דבריו בראייה מרוממת, כשהוא מקשר את האור הרוחני לימי הישועה והגאולה השלמה. מילותיו של הרבי מהדהדות בעוצמה תמידית: הדרך להפוך את ה'דינים' והקשיים של העולם היא באמצעות הגברת האור, הביטחון והשמחה האמיתית, שתוביל אותנו אל הניסים הגדולים.
לקריאת השיחה >>
'בין הפרטים שהיו אחרי התחלת המאסר וקודם הגאולה, [שזהו בדוגמת בני ישראל הנמצאים במאסר הגלות וקודם הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו] – ישנו עוד סיפור שחסידים מספרים אודות רבינו הזקן, וזהו, שהיו מספר שאלות ששאלו אצלו, בנוגע אליו אישית, בנוגע לשיטת החסידות, ובנוגע לספריו שאודותם ידעו אז או בכתב או בדפוס. וביניהם היתה גם שאלה בנוגע למה שכתוב ב'תניא', [ה'תניא' כבר היה מודפס אז], בסוף פרק ראשון, ששם מדובר בנוגע לחילוק מהיכן באות נפשות אומות הארץ, מה שאין כן 'נפש השנית בישראל' היא 'חלק אלוקה ממעל ממש', לא כנפשות אומות-העולם שאודותם מדובר בסוף פרק ראשון.
ובכן: על השאלות עד לשאלה זו – הוא ענה על הכל, [וחלק מהשאלות והתשובות נשארו עד עתה וכבר נדפסו בכמה מקומות, ומסתבר שסוף-כל-סוף ידפיסו זאת גם בלשון קודש]; על שאלה זו אדמו"ר הזקן לא ענה. ואחר כך סיפר, שכאשר שאלוהו שאלה זו – הוא שתק, אך חייך ('געמאַכט אַ שמייכלדיקן פנים' – עשה פנים שוחקות), ולא חזרו שוב על השאלה, ובזה זה הסתיים. ואחר כך ביאר, שהענין שהיה צריך להיות מונח אצל אלו שחקרו ודרשו אותו, אלו שהציגו את השאלות.
[שביניהם הרי היו אנשים מלומדים, ובפרט שבזמן הוא הרי היו תחת השפעת צרפת, שמשם הגיעו כמה שיטות, ושיטות פילוסופיות וכו', שהם היו נגד האמונה, וחלק שהיו בעד אמונה, עם קבלה, בלי קבלה, והיו כמה מהשרים שעסקו בזה בלהט, וביודעם, שכאן מדובר אודות מייסד של שיטה בחקירה ובפילוסופיה, בחכמת הנפש וכו' – לקחו גם הם חלק [בחקירתו], ואולי זו היתה המשרה שלהם, להיות בין אלו שהציגו לו את השאלות ורשמו אחר כך את התשובות].
ביאר אחר כך רבינו הזקן, שכוונתו בזה היתה, שכאשר הם יראו שהוא מחייך, והם הרי יודעים שעל כל השאלות עד שאלה זו (שהיו כמה עשיריות שאלות) הוא ענה, הם מסתבר יתפסו, שגם על זה יש לו מענה, והוא מחייך כי הוא מניח, שהם יבינו שלא כדאי להם שהוא יסביר את זה.
אך הרי הוא היה יכול לתת להם להבין זאת באופן אחר – הנה אחר כך מספרים חסידים, שכאשר רבינו הזקן אמר אחר כך מאמר שבו דובר אודות ענין השמחה, 'תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה' – הוא דיבר שם במאמר אודות ענין ה'שמחה ממתיק דינים', ואמר שהוא ראה זאת ב'טאַינע סאָוויעט'. ['טאַינע סאָוויעט' פירושו ה'ועידה' שהיתה ועידה חשאית, ועידה סודית, שבה חקרו ודרשו אותו, כאסירי המלוכה שהיו חשודים שרצונם לילך נגד המלך ומשטר המלכות וכו'].
ענין החיוך הרי היה קשור אצלו עם שמחה, שהרי כל עניניו היו באופן פנימי, באופן אמיתי וכו', ואם כן כשהוא חייך, זה היה לא רק למראה פנים, אלא היה אצלו ענין של שמחה – הנה זה היה הענין ש'שמחה ממתיק דינים', ששתיקתו התקבלה כאילו נתן תשובה הכי טובה.
ומזה רואים, שבהיותו ב'טאַינע סאָוויעט' אז היה הזמן דוקא לשמחה, ואדרבא – זה היה ה'נשק' – זה היה הדרך – להמתיק הדינים, עד באופן שהדינים לא רק בטלו, אלא כפי הלשון 'ממתיק דינים' – שעושים מהדינים דבר מתוק. [כמבואר בכמה מקומות הביאור ד'ממתיק דינים', שלא רק שאין ענין הדין, אלא אף יוצא ענין של המתקה, ענין של טובה].
וזהו גם מענה לדעת השואלים, שלכאורה, כל דבר [בזמנו:] הרי ישנה ה'עת לשמוח', וצריך לדעת, שי"ט כסלו בזמן כזה [לאחרי מלחמת יום הכיפורים] אמנם זה זמן של שמחה, אבל צריך לדעת עד כמה ואיך וכו' – הנה אדרבא, כיון שזקוקים להמתקה מיוחדת, ולא רק – כאמור – שיבטלו דינים, אלא שמזה תצא טובה, וטובה שתהיה ענין של מתוק, ענין של המתקה – הנה אז ביחוד הוא הזמן לשמחה, ושמחה אמיתית.
ושמחה אמיתית קשורה עם תורת אמת, וקשורה עם 'גדול לימוד שמביא לידי מעשה' – עם המצוות עליהם ציוותה תורת אמת, וקשורות עם העם שעבודתם ושליחותם ותפקידם הוא – לגלות 'אמת הוי' לעולם', שבעולם הזה הגשמי והחומרי יראו, את ה'אמת' של הוי' כפי שהוא בעולם הזה, ואז יהיה 'גבר עלינו חסדו', ואז יהיה כהתחלת הפסוק שלפני זה – 'הללו את הוי' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו', שאומי-הארץ ישמחו שבני ישראל מצליחים, ובאופן ד'גבר עלינו חסדו',
ובני ישראל יאמרו אז 'הודו להוי' כי טוב כי לעולם חסדו' בימים האחרונים של הגלות, ואחר כך הולכים עם 'הלל הגדול', 'הלל מצרים', עם כל הענינים של הלל. דהלל קשור עם ענין הניסים – שאז אומרים ענין ההלל, בדוגמת זה שאומרים [הלל] בימי חנוכה הממשמשים ובאים, ובדוגמת שיאמרו בקרוב, כאשר יקויים היעוד 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'.
וכמו שכתוב בזוהר, שיהיו כאלו נסים שאפילו לגבי 'ימי צאתך מארץ מצרים' זהו גם כן 'פלאות', 'ניסי ניסים נעשו להם', אפילו בערך הניסים דמצרים, בקרוב ממש, כשיבוא ה'איש מבית דוד', 'צמח שמו', ויוציא כל אחד ואחת, ובניהם ובנותיהם אתם, 'וכספם וזהבם אתם', ו'בם עור ופיסח הרה ויולדת יחדיו', ו'קהל גדול ישובו הנה', ובחסד, ו'שמחת עולם על ראשם'. לחיים'.
שיחת י"ט כסלו תשל"ד, בלתי מוגה.