מסמך מצמרר ומעורר השראה: כיצד הפכה תמונת שנה טובה שנשלחה לרבי הריי"צ ל'הוכחה' בריגול בינלאומי? הצצה מרתקת לפרק מתוך זיכרונותיו של החסיד הרב ברוך מרדכי ליפשיץ ע"ה מבין כותלי הכלא הסובייטי. על חקירות מתישות, מסירות נפש בלתי נתפסת, וקצין נ.ק.וו.ד. אחד שלא הצליח לעצור את הדמעות למשמע צלילי 'ונתנה תוקף' • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש תרגום מתוך הספר 'זכרונות פון גולאג', בו כתב הרב ליפשיץ את זכרונותיו • לכתבה המלאה
☚ המשכילים לא התבטלו ל'עובד' – ואדמו"ר הזקן התגלה בחלום וחשף את כוח אריכות התפילה
'אני אעזור לך לרענן את הזיכרון'
כשהבין החוקר שאינני מתכוון לגלות ביוזמתי שמות של אנשים המתפללים בבית הכנסת, החליט לנקוט בדרך אחרת. הוא אמר לי: ‘אני רואה שכוח הזיכרון שלך נחלש פתאום, אולי אני אצליח לרענן קצת את הזיכרון שלך’.
והוא מתחיל להזכיר לי את שמותיהם של חסידי חב”ד נוספים: – את אריה לייב קפלן אתה מכיר? – כן! [הרה"ג ר' אריה לייב קפלן זצ"ל, רבה של קסברוב, נאסר בקייב וגורש לקזחסטן, שם נהרג בידי הרשעים הקזחים בליל יום כיפור תש"ד, הי"ד]. – מהיכן אתה מכיר אותו? – מבית הכנסת. – רק מבית הכנסת אתה מכיר אותו? – כן.
– האם הלכת יחד איתו לאסוף כספים להחזקת ה’חדרים’ והישיבות המחתרתיות? – איזה כסף? על מה אתה מדבר? – אני עונה לו, והפעם בנימה של כעס. – אני לא יודע על איזה כסף אתה מדבר! – אבל קפלן עצמו כן אסף כסף? – אני לא יודע, אין לי מושג. – ‘טוב’, אומר החוקר, ‘על זה עוד נדבר אחר כך’. והוא ממשיך: ‘למה אתם חוגגים בי”ט כסלו? ואיזה מין חג הוא י”ב תמוז?’ אני מסביר לחוקר את פרשיות חגי הגאולה הללו.
חקירה תחת מטר שמות
החוקר ממשיך לשאול: – את בן ציון גייסינסקי אתה מכיר? (בביתו אירגנתי התוועדות בי"ט כסלו, כפי שסופר בפרקים קודמים). – כן, אחי התחתן עם אחיינית שלו. – ואת דוד גייסינסקי אתה מכיר? – כן, אחי התחתן עם אחותו. – את בנימין ליפמאן אתה מכיר? (הוא היה המשפיע שלנו). – כן, אנחנו מתפללים באותו בית הכנסת.
– ‘ואתה רוצה לספר לי שאתה מכיר אותו רק מבית הכנסת ותו לא?!…’ שואל החוקר, ומזכיר מיד עוד שמות: חמיו של ר’ בנימין ליפמאן, ור’ משה קוליקוב. אבל אני עומד בתוקף על גירסתי וטוען שאני מכיר אותם אך ורק מהתפילה ביחד בבית הכנסת. (מאוחר יותר נודע לי שכל השמות שהחוקר הזכיר לפניי בחקירה הזאת – כולם נאסרו באותו לילה שבו נאסרתי אני).
"הזמן מתקדם ואין תוצאות מהעבודה!"
בשלב זה החוקר כבר לא היה מסוגל להתאפק והחל לצעוק עלי: "מה אתה מספר לי סיפורים, כאילו אתה מכיר את כל האנשים האלה רק מבית הכנסת?! ספר לי מה הייתם עושים ביחד חוץ מהתפילה, הזמן מתקדם ואין שום תוצאות מהעבודה!"
– איזה ‘עבודה’ אתה רוצה ממני? – אנחנו רוצים שתספר לנו על כל העיסוקים שלכם. ואם לא תספר לנו בעצמך עליהם – אנחנו כבר נספר לך! דע לך שכל ה’גיבורים’ הגדולים, כשהם מגיעים לכאן, הם פותחים את הפה מהר מאוד.. אי אפשר להתחמק מאיתנו..
