בשיחה מופלאה של הרבי התגלה מבט רוחני ועמוק על אחת ההמצאות הטכנולוגיות המוכרות ביותר: קו הטלפון. הרבי מסביר כי הטלפון לא נולד סתם כך, אלא נוצר בהשגחה פרטית מדויקת כדי לפרוץ את גבולות הזמן והמקום ולהפיץ את מעיינות החסידות עד ל'חוצה' הגשמי ביותר, באופן מיידי ובנגישות מוחלטת של 'נעשה ונשמע' • איך הפכה שיחתו של הרבי למציאות חיה ותוססת באפרכסת של אלפי חסידים, מהו הסוד הממגנט של קו הטלפון 'הטה אזנך' שגורם להמונים להטות אוזן בכל רגע פנוי, וכיצד מהפכת המעיינות הזו מכינה את העולם כולו לגאולה? • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את השיחה מלאה לקריאה • לכתבה המלאה
☚ מאחורי הקלעים של 'מהפיכת ההנגשה': ההכנות לתוכנית ה-50 בשיאן
בשיחה מיוחדת של הרבי, מוסברת לעומק המעלה המופלאה והייחודית של לימוד החסידות באמצעות קו הטלפון. הטלפון אינו סתם עוד כלי טכנולוגי שנולד בעולם, אלא כלי שנוצר בהשגחה פרטית מדויקת כדי לממש את החזון העליון של 'יפוצו מעיינותיך חוצה' באופן הנעלה ביותר.
כוחו הגדול של כלי זה טומן בחובו שבירה מוחלטת של גבולות הזמן והמקום, כאשר הוא מאפשר להפיץ את מעיינות פנימיות התורה לכל קצווי תבל באופן מיידי, 'רגע כמימרא', ובכך מהווה משל מוחשי לעניינים אלוקיים שלמעלה מהגבלת העולם הזה הגשמי.
מעבר לכך, קו הטלפון מייצר נגישות מוחלטת בבחינת 'נעשה ונשמע' – הוא מעמיד את התורה במצב שבו הכל כבר ערוך, מוכן ומזומן, וכל שנותר ליהודי בכל מקום שבו הוא נמצא הוא רק לרצות, להטות אוזן, וללמוד חסידות באופן של הבנה והשגה.
החזון הרוחני והעמוק הזה, המבקש לקחת את המדיה הגשמית ביותר ולרומם אותה לכלי שרת עבור פנימיות התורה, קורם עור וגידים בצורה מעוררת השראה בקו התוכן המבוקש 'הטה אזנך', שהופק על ידי ארגון 'לחלוחית גאולתית'. הקו, שנוסד במטרה להנגיש שיעורים מעמיקים בדרכי החסידות, סיפורים חסידיים והתוועדויות מרתקות לכל חסיד בכל רגע נתון, תורגם בתקופה האחרונה להצלחה פנומנלית שוברת שיאים בקנה מידה חסר תקדים.
אלפי מאזינים קבועים מכל רחבי העולם הפכו את הקו לחלק בלתי נפרד מסדר יומם הרוחני והחסידי, והביאו אותו בימים אלו לציון דרך היסטורי ומרגש של למעלה מ-50,000 שעות האזנה מצטברות. נתון אדיר זה מוכיח מעבר לכל ספק כי המעיינות לא רק מופצים חוצה אל קצווי תבל, אלא נספגים עמוק בלבבות, מרווים את הצימאון הגדול, ומכשירים את העולם כולו לגאולה האמיתית והשלימה.
לשיחת הרבי >>
בהמשך להמוזכר אודות לימוד פנימיות התורה – הרי כאן המקום להזכיר אודות לימוד החסידות על ידי הטלפון, שהתחלת הלימוד בזה נקבעה – בהשגחה פרטית – ליום ל"ג בעומר, יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי, מארי דפנימיות התורה, והרי זהו כללות הענין דלימוד החסידות – שפנימיות התורה תבוא באופן של הבנה והשגה, "יתפרנסון", על ידי תורת חסידות חב"ד. ומהמעלות שבלימוד על ידי הטלפון (וכן רדיו וכיוצא בזה) – שעל ידי זה נפעל הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" באופן נעלה ביותר:
תכלית הכוונה היא – שהמעיינות דתורת החסידות יבואו עד למקום ה"חוצה" ממש, "חוצה" כפשוטו, ביחס לעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, שהרי ב"גן-עדן" לא שייך ענין של "חוצה", להיותו בדרגא נעלית יותר מארץ ישראל, כי למרות שבארץ ישראל ישנו העילוי ד"תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", מכל מקום, סובלת היא ענינים בלתי-רצויים (אודותם מדובר בפרשתנו).
אלא שאז היא באופן של "שממה", מה שאין כן גן-עדן, שאינו סובל דבר בלתי-רצוי כלל וכלל, ואם כן, "חוצה" פירושו – ביחס לעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו. ובענין זה – מעלה מיוחדת כאשר הלימוד הוא על ידי הטלפון (וכיוצא בזה), מכיון שעל ידי זה באים המעיינות דתורת החסידות בכל קצוי תבל, ובאותו רגע ממש שבו נאמרים הדברים, כלומר, באופן שלמעלה מהגבלות דזמן ומקום.
