הרבי מגלה את הנוסחה לגאולה הפרטית שלכם: כל חסיד מכיר את ההתרגשות של חודש תמוז, את ימי המאסר והשחרור של הרבי הריי"צ ואת הניצחון על המשטר הסובייטי האכזר. אבל כמה מאיתנו באמת יודעים מה הרבי דורש מאיתנו לעשות ביום הזה ברמה הפרטית ביותר? • בפרויקט מיוחד לרגל שנת המאה לחג הגאולה ויום הולדת הרבי הריי"צ בי"ב תמוז, צוות עורכי אתר 'חב"ד לייב' אספו עבורכם את פניני המכתבים וההנחיות של הרבי. מהקשר המפתיע בין י"ב תמוז לברכת 'הגומל', דרך הדרישה הבלתי מתפשרת להקדיש 'שעה אחת ביום' לזולת, ועד לקל וחומר המהדהד שצריך להרעיד כל מוסד חינוך וכל בית חב"די • הכתבה שתעשה לכם סדר בראש ותכין אתכם ל'מועד המועדים', כפי שהרבי באמת רוצה • לכתבה המלאה
☚ נחשפה: הקלטה נדירה של הרבי הריי"צ מנגן בדביקות
צעדים ראשונים של התבוננות
המסע הרוחני של חודש תמוז מתחיל כבר בימי השחרור הראשונים, כאשר הרבי מעורר על כך שמתחילת החודש יש להעמיק ולהתבונן במשמעות הנס והמאסר:
'בימים אלה, מתחיל מג' בתמוז – יום יציאת בעל השמחה והגאולה די"ב י"ג תמוז – הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר – מבית האסורים, כדאי להתבונן ביתר שאת וביתר עז בפרשת המאסר והגאולה'.
(ג' תמוז תשל"ב)
המטרה: התוועדות וחיזוק
מתוך אותה התבוננות עמוקה בפרטי הנס, אנו מגלים את מטרתם המקורית של ימי חג הגאולה. הרבי מביא את הגדרת בעל הגאולה עצמו, שקבע ימים אלו כזמן קבוע של התכנסות, התוועדות וחיזוק מעשי של התורה והיהדות:
'תעודת חגיגה זו כבר ביארה כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו לחגיגת יב – יג תמוז הראשונה – בשנת תרפ"ח, לקבעו ליום התוועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו, ומברך "את כל אחינו חובבי תורה ולומדיה ומגידי שיעורים ברבים ד' עליהם יחיו, כי יפתח ה' את אוצרו הטוב, וישפיע להם בתוך כלל אחינו בני ישראל יחיו, שפעת חיים וברכה מרובה עד בלי די, ויחזק לבבם להוסיף אומץ בהרבצת התורה והחזקת היהדות, ונזכה כולנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוה מתוך הרחבה ופרנסה טובה". ויקיים השם יתברך ברכות צדיק נשיא דורנו במילואן'.
(ג' תמוז תשט"ו)
מהרגש אל המעשה בסביבה
חיזוק התורה והיהדות עליו דיבר הרבי הריי"צ אינו יכול להישאר רעיון מופשט. הרבי מבהיר כי נקודת המפתח היא תרגום הרגש החסידי לעבודה מעשית ממשית בסביבה הקרובה, מתוך אמונה תקיפה שאין דבר העומד בפני הרצון:
'אקוה שנסתדרה התוועדות בעירם, בקשר עם חג הגאולה י"ב י"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בעת ההיא ולשנים שאחרי זה, ולקח חלק אקטיבי בהתוועדות הנ"ל, ויביא זה לעבודה בפועל, להחזקת היהדות בהסביבה, נוסף על החיזוק בהנוגע לעצמו. ואין לך דבר העומד בפני הרצון'.
(י"ד תמוז תשי"ט)
שלושת עמודי העולם והצדקה
כאשר העבודה הזו מתממשת, היא נוגעת ביסודות העמוקים ביותר של עבודת השם. במכתב הבא מביע הרבי קורת רוח רבה מכך שבהתוועדויות החג קיבלו החסידים על עצם החלטות טובות בשלושת עמודי העולם, ומדגיש במיוחד את מעלתה של מצוות הצדקה המשקפת את תכליתן המעשית של כל המצוות:
'בנועם קיבלתי מכתבו מט"ז תמוז בו מודיע על דבר ההתוועדות דימי הגאולה והסגולה י"ב י"ג תמוז שעברו והעיקר שנתעוררו בהחלטות טובות בלימוד התורה קיום המצוות ובתפילה בציבור אשר הם הם השלושה עמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים, וכידוע אשר בירושלמי הנה מצוה סתם נקראת מצות הצדקה, מפני שעיקר כל המצות מעשיות וכמבואר בתניא פרק ל"ז, ויהי רצון שיביאו את ההחלטות טובות מכח אל הפועל'.