כפי שכבר ציינתי קודם, האנשים האלה הם בכלל לא בני אדם, הם פשוט חיות טרף, טורפי אנוש, בלי שום רגש אנושי. בתוך הדברים מאיים עלי החוקר: 'אם אתה לא תספר לנו הכל, נביא לכאן את הכלה שלך – היא כבר תספר לנו'.. בתוך לבי פחדתי מאוד, אבל כלפי חוץ נשארתי אדיש ואמרתי לו: 'עשו מה שאתם רוצים'. בסופו של דבר הם לא הביאו אותה, תודה לא-ל.
מלאך החבלה היהודי והתכסיס שלא הצליח
באמצע החקירה נכנס לחדר מלאך חבלה נוסף. ניכר על פניו שהוא יהודי. הוא ניגש אלי ואומר לי בעוקצנות: 'נו? אביך רצה לעשות ממך ‘אברך משי’, אה?'.. משראה שאינו זוכה לקבל ממני שום תגובה, פנה אל החוקר ושאל אותו: ‘נו, מה הוא מספר?’.
החוקר ‘מתלונן’ עלי בפניו: 'הוא לא מספר כלום!', אומר לו חברו: ‘תן לו כמה מכות טובות, ואז יפתח את פיו!’, והוא יוצא מהחדר. בהמשך החקירה שולף החוקר דף ואומר לי: ‘גם דוד גייסינסקי נאסר, והנה מה שהוא כתב עליך: ‘פעם נכנסתי לביתו של מוטל. ישבו שם כמה בחורים, ומוטל קרא לפניהם משהו. אני לא הבנתי כלום ממה שהוא קרא’.
לאחר שסיים להקריא לי את מה שלדבריו דוד גייסינסקי סיפר עלי (מובן שהוא לא נתן לי לראות בעצמי את כתב ידו של חברי דוד), שואל אותי החוקר: 'זה נכון?' – כן, אני עונה, למדנו ביחד תורה. איזה עונש מגיע לי על זה? – את זה תדע בשלב מאוחר יותר. (בינתיים חשבתי לעצמי: אולי באמת דוד לא נאסר בכלל ולא סיפר עלי כלום, והכל שקר וכזב!)
אני רוצה לציין שלא כל הפרטים שסיפרתי עליהם מתוך החקירות היו באותו לילה. לפעמים הרשעים היו לוקחים אותי לחקירה בלילה, מחזיקים אותי אצלם כל הלילה, בבוקר מחזירים אותי לתאי ומיד לאחר מכן קוראים לי לחקירה נוספת על מנת לעייף ולבלבל אותי.
‘חקירה’ בגדר איסור גידול בלורית
באחת החקירות פתח החוקר את הספר והתחיל להקריא לי מתוכו: 'ביום פלוני, בשעה פלונית, נכנסו לביתך פלוני ופלוני ולמדת איתם. – האם זה נכון?', שאל החוקר. – כן, עניתי לו. ואז גילה לי החוקר שגם ר’ בנימין ליפמאן נאסר. וכאן התחיל שלב חדש של חקירה מתישה בנוגע לר’ בנימין.
כבר סיפרתי למעלה על המשפיע ר’ בנימין ליפמאן, על ההתוועדויות שלו שהחדירו בנו חיות והתלהבות באותן שנים חשוכות, ועל ניגוני הדבקות שניגן איתנו בשעות הקטנות של הלילה. עד עצם היום הזה, כשמזכירים את שמו של ר’ בנימין ליפמאן, נהיה לי חם בלב. אבל ר’ בנימין לא זכה לצאת לחופשי מידיהם של הרוצחים, ואפילו לא נקבר בקבר ישראל [אשתו וילדיו נרצחו ע”י הנאצים ימח שמם בבאבי יאר, השם יקום דמם]. הלב מסרב לקבל זאת, אבל על כגון דא נאמר: ‘שתוק, כך עלה במחשבה’.
באחת ההתוועדויות שלנו עם ר’ בנימין ליפמאן, נכח גם בחור אחד שגידל בלורית ('טשופ'). ר’ בנימין פנה לאותו בחור והוכיח אותו: 'הייתכן ש’תמים’ יגדל שערות ארוכות?!'..
באחת החקירות פנה אלי החוקר ושאל אותי: ‘למה בנימין ליפמאן הציק לבחור פלוני (החוקר נקב בשמו) בנוגע לבלוריתו?’ לך תסביר לגוי דברים כאלה.. בסוף אמרתי לו: 'הבלורית מהווה חציצה בנוגע לתפילין של ראש'. לשמחתי, החוקר קיבל את תשובתי והמשיך הלאה בחקירה. (אחר כך חשבתי לעצמי: מדהים לגלות עד כמה ה'מסור' העביר לנ.ק.וו.ד. כל מה שראה, אפילו דבר כזה – שר' בנימין ליפמאן מטיף מוסר לבחור שמגדל בלורית).
