ברשימה אישית ומרתקת זו, פורש הרה"ח ר' שלמה פליישמן – מוותיקי קהילת חב"ד בקרית מלאכי, את מסכת חייו ותחנות החינוך שלו – החל המעבר המכונן לישיבת 'תומכי תמימים' וחסידות חב"ד, ועד לרגעים המרוממים ב'יחידות' ובמחיצתו של הרבי • בלב הזיכרונות עומדות דמויות המופת החסידיות שעיצבו את אישיותו ודרכו בקודש: בראשן עומד הרב טוביה בלוי ע"ה (שנפטר לאחרונה), מי שקירב אותו לחסידות במסירות נפש מופלאה בילדותו והיה לו למורה דרך לאורך כל חייו; המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, שהתווה את הדרך לעבודת ה' פנימית; המשפיע ר' שלום מרוזוב ע"ה; והחסיד ה'עובד' ר' ניסן הורוויץ ע"ה מירושלים • לכתבה המלאה
☚ 'צריך להיות חריף יותר': כך הגיב הרבי על הספר 'יהדות התורה והמדינה'
בשדה החינוך
למדתי בתלמוד תורה 'חיי עולם', ובתלמוד תורה 'ישיבת דושינסקי' בירושלים עד גיל הבר מצווה, שאז עברתי ל'תומכי תמימים' לוד, כפר חב"ד, קבוצה בתשכ"ח, וחזרה לכפר חב"ד עד נישואי בתשל"א, לימוד שנתיים בכולל בנחלת הר חב"ד, לאחר שנתיים קיבלתי הודעה מההנהלה שתקופת לימודי הסתיימה, ובתשרי תשל"ג נכנסתי ליחידות ושאלתי כיוון לגבי פרנסה, והרבי אמר לי שאמשיך עוד שנה בכולל בנחלה ושאשכנע את ההנהלה שאלמוד ואשמור סדרים וכו', וכן כתב הרבי להנהלה כתשובה על שאלתם לגבי "שכדאי הדבר".
בשנת תשל"ד יצאתי לעבוד בשדה החינוך, ועבדתי בתלמוד תורה נחלת הר חב"ד, בישיבת תומכי תמימים של ר' מרדכי ('מוטל') קוזלינער ע"ה, בבית ספר למלאכה בנחלה ו-25 שנים בבית ספר למלאכה כפר חב"ד, וכן שנה אחת בתלמוד תורה בכפר חב"ד, וכן למעלה מ-20 שנים האחרונות חסידות ודינים בבית חנה שבנחלה.
הקשר עם חב"ד
בירושלים נוסדו בשנות היוד"ים 'ישיבות ערב' על ידי אברכים מאנ"ש המועטים שהיו על מנת להביא לחסידות נערים מכל החוגים. בישיבות ערב למדו כל ערב כמה שעות ועל זה קיבלו פרסים יקרים ספרים וכן טיולים וכו'. במקום מגורי, שכונת פאג"י ירושלים, נוסדה ישיבת ערב ע"י הרה"ג הרה"ח ר' טוביה בלוי ע"ה, ובנוסף על הלימודים בערב קיים מנין בבוקר שגם על זה קיבלנו פרסים לפי מידת התקדמותנו בתפילה.
כמובן שמנין זה היה כבר לפי נוסח האריז"ל שלאט לאט עברנו להתפלל בסידור תהילת ה' שקיבלנו (ועדיין שמור אצלי הסידור שקיבלתי בתשי"ט), וכן כשהגענו לגיל בר מצווה שידלנו את הורינו לעשות לנו תפילין כפי מנהג חב"ד. כמה פעמים כתבנו לרבי וכן קיבלנו מענה. ר' טוביה טיפל בנו במסירות נפש והיינו בביתו ממש כבני בית יומם ולילה שבתות וחגים, וסיפר לנו על הרבי, הראה לנו את מכתביו מהרבי, שיתף אותנו בסיפור התקרבותו לחב"ד על ידי הרבי.
המעבר לישיבת 'תומכי תמימים' בלוד
מידי פעם היינו מתאספים להתוועדות עם מתוועד אורח שהרביץ בנו חסידות והתקשרות, עד שהגענו לפרשת דרכים לאחר הבר-מצווה, והכיוון היה לעבור ל'תומכי תמימים' בלוד. זה לא היה פשוט, מדוע שהורינו יסכימו לשלוח ילדם למקום שאינם מכירים ואולי לא מוקירים, ובפרט רחוק מן הבית עם פנימיה, אבל אנו עשינו את כל ההכנות, נסענו להרשם ולהבחן, וכיוון שרצינו באמת וכן מדריכינו בע"ה ניתנה הרשות גם מהורי שיחיו, ועברתי לתות"ל לוד בשנת תשכ"ב ביחד עם עוד תלמידים מישיבות ערב שבירושלים.
