חסידים הם משפחה. אבל מה קורה כשהאגו והישות נכנסים בינינו ומאיימים לקרוע את החיבור הכי עמוק שלנו? הרב לוי זלמנוב בטור לבבי עכשווי לימי תשעת הימים, החושף את הסוד החסידי של מאמר 'החלצו': כיצד כוס 'משקה' אחת בהתוועדות חסידית גילתה את השורש של שנאת החינם, ואיך דווקא דרך 'עבודת התפילה' והביטול נוכל לבער את קליפת המדון, להביט זה על זה בעין טובה, לטעום מהגאולה ולבנות יחד את בית המקדש השלישי • לטור המלא
☚ סקירה מרתקת על 'קונטרס החלצו' של הרבי הרש"ב
משפחה אחת, לב אחד
שורשיה של תורת חסידות חב"ד יונקים ממעיין בלתי נדלה של אהבת ישראל פנימית, לבבית ובלתי מותנית. יסודו של המאמר המפורסם 'החלצו' תרנ"ט של הרבי הרש"ב נולד מתוך רגישות חסידית עדינה ומפעימה: במהלך התוועדות חמימה, הבחין הרבי בחסיד שמזג משקה בכוס ששתה ממנה חברו, אך הלה התעקש לשטוף אותה היטב לפני ששתה בעצמו.
הרבי הקפיד על כך מאוד, ובעקבות ההפרדה ה'קטנה' הזו השמיע הרבי את המאמר הנוקב. 'החלצו' בא לגלות לנו כיצד ה'ישות', הגאווה והאנוכיות שבתוכנו מולידות את קליפת מדין – קליפת המדון, הריב ושנאת החינם, המפריעה לנו לקבל את הזולת כמות שהוא.
'ניט קיין גינארטע'
עבודת התפילה בחסידות איננה רק עמידה אישית של האדם מול קונו, אלא היא שער ההתעלות של הכלל כולו. כדי שהתפילה תהיה זכה ומקובלת, נדרש האדם להקדים לה את ההכנה הנפשית של 'הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'.
מדוע הדבר כה קריטי? כיוון שעבודת התפילה דורשת מאיתנו להמיס את מחיצות האגו, להניח את הצרכים האישיים ולהתאחד עם אלוקות. לקלוט את גדלות הבורא ושפלות האדם. במילא הלב נפתח לזולת מתוך ביטול אמיתי, הצינורות נפתחים למעלה, והתפילה הופכת לכוח מרומם שמזכך את המידות הטבעיות ומאיר את הנפש באור אלוקי חם ובהיר.
הרבי הריי"צ בהקדמתו ל'קונטרס התפילה' כותב: 'המאמר 'החלצו' תוכנו העבודה בהרחקת מדות רעות, ונטיעת מדות טובות, על ידי עבודה מסודרה, ניט קיין גינארטע [= לא להיות מרומה], בלימוד דא"ח בכלל, וההתעסקות בתפילה בפרט'. לעיתים קרובות אנו נוטים לשלות את עצמנו ולחשוב שאנו אוחזים במדרגה רוחנית גבוהה, בעוד שבמעמקי הלב מסתתרת דקות של קנאה, ריחוק או ביטול סמוי כלפי הזולת. קל מאוד להסביר לעצמנו בשכל מדוע אנו צודקים ומדוע השני אינו עומד בסטנדרטים שלנו, אך זוהי אשליית היצר שמקורה בישות עצמית.
החסידות תובעת מאיתנו עבודה יסודית, מסודרת וכנה: חיפוש עקבי בחורין ובסדקים של הנפש לאור נר השם, מתוך ביקורת עצמית אמיתית. רק כאשר נסיר את המחיצות הדקות הללו ונשבור את הגסות הפנימית, נוכל להביט באחינו בעין טובה, לגלות את מעלותיו ולחבק אותו באהבה שאין בה פניות.
אחדות הלבבות
עבודת השם האמיתית והלבבית אינה יכולה להתקיים בתוך מציאות של נפרדות. חסיד הבונה במה לעצמו, המעמיד את תורתו ועבודתו על דעתו בלבד, חוסם את היכולת להתאחד באמת. חסידים הם משפחה אחת, עצמנו ובשרנו ממש. חלק אלוקה ממעל ממש. הרבי הריי"צ כותב שאהבת החסידים היא למעלה מאהבת אחים טבעית..
ההתוועדות החסידית, פתיחת הלב והיכולת לדבר יחד בביטול גמור, הן המרפא היחיד לחסרונות המכוסים באהבה עצמית. רק מתוך התחברות אמיתית, בלימוד החסידות ובעבודת התפילה, מסוגלים אנו לעורר זה את זה, להביט בעין טובה, ולפעול יחד מתוך שמחה וקירוב לבבות.
בעודנו עומדים בעיצומם של ימי תשעת הימים, בהם אנו מבכים את חורבן בית המקדש שנחרב בעוון שנאת חינם, קריאה זו מהדהדת אלינו ביתר שאת. התיקון האמיתי לחורבן, המפתח לטעימה מהגאולה ולבניין בית המקדש השלישי, נעוצים באהבה חמימה ופשוטה בינינו.
עלינו לבדוק היטב בחורין ובסדקים של נפשנו, לבער כל שמץ של פירוד וגבהות לב, ולזכור כי כל חסיד הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. כאשר נחיה באחדות אמיתית ונחבק איש את רעהו בלב פתוח, נהפוך את הפזורים לעם אחד ונזכה לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.