עבור רבותינו נשיאנו, המשפיעים וזקני החסידים, ה'תמים' מעולם לא היה עוד תלמיד מן המניין, אלא 'יהלום' יקר ערך שדרש אהבה ללא תנאי ודאגה כנה לכל מחסורו – מרוחניות עמוקה ועד לפת לחם ומגפיים בחורף. מרוסיה הסובייטית ועד ניו יורק וצרפת, נשזר קשר אבהי ובלתי ניתק של מסירות נפש עבור בחורי הישיבה • מערכת 'חב"ד לייב' מגישה לקט עדויות ואירועים מרגשים על מסכת היחס האצילית לתמימים, שמהווה עד היום מצפן לחינוך חסידי שורשי • לכתבה המלאה
☚ בשבת לומדים רק חסידות או גם 'נגלה'? • סוגיה מעניינת
יהלומים: יחסי האהבה, המסירות והחיבה לתלמידי 'תומכי תמימים'
מיום היווסדה של ישיבת 'תומכי תמימים', חוללו רבותינו נשיאנו תפיסה תורנית וחסידית יוצאת דופן בכל הנוגע ליחס אל תלמידי הישיבה. עבור רבותינו הנשיאים, המשפיעים וזקני החסידים, ה'תמים' מעולם לא נתפס כעוד לומד מן המניין במסגרת הלימודית, אלא כ'יהלום' רוחני – פיקדון יקר ערך שנדרשת עבורו עבודה חינוכית פנימית, אהבה שאינה תלויה בדבר ודאגה כנה ואנושית לכל הפרטים המרכיבים את חיו, מרוחניות מופשטת ועד לפת לחם ומחסה.
לאורך תחנות הזמן והטלטלות של דורות החסידות – מערי רוסיה תחת שלטון האימה הסובייטי, דרך מוראות מלחמת העולם השנייה, ועד להקמתם של מרכזי התורה והחסידות בצרפת ובניו יורק – נשזר קשר נפשי בלתי ניתק של מסירות נפש אהדדית. קשר זה התבטא במעורבות אבהית של רבותינו הרביים בכל פרט מצרכיהם של התלמידים, לצד חסידים ואנשי מעשה שמסרו את כל יתרת כוחם ורכושם למען רווחתם של הבחורים.
מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה יריעה מקיפה ומסמך ייחודי, המאגדת שורת רגעים מרגשים, סיפורים והתבטאויות נדירות המגלים עד כמה גדולה הייתה והינה מעלתו של ה'תמים' – יחס המהווה עד היום מצפן ומודל לחינוך חסידי שורשי.
1. קריאת הלב שפרצה בבכי
במהלך התתוועדות חסידית בסמרקנד, בטרם החל לפתוח בדברי חסידות, עצם המשפיע החסידי הרה"ח ר' ישראל נח בלינצקי את עיניו. דמעות חמות זלגו על לחייו, ובקול נרגש ורועד קרא לעבר הבחורים הצעירים שהתיישבו סביבו על גבי מחצלת פשוטה: "ילדים, אני אוהב אתכם! ילדים יקרים, אני אוהב אתכם!". חיבה עמוקה זו לא הייתה שמורה רק לרוחניותם של הבחורים, אלא הקיפה את כל מציאותם וגשמיותם.
2. זעקת הרבי מתוך התופת באירופה
במהלך ימי מלחמת העולם השנייה, כשתלמידי הישיבה שהו כפליטים בסכנת נפשות נוראה, לא מצא הרבי הריי"צ מרגוע לנפשו. במכתביו הכואבים כתב: "וליבי ליבי אל תלמידיי היקרים יחיו אשר שקדו על התורה והעבודה… ועתה בסכנה גדולה וצריכים למלט את הפליטים בל יגוועו ברעב". גם כאשר הגיעו כספי סיוע מארצות הברית לשנחאי ועליהם נרשם בריש גלי "חוץ מחב"ד", זעק הרבי על כך שאין הוא יכול לקחת אחריות על סכנת נפשות של תלמידיו המורעבים.
3. הגיבוי המלא לבחורים שהלכו בתמימות
כבר בתחילת הנהגתו, הבהיר הרבי כי הוא לוקח על עצמו אחריות מלאה על בחורי הישיבה. בהתוועדות י' שבט תשי"א התבטא הרבי בהערכה רבה: "לאותם הבחורים שהולכים באמונה פשוטה – אני נותן יישר כוח!".
4. המפלט הסודי בביתו של הרבי
בשנותיו האחרונות של הרבי הריי"צ, כשלא הותר לכל אדם להיכנס לתפילות ולהתוועדויות בביתו מחרדת הצפיפות, נחלץ הרבי לעזרת הבחורים. הוא סייע להם כמה פעמים לחמוק לפינות נסתרות בבית בטרם החלה התפילה. באחת ההזדמנויות, כשביקש אחד החסידים להוציא בחור מסוים, סינגר עליו הרבי ואמר: "הנח לו, הוא בחור שמסר עצמו להשתייך לליובאוויטש למרות שבני משפחתו הקשו עליו ביותר".