הרבה מהתלמידים של ישיבות הערב לא הצליחו לשכנע את הוריהם לתת להם הרשות לעבר ללוד וכאן נפרדו דרכינו, והרי כבר אמר אדמו"ר הרש"ב נ"ע "אני בחרתי את כל הנשמות שילמדו בתומכי תמימים מעתה ועד ביאת המשיח" ובזה בחרתי בע"ה את מסלול חיי להיות מאנ"ש וקרוב לנשיא דורנו. זה לא היה קל לילד ירושלמי להתאקלם עם ילדי כפר חב"ד, והיינו שונים בלבוש בשפה, במנטליות, וכו'. הקשיים היו מרובים ובפרט להסתגל לחיי פנימיה.
כמובן שבלילות הראשונים הכרית התמלאה בדמעות, ובפרט שאי אפשר היה לישון מחמת הרעש של תחנת הרכבת, וכן בביקורים בבית הביטו עליך בתמיהה, חביריך שכינך ומוריך ואפילו החברים מישיבת ערב שלא הצטרפו, אבל זכורני שהייתי מלא שמחה ובטחון בצדקת הצעד הקשה שעשיתי, הייתה לי גאוות יחידה, הרגשתי שזכיתי למה שלא זכו חבירי, וכשבאתי לשבתות חופשה ניסיתי להשפיע את מה שקיבלתי בתות"ל ולהראות צדקת דרכי.
דמויות חסידיות שעיצבו אותי
א. כאמור את צעדי הראשונים יום וליווה הרה"ח הרה"ג ר' טוביה בלוי ע"ה שראיתי בו דמות של חסיד שמסור בלב ונפש באהבה לרבי, ובמסירות נפש השקיע כוח זמן וממון ע"מ להביא לרבי עוד תלמידים ועוד תלמידים. גם לאחר כניסתי ל'תות"ל 'תומכי תמימים ליובאוויטש', הוא היה לי ליועץ ומדריך מעודד ומחזק הן בהתכתבות וכן בהתוועדויות בשבתות חופשה, וכן לאחר נישואי בתחום החינוך וההוראה, ובפרט בחינוך הבנות ששנינו עסוקים ועוסקים בזה.
ב. כמובן המשפיע הבלתי נשכח הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, שאין מדור זה מספיק להאריך על זה. כידוע הרש"ח התמסר לחנך את הבחורים בחינוך חסידי פנימי, בעבודת התפילה וק"ש שעל המטה, ומידות חסידיות, הן בהתוועדויותיו הארוכות עד אור הבוקר, והן בשיחות פרטיות שהי' אפשר לדבר על כל הענינים הכי אישיים, על כל הקשיים והנסיונות שיש לבחורים והוא הי' מדריך צעד צעד באהבה ובסבלנות אין קץ וכן הי' שומר שלא לפרוח בדמיונות ובענינים, אלא שהבחור יכיר את מקומו ויתקדם כפי יכולתו.
ג. ר' שלום מרוזוב ע"ה שבזמני היה משיב ומשגיח גם בחסידות וגם בנגלה, איש אשכולות. כשבאו לשאול אותו שאלה הי' מסביר את השאלה ששואלים וממילא כבר הובן התירוץ. בהתוועדויותיו הי' מנתח שיחה של הרבי שאך זה עתה נאמרה, שעות רבות הי' מפרר לפירורים בטוב טעם ודעת, אף שבהתוועדות של הרבי בעצמה הי' נחבא אל הכלים ועומד בין הספסלים, באופן שהוא אינו רואה את הרבי והרבי לא רואה אותו, והי' נראה שהוא לא בענינים. מהתוועדויותיו חוץ ממה שיצק לשיחה גאונות עומק ועבודה וכו' למדנו ששיחה של הרבי צריכים ללמוד כמו דף גמרא.
ה"יחידות" אצל הרבי
כמובן שעבור תיאור ה'יחידות', אין את העט שיוכל לתאר את ההרגשה ברגעים אלו. בהכנה ליחידות שנמשכת חודשים ובפרט ביום הכניסה הרי בולט יותר היראה מהאהבה, וכל רגע ורגע שמתקרבת הכניסה הרי עולים מיראה תתאה ליראה עילאה, ליראת בושת, וליראה פנימית, עד שברגע הכניסה צריכים מאמץ גדול לצעוד פנימה ולברך את ברכת שהחיינו למסור הפתק, וגם להמשיך לנשום.
