באגרת קודש מרעישה, הרבי הריי"צ מציב מראה חדה מול הנטייה שלנו להסתפק בידע, ומנסח את כלל הברזל: 'משכיל – מבין, עובד – מרגיש'. המהפיכה האמיתית של חסידות חב"ד לא נועדה לייצר רק 'משכילים' שמבינים אלוקות, אלא 'עובדים' – חסידים שנעמדים, מתבוננים ומאריכים בתפילה בכדי לפגוש ולחוש אלוקות • באגרת המלאה חושף הרבי מה קורה לגוף הגשמי של חסיד שמתעקש להאריך בתפילה (וסוד הפתגם 'נשמת אדם תלמדני'), למה עולם האצילות מקנא במאמץ הזה של ההתבוננות בתפילה, ואיך דווקא דרך 'עבודת התפילה' זוכים לחוויה המופלאה של 'עולמך תראה בחייך' כבר כאן למטה • לכתבה המלאה
☚ הרבי הריי"צ במסר מצמרר: אני מוסר את נפשי להצלת חב"ד – היכן העזרה שלכם?
כל חסיד מכיר את המושג 'ירידה לצורך עליה', אבל האם עצרנו פעם לחשוב מהי אותה 'עליה' ועד כמה היא מגיעה רחוק? באגרת קודש מיוחדת במינה, נחשף בפנינו תיעוד מופלא מתוך שיחות קודש וזכרונות שרשם הרבי הריי"צ, המובילים אותנו צעד אחר צעד אל עומק כוונת הבריאה.
הפרדוקס: איך ה'עצם' יכול להתעלות?
האגרת נפתחת בקביעה חד-משמעית: ירידת הנשמה לגוף הגשמי והלבשתה בשכל אנושי נועדה אך ורק עבור העלייה שתבוא בעקבותיה. על ידי שהנשמה מתעסקת פה למטה בהשגת אלקות, היא פועלת עלייה בכל סדר ההשתלשלות – מחכמה דאצילות ועד מלכות דעשיה.
כאן מעלה הרבי את השאלה המתבקשת: הרבי הרש"ב הסביר פעם שמדובר ב'עילוי עצמי'. אך לכאורה, זהו דבר והיפוכו! 'עילוי' קשור לעניין של גילוי (מלשון להתעלות ולהתגלות), ואילו 'עצמי' קשור דווקא לעניין של העלם (עצמותו של דבר שאינה ניתנת להגדרה).
התשובה החסידית היא עמוקה להפליא: 'עילוי עצמי' פירושו שה'עצמות' בכבודו ובעצמו בא לידי גילוי! כשהעצמי מתגלה, האדם חש ומרגיש את עילוי העצמות ברוך הוא, בהרגשה הדומה לאופן הגילוי של פרצוף החכמה – הרגשה של השכלה אלקית עמוקה ומוחשית.
'משכיל' מול 'עובד' – מי מרוויח יותר?
מתוך כך, מבארת האגרת באריכות את ההפרש הדק והמהותי שבין שני טיפוסים בעבודת השם: ה'משכיל' וה'עובד'.
- • ה'משכיל' – מבין: הוא מסוגל להבין בשכלו את יתרון המעלה של ירידת הנשמה בגוף, אך הדבר נשאר אצלו ברמת ההשגה האינטלקטואלית.
- • ה'עובד' – מרגיש: הוא זה שחי את הדברים. דרך עבודת התפילה והתבוננות הלב, הוא חש ומרגיש את האור האלקי בפנימיותו. נשמתו מרגישה את עצמות אין סוף ממש!
הרבי מזכיר כי הרביים פעלו לאורך הדורות – החל מהבעל שם טוב, המגיד ממזריטש ואדמו"ר הזקן, ועד לאדמו"ר המהר"ש והרש"ב – שדווקא אצל ה'חסידים בעלי עבודה' (ה'עובדים'), אור הנשמה יאיר באופן של גילוי מוחשי ולא יישאר רק בהעלם.
