גילוי מרעיש: מה קורה כשעיתונאי רוסי מפטרבורג מגיע לעיירה ליובאוויטש בעיצומו של משפט בייליס בשנת תרע"ג, ומצליח לחלץ ראיון יוצא דופן מהרבי הריי"צ (עוד בחיי אביו, הרבי הרש"ב)? • בכתבה מרתקת עם תיעוד נוסטלגי שמגיש עורך אתר 'חב"ד לייב', מתאר הכתב הרוסי כיצד נכנס אל ה'זאל' והופתע לגלות מנהיג צעיר, מרשים וידידותי – אך תקיף לחלוטין בעמדותיו ובעל שמרנות בלתי מתפשרת: החל מההסבר המצמרר על עלילת הדם, דרך נאמנות המלוכה הבלתי מתפשרת שעברה בירושה מאדמו"ר הזקן, ועד לדרמה של שנת תרס"ו, שבה תלמידי התמימים עמדו כחומה בצורה מול המהפכנים • לכתבה המלאה ולצילום העיתון המקורי
☚ ראיון היסטורי עם הרבי הריי"צ בעיתון 'הארץ'
בעיצומה של שנת תרע"ג, כאשר עננת עלילת הדם הנוראה של 'משפט בייליס' מלווה את יהדות רוסיה כולה, מגיע עיתונאי רוסי מהבירה פטרבורג ישירות אל לב העיירה ליובאוויטש. דרך חדר קבלה קטן וחנוק, הוא פוסע אל ה'זאל' – ומוצא את עצמו מול מנהיג צעיר, מרשים ויפה תואר: הרבי הריי"צ (עוד בחיי אביו, הרבי הרש"ב).
במשך שעתיים וחצי של שיחה מרתקת וגלוית לב, נדהם הכתב הזר לגלות עוצמה יהודית בלתי מתפשרת. החל מהתשובה המצמררת והגאה על עלילת הדם, דרך הפטריוטיות הרוסית והנאמנות לשלטון שעברה בירושה עוד מציוויו המקורי של אדמו"ר הזקן בזמן מלחמת נפוליאון, ועד לתיעוד הדרמטי של שנת תרס"ו – בה עמדו תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' כחומה בצורה מול איומי הנשק של המהפכנים.
אתר 'חב"ד לייב' מגיש את הראיון המלא בתרגום לעברית, לצד צילום הכתבה הנוסטלגית מתוך העיתונות הרוסית המקורית.
לקריאת הכתבה >>
סוף סוף! כל מיני אנשים ללא שום תמורה מלווים אותי, מראים דרך, נותנים עצות. דרך חדר קבלה קטן וחנוק אני נכנס ל'זאל' – אולם טיפוסי של בית לא עשיר, פרובינציאלי. מכניסים אותי לחדר מרווח. רהיטים פשוטים ישנים ומשופשפים. הרבה ארונות ספרים. איש גבוה וחסון קם משולחן הכתיבה לקראתי.
זה הוא שניאורסאהן? כמה יפה הוא, שניאורסאהן הצעיר הזה! הבעת פניו החשובות עושה רושם רב. חיוך ידידותי ועליז. עיניים חכמות ונפלאות. שפה רוסית נקיה וספרותית.
תשבו בבקשה! איך זה שהגעתם מפטרבורג לליובאוויטש פתאום? מה תירצו סיגריה או סיגר?
אני חש בנקיפות מצפון חזקות. יצאתי מראיין גרוע מאוד. שעתיים וחצי ערכה שיחתי עם שניאורסאהן הצעיר, שמעתי כל כך הרבה דברים מעניינים ומרתקים, אבל לא הצלחתי לעשות שום סדר בראיון הזה.
כמובן, שזה התחיל ממשפט בייליס.
האם אפשר להגיד משהו על המשפט הזה? אנשים חפים מפשע בכלל לא יודעים להצטדק.
אבל הפעם.. אם היו מאשימים בכל דבר.. אבל מנסים לזרוק בוץ על הדת שלנו, דבר היחיד שיקר לנו באמת, גדול ומרומם. מה אפשר להגיד כאן? שאנו, היהודים לא משתמשים בדם נוצרי? זה תהיה בושה עבורי לומר דבר כזה, ולכם יהיה בושה לשמוע את זה.
הרושם העיקרי שלי מהשיחה עם שניאורסאהן – יחד עם זה שדבריו מעניינים ובעלי משמעות רבה, הוא שמרני ביותר. אף פעם לא יצא לי לפגוש בין היהודים שמרנים כאלה, 'שרופים', כמו האב והבן שניאורסאהן. אין שלטון שלא מה' הוא – זה הכלל שבו הם אוחזים בכל הסוגיות.
ומה לגבי משפט בייליס, שואל אני?
אלה הם ניסיונות לעם ישראל שה' אלוקינו שולח אלינו. אין במה להאשים את וינר, וזמיסלובסקי, את פרנייטיס ושמקוב. גם הם, גם אלה שעומדים מאחוריהם רק מבצעים!
לא המקל מכה, אלא במקל מכים. בסידורים שלנו, ליד התפילה על משפחת המלוכה, ישנה תפילה על שליטים. ואנחנו מתפללים, בכל הנפש, מתפללים ומאחלים לשלטון הצלחה רבה ושאיפות טובות. כולנו, שניאורסאהנים מדור לדור, כולנו פטריוטים רוסים. סב סבי שניאור זלמן [אדמו"ר הזקן], אותו אחד, שקיבל אזרחות כבוד מאלכסנדר הראשון, ציוה לנו, ומכתבו השתמר! הוא ציוה לנו בזמן מלחמת עם נפוליון כך:
אם ינצח בונפרטה אז מצב הגשמי של ישראל ישתפר, אבל לבבות היהודים יתרחקו מאבינו שבשמיים. אבל אם ינצח מלך רוסי, אז אמנם מצבם הגשמי של יהודים יחמיר, אבל הם עוד יותר יתקשרו לה'! כך ראו אבותינו, ככה רואים גם אנו. אנחנו בכלל לא מתעניינים בפוליטיקה. זה עניין של ממשלה, ולא שלנו… אבל אנחנו, שניאורסאהנים פטריוטים.
מעניין אותכם איך אצלינו בליובאוויטש עברה שנת 1905? פוגרומים לא היה לנו. במחוזות שלנו חיים ברוך השם בידידות ואהבה רוסים ויהודים. ב-1905 היו אומנם סיבוכים.. יהודים צעירים ירו בחלונות שלנו, אבל הרוסים, תודה להם, שמרו עלינו..
איך, איך? יהודים ירו?
כן, הם התרעמו שאנחנו והתלמידים בישיבה שלנו לא לוקחים חלק בפוליטיקה. רצו לעשות פרופגנדה בין הצעירים, אבל הם לא הסכימו.. אז הם איימו בנשק..