אבל ברגע שהרבי מרים עיניו הקדושות ומביט בך, הבטה של מי שמארח אותך. וכאומר כמה חיכיתי לך כמה אני שמח שבאת, כמה אני מרוצה ששנינו לבד, ועתה הרי אני כולי שלך וברגעים אילו אני עוזב את כל עיסוקי, הכלל עולמיים עם נשיאים וראשי ממשלות, הכלל יהודיים, עם רבנים דיינים ראשי ישיבות, הכלל חסידיים, עם משפיעים אנ"ש עסקנים שלוחים, ועתה אשתדל לעזור לך בכל כוחי, הרי ברגע זה הכל מתהפך, והאהבה גוברת ומתפרצת והקשר החם והלבבי אופפים אותך, ואין מאושר ממך בכל העולם.
הנך רואה את הרצינות האין סופית שהרבי קורא את הפתק ומציין תוך כדי קריאה בקווים על הפתק בעפרון שבידו, ואח"כ התשובות במילים רכות וחודרות, טון הדיבור והניגון בו נאמרים הדברים הוא מיוחד, לא כמו שרגילים לשמוע בשיחות, אלא קול רך ענוג מעודד מקרב ומרומם, שמצלצל עדיין באזני, ואי אפשר למסור את זה בכתב, עד שאין רצון לסיים לצאת ולעזוב את ההרגשה הנפלאה והמיוחדת שאין כמותה בעולם. וביציאה צריך ללכת לחדר ההתאוששות להרגע מהניתוך מרגעים המתוקים והנעלים שאינך שוכח לעולם וזהו כנראה הטעם שהחסידים היו הולכים בריקוד לאחרי היציאה מיחידות.
קידוש לבנה בחודש טבת תשכ"ח
אני עמדתי במרחק של ארבעה אנשים לשמאל הרבי, והרבי אמר "שלום עליכם" לימינו ואח"כ לשמאלו, ויעבר ודילג על פני האנשים במבטו, וכשהגיע אלי אמר לי: "שלום עליכם", ובקושי, בגלל ההפתעה, שלא ציפיתי לה כלל, עניתי: "עליכם שלום". באותו רגע שאמר לי "שלום עליכם" הרגשתי שזה חודר בי מכף רגל ועד ראש, ממש כמו ההרגשה בנגיעה בחוט חשמל בעל זרם חזק (ואני לא פנטזיונר), ובקושי נשארתי לעמוד על רגלי שרעדו, ירדתי לבית הכנסת למטה וישבתי כ-20 דקות עד שיכולתי לעמוד על רגלי ונרגעתי.
כמה ימים לפני המאורע, ניגש אלי ראש הישיבה הרב מענטליק ז"ל וסיפר לי שבכניסה החודשית של ההנהלה לרבי הם דיווחו על הקבוצה שבאה לתשרי (היינו סך הכל שלשה בחורים, אבל הרבי התייחס אלינו כקבוצה ואפילו הקדיש שיחה לכך בתחילת מר חשון ואין כאו מקומו) שהם מרוצים מאתנו וסיפרו שאנו לומדים חסידות ונגלה ושומרים על הסדרים, והבנתי שלכן מגיע לי עתה "שלום עליכם" מהרבי..
"שלמה חיים פאר וואס, שלמה חיים פאר וואס"
ההתוועדות כ' כסלו תשכ"ז אצל ר' שלמה חיים ע"ה. שלא כדרכו הגיע להתוועדות מיד לאחר שסיים את תפילתו באריכות בסביבות השעה 4, וכולו אש להבה, אדום בפנים, ופניו ממש מאירים. ההתוועדות הייתה מיוחדת ואין כאן המקום לספר את הכל, במשך ההתוועדות סיפר לבחורים בהתרגשות גדולה שחלם שנכנס ליחידות לרבי הריי"צ נ"ע וביקש ממנו משהו, ולא גילה מה ביקש.
והרבי הריי"צ ענה לו 'שלמה חיים פאר וואס, שלמה חיים פאר וואס', ופירש שעל הבקשה ענה לו הריי"צ עבור מה מגיע לך שאמלא את בקשתך, ודיבר לבחורים בבכי: אני כולי כוחי וזמני עבור הבחורים, וכל כך לא הצלחתי איתכם עד שלא מגיע לי כלום מבקשתי לרבי..
לאחר שיחתו גם זלגו עיניו דמעות רבות שנפלו לצלחתו ששם היו הדגים שהביאו לו מביתו עבור סעודת שבת שלו, וכבר היה ממש קרוב ללילה, הדמעות זלגו על הדגים והוא אכלם בבכיה "הייתה לי דמעתי לחם". באותה התוועדות גילה המשפיע ר' שלמה חיים את התקשרותו לנשיא דורנו בביטויים כאלו שלא שמעתי עד אז מאף חסיד לא לפני זה ולא לאחריו, ואין כאן מקומו..