5. שערים פתוחים לכולם
כשביקש הרבי הריי"צ מהמשפיע ר' יחזקאל פייגין (חאטשע) להכניס רק את הבחורים המובחרים ("העידית") לשמוע מאמר חסידות מיוחד, בחר ר' חאטשע להודיע לכולם שהדלת פתוחה. כשהרבי שאל בתמהון היכן הסיכום על הבחורים הטובים, השיב לו ר' חאטשע בפיקחות חסידית ובפסוקי הקדושה: "כולם אהובים! כולם גיבורים! כולם עושים באימה וביראה רצון קונם!".
6. האושר המרגש של המארחים הפשוטים
בעיירה שצעדרין, בעלי בתים ואנשי מלאכה קשי יום ראו זכות עצומה באירוח תלמידי הישיבה לארוחות ("ימים"). הם מעולם לא הסתפקו במועט, אלא העניקו לבחורים את המאכלים המובחרים ביותר ואף דמי כיס קטנים למתוקים. כשהגיע הזמן של בחור לעבור הלאה, היו המארחים נעצבים אל לבו ונפגעים עמוקות, בחשבם כי אולי לא כובד הבחור כראוי.
7. הקומפוט שהרבי לא הסכים לבטל
בתקופה של צמצום כלכלי קשה בישיבה, ביקש המנהל הגשמי לקצץ ולהוריד את המנה האחרונה ("קומפוט") מסעודת השבת של הבחורים. כשהובא הדבר לפני הרבי הרש"ב, סירב לכך בתוקף והבהיר כי דאגה לעונג שבת של התמימים היא מן הדברים המוכרחים שאין לוותר עליהם.
8. ראשית חכמה: שהתמימים לא ירעבו
באחת ההזדמנויות לאחר ההתוועדות, ביקש הרבי להפיץ את הדברים שנאמרו, אך דאג להבהיר מיד: הבחורים לא ילכו לפרסם, מכיוון שאם יילכו עכשיו יהיה זה מאוחר מדי ולא יישאר להם זמן לאכול את ארוחתם.
9. המשפיע שישן בפנימייה ומסר את מגפיו
אהבתו של המשפיע הנודע ר' שלמה חיים קסלמן לתלמידיו הייתה ללא מצרים. תקופה מסוימת אף ישן יחד איתם בפנימייה כדי לדאוג מקרוב לכל מחסורם. ביום חורף מושלג ובוצי, לא היסס והשאיל את מגפיו האישיים לבחור שהיה צריך לנסוע לעיר. כשנאלץ להוכיח תלמיד, והלה נותר אדיש, פרץ ר' שלמה חיים בבכי תמרורים מתוך כאב אמיתי על מצבו של הבחור.
10. "די מאמע" של בחורי הישיבה
החסיד ר' יעקב זכריה מסקאליק זכה לכינוי האמהי "די מאמע" בפי תלמידי הישיבה. הוא עטף את הבחורים הצעירים בחום ובאהבה. כשהבחין בבחור בן 12 שאינו מרגיש בטוב והתקרר, שלח אותו מיד לנוח בביתו עם הנחיה חמה: "שתה שתי כוסות תה חם עם סוכר ולך לישון".
11. "לטלטל בחורים שבועיים בים? לא בא בחשבון!"
כאשר החלה הטיסה הקהילתית של הבחורים מנחלת הר חב"ד ל'קבוצה' ב-770 בשנת תשכ"ד, עמדו אתגרים תקציביים קשים. מנהל הישיבה הציע שהבחורים יסעו באונייה לאירופה ומזאת ימשיכו במטוס. הרבי שלל את הרעיון על הסף ואמר בתקיפות: "אתם תקחו בחורים ותטלטלו אותם שבועיים בימים? זה לא עולה על המחשבה!".
12. הדמעות שבקעו מהמשקפיים
כשהתלמידים בברינואה נשארו להתוועד אל תוך הלילה עם החסיד ר' איצ'ה דער מתמיד ולא קמו לשיעור בבוקר, כעס המגיד שיעור. הבחורים נקראו לחדרו של מנהל הישיבה, ר' ישראל נח בלינצקי. ר' ישראל נח הוריד את משקפיו, הרים את ידיו ואמר בקול שבור ובבכי סוער: "מה יהיה איתכם?". בכי זה ביטא יותר מכל גערה את העומק של אהבתו האמיתית אליהם.
13. לרדת לגיהנום – ובלבד שתמים לא ירעב
מנסח המסירות הבלתי מתפשרת עבור הישיבה היה הרה"ח ר' פרץ מוצ'קין. עסקנים ואנשי מעשה הלוו סכומים עצומים מעבר ליכולתם כדי לממן את מזון הבחורים. כשאמרו להם כי הלווה ואינו משלם צפוי לעונש חמור, השיבו בפשטות חסידית: "וכי בגלל שאני ארד לגיהנום – לתלמיד בתומכי תמימים לא יהיה מה לאכול?! מוטב שאספוג את העונש, ובלבד שתלמיד הישיבה לא יסבול רעב".