(כ"ד תמוז תשי"ב)
ניפוץ המניעות והתירוצים
כדי להגיע להחלטות כה משמעותיות, על האדם להיות נוכח במקום שבו מושפעים האורות הללו. משום כך שולל הרבי בתוקף תירוצים ומניעות אישיות המונעים מהאדם להשתתף בהתוועדות חג הגאולה, ומבהיר כי דווקא מי שנתקל בקשיים צריך להתאמץ ולהגיע, שכן כוחה של ההתכנסות הוא לבטל את אותן המניעות עצמן:
'לפלא גדול מה שכתב שלא יכול להשתתף בהתוועדות דחג הגאולה מצד וכו' – שאם זה שאין לו כל מניעות צריך להשתתף בהתוועדויות באלו על אחת כמה וכמה זה שיש איזה מניעה, שהרי ההשתתפות בכחה היא לבטל המניעות ולהמשיך ברכות השם יתברך בכל המצטרך'.
(לקו"ש חלק י"ג עמ' 235)
החובה לדווח ולשתף
ההשתתפות בהתוועדות חיונית כל כך, עד שהרבי עוקב ומביע פליאה על מי שמשמיט ממכתבו את הדיווח המיוחל על מאורעות החג וההוספה הרוחנית שהגיעה בעקבותיו:
'לפלא שאינו מזכיר על דבר ההתוועדות דימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז – גאולתנו ופדות נפשנו ומה שנתווסף לו על ידי זה בהימים שלאחרי ההתוועדות. ובטח ימלא בהקדם בהזדמנות הקרובה'.
(כ"ד תמוז תשט"ו)
כוחו של יחיד מול משטר
הסיבה לדרישה הבלתי מתפשרת הזו נעוצה בלימוד המוסר החי שמעניקים לנו ימי הגאולה. הסיפור ההיסטורי מגלה לנו את כוחו העצום של היחיד – כיצד יהודי בודד, כשהוא חמוש באמת מוחלטת ובמסירות נפש, יכול לעמוד איתן ואף לנצח משטר דיקטטורי אדיר:
'חודש תמוז מסומן בשבילנו בימי סגולה י"ב-י"ג בו, ימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו במדינת ברית המועצות. דברי ימי מנהיגי ישראל צריכים לשמש מוסר חי ולימוד, הנקודה הפנימית שבימי גאולה הנ"ל היא שהלוחם באמת בשביל האמת, עד כדי מסירות נפש ממש, ובפרט בענין הנוגע לרבים, הרי גם איש אחד יכול לעמוד בפני ונגד שלטון אדיר ואפילו להתגבר עליו'.
(שלהי תמוז תשי"ט)
ספרים וחוברות להפצת האור
כהמשך ישיר לתפיסה זו, הרואה בתורה את הכוח המנהיג את העולם, מזכיר הרבי את המנהג החב"די להדפיס חומר תורני, ספר או חוברת, במיוחד לימים אלו. מטרת הפרסום היא לעורר את הלבבות להכרה הברורה שהתורה שולטת על המציאות לחלוטין, גם מעבר לגבולות השכל האנושי:
'בודאי ידוע לו מנהגנו אשר בקשר עם ימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, גאולתו ממאסרו על עבודתו במסירת נפש להחזקת התורה ומצוותיה, אשר בשעתה היתה נצחון למופת על כחות המנגדים לד' ולתורתו וגם לשנים ודורות שלאחר זה משמשת הוראה ברורה, אשר התורה שולטת על המציאות אף אם אפילו אין מוצאים מקום לזה בשכל אנושי, הנה מוציא לאור במיוחד לימים אלו ספר או חוברת מענינא דיומא, שבהם עניני התעוררות בזה'.