ביקור בבית החסיד ר' ניסן הורוויץ
ביקור אצל החסיד המשכיל והעובד ר' ניסן הורוויץ ע"ה בביתו בירושלים. מקורו של ר' ניסן היה מליאדי, עירו של אדמו"ר הזקן נ"ע. ר' ניסן היה 'עובד' גדול שהתפלל שעות רבות כל יום ובפרט בשבת שהתפלל כמעט כל היום, ותפילתו קירבה יהודים לחסידות.
זה היה בשנות הכפי"ם ור' ניסן היה כבר זקן ועיניו כהות. ביקרנו אותו כמה בחורים, והוא שאל כל אחד מה הוא לומד בחסידות ועם כל אחד דיבר בלימוד ובעל פה. אחר כך שאל אותנו "נו בחורים מה קורא בעבודת ה' מה המצב אצל כל אחד עם סוגי האהבות שכתובים בתניא, נו יש דרגות גבוהות, אבל האהבה של "נפשי אוויתיך" זה הרי נדרש מכל אחד.. זה היה נשמע לנו כאילו איזשהו בת-קול מימי אדמו"ר הזקן ואחר כך לימד אותנו כמה ניגונים, וטען שהם מליאדי והם תנועות של אדמו"ר הזקן.
פתגם חסידי
ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה היה אומר לבחורים 'בזה שאתם תמימים כבר נלקח מכם ההנאה מעולם הזה כפי שאתם חושבים ליהנות ממנו, ואם כן אין לכם מה לחפש בעולם הזה, ואין לכם ברירה אלא ליהנות מתורה ועבודה, ממילא תשקיעו ברוחניות וקחו משם הנאה.. הדבר הוכח שזה כך: היה תמים שהקדיח תבשילו, ולאחר זמן פגש את חבירו מתומכי תמימים, והתבטא ואמר אני כועס על הרבי הרש"ב נ"ע, הוא הרס את חיי, איני יכול ליהנות מעולם הזה כפי שאני רוצה'..
סוד החינוך החסידי
מה שנשאר אצל כל תלמיד בזכרונו מימי ילדותו הוא לא הפשט ברש"י, או דיוק בגמרא. נכון שזה לאט לאט מכשירותו ללמוד לבד, אבל את התוכן שוכחים, ומה שזוכרים זה את כל החוויות שעברו. כל מה שנמסר לו באופן חווייתי חדר ונשאר טעם טוב מזה, הדברים הרגשיים שגרמו להנאה והתפעלות בלב, נזכרים ושוב גורמים להנאה, וזה יכול להיות סיפור מרתק, או התוועדות לבבית או אפילו טיול נעים בחיק הטבע ביחד עם שיחות נעימות. כמה פעמים אדמו"ר הריי"צ מזכיר את טיוליו על כיף ימא עם אביו אדמו"ר הרש"ב.
שירים ששרים בצוותא בכיתה. זכורני כד הווינא טליא למדתי אצל מלמד שבהפסקות היה יוצא אתנו ויוצר מעגל ומלמד שירים, ועד היום, לאחר 50 שנה, אני זוכר את זה ואת השירים.. כמובן שהמורה המספר צריך לספר מתוך רגש אמיתי, וצריך להתכונן לכך לא פחות משיעור גמרא, וכמובא ב"התמים" סדר חינוך האברכים שהיה אדמו"ר ה'צמח צדק' שולח לר' הלל מפאריץ', שבשבועות הראשונים היו מספרים להם סיפורים וכל סיפור היו חוזרים כמה פעמים ואח"כ היו נבחנים בזה. ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ.
מובא בתניא (אגה"ק סימן כ"ז) שכל המשכה רוחנית אינו אלא ע"י "אהבה רבה", היינו הן המשפיע יש לו אהבה רבה למקבל והן המקבל להמשפיע, ואז הקבלה היא רגשית חווייתית ופנימית ופועלת את פעולתה. המחנך החסידי צריך לאהוב את תלמידיו באמת, צריך לספר הרבה סיפורי צדיקים וחסידים באופן הנ"ל וכן לנגן מדי פעם ביחד ניגונים ישנים וגם חדשים, וכן לשוחח הרבה שיחות אישיות, והכל מתוך אהבה. זה לא קל אבל זה מוכרח. היום לא עובדת השיטה של "זרוק מרה בתלמידים". יותר מתאימה הדרך של "אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לשמח ליבם".