הם חשבו שהם חסידים 'מקושרים', עד שהמשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן נעמד מולם. בלילה ההוא ב-770, ב'זאל' העליון, שום דבר לא נשאר במקומו. בין ה'לחיים' לדמעות, המשפיע הנודע הטיח בבחורים אמת נוקבת שגרמה להם להלם: 'אתם חיים באשליה!'.. • הצצה נדירה לרגעים שבהם המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן 'כבש' את 770 • מה גרם לרבי לקום ממקומו בהתפעלות, ואיזו הדרכה מצמררת קיבלו הבחורים בשעה ארבע לפנות בוקר? מהו סוד ה'פנקס הקטן' של הרבי שפתר ספקות באמונה, ואיך נראית אהבה שבוערת כמו פצצה? • לכתבה המלאה
☚ המשפיע. ה'מקושר'. המחנך. ה'עובד' • כתבה מקיפה לדמותו של ר' שלמה חיים קסלמן
בסוד שיח חסידים: כשר' שלמה חיים הרעיד את כתלי 770
היה זה לקראת יו"ד שבט תש"ל, המועד שנחרת בדברי הימים של חסידות חב"ד כ'יו"ד שבט הגדול', כאשר המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן עשה את דרכו בפעם השנייה והאחרונה בחייו אל חצר הקודש בברוקלין. באותם ימים רגשה ליובאוויטש כולה סביב הבשורה על סיום כתיבת 'ספר התורה של משיח' שהחל בכתיבתו הרבי הריי"צ, ור' שלמה חיים הגיע להשתתף במעמד יחד עם שני בניו, הרב שלום דובער והרב זאב וולף.
השמועה על בואו של המשפיע האגדי מארץ ישראל עשתה לה כנפיים בין כותלי ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, וחרף העובדה שבאותם ימים גדשו מאות אורחים רבנים ומשפיעים את בית חיינו, עוררה הופעתו של ר' שלמה חיים עניין מיוחד בקרב התלמידים הצעירים שביקשו לחזות בדמותו המאירה. הרב ישכר דוד קלויזנר נזכר ברגעים שבהם נכנס המשפיע ל-770 וכיצד התגודדו סביבו בחורים ישראלים ואמריקאיים בסקרנות עצומה, בעודם נעמדים לידו ומביטים בפניו המאירות בקושי רב הצליח לפלס את דרכו פנימה לתוך האולם הגדול.
כשנכנס אל ההיכל התעכב רגעים אחדים ב'הול' הסמוך לגן עדן התחתון, העיף מבט בוחן על הבחורים הלומדים ב'זאל' למעלה, והמשיך לעבר הפרוזדור כשרק עשרות בחורים פוסעים אחריו ביראת כבוד. מאן דהו מהבחורים העז לשאול אותו כיצד הוא מתרשם מהלימוד בישיבה, והמשפיע בפיקחותו לא נמנע מביקורת חריפה על כך שהבחורים אינם מרוכזים באולם אחד אלא מקצתם למעלה ומקצתם למטה, באומרו כי במצב כזה אם המשגיח יחפש את הבחור למעלה יאמר הבחור שהיה למטה וכן להיפך.
במעמד סיום ספר התורה בערב שבת קודש ט' שבט, ישב ר' שלמה חיים בין זקני החסידים על בימת ההתוועדות כשהוא מקפיד שלא לשבת ממש מאחורי הרבי אלא מהצד כאשר פניו נוטות לעבר הרבי בביטול גמור. באותו מעמד נשגב כובד המשפיע בקריאת הפסוק 'יהי ה' אלקינו עמנו' בשם כל ישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש, וסיפרו כי באותה שעה פנה לרבי בבקשה נוקבת שעם סיום ספר התורה של משיח צריכה להיות ההתגלות האמיתית, והרבי ענה לו שימסור את הבקשה ב'אוהל' הקדוש.
הביקור נסך במשפיע חיות מחודשת ומופלאה חרף גילו ומצבו הבריאותי, והוא חזר לארץ כשהוא נושא עמו רשמים כבירים מהמפגש האישי בחדרו של הרבי. הוא עצמו שיתף לאחר מכן את הרב שלום פלדמן בתחושותיו האישיות לאחר אותה נסיעה גורלית ואמר לו בהתרגשות כי 'כשהייתי בפעם השנייה אצל הרבי, כבר ראיתי שזהו אדם אחר לגמרי', ביטוי שביטא את עוצמת ההתקשרות שהתחדשה בו.
בין 'אור' ל'מאור': פצצת האהבה שהתפוצצה ב'זאל'
בליל ט"ו בשבט, בעקבות הוראה ישירה שקיבל ב'יחידות', עלה ר' שלמה חיים להתוועד עם הבחורים ב'זאל' העליון למרתון רוחני שנמשך מתשע וחצי בערב ועד ארבע לפנות בוקר. המשפיע פתח את דבריו במילים שהצליפו בשומעים ויצרו מתח מיידי באוויר כאשר פנה לבחורים ואמר 'נו, מה אני יכול לומר לכם? הרי אתם כולכם מקושרים לרבי, אתם חסידים גדולים, ואילו אני – נפרד', ובכך הבהיר כי הוא עומד לדבר על התקשרות פנימית ולא על חיצוניות.
הוא ציטט את דברי המכילתא על האמונה במשה עבדו והסביר בלהט כי מי שרוצה להיות מקושר באמת לרבי צריך להתנזר מכל תענוגי עולם הזה ולעסוק ב'אתכפיא' ובשמירת המחשבה. המשפיע תקף את האשליה של הבחורים ואמר להם כי מי שאינו לומד חסידות ואינו עוסק ב'עבודה' עליו לדעת שהוא שוגה בהזיות וחי בעולם של שקר, וכי הדיבורים הנשגבים על כך שהרבי הוא בבחינת 'עצמות' ו'מאור' רק עוזרים לבחור להתחמק מהמחויבות האישית שלו.