(י"ח תמוז תשט"ו)
נזכרים ונעשים בכל שנה
ההתעוררות הזו אינה זיכרון נוסטלגי של העבר בלבד. על פי דברי חז"ל, כאשר אנו מציינים את החג כראוי, מתרחשת התחדשות של סגולת הימים בכל שנה מחדש, וכל כוחות הקדושה של הנס המקורי זורמים שוב אל המציאות הנוכחית:
'וידוע פירוש רבותינו זכרונם לברכה על "והימים האלה נזכרים ונעשים ", שלתקופת השנה מתחדשים כל עניני קדושה וסגולה דאותם הימים אם רק נזכרים ונעשים כדבעי'.
(ערב ראש חודש תמוז תשכ"ט)
ניצחון של העם כולו
ההשפעה המתחדשת הזו מבהירה פעם נוספת שהיה זה ניצחון כללי עבור כלל ישראל ולא אירוע פרטי של הצדיק. משום כך, ימים אלו הם הזמן המתאים ביותר להשתדל בתוספת אומץ ובעורר השראה להפצת היהדות, כל אחד בהתאם לתנאי המקום והזמן שבו הוא נמצא:
'בטח למותר להאריך בהידוע ומפורסם ענין חג הגאולה של י"ב י"ג תמוז, בו יצא – בשעתו – לחירות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר היה זה לא ניצחן פרטי, אלא נצחון של תורה ויראת שמים ויהדות, וימי סגולה הם הימים האלה להשתדל בתוספת אומץ בהתעוררות דהפצת תורה והחזקת היהדות איש איש במקום מדורו מתאים לתנאי הזמן והמקום'.
(ג' תמוז תשי"ב)
המעיינות מביאים גאולה פרטית
מתוך ההבנה שמדובר בגאולת הרבים שמשפיעה לדורות, נובעת חובה אישית המוטלת על כל מי שמודע לכך. הרבי קורא להירתם לפעולות ממשיות בהפצת המעיינות מתוך שמחה וטוב לבב, ומבטיח שדווקא העיסוק בטובת הכלל יביא לאדם גאולה פרטית מכל ענייניו המבלבלים:
'וכיוון שנמצאים אנו ערב ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר היתה בזה גאולת הרבים בעת ההיא ולפנים ולדורות הבאים לאחרי זה, וכמובן מפרטי הענינים של פרשת המאסר והגאולה. הנה יביא זה בפועל בפעולות באותם השטחים עליהם מסר נפשו, הם עניני הפצת היהדות בכלל והפצת המעינות ביחוד, שכל השייכים ויודעים על דבר זה מחוייבים בזה, וכיון שלהצלחת העבודה זקוקים למנוחה שמחה וטוב לבב, הנה השם יתברך רועה ישראל יאר פניו ויגאל אותו מכל ענינים המבלבלים, וימלא את כל הנ"ל מתוך הרחבה אמתית הן בגשמיות והן ברוחניות'.
(י"א תמוז תשי"ט)
אפילו מי שרק בשם ישראל יכונה
היקפה של גאולת הרבים הזו הוא מוחלט ואינו תלוי במצבו הרוחני הגלוי של היהודי. כפי שמדגיש הרבי, בעל הגאולה כלל במכתבו במפורש גם את מי שרק 'בשם ישראל יכונה', מתוך ידיעה עמוקה שפנימיות הלב של כל איש ישראל תמימה לחלוטין עם השם ותורתו:
'ובעמדנו לפני ימי הגאולה יב-יג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ובלשונו: לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי להתחשב במצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) לבו תמים עם ה' ותורתו, ועל פי ההמשך במכתבו האמור – ברכה וחיזוק לב כל אחד ואחד "להוסיף אומץ בהרבצת תורה והחזקת היהדות".
(תחילת חודש תמוז חודש הגאולה תשל"ד)
החינוך כעמוד התווך
כאשר מחפשים את נקודת הציר המרכזית סביבה נסובה אותה מסירות נפש כללית, מגיעים בהכרח לעניין החינוך. הרבי מסביר כי היסוד המרכזי של ימי הגאולה הוא חינוך כפשוטו – דוגמה חיה של מסירות נפש המשפיעה על הזולת ברוח מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', עד שכל אחד הופך להיות משפיע ומחנך בעצמו:
'הזמן גרמא להתבונן ביתר שאת וביתר עז בפרשת המאסר והגאולה, בסיבת המאסר ועסקנות במסירות נפש בהפצת היהדות והתורה והמצוות בכל מקום, מבלי להתחשב במניעות ועיכובים וכו' ובהפצה הכי גדולה רחבה ועמוקה, אשר הנקודה בכל זה היא היא ענין החינוך, חינוך כפשוטו.. וחינוך דכל אחד ואחד לעבודת השם ולהפצת התורה והמצוות ועד כדי מסירות נפש – על ידי היותו והראותו דוגמא חיה לכל זה ודרישתו נפשית שממנו יראו וכן יעשו.