החוקר התחיל לשחזר לפניי את כל ההתוועדויות שהתקיימו בביתו של ר’ בנימין ליפמאן, וחזר לפניי על כל הדברים שר’ בנימין דיבר בהתוועדויותיו. – אתה רואה? – אמר החוקר – אנחנו יודעים כל מה שדובר אצלכם. אנחנו רק רוצים שאתה בעצמך תספר לנו, כי בלאו הכי לא תוכל להסתיר מאומה ולהכחיש את האמת הידועה לנו כבר! עניתי לו: אם אתם כבר יודעים הכל, בשביל מה אתם צריכים שאני אספר לכם את זה? – ככה זה הסדר אצלנו, עונה לי החוקר. אנחנו צריכים שהאסיר בעצמו יודה במעשיו.
הצלבת מידע מול הרב קפלן
באחת החקירות אומר לי החוקר: ‘תיכף נכניס לכאן אדם אחד. תעיף עליו מבט, ומיד תסיר את עיניך ממנו. אסור לך להסתכל עליו יותר מאשר לרגע אחד’. מיד הוכנס לחדר החקירות הרב ר’ אריה לייב קפלן זצ”ל, והחל להתנהל הדו שיח הבא: – ‘הבט עליו!’, אומר לי החוקר, ‘האם אתה מכיר אותו?’ – כן! – מהיכן אתה מכיר אותו? – הוא מגיע להתפלל בבית הכנסת, ושם אני רואה אותו. – אבל הוא טוען שאתה הלכת יחד איתו כדי לאסוף כסף עבור ‘חדרים’ וישיבות מחתרתיות!
אני נזעק מיד: ‘זה שקר גמור! שיגיד את זה כאן לנגד עיניי, שאני הלכתי איתו לאסוף כסף לישיבות!’ והחוקר שואל שאלה פרובוקטיבית: ‘מה? אתה טוען שהוא הלך לבדו לאסוף כסף?!’ למזלי, תפסתי מיד את מזימתו ועניתי: ‘לא אמרתי דבר כזה, אין לי מושג מה הוא עשה’. החוקר עשה תנועה בידו, לאות שיוציאו את הרב קפלן מהחדר. מאז החוקר לא הוסיף לדבר איתי בנושא זה, ה’תרגיל’ שניסה לעשות על גבי לא הצליח לו.
האשמה: התמונה נשלחה למטרת ריגול!
בשנת תרצ”ו או תרצ”ז, כשהרבי הריי"צ התגורר באוטבוצק שבפולין, הגיע אלינו מכתב מהרבי לפני ראש השנה. במכתבו כתב הרבי שמאחר שהחסידים ברוסיה לא יכולים להיות אצלו בראש השנה, לכן הוא מבקש שכל אחד מהם ישלח לו את תמונתו בצירוף שמו ושם אמו. [בספר 'אגרות קודש' של הרבי הריי"צ (חלק י"א עמוד רצ"ה), מופיע מכתב שכתב בתרצ"ו לכל אנ"ש ברוסיה: 'חפץ הוא קרובם (=הרבי) האוהבם בגוף ונפש לראות תמונתם ותמונת בני ביתם שיחיו'].
כולנו הצטלמנו אז, ואת התמונות מסרנו לר’ יחיאל מיכל רפפורט ע"ה. הוא העביר את כל התמונות למוסקבה, ומשם שלחו אותם אל הרבי. ואכן, זמן מה לאחר מכן קיבלתי מכתב מהרבי, בו הוא מודיע לי שקיבל את תמונתי ומברך אותי בברכת שנה טובה.
באחת החקירות הוציא החוקר תמונה שלי, ושאל אותי: האם אתה מכיר את האדם הזה? עניתי לו: כן, זאת תמונה שלי, ואת אחד העותקים שלה שלחתי אל הרבי. שואל אותי החוקר: לשם מה שלחת אליו את התמונה שלך סיפרתי לו את הסיבה האמיתית, כנזכר לעיל, אבל החוקר התעקש וטען שהדבר נעשה למטרות ריגול! הוא דפק בחוזק על השולחן וצעק עלי: ‘שניאורסאהנוביטש! אנחנו נשמיד אותך! נשלח אותך למקום כזה שממנו לא תחזור עוד!’