הקנאה של עולם האצילות
אחד הגילויים המרעישים ביותר באגרת נוגע ל'קנאה' הרוחנית שמתרחשת בעולמות העליונים. הרבי מספר על 'יחידות' היסטורית שהייתה לאדמו"ר האמצעי אצל אביו, אדמו"ר הזקן. באותה יחידות הוסבר כי חכמה דאצילות כפי שהיא עומדת למעלה – מקנאה בנשמתו של ה'עובד' שמתפלל באריכות למטה!
מדוע? מכיוון שחכמה דאצילות, עם כל היותה שיא ההשגה והביטול האלקית, היא עדיין חלק מסדר ההשתלשלות. לעומת זאת, החסיד שנמצא למטה, בתוך הגוף הגשמי והעולם המלא העלמות והסתרים, ועוסק בעבודת התפילה ובבירור העולם – מגיע ישירות אל עצמות אין סוף ברוך הוא. ה'עבודה' שלו למטה פועלת זיכוך בגוף הגשמי וממשיכה עונג אלקי שאין שני לו. על 'עבודה' 'שכזו, מסיים הרבי, 'משלמים' לחסיד ה'עובד' מלמעלה בגילוי של אור עצמי, בבחינת "עולמך תראה בחייך".
ברכת הרבי לדורות
המכתב מסתיים בנימה נרגשת ובברכה אבהית חמה של הרבי הריי"צ, שמהדהדת לדורותינו אנו: שיהיה גן עדן של אור לרביים שהאירו את שכלנו והשגתנו, ושתוסיף להתקיים הברכה המיוחדת לכל החסידים בעלי ה'עבודה' – שיצליחו בעבודת התפילה, יביאו לידי שלמות את כוונת ירידת הנשמה בגוף, ויהיו ברוכים בכל מילי דמיטב, בגשמיות וברוחניות גם יחד!
לקריאת אגרת הקודש של הרבי הריי"צ >>
ירידת הנשמה בגוף היא לשם העליה של הנשמה שנעשה על ידי הירידה, והעליה היא תכלית הירידה. כל הנשמות מושרשות בעצמות, ומשם נסעה וירדה הנשמה להתלבש בגוף גשמי, ועל ידי ההלבשה בגוף ובשכל אנושי, המתעסק בהשגה של עניני אלקות – נעשה עליית הנשמה. ירידת הנשמה בגוף פועלת עליה בכללות ההשתלשלות, שכללות ההשתלשלות, מחכמה דאצילות עד מלכות שבמלכות דעשיה, מתעלה בעליה עצמית, ואז מתבצעת הכוונה העצמית המושרשת בעצמות אין סוף ברוך הוא.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הואיל אז לבאר לי מעלת עליית הנשמה שנעשה על ידי ירידתה להתלבש בגוף גשמי, שעל ידי הירידה בגוף נעשה עליה בנשמה, אפילו בנשמה דאצילות, והעילוי של נשמה דאצילות היא בעצם עצמותו של עצמות אין סוף ברוך הוא.
ובאחת הפעמים ביאר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, שהעילוי שנעשה בנשמה על ידי ירידתה למטה להתלבש בגוף, היא גם בנשמה כזו שגם בירידתה למטה בגוף מאיר בה האור העצמי כמו בהיותה למעלה, הנה גם בנשמה כזו על ידי ירידתה בגוף והתעסקותה בתורה ועבודה נעשה עילוי בעצם הנשמה, ועילוי זה הוא עילוי עצמי.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הסביר משמעותו של עילוי עצמי, שלכאורה הביטוי "עילוי עצמי" הוא דבר והיפוכו בעצם מהותו, כפי שמבואר באריכות בחסידות שעילוי ענינו ענין הגילוי, ואילו העצמי ענינו ענין ההעלם. אלא משמעות "עילוי עצמי" היא, שהעצמי הוא בגילוי, וכאשר העצמי בגילוי חשים ומרגישים בעילוי העצמות ברוך הוא. והרגשה ותחושה זו היא כאופן הגילוי של פרצוף החכמה, הרגשה של השכלה.