וההתבוננות בתוכן הגאולה – שהייתה כדברי בעל הגאולה, לא רק גאולתו כי אם גאולת כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", התבוננות בכל זה באופן שתביא לידי מעשה – הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד לשלימות בזה, כראוי לבני ישראל אשר חלק הוי' עמו, כולל ללכת בכל זה מחיל אל חיל – לחנך את עצמו בזה ולהוסיף בפועל בקודש, ומיוסד על הכלל גדול בתורה מצות ואהבת לרעך כמוך – להוסיף בהשפעה וחינוך דהזולת בכל זה, ובאופן שיהיה כל אחד ואחד טופח על מנת להטפיח'.
(ג' תמוז תשל"ו)
תוכנית פעולה ותקנת חת"ת
ההתעוררות החינוכית הזו דורשת תוכנית פעולה מעשית ומאורגנת. הרבי מנחה לבנות סדר יום מפורט המנצל את ימי החג, ומציב במרכזו את לימוד החסידות ופרסום שיעורי חת"ת (חומש, תהילים, תניא) השווים לכל נפש, לצד הקפדה על הלכות יום-יומיות וקיום מצוות בהידור:
'בודאי יתבונן בהכנת תכנית מפורט לניצול ימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבעל הבא ביתר שאת ויתר עז, שהרי בשנה זו הוא על דרך הכתוב ויהי בשלושים שנה וגו' בענינים של בעל הנס והשמחה והנקודה התיכונה היא הפצת המעינות חוצה שהיא דרישת והכרח השעה, לימוד תורת החסידות והליכה בהדרכותיה והנהגותיה בחוגים ההולכים ומתרחבים ופרסום תקנותיו בשיעורי חת"ת ( חומש תהילים ותניא) השוים לכל נפש, נוסף על עניני החזקת היהדות בכלל לימוד התורה וביחוד הלכות הצריכות בחיי היום יומים וקיום המצות בהידור. והשי"ת יצליחו לבשר טוב בזה'.
(ממכתב י"ז תמוז תשי"ט)
הגעה אל גוי קדוש
קיומן של התקנות והתוכניות הללו מוביל את האדם ואת הכלל אל עבר השלמות הרוחנית הראויה לבני ישראל. זוהי שלימות המביאה לידי ביטוי את היותנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כפי שמצפה מאיתנו נשיא הדור:
'התבוננות שתביא לידי מעשה – הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד – להשלימות בזה כראוי לבני ישראל, אשר חלק הוי' עמו, ועל כל אחד ואחת מהם נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
(ג' תמוז תשל"ב)
התמדה שמובילה למעשה
הבסיס האיתן לכל אותה שלמות והנהגה חסידית הוא ההתמדה והשקידה בלימוד התורה. הרבי מדגיש כי הלימוד – הן של חלק הנגלה והן של תורת החסידות – חייב להיעשות באופן המכוון למעשה בפועל ובהידור מצוות, תוך ביטחון מוחלט בסיוע השמימי המובטח לבאים להיטהר:
'התקווה אשר ילמוד מפרשת ימים אלו לקח המתאים והמעשה עיקר – להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה לימוד הנגלה ולימוד החסידות, ומובן שצריך להיות כהוראת חז"ל – באופן שהלימוד יביא לידי מעשה הידור בקיום המצוות, והובטחנו הבא לטהר מסייעין לו'.
(כ"ו תמוז תשט"ו)
קל וחומר לנוער של היום
כאשר מביטים בדוגמה החיה של בעל הגאולה, בולטת במיוחד העובדה שהסיבה המרכזית למאסרו הייתה הקמת מוסדות חינוך מחתרתיים לילדים ונוער, תוך סיכון עצמי מודע. הרבי מפנה את תשומת לבם של התלמידים והתלמידות למסירות נפש זו, וגוזר מכך קל וחומר חזק: אם אז מסרו את הנפש על חינוך, הרי כיום, כשהתנאים חופשיים ואין כל מניעות, צריכה התשוקה והשקידה בלימוד לנבוע מרצונם העצמי:
'באתי כמזכיר אשר שומה על כל אחד ואחת מאתנו להתבונן בפרשת מאסרו וגאולתו לכל פרטיה.. בכדי ללמוד מהם הוראות הנוגעות לכל בני ובנות ישראל באשר הם שם, הלכה למעשה בפועל. כמה וכמה הוראות בהאמור, כמדובר כמה פעמים. ובהנוגע לתלמידים ותלמידות בפרט – הנקודה העיקרית להתבונן בה היא המסירות נפש של בעל הגאולה למען חינוך ילדי ישראל הקטנים והצעירים ובני הנוער.