עניתי לו: ‘אני יודע שאני נתון בידיכם. הרי אתם יכולים לעשות בי כרצונכם, כי אינכם פוחדים מאף אחד’. במשך הזמן הבינו החוקרים שעם הצעקות והאיומים שלהם לא ישיגו את מטרתם, ולא יצליחו לחלץ מפי שום דבר. הם גם הבינו שאין שום סיכוי שאהפוך לאדם ‘שלהם’. לכן החליטו להפסיק למשך זמן מה את החקירות.
קצין הנ.ק.וו.ד. בוכה ב’ונתנה תוקף’
כפי שהזכרתי, אחד משכניי לתא המאסר היה יהודי בשם אברהם נאומוביטש, שלפני מאסרו היה קצין גבוה במפקדת הנ.ק.וו.ד. הראשית של אוקראינה. במשך הזמן נרקמה בינינו ידידות עזה – בין קצין הנ.ק.וו.ד. לשעבר לאחד מאנשיו של ‘שניאורסאהן’. ישנו ‘ווארט’ של הרבי (הרש”ב) נשמתו עדן, שצריכים להיות מבין על נשמה יהודית. ה’ווארט’ הזה הומחש לי בזכותו של ידידי אברהם נאומוביטש.
הסדר בכלא היה שפעם ביום רשאים כל האסירים לצאת לטיול של עשר דקות באוויר הצח. מובן שבעיני האסירים זה היה זמן יקר ביותר, ההזדמנות היחידה במשך היממה לצאת מהתא המחניק והמצחין ולשאוף קצת אוויר צח. יום אחד, לפני זמן היציאה לטיול היומי, אומר לי ידידי: ‘אני מבקש ממך שתוותר היום על הטיול היומי שלך, ותישאר כאן איתי בתא. אני רוצה שתנגן לפניי משהו יהודי, איזה קטע מתפילות הימים הנוראים – ‘כל נדרי’ או ‘ונתנה תוקף’…’
כששמעתי את המלים ‘כל נדרי’ ו’ונתנה תוקף’ יוצאות מפי של קצין הנ.ק.וו.ד. לשעבר, התפעלתי מאוד והחלטתי מיד לוותר על הטיול היומי שלי. מעבר לעצם ההסכמה למלא את בקשתו של ידידי, התחשק לי מאוד גם ‘למשש את הדופק היהודי שלו’. לאחר שאחרון האסירים יצא את החדר בדרכו לטיול היומי, אומר לי אברהם: ‘נו, תנגן משהו מהימים הנוראים’. התחלתי לנגן ‘אדם יסודו מעפר וסופו לעפר'..
ברגע שהתחלתי לנגן, התחיל ידידי לבכות כמו ילד קטן! הסתכלתי עליו והתחלתי לבכות גם אני. הוא בכה מן הסתם על ירידתו ‘מאיגרא רמא לבירא עמיקתא’ – מדרגת קצונה גבוהה בנ.ק.וו.ד. לתא מצחין בכלא, וגם אני בכיתי על ייסורי המאסר הגשמיים והרוחניים. אבל כשהתבוננתי בבכיו של ידידי, חשבתי לעצמי: אין לשער את גודל ערכה של נשמה יהודית! הנה, יהודי שהיה שקוע בעמקי הקליפות, ולאחר שחטף זעזוע רציני, התחיל להיזכר בצור מחצבתו.
גזר הדין נחרץ עוד לפני המאסר…
לאחר זמן רב של ישיבה במאסר מבלי להיקרא לחקירות, פתאום שמעתי יום אחד שקוראים בשמי. הוכנסתי לחדר ושם נתנו לי לקרוא את כתב האישום שהוגש נגדי. לאחר שסיימתי לקרוא, אמרו לי: חתום על כך שקראת את מה שכתוב כאן. הם לא שאלו אותי האם אני מודה באשמות או לא. זה לא עניין אותם, גזר הדין שלי הוכן בכל מקרה כבר מזמן.
עובדה: למרות שהקריאו לפניי את כתב האישום רק זמן רב לאחר תום סדרת החקירות שלי, הוא היה מוכן עוד לפני שנאסרתי! שכן, על אותו דף בו פורטו ‘עבירותיי', הופיעה גם הוראתו של החוקר לבצע חיפוש בביתי ולאסור אותי..
בכלל, התברר לי במשך הזמן שכל העניין הזה שהם חוקרים את האסיר ודורשים ממנו שיספר להם בעצמו על מעשיו – זהו דבר מיותר לחלוטין מבחינתם. משום שעוד לפני שהם אוסרים מישהו, כבר מוכנים אצלו כל תולדות חייו, עם כל ה’עבירות’ שהוא עבר. יותר מזה: גם פסק הדין שלו כבר נחרץ אצלם! מי יומת בירייה, רחמנא ליצלן, ומי יישלח לעבודת כפייה, ולכמה שנים יישלח.
אין זאת אלא שהרשעים הללו הפכו לפתע לאנשים ‘הגונים’. הם צריכים להוכיח לעולם החיצון שהם לא אוסרים אנשים סתם כך, ולכן הם צריכים שהקרבן עצמו יודה ב’חטאיו’ ו’עוונותיו’. אבל למעשה, בין אם יודה ובין אם לאו – גזר הדין כבר מחכה לו.
אבל האמת היא שלא על כל עונש מוות היה להם הסבר. הרשעים הללו, יימח שמם וזכרם, לקחו המוני אנשים חפים מפשע ורצחו אותם בדם קר. למה נרצח ר’ חאניע מרוזוב, הי”ד? למה הרגו את ר’ יענקל ז’וראוויצער, הי”ד? – יהודים קדושים וטהורים שאפילו לא זכו להגיע לקבר ישראל. ועוד ועוד יהודים שהרשעים הללו רצחו אותם, או גירשו אותם לסיביר ועינו אותם עד מוות!
זאת היתה מדיניות מכוונת וטקטיקה ברורה אצל הרוצחים הללו – ‘מדיניות הטיהורים’, לסלק ולמחוק מעל פני האדמה את כל מי שעמד בדרכם. ואם אסור לאסור סתם כך אדם חף מפשע, כבר יתפרו לו תיק ויטפלו עליו האשמות לא לו. העיקר שיצליחו להיפטר ממנו. קודם יתפסו אותו, אחר כך ימצאו את אשמתו
– אגב, בשנת תרצ”ז או תרח”ץ, כששמעתי שאסרו בקייב את הרב מורגנשטרן, פלטתי: 'אח! גם אותו אסרו, כמו שאוסרים את כל עבדי ה’!'. כשאמרתי את הדברים, נכח במקום ה’מסור’ וכנראה דיווח על כך לאחר מכן לרשויות, כדי להוכיח להם שהוא עושה את מלאכתו נאמנה. באחת החקירות הזכיר לי החוקר את המשפט הזה שאמרתי, ושאל אותי: ‘למה אמרת כזה שקר, כאילו אנחנו אוסרים את כל עבדי ה’? אנחנו לא אוסרים את עבדי ה’! אם אדם מתפלל יומם ולילה, זה לא מפריע לנו. אנחנו אוסרים רק אנשים שמבצעים עבירות נגד הממשלה, והם באמת ראויים לקבל עונש’.
חמש ה'עבירות' של חסיד חב"ד
ברצוני לפרט כאן מקצת מן ה’עבירות’ שלדעתם הטמאה עברתי (להלן בתרגום מרוסית):
- ליפשיץ מתעסק באיסוף כספים עבור משפחות האסירים (היתה זאת אחת ה’עבירות’ החמורות ביותר בעיניהם).
- ליפשיץ מנהל תעמולה גדולה כדי שיהודים ישתמטו משירות בצבא הרוסי, בין היתר על ידי חבישת משקפיים שמקלקלות את טיב הראייה.
- ליפשיץ מקיים קשר מכתבים תכוף עם סוכן של הארגון המחתרתי של שניאורסאהן היושב בפולין.
- ליפשיץ מכנס בביתו בחורים צעירים ולומד איתם דברים שהשלטון הסובייטי אוסר ללמוד, כמו מאמריו של שניאורסאהן.
- יש לליפשיץ חלק גדול בארגון התכנסויות בלתי חוקיות.
אלה היו הסעיפים העיקריים בכתב האישום, והעונש שלדעתם הטמאה הייתי ראוי לו בגין ה’עבירות’ הללו היה – שלוש שנות עבודת פרך במחנה עבודה.
הפרידה האחרונה מאימא
לפני שנשלחתי למחנה, שלחו לביתי הודעה על כך. אמי ע"ה, מרת פרומא שרה בת ר' אייזיק דובינסקי, באה להיפרד ממני. היא הביאה איתה שק עם מיני מאכל שטריותם נשארת עמידה לאורך זמן. זאת היתה פגישתנו האחרונה.
אימא נרצחה יחד עם אחי חיים גדליה ורעייתו חנה (לבית גייסינסקי), ועם עוד המוני יהודים, בשחיטה הגדולה והמפורסמת שערכו הנאצים ביער באבי יאר ביום כיפור תש"ב, השם ייקום דמם. כעבור זמן קצר קראו לנו – לי ולעוד קבוצת אסירים שנידונו לגירוש – והורו לנו לקחת את חפצינו ולצאת לדרך..