בתחושת והרגשת השכלה זו, חש ומרגיש חסיד עובד, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הסביר באריכות גדולה, מדריגת עילוי המעלה של "עובד" לגבי "משכיל". "משכיל" מבין את יתרון המעלה שבירידת הנשמה בגוף, ואילו "עובד" מרגיש את העילוי. באריכות גדולה הסביר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את ההפרש בין "משכיל" ל"עובד", משכיל – מבין, עובד – מרגיש.
בין דרכי העבודה שגילה מורנו הבעל שם טוב, שצריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי. ההפרש בין איש פשוט לבין משכיל הוא רק בהתפשטות אור הנשמה, ואילו עצם הנשמה הוא 'כל הנשמות מתאימות הנה'. דרך עבודה זו באהבת ישראל, לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי – קיבל רבנו הזקן ממוזריטש. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק סיפר לי שהוד כ"ק אביו הרה"ק אאמו"ר מוהר"ש סיפר לו בשם הוד כ"ק אביו הרה"ק אדמו"ר בעל "צמח צדק", שדרך עבודה זו קיבל רבנו הזקן אצל המגיד.
כשבא רבנו הזקן ממוזריטש הביא אתו דרך העבודה של אהבת ישראל עם מסירות נפש בפועל. לרבנו הזקן היתה מסירות נפש על תורת הבעל שם טוב, ובהיותו נשמה חדשה, האיר בו עצם הנשמה בהתלבשות בגוף ובנפש השכלית, והוא חש והרגיש את אור הנשמה בפנימיות. בכל אחד מישראל – אמר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – מאיר אור הנשמה בהעלם, והרבי שהיה נשמה חדשה, פעל שבחסידים בעלי עבודה יהיה אור הנשמה בגילוי. וכאשר אור הנשמה מאיר בגילוי – פועלים עילוי בחכמה דאצילות, שחכמה דאצילות מתעלה בעצמות אין סוף ברוך הוא על ידי העבודה של נשמה שבגוף.
באריכות גדולה הסביר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את העילוי שנעשה בנשמה על ידי ירידתה בגוף, שם יש לה העלמות והסתרים על אור הנשמה. וחסיד הלומד חסידות ובאותה חסידות הוא עוסק בעבודה שבלב – מרגישה נשמתו עצמות אין סוף ונעשה עילוי בנשמתו, גילוי עצמי. זהו משמעות המאמר "ירידה צורך עליה", שהעליה היא הן בעצם הנשמה שעולה בעצמות אין סוף ברוך הוא, והן בהארת הנשמה המבצעת את העליה על ידי עבודתה בתורה ומצוות ובעבודת הבירורים.
הסבא – הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מוהר"ש – מסר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק תורה ששמע הרבי ה"צמח צדק" מסבו הוד כ"ק רבנו הזקן במעמד חותנו הוד כ"ק רבנו האמצעי, ש"מתפלל" חסידי פועל עליית הארת הנשמה ונשמה שבגוף. גופו של חסיד העוסק בעבודת התפילה, הרי לבד זאת ששכרו הוא שההשכלה היא הבנה שכלית עמוקה, הוא גם פועל עליה עצמית, שעצם הנשמה מאיר בעניני השכלה, וזה המשמעות ב'נשמת אדם תלמדני'. וכאשר עצם הנשמה מאיר בגילוי – זה פועל עליה כללית בעולם הגשמי.
העילוי הכללי בגשמיות העולם, הרי לבד זאת שאז מתבצעת כוונת ירידת הנשמה בגוף, נעשה גם עליית הנשמה בעצמות אין סוף, שאין סוף ברוך הוא כיוון בבריאת העולם הגשמי. והעונג כביכול של עצמות אין סוף ברוך הוא מאיר בהארת הנשמה המחיה את הגוף, שנעשה כלי קיבול טוב לגילוי כוחות הנפש.