שטרח ועמל לייסד ולהחזיק בשבילם מוסדות חינוך, חדרים וישיבות, שעבודה זו בפרט עוררה אפו וחמתו של המשטר העויין והיתה מהסיבות העיקריות למאסרו. והנקודה הבולטת בזה היא, כי התמסר למען חינוך הילדים והנוער ביודעו שעל ידי כך מעמיד חייו בסכנה ויחד עם זה כל עבודתו להחזקת בתי כנסיות, מקוואות וכל שאר הענינים החיוניים של היהודים המבוגרים, שגם אלו תלויים היו בו.
הרי זה מראה בעליל עד כמה החשיב ענין החינוך של הילדים והנוער, הן בשבילם הם והן בשביל כל עמנו שעתידו תלוי בהם כמאמר חכמנו זכרונם לברכה "אם אין גדיים אין תיישים". ומכאן ההוראה, המובנת אפילו בהתבוננות קלה, לכל אחד ואחת מהתלמידים ותלמידות בכל מקום, שאם חינוכם בתורה ומצותיה קודם לכל דבר ועד כדי מסירות נפש ממש, הרי מובן אין צרכיה להיות תשוקתם ושקידתם והתמדתם בלימוד התורה וקיום מצותיה מצדם הם, ובפרט שאין כל מניעות מחוץ, ואדרבה, ואין הדבר תלוי אלא ברצונם'.
(מוצאי שבת קודש 'מברכים' חודש תמוז תשל"ז)
מחסום המשטר מול מדינה חופשית
מסקנת הקל וחומר הזו נכונה לא רק עבור תלמידים, אלא עבור כל יהודי החי במדינה דמוקרטית וחופשית. הרבי מדגיש שוב ושוב כי אם תחת שלטון אימים סובייטי עוין ניתן היה לשמור על אורח חיים יהודי מקורי, על אחת כמה וכמה שהדבר אפשרי ומתבקש בתנאי החירות של ימינו:
'ומכאן המסקנה והקל וחומר שכל אחד צריך ללמוד, שאם תחת משטר עוין כמו שהוא במדינה הסוביטית אפשר לשמור אורח חיים על פי התורה והמצוה, על אחת כמה וכמה במדינה חופשית'.
(י"ג שבט תשכ"ג)
הדרך פתוחה ובלי פשרות
תובנה זו מובילה להכרה שכאשר יהודי עומד בתוקף ובאופן בלתי מתפשר על קיום התורה בחיי היום-יום ומשפיע על סביבתו מתוך אהבת ישראל, הוא סולל לעצמו דרך להתגבר על כל קושי. הרבי נוסך בנו ביטחון ומזכיר כי בעל הגאולה כבר פתח עבורנו את הפתח, והקשיים העומדים בפנינו כיום אינם בני השוואה כלל לניסיונות העבר:
'ואחת הנקודות הבולטות בזה היא, כמדובר כמה פעמים, כשיהודי מחליט בתוקף ובלי חת להתנהג בחיי היום-יום על פי התורה, תורת חיים, בלי פשרות, וזה כולל כמובן, השפעה על כל הסביבה והעשיה בכיוון זה במידה הכי גדולה, מתוך אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך, אז סוף סוף מתגבר על כל הקשיים ונגאל מכל ענינים המבלבלים, ועד – לעשיה בכל האמור בהרחבה עוד יותר מקודם.
ואף שמי ידמה לבעל הגאולה, אבל כיון שהורה והדגיש בפירוש, כנ"ל, שגאולתו יש לה שייכות לכל אחד ואחת מישראל, ובפרט לאחרי שסלל הדרך, ועוד זאת שהקושיים שפוגשים עכשיו בפעולות אלו ברוב המקומות אינן לפי ערך כלל לגבי אותם שבעל הגאולה היה צריך להגבר עליהם, הרי מובטח לכל ההולכים בעקבותיו שה' מצליחם'.
