בימים אלו, כשרבבות בית ישראל וחסידי חב"ד ברחבי תבל לומדים במסגרת שיעור החת"ת היומי את פרק י"א מ'איגרת הקודש' בספר ה'תניא', מקבלות המילים המאירות 'להשכילך בינה' משמעות עוצמתית ומרגשת עוד יותר • השיעור הלימודי על האמונה הטהורה ש'אין רע יורד מלמעלה' וכי כל הייסורים אינם אלא טוב נעלם, מזכיר סיפור חסידי מפליא שסיפר המשפיע ר' מענדל פוטרפס ע"ה, על כוחה של איגרת זו להפיח חיים, לפעול ישועות ולנצח אפילו גזירה רפואית חמורה • בפנים: אגרת הקודש 'להשכילך בינה' המלאה ללימוד • לכתבה המלאה
☚ לשמוח בעבודת המרירות בחודש אלול? הרבי מבהיר כיצד
קול אמונה מבעד לחלון ההסגר
בימים האפלים של רוסיה, עת 'מחלת הטיפוס' קצרה חללים ללא רחם וללא מרפא, נגזר על החולים לסיים את חייהם בבידוד מוחלט. מחוץ לעיר הוקם 'בית הסגר' סגור ומסוגר, שרק לרופא הותר להיכנס אליו פעם ביום כדי לספק מעט משככי כאבים. גזירה זו לא פסחה גם על גאון התורה והחסידות, הרב מאיר-שלמה ינובסקי ע"ה, רבה של העיר ניקולייב, שחלה גם הוא ונלקח אל המבנה המבודד.
כשנודע הדבר לידידו הקרוב, השוחט ר' אשר גרוסמן ע"ה, מיהר אל בית ההסגר וביקש להיכנס כדי לסעוד את רבו, אך נהדף בתקיפות. ר' אשר לא נואש. הוא סובב את המבנה, איתר את החלון הקרוב למיטתו של הרב, נעמד תחתיו ופתח בקול רם וברטט חסידי בקריאת איגרת הקודש י"א ('להשכילך בינה') מתוך ספר ה'תניא'.
המילים שהפיחו רוח חיים
בקול אדיר קרא ר' אשר את מילותיו של בעל ה'תניא' על כך שאין רע יורד מלמעלה והכל טוב נעלם, וכי עיקר האמונה היא לידע שאין חלל פנוי מהקדוש ברוך הוא. הוא קרא על איסור העצבות ועל כוחו של המאמין שלא לחוש מכל ייסורים. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, התמיד ר' אשר להתייצב תחת החלון ולקרוא את דברי האלוקים החיים, מבלי לדעת אם קולו חודר את הקירות ואם חברו בכלל עודנו בין החיים.
כנגד כל התחזיות הרפואיות התרחש הנס, והרב מאיר-שלמה החלים לחלוטין. ביום שובו לביתו נהר אליו כל הציבור, ור' אשר בראשם. כשהבחין בו הרב, חיבקו בהתרגשות ואמר לו כי ההתבוננות וההעמקה במילים שהדהדו מעבר לחלון מאגרת 'להשכילך בינה' – הן שהפיחו ברוחו תקווה, גירשו את העצבות והעניקו לגופו את הכוח לנצח את המחלה.
החוב השמור לברית המילה
את הסיפור שזקף לזכותו של ר' אשר את הצלת הרב ינובסקי, היה מספר המשפיע ר' מענדל פוטרפס ע"ה, תוך שהוא מוסיף גילוי מעניין. שנים לאחר מכן, ביום י"ח בניסן תרס"ב, נערכה בבית הרב ינובסקי ברית המילה לנכדו מנחם-מענדל, לימים הרבי נשיא דורנו. ר' אשר השתתף באירוע אך נמנע מלטעום ממאכלי הסעודה בשל חומרותיו המיוחדות בחג הפסח.
כשהבחין בכך הרב מאיר-שלמה, פנה אליו בתוכחה של חיבה ואמר לו שעל פניו מגיעה לו נזיפה חמורה על שנמנע מאכילה בבית המרא דאתרא. אך מיד הוסיף הרב בחיוך שאין ביכולתו לנזוף בו לעולם, שהרי ר' אשר הוא זה שהציל את חייו באותם ימים קשים שבהם עמד מתחת לחלון והנשים את נשמתו עם אגרת הקודש המופלאה של אדמו"ר הזקן 'להשכילך בינה'..
ללימוד וקריאת אגרת הקודש 'להשכילך בינה' המלאה >>
י"א להשכילך בינה. כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני, כי על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה 'בטל רצונך' כו', דהיינו שיהיה רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה, כולם הנכללים בבני חיי ומזוני, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ש'על כרחך אתה חי':
וביאור הענין הוא, רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית, דהיינו שהבריאה יש מאין הנקראת 'ראשית חכמה', והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע – שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו יתברך המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם.
הרי ה'אין' שהיא חכמתו יתברך, הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעולם הבא, רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו, וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם, להאמין ד'לית אתר פנוי מיניה' [= אין מקום פנוי ממנו], ו'באור פני מלך חיים' ועל כן 'עוז וחדוה במקומו' הואיל והוא רק טוב כל היום, ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה, ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע.
ומי שמתעצב ומתאונן, מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה, והרי זה ככופר חס ושלום, ועל כן הרחיקו מידת העצבות במאוד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם, ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין [= שעובדים את עצמם], ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עובדי גלולים [הגויים], בשביל אהבתו את עצמו, ועל כן הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי זה טוב לו.
ונוח לו שלא נברא, כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסותו בניסיונות אלו, ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלוקים אחרים, שהם תאוות הגוף המשתלשלים מסטרא אחרא [הצד האחר, שאינו צד הקדושה] ובהם הוא חפץ, או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלוקים חיים אף שאינו יכול [הגהה (צריך עיון. ובאיזה כתבי יד ליתא [אין] תיבות אלו ['אף שאינו יכול'] ובנוסחא אחרת מצאנו כך. 'או אם חפצו ורצונו אף שאינו יכול לחיות חיי אמיתים כו". ולפי נוסחא זו נראה שתיבות ['אף שאינו יכול'] הוא מאמר מוסגר).
ויאמין שבאמת הוא חי בהם, וכל צרכיו וכל עניניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מסטרא אחרא, כי 'מה' מצעדי גבר כוננו', ו'אין מלה' כו', ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג. ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי, שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת, והיא העדן שלמעלה מעולם הבא, הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז: