בל"ג בעומר – יום ההילולא של רשב"י, סמל ה'תורתו אומנתו', הרבי מגלה כי ככל שהאדם מעפיל לפסגות רוחניות גבוהות יותר – כך 'עבודת התפילה' הופכת אצלו להכרח עמוק יותר • במאמר שלפנינו מובהר כיצד גם משה רבינו וגם רשב"י, שכל מהותם הייתה תורה, לא ויתרו על עמל עבודת התפילה. יתירה מכך, מבואר כיצד דווקא בדרגות רוחניות עמוקות ונעלות, התפילה באריכות נוגעת ונדרשת הרבה יותר (וכמובן שרוב עם ישראל שהם בדרגות נמוכות יותר, עליהם ההכרח להתפלל באריכות הוא בכל עת) • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש קטע ממאמר הרבי לל"ג בעומר תשל"ה • לכתבה המלאה
☚ רשימה אישית נדירה: התוועדות מעוררת של המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן על ל"ג בעומר
בל"ג בעומר אנו מציינים את יום הילולא של רשב"י, דמות המופת של 'תורתו אומנתו'. בהסתכלות ראשונית נראה, שבדרגה זו הצדיק פטור מאריכות התפילה וכדומה. אך דווקא מתוך עומק תורתו, מגלה הרבי הוראה מפתיעה: ככל שדרגת הביטול של האדם גבוהה יותר, כך מתחזק הצורך שלו בעבודת התפילה – ב'עמל השיחה'.
במאמר שלפנינו מובהר כיצד גם משה רבנו וגם רשב"י, שכל מהותם הייתה תורה, לא ויתרו על עמל עבודת התפילה. יתרה מכך, מבואר כיצד דווקא בדרגות רוחניות עמוקות ונעליות, התפילה נוגעת ונדרשת הרבה יותר.
עם זאת, לצד ההתבוננות בדמותו הנשגבת של רשב"י, הרבי בהמשך המאמר מציב מראה מול דורנו: 'ישנה הלכה פסוקה שדוגמת רשב"י וחבריו בענין תורתן אומנתן קשה למצוא בזמננו'. מכיוון שאין אנו נמצאים במדרגה זו, חלה על כל אחד ואחד החובה והזכות להקדיש זמן ומאמץ לעבודת השם שבלב, ובמיוחד בדורנו זה – לעסוק בעבודת התפילה באריכות, לפחות בכל יום השבת.
לקריאת המאמר של הרבי לל"ג בעומר >>
'דהנה כתיב 'אדם לעמל יולד', שמזה מובן אשר עבודת האדם צריכה להיות באופן של עמל, שזה קשור עם ענין המעשה, ועד למעשה מלשון מעשין על הצדקה, לשון כפייה והכרח, אלא שבענין העמל גופא ישנם שלושה אופנים, ובלשון הגמרא עמל מלאכה, עמל שיחה ועמל תורה.
דעמל מלאכה קאי (עומד) על מלאכת הבירורים, ועמל שיחה קאי על 'עבודת התפילה' [דאין שיחה אלא תפילה שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה'], ונוסף לזה ישנו עמל תורה [וכמבואר בארוכה בכמה מקומות וגם במאמר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו].
והנה שלושת אופנים אלו שבעמל צריכים להיות אצל כל אחד ואחד. דיחד עם עמל תורה צריכה להיות גם עמל מלאכה, וכמאמר כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, ועל דרך זה צריכה להיות עמל שיחה, ענין התפילה, וכדאיתא (וכפי שמובא) בכמה מקומות אפילו בנוגע לרשב"י שהיתה תורתו אומנתו שהיה מתפלל משנה לשנה, ובפרט על פי המבואר בדבור המתחיל 'הבנים יוצאים בקשרים' כו', דמי שתורתו אומנתו צריך לענין התפילה במיוחד, כי מכיון שזהו בענין עמוק יותר נוגע שם ענין התפילה ביותר.
וכן מובן גם מהמבואר במקום אחר בענין תפילת עני ותפילת עשיר, דתפילת עשיר הוא ענין תפילה למשה, שענינו של משה הרי הוא ענין התורה וכמו שכתוב 'זכרו תורת משה עבדי' לפי שמסר נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו, ואף על פי כן צריכה להיות אצלו ענין התפילה, שמזה מובן אשר גם בדרגה הכי נעלית שבתורתו אומנתו צריכה להיות עמל שיחה, ענין התפילה.
[שהרי בתורתו אומנתו ישנם כמה וכמה דרגות, וכמובן מהמבואר בתורה אור החילוק בין רב יהודה לרשב"י, דגם רב יהודה היתה תורתו אומנתו כמו רשב"י, אלא שישנו חילוק ביניהם באופן הביטול שלהם, וכפי ערך ביטול נפשו כו' ככה היתה ההמשכה בתורתם ועבודתם כו' באופן דתורתו אומנתו. ולכן הנה אף שגם על רב יהודה איתא אין זה ילוד אשה, שהיה בבחינת ביטול, ולכן היתה תורתו אומנתו והיה בבחינת מלך, אף על פי כן אין זה מגיע להענין דתורתו אומנתו כפי שהיה אצל רשב"י. שלכן ישנו גם חילוק ביניהם בענין התפילה, דרב יהודה הוה מצלי (היה מתפלל) משלושים יום לשלושים יום, מה שאין כן רשב"י היה מתפלל פעם בשנה]'.
מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י' תשל"ה, בלתי מוגה.