(לקו"ש חי"ח עמ' 475)
גזירה בלתי שווה של קושי
הרבי שב ומחזק את ההקבלה הזו, ומציין כי התנאים המקלים במדינות החופשיות הופכים את הניצחון הרוחני שלנו למובן מאליו. זהו קל וחומר מגזרה בלתי שווה לעומת תנאי הדיקטטורה העזה שבה פעל הרבי הריי"צ בשעתו:
'והנקודה העיקרית של חג גאולה זה היא – כמה גדול כוחו של יהודי אחד, אשר בהחלטה תקיפה ומסירות נפש אמיתי לא רק שיכול היה להחזיק מעמד נגד דיקטטורה ומשטר ענקי ועז, אלא גם ניצחון כללי ועיקרי אשר תוצאותיו ניכרים בעלי.
ואף על פי אשר מי הוא זה אשר נשאו ליבו להידמות לכ"ק מו"ח אדמו"ר ובכוח המסירות נפש שלו בפרט – אבל לאידך הרי גם התנאים במדינות החופשיות שאנו פועלים בהם קלים הם שלא בערך, והנמשל מובן בקל וחומר ומגזרה בלתי שוה'.
(יו"ד תמוז תשכ"ב)
הצינור נפתח והמלאכה נקלעה
הידיעה שהדרך כבר סלולה ופתוחה מסירה מאיתנו את תחושת חוסר האונים. הרבי מסביר כי כיוון שאין כל ערך ודמיון בין המכשולים של אז למניעות של היום, ההליכה בעקבות נשיא הדור הופכת לקלה ומובטחת הרבה יותר לכל אחד מאיתנו:
'ואף אשר בלשון הידוע "מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב ליבו" לומר שחונן בכוחות נפשיים כמו כ"ק מו"ח אדמו"ר ועוצם המסירות נפש שלו וכו', הרי לאחר שסלל את הדרך ופתח פתח בזה, ובאופן גלוי ומפורסם, בודאי אשא לאחרים ההולכים בעקבותיו נקל הדבר בהרבה יותר, ועוד ועיקר אשר אין ערך כלל להקושיים אשר בדרכנו עתה בהפצת היהדות, לא מיניה ולא מקצתיה. ובדאי לדכותיה למר האריכות למותר'.
(ג' תמוז תשל"ב)
להרים ולקרב בדרכי נועם
לצד התוקף והעמידה האיתנה, ימי הגאולה מנחילים לנו גם את שיטת הפעולה הנכונה עם הסובבים אותנו. אופן העבודה וההנהגה של בעל הגאולה מלמד כי הגישה אל הזולת צריכה להיעשות תמיד בדרכי נועם – לא מתוך כוונה לשבור את האחר, אלא מתוך רצון לרוממו, להגביהו ולקרבו באהבה:
'וכמו שראינו אופן הנהגת נשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר, שדרכו היה לקרב את כל ישראל, אויפהייבן זיי און צוציעהן זיי, לרומם ולקרבם. וזוהי גם כן הוראה לכל תלמידיו ומקושריו וההולכים באורחותיו, אשר אופן העבודה צריך להיות בדרכי נועם, ניט ברעכען יענעם נאר אויפהייבן און צוציעהן אים (לא לשבור את השני, אלא לרוממו ולקרבו)'.
(י"ד תמוז תשי"ט)
שעה ביום למען הזולת
היכולת לקרב ולרומם את הזולת דורשת יציאה מוחלטת מן האגו והתעסקות עצמית יתרה. הרבי מעורר את בחורי הישיבות והחסידים להקדיש לפחות שעה אחת ביום למחשבה ולעשייה לטובת האחר. הוא מבטיח כי ההתעסקות הזו היא המפתח לזיכוך המוח והלב, והיא הגורמת להצלחה מלאה הן בגשמיות והן ברוחניות:
'זהו חסרון אצל כמה הבחורים שהם יותר מדאי חושבים אודות עצמם. צריכים לחשוב אודות הזולת לכל הפחות א שעה בכל יום. כי זה היה אחת מדרישות הרבי בשיחותיו מכתביו וכו' אף טאן מיט יענעם (להתעסק עם הזולת). איך האט דער רבי אף זיינע פלייצעס, אבער מרארף טאן, טאן אליין (אותכם הרבי לקח על כתפיו, אבל נדרש לעשות, לעשות בעצמו).
כשנופלת מחשבה אודות עצמו ורואים שזה מבלבל מעבודה מגביר המחשבת שטות וכו' צריכים לדחותה ואם אין במה לדחות המחשבת שטות, כי מצבו אינו כדבעי יזכיר לעצמו ההכרח להתעסק בטובת זולתו ולחשוב אודות הזולת איך להועיל לו.. כשתעשו עם הזולת זה גופא יעזור לכם בהתבוננות שלכם. וכלשון אדמו"ר הזקן נעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.. הבטחה נוספת מהרבי אשר כשתעשו בכל אלו הענינים אז – הרבי – מבטיח – בכמה משיחותיו – אז יצליחו בגשמיות וברוחניות.'
(מיחידות ז' אייר תש"י – לקו"ש ל"ג 293)
פועלי יום שמאירים את העולם
כיוון שהגוף כולו מובל אחר הראש, הפעולות שנעשה בעניינים שבהם מסר הנשיא את נפשו יתחברו אליו ישירות. הדבר יוביל למימוש הייעוד שלנו כ'פועלי יום' שתפקידם להאיר את המציאות התחתונה, עד שיתגלה האור האלוקי למטה:
'והרי בתר רישא גופא אזיל, יהי רצון שתהיה נשיאות ראש כאו"א בעניניו הפרטים ובענינים הכללים בם צריך לפעל – גם יחד, פעולות כאו"א, בכל הענינים עליהם מסר נפשו בעל הגאולה והשמחה הבעל הבא, וצוה עליהם לתלמידיו, להולכים באורחותיו ובכלל – לכל השייכים אליו, בתוככי כלל ישראל, תהיינה כמאן דבעי למהוי ובזריזות (מצדו) ובמהירות (מצד העזר מלמעלה) לקיים המטרה הפנימית של כל הפעולות: אנן פועלי דיממי אנן – מאכן ליכטיג – להאיר ועד שיומשך האור למטה להיות – נראה אור'.
(ממכתב ערב שבת קודש ערב ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז תשכ"ב)
לקום כלביא וכארי
השאיפה להאיר את העולם דורשת תעוזה וכוח הפועל 'כלביא וכארי'. הרבי חותם בברכה ותפילה שזיכרון ימי המאסר והגאולה יעורר אותנו לפעולות ענק בכמות ובאיכות בהפצת היהדות, תוך מסירת הרצון העצמי והסתייעות בכוחות עצומים המוענקים מלמעלה:
'יהי רצון אשר זכרון הגאולה ופרשת המאסר וסיבתם אשר קדמו לה – יעוררו את כל אחד ואחת לפעולות גדולות ( בכמות ובאיכות) בהפצת היהדות לכל פרטיה מבלי להתחשב עם הקושיים וההגבלות שמבית ומבחוץ – כהוראת פרשת השבוע: כלביא וכארי – ועד כדי מסירות נפש (מסירות הרצון) בעבודה זו, וכהבטחת חז"ל הבא לטהר (פועל יוצא – היינו גם לטהר אחרים) מסייעין לו הרבה מלמעלה – יהי ה' אלוקיו עמו וישראל (כולל גם את אשר בשם ישראל – רק – יכונה, כנ"ל) עושה חיל'.
(ספר 'ליקוטי שיחות' חלק ח' עמוד 334 )
ארבעת פדויי הנפש
ההתגברות הזו על מגבלות העולם מקבלת ביטוי עמוק בהקבלה שעורך הרבי בין נס הגאולה לברכת 'הגומל' הנתקנת לארבעה סוגי ניצולים. הרבי מעניק להם פרשנות חסידית פנימית ופודה את נפשו של כל יהודי ממצבי טמטום המוח, הגבלות היצר וטרדות החומר אל עבר הישועה המובטחת:
'והרי הימים ימי סגולה, תיכף לשבת קודש פנחס, יום ברכת הגומל של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, בקשר עם גאולתו, וכמדובר כמה פעמים: גופא בתר רישא אזיל", ובפרט אלה אשר זקוקים הם שיגמלם ה' טוב, והם ארבעת הסוגים וסימנך "וכל החיים" (חולה יסורים ים מדבר) יודוך סלה, חיים כפשוטו, וכן ארבעה סוגים אלה בעבודה הרוחנית (וכמבואר במאמר דיבור המתחיל ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, לבעל הגאולה):
חולה – טמטום המוח ובלב, חבוש בבית האסורים – ד(יצר הרע) רשע מכתיר את הצדיק (יצר הטוב), יורד בים – בריבוי הבלבולים (מים רבים) של עניני העולם, הולך במדבר – הנמסר רק לגשמיות העולם וחומריותו (היפך מקום ישוב אדם, אתם קרוים אדם, אדמה לעליון), כי, כסיום המאמר (שם) : בחסדי א-ל עליון מתעורר רוח ממרום וכו' עד אשר צדיק מצרה נחלץ (דכל אחד ואחת מישראל בכלל זה) וכמו שכתוב ועמך כולם צדיקים'.