קולו רעם באולם כשהוא קובע נחרצות כי 'התקשרות אמיתית אינה מתבטאת בזה שרוקדים וקופצים בשעה שהרבי מניף את ידו בהתלהבות בעת ההתוועדות, אלא בעיסוק מתמיד ב'אתכפיא' ו'עבודת התפילה' באריכות. הוא פנה לעבר הבחורים האמריקאיים וזעק בקול נשבר 'איך אתם מעזים לעמוד בעת התפילה בשורה הראשונה הכי קרוב לרבי כדי להביט עליו? האם אינכם מתביישים להראות לרבי את הפנים שלכם? אילו הייתם מאמינים באמת ברבי לא הייתם מעזים לעמוד במקום כל כך קרוב אליו'.
המשפיע המשיך ותיאר את הציפייה שלו מחסיד כשהוא מסביר שהרבי מכיר כל מחשבה זרה וכל מבט אסור ברחוב, ולכן האהבה לרבי צריכה לתת לבחור את הכוח להתגבר על יצרו ברגעי הניסיון. הוא טבע את המושג הבלתי נשכח באותה התוועדות כשאמר כי 'רגש האהבה כלפי הרבי צריך לפעום בלבו של בחור חסידי כמו פצצה, משהו שמזעזע את כל ישותו', וכי על הלב לפעום בחוזקה מרוב התרגשות רק מעצם הזיכרון בדמותו של הרבי.
הבחורים האמריקאיים שמעולם לא שמעו דיבורים כאלו נותרו המומים ומבוטלים לפני החסיד הקשיש שזעק את אהבתו לרבי ללא מעצורים. ר' שלמה חיים לא נתן להם לשקוע ביאוש אלא הסביר שמעולם לא מאוחר להתחיל מהתחלה וכי לכל 'תמים' יש נשמה חסידית, והחל להדריך אותם בפירוט כיצד לצאת מהדמיונות ולחיות חיים של פנימיות באומרו להם 'נפלאה אהבתך לי', ביטוי שביטא את הקשר העמוק והבלתי אמצעי שלו לרבי.
פנקס הסודות של הרבי: הדרך להיות 'מקושר' באמת
במהלך השעות הארוכות שיתף ר' שלמה חיים ברגעים נדירים מתוך חדר ה'יחידות' וסיפר כי מיד כשנכנס אמר לו הרבי 'יישר כוח שבאתם לכאן', מה שגרם לו לשנות את תוכניתו ולא להעלות נושאים כאובים כדי לא להעכיר את מצב רוחו המרומם של הרבי. הוא סיפר כיצד התעניין הרבי בפרטי הפרטים של עבודת הבחורים בארץ, וביקש לדעת על בחור פלוני שמתבונן בחסידות בכל יום האם יש להגביל אותו בזמן, והרבי ענה לו בפשטות: 'למה? הרי הוא עושה דבר טוב'.
המשפיע העיד על הרצון העז שראה אצל הרבי באותם רגעים כשהרבי אמר לו בנימה של תשוקה גדולה 'כמה טוב היה אילו היה אפשר לתבוע מכל בחור להתבונן עשר עשרים או שלושים דקות חסידות'. רגע השיא בסיפורו היה כשתואר המענה על הבחור בן ציון כהן, שכאשר שמע הרבי שהוא לומד בהתמדה ומתבונן בחסידות לפני התפילה קם הרבי ממקומו מרוב התפעלות והגיב בשמחה 'אזוי? אזוי? ער טראכט חסידות אויך?'.
סיפור נוסף ומופלא שחלק המשפיע נגע לבחור שסבל מספקות באמונה לאחר שנחשף לדעות חיצוניות וטען כי אפילו עצת הרבי במכתב לא הועילה לו לסלק את המחשבות. ר' שלמה חיים הביא את הכאב הזה אל שולחנו של הרבי ב'יחידות', וראה כיצד הרבי פותח את המגירה מוציא פנקס קטן ורושם בתוכו את שמו ושם אמו של הבחור ולאחר שהחזיר את הפנקס למגירה נעלמה הבעיה כלא הייתה.
לקראת סיום ההתוועדות המטלטלת בשעה ארבע לפנות בוקר, לאחר ששתה כמות נכבדה של 'משקה' שדי בה כדי להפיל אדם רגיל אך הוא נותר יציב ברוחו, כבר לא היו בפיו מילים מסודרות אלא רק זעקת הלב. הוא קם ממקומו כשהוא נתמך בבניו וחזר שוב ושוב על המילה 'רבי רבי רבי' בגעגועים שקרעו את לב השומעים, והותיר אותם עם האמת הצרופה והכואבת כי 'רק מי שמתבונן בחסידות ועוסק ב'אתכפיא' וב'עבודת התפילה' באריכות – הוא ה'מקושר' האמיתי'.
הבחורים שיצאו מההיכל אל הרחוב הקר של ברוקלין הרגישו כאילו עברו חוויה של פעם בחיים, כשהם המומים ומבוטלים לגמרי כלפי המשפיע שחשף בפניהם את התהום שבין דמיון למציאות חסידית. הם פחדו לדבר איש אל רעהו מחמת הרושם העז של הדברים, וליוו את ר' שלמה חיים בדרכו אל הבית שבו התארח כשהם מסרבים להיפרד מהאור הגדול שזרח עליהם בלילה ההוא ב-770.