14. הרבי קובע: "הבחורים הם בני ביתי"
בסדר פסח שנערך בביתו של הרבי הריי"צ, חילק הרבי מהאפיקומן שלו לבחורים שחזרו משליחות ממושכת באוסטרליה. כשנשאל על כך הרי שההלכה מדברת על חלוקה ל"בני ביתו", השיב הרבי מיד: "אלו הם בני ביתי! הם אלו שהתמסרו במשך שנתיים ימים למען השליחות".
15. מטבעות הזהב שהוצאו מהאדמה
המשפיע ר' מענדל פוטרפס, שהיה גם איש עסקים, הקדיש את כל רווחיו לישיבה. באחד הימים, לאחר עסקה מוצלחת מאוד, הטמין כמה מטבעות זהב באדמה שבחצרו. במיטתו בלילה לא יכלה נפשו להירדם: "התמימים רעבים ללחם ואני אחזיק אצלי מטבעות זהב?!". הוא קם באמצע הלילה, חפר את המטבעות ומסר אותם מיד לכלכלת הבחורים.
16. הדאגה המרגשת לנעליים מחוררות
ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770, הרה"ח ר' מרדכי מענטליק, דאג לכל מחסור גשמי של תלמידיו. כשראה בחור שנעליו קרועות, שאל אם הוא זקוק לכסף. אף שהבחור התבייש והשיב כי יש לו זוג נוסף, רדף אחריו הרב מענטליק כעבור מספר ימים ותבע ממנו בדאגה: "היכן הנעליים שאמרת שיש לך? אולי אתה בכל זאת צריך כסף?".
17. צינור השפע הרוחני הפתוח תמיד
כשנכנס תלמיד ליחידות והתלונן בפני הרבי על מחסור בחיוניות בלימוד, ענה לו הרבי יסוד נפלא: "על תלמידי תומכי תמימים מעוררים רחמים תמיד! כל מה שנדרש מהבחור הוא רק לעשות כלים נכונים כדי לקבל את השפע".
18. תמים הוא יהלום
החסיד ר' מאיר שמחה חן חינך את שבע בנותיו להערכה עצומה לתלמידי הישיבה, בתקופה שבה נערים רבים ניתקו משרשרת הדורות. הוא אירח עשרות בחורים מדי שבת ושינן באוזני בנותיו את הסיסמה: "תמים הוא יהלום!". גם כשהגיע אורח שנראה המוזנח ביותר בגשמיות, היחס אליו היה כאל אבן יקרה ונדירה.
19. "הרבי הוא אבא שלנו"
כששאל החסיד ר' אליהו חיים אלטהויז את הרבי הריי"צ כיצד לקרוא לאביו הרבי הרש"ב, ענה לו הרבי: "קראו לו הרבי האבא, הרי הוא היה לכם לאבא!". ור' אליהו חיים הוסיף והעיד: אם הרבי הרש"ב היה אבא, הרבי הריי"צ הוא אבא בפועל ממש, שדואג אפילו לאמצעי פרנסה ומכונות סריגה לחסידים כדי שלא ייכשלו בחילול שבת.
20. סיור הרבי בפנימייה: מזוזות, חלונות וכריות
בבחירת בניין הפנימייה החדש ב-770 בשנת תשי"ד, הגיע הרבי לביקור מיוחד. הרבי עבר בין הקומות, בדק את המזוזות, התעניין איפה נמצא ספר תניא בכל חדר, ושאל בדאגה מדוע החלונות פתוחים ומדוע אין מספיק כריות לשינה נוחה של הבחורים.
21. המעלה הסגולית שבשירות התלמידים
תלמיד שלא הצטיין בלימוד מונה לבשל ולשרת את צורכי הישיבה בשעות קשות. כשרצה לפרוש כדי ללמוד ככולם, פנה אליו הרבי הריי"צ בהתוועדות שמחת תורה ואמר לו: "ראיתי אותך סוחב את כלי השפכים הכבד לחצר וקינאתי בך קנאה עצומה!". הרבי הוסיף וגילה כי אלו ששימשו את התמימים בליובאוויטש זכו לסגולה מיוחדת, ובזמן קצר הצליחו להשיג דרגות גבוהות בתורה ובעבודה והיו למורי הוראה בישראל.
22. התקשרות נפשית לעבודת התפילה
כשנאמר לבחור מסוים שנחשב ל'בעל נגלה' כי אינו שייך לעבודת התפילה החסידית, שאל על כך את הרבי ביחידות. הרבי שלל זאת לחלוטין וקבע: כל תלמיד שלמד בישיבת "תומכי תמימים", ובפרט מספר שנים, שייך בעצם מהותו לעבודת התפילה.