(ממכתב מוצש"ק פרשת פנחס ה'תשכ"ו)
קבלת עול בלתי מתפשרת
כדי לחוות את פדיון הנפש הזה בתוך שגרת החיים, הרבי מעורר את כלל ישראל להתחזק בשלושת עמודי העולם. הרבי קורא לתרגם את ההתעוררות הרוחנית לחיי המעשה היומיומיים, מתוך קבלת עול מלכות שמים מוחלטת שאינה מתפעלת משום מניעה ועיכוב:
'יהי רצון שיתעורר כל אחד ואחת מאיתנו, בתוככי כל ישראל, להתחזק ולהוסיף בכל עניני דתנו, תורה ומצות ומנהגי ישראל – המתחלקים בשלושת הסוגים שלושה הדברים עליהם העולם (בכלל והאדם – בפרט) עומד: תורה ועבודה – תפילה וגמילות חסדים (כולל כל המצוות), וימשיך ההתעוררות בפועל ובמעשה שהוא העיקר – בחיי יום יום. שיהיה עוסק "בתורה ועבודה שבלב זו תפילה, ומקיים את המצוות באמונה טהורה בקבלת עול מלכות שמים, ואינו מתפעל כלל משום מניעה ועיכוב".
(ג' תמוז תש"ל)
מדוע זהו מועד המועדים?
התנועה הזו, המרוממת את כל המציאות, מסבירה היטב מדוע זכה החג לכינוי העוצמתי 'מועד המועדים'. הרבי מבהיר כי י"ב בתמוז הוא נס כללי של ראש בני ישראל, וכמו ראש המשפיע על הגוף כולו, ממנו נמשכים ויונקים כל שאר המועדים והניסים הפרטיים של כל אחד ואחד:
'ועפי"ז יש לבאר הטעם מה שחג הגאולה י"ב י"ג תמוז נקרא בשם "מועד המועדים" כי מועד ענינו שנעשה בו נס, וי"ב תמוז הוא מועד ונס הכללי, נסו של ראש ישראל, שממנו נמשכים כל המועדים ונסים פרטים'.
(י"ב תמוז תשי"ז)
יציאה מהמגבלות של החומר
בסופו של דבר, הגדרתה הפנימית של הגאולה היא היציאה המוחלטת מן המיצרים, המדידות והמגבלות של החומר והגוף. עלינו להכין את עצמנו במחשבה, דיבור ומעשה כדי להוות כלי ראוי לקליטת האור הזה, ובכך להביא על כלל ישראל את הגאולה האמיתית והשלמה:
'גאולה פירושה – יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית, אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא – להביאה בפועל, במחשבה דיבור ומעשה, בימים יבאו אחרי חג הגאולה זה, ואז גאולה תהיה לנו, לכלל בני ישראל, גאולה השלימה והאמיתית, במהרה בימינו אמן'.
(ממכתב ג' תמוז ה'תשי"א)
נוסח המברק של הרבי לרגל י"ב י"ג תמוז תשנ"א
את כל היסודות הללו, המקשרים בין עבודתם של האנשים, הנשים והטף לבין המבצעים הכלליים והבאת הגאולה בפועל, ריכז הרבי בנוסח המברק המיוחד ששיגר לחסידים לקראת החג:
ב"ה ימי חג הגאולה שנת ה'תנש"א.
לכל המשתתפים ולכל המשתתפות בהתוועדויות דחג הגאולה ולכל אחי בני ישראל – שליט"א
שלום וברכה!
חג הגאולה והתוועדויות פעילות ומשפיעות על כל אחי בני ישראל, האנשים והנשים והטף, ובפרט אשר כדברי בעל הגאולה במכתבו המפורסם: לא אותי בלבד גאל הקבּ"ה כי אם גם את כל כו', וביתר שאת במעשה שהוא העיקר, מתחיל בהמבצעים הכללים בכל פרטיהם.
ותקויים מיד תפילתנו: ויהי נועם הוי' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ותיכף ומיד ההבטחה: דרך כוכב מיעקב גו' וישראל עושה חיל בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.