באריכות השכלתית מיוחדת הסביר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ענין ירידת הנשמה בגוף עם המעלה העצמית שנעשה בנשמת ה"עובד", שכל סדר ההשתלשלות, מחכמה דאצילות עד מלכות שבמלכות דעשיה – מתעלה, ובגשמי של בעל העבודה מורגש העילוי העצמי שנעשה בכל סדר ההשתלשלות.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אומר לי שלא קל להסביר בהשכלה את המעלה הנפלאה של העליה הנעשית בעצם הנשמה על ידי ירידת הנשמה בגוף. באחד הטיולים הסביר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את העילוי העצמי הנעשה בעצם הנשמה שבאצילות העליון, שאצילות העליון מקנאה בנשמה של "עובד", ושכרו של ה"עובד" הוא שההנחה בחסידות היא הנחה נשמתית.
הוד כ"ק אאמו"ר מספר לי מה שסיפר לו הוד כ"ק אביו אאמו"ר הרה"ק על "יחידות" שהיתה להוד כ"ק חותנו אדמו"ר האמצעי אצל אביו הוד כ"ק רבנו הזקן, בענין העילוי הנעשה על ידי שנשמה יורדת למטה בגוף ועוסקת בעבודת התפילה, שהעילוי הוא עילוי עצמי הפועל עליית עצם הנשמה בעצמות אין סוף ברוך הוא. חכמה דאצילות, כפי שהיא עומדת באצילות, מקנאה בעילוי שנעשה בנשמה המתלבשת בגוף, כאשר הגוף עם כוחות הנפש עוסקים בעבודת התפילה ופועלים זיכוך בגוף הגשמי.
באריכות גדולה מסביר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ענין ההפרש בין המעלה העצמית של "עובד" לבין "משכיל". חכמה דאצילות כמו שהיא במקומה באצילות העליון, היא משכיל נפלא בהשכלה והשגה אלקית, אך את אור האמת של ההשכלה מרגיש העובד, והרגשה זו פועלת עליה בעצם הנשמה, שאצילות העליון מתעלה בעצמות אין סוף ברוך הוא, וגילוי העונג של חכמה דאצילות מאיר ל"עובד" שהנשמה שבגוף מתעלה בעילוי עצמי.
בהשכלה עיונית ארוכה מסביר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הענין של עילוי עצמי, שעצמות מתעלה ושעילוי זה מחיה ומאיר את נשמת ה"עובד". בבואו ממזריטש, אומר רבנו הזקן, בתורה ברבים, שאין סוף של חכמה דאצילות מקנא בהארת הנשמה המלובשת בגוף גשמי ועוסקת בעבודה שבלב בתפילה. מי שעוסק בעבודת התפילה – אומר רבנו הזקן – בתורה ברבים לפני פטרבורג – מאיר אור עצם הנשמה – שהוא הרי בהעלם – ב"עובד" זה בגילוי.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק סיפר לי בארוכה אודות "יחידות" אחת שהיתה לו אצל הוד כ"ק אביו הרה"ק מוהר"ש בה דובר הענין שאצל ה"עובד" ישנו ה'עולמך תראה בחייך' ועצמות אין סוף מברכת את ה"עובד". זה שעוסק בעבודת התפילה בהתבוננות – אומר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – פועל עילוי נפלא בחכמה דאצילות, שחכמה דאצילות מתעלה בעילוי העצמות. ובעבור עבודה כזו – אומר הוד כ"ק אאמו"ר – משלמים ל"עובד" מלמעלה בגילוי אור עצמי.
[גן עדן של אור שיהיה לרביים שהאירו את שכלנו והשגתו, ותקויים הברכה המיוחדת שבירך הרבי – לדורותיו – לחסידים בעלי עבודה שיצליחו בעבודה, שעל ידי העבודה בהתעסקות התפילה מתבצעת כוונת העליה על ידי ירידת הנשמה בגוף. יחיו יהודים בכלל וחסידים בפרט ויצליחו בביצוע כוונת העצמות ברוך הוא בירידת הנשמה בגוף וברוכים יהיו כל בני ישראל בגשמיות וברוחניות].
[ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ט' עמודים קנט-קסד].