[ואף שבהכרח שהדבר יקח איזה משך זמן (הכי קטן על כל פנים) – מכל מקום, מכיון שזהו זמן קטן ביותר, לא רק פחות מכדי הילוך מיל (לב' הדעות – י"ח או כ"ד רגעים), אלא אפילו פחות מ"תוך כדי דיבור" (משך אמירת התיבות "שלום עליך רבי"), "רגע כמימרא", הרי לפי המושגים דעולם הזה מהווה הדבר דוגמא ומשל לענין שלמעלה מהגבלת הזמן לגמרי, מכיון שאין לנו דוגמא קרובה יותר מזו.
דוגמא לדבר: ה"ים הגדול" נקרא בהלכה בשם "מים שאין להם סוף". כלומר: למרות שמי הים הם במדידה והגבלה, ועד שאמרו שיכולים לשער כמה טיפות יש בים, מכל מקום, מפני עוצם הריבוי דמי הים שאין ריבוי דוגמתם בעולם הזה – הרי זה משל ודוגמא לענין של "אין-סוף", מכיון שאין לנו דוגמא קרובה יותר מזו. בסגנון אחר קצת: ענין של "אין-סוף" ממש וכן ענין שלמעלה מהגבלת הזמן ממש – אינו יכול לבוא בעולם הזה הגשמי (שכל ענינו הוא מדידה והגבלה) כמו שהוא לאמיתתו, ולכן, כאשר מתגלה בעולם ענין של אין סוף וכו׳ – הרי זה בא באופן של מעין ודוגמא לכך בלבד, כנזכר לעיל.
ועל דרך מה שכתב הרמ"ע מפאנו בפירוש מאמר חכמינו זכרונם לברכה בנוגע למה שכתוב "הרים גדולות ובצורות בשמים", ש"דיברה תורה בלשון הבאי" – שלכאורה תמוה: כיצד יתכן לומר על התורה שהיא מדברת "בלשון הבאי"?! אלא הביאור בזה – שלאמיתתו של דבר ישנו הענין ד"ערים גדולות ובצורות בשמים" ממש, אלא שענין זה הוא ברוחניות, ועיקר כוונת התורה בזה היא – לרוחניות הענינים (שהרי התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים), אבל כאשר ענין זה נמשך בעולם דלמטה – לא שייך שיהיה הדבר כפשוטו, כי אם "דרך הבאי" בלבד.
וזהו גם הביאור בענין ד"בכל מאדך", שלמרות היותו "מאד שלך" בלבד (שבעצם הרי זה באופן של מדידה והגבלה, אלא שביחס אליו הרי זה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה), קשור הוא עם "מאד" האמיתי – כי הבחינה ד"מאד" האמיתי אינה יכולה להמשך למטה כמו שהיא, כי אם באופן של מעין ודוגמא בלבד, באופן ד"מאד שלך"].
וכמו כן מודגש בזה ענין הנצחיות (באופן השייך בעולמנו):
מבואר בכמה מקומות שבנבראים דצבא השמים נראה ענין הנצחיות – להיותם חזקים כיום הבראם, כי: דבר שקיומו למשך זמן בלבד, הרי ההפסידות שבו מתחילה תיכף ומיד עם בריאתו, ובלשון הבחיי': התינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, ולכן, כאשר רואים שישנם נבראים שהם חזקים כיום הבראם, הרי זה מורה על טבע הנצחיות שבהם (מצד רצון הבורא), ומה שתתבטל מציאותם (לאחרי שית אלפי שנין) — הרי זה מפני שיהיה רצון מיוחד שתתבטל מציאותם.
[דרך אגב: ענין זה קשור גם עם המבואר בהתוועדות שלפני זה שהקדוש ברוך הוא היה יכול לברוא "יש מאין" באופן שיהיה חי וקיים בקיום נצחי, ולא יהיה צורך לחדש את מציאותו בכל רגע ורגע]. ובנוגע לעניננו: כאשר לימוד החסידות הוא באופן שיכולים לחזור ולשמוע את הדברים בכל פעם ופעם באותו אופן – מתוך חיות והתלהבות – כבפעם הראשונה, באופן ד"חזקים כיום הבראם", הרי בכך מודגש ענין הנצחיות.
וזהו העילוי המיוחד שבלימוד החסידות על ידי הטלפון – שהכל עומד מוכן לכך שמי שרק ירצה יוכל לשמוע וללמוד תורת החסידות, כלומר, שזהו באופן ד"נעשה ונשמע": לכל לראש ישנו הענין ד"נעשה" – ההכנה וההכשרה לדבר, ואחר כך בא הענין ד"נשמע" – השמיעה והלימוד בפועל. וכאמור – בהשגחה פרטית נקבע שענין זה יתחיל ביום ל"ג בעומר, ובפרט שלכתחילה חשבו להתחיל בזה מקודם לכן, ובפועל ממש התעכב הדבר עד עתה, באופן ד"מגלגלין זכות ליום זכאי". ויהי רצון שפעולה זו תהיה בהצלחה רבה ומופלגה, ובודאי ימשיכו בזה באותה חיות והתלהבות וכו׳ עד לל"ג בעומר הבא עלינו לטובה.
שיחת פרשת 'בחוקותי' תשמ"ד, בלתי מוגה.