בעקבות הלקט המקיף שפורסם באתרנו מדברי רבותינו נשיאנו על סגולתו וחשיבותו של 'קונטרס התפילה', אנו מגישים שיחה מרתקת בה מתאר הרבי הריי"צ בצורה חיה את הרקע לחיבור הקונטרס בשנת תר"ס, את המענה המעמיק לשאלות היסוד 'איך מתפללים?' ו'עם מה מתפללים?', וסוקר עקב בצד אגודל את התפתחות מאמרי והמשכי החסידות של אביו, הרבי הרש"ב – צמיחה שעלתה מתוך ההתעוררות הגדולה בקהל החסידים בעקבות 'קונטרס התפילה', והצמיחה דור חדש של עובדי ה' ותמימים שמאריכים בתפילה • אתר 'חב"ד לייב' מגיש את השיחה המלאה לקריאה, בתרגום ללשון הקודש • לכתבה המלאה
☚ עשרות כתבות תוכן וסדרת שיעורים להאזנה על 'קונטרס התפילה' של הרבי הרש"ב
מהפיכת עבודת הלב: מהשיחה הידועה ועד להוצאת 'קונטרס התפילה'
בשנת תר"ס, מיד לאחר חג הסוכות ובטרם יצא הרבי הרש"ב לחרקוב לצורך טיפולים רפואיים מורכבים תחת השגחת פרופסורים, יצא לאור החיבור שהפך לאבן דרך בעולם החסידות בכלל ובכותלי ישיבת 'תומכי תמימים' בפרט: 'קונטרס התפילה'.
היה זה מענה יסודי ומקיף לכל עובד ה' התוהה ושואל את עצמו: 'איך מתפללים?' ו'עם מה מתפללים?'. הקונטרס העניק תשובה רחבה ועמוקה לשאלות הפנימיות ביותר שחסיד מבקש לשאול את הרבי ביחידות – כיצד הופכים את התפילה ל'עבודה שבלב', תוך תיקון המידות, בירורן והדרכה מעשית להנהגת החיים היומיומית.
תקופה זו לא צמחה בחלל ריק. ברקע כבר פעלה השפעתה הכבירה של שיחת 'שמחת תורה' תרנ"ט הידועה ומאמר 'החלצו' המפורסם. השיחה, שבה הרחיב הרבי הרש"ב על מטרתו של אדמו"ר הזקן בהגדרת דמותו של חסיד ועל מסירות הנפש של נשיאי החסידות, לצד מאמר 'החלצו' שהופץ בכל מחנה החסידים, עוררו התעוררות עצומה. 'קונטרס התפילה' התקבל בשמחה עצומה כמורה דרך מעשי שהצעיד את החסידים ואת תלמידי הישיבה לשלבים חדשים של שקידה ועבודה פנימית באריכות התפילה.
שתים עשרה השנים שהצמיחו 'דור דעה'
בסקירתו המפעימה המובאת ב'ספר השיחות תר"צ', פורס הרבי הריי"צ את השלבים המרכזיים בהתרחבות תורת החסידות לאורך השנים תרנ"ד-תרס"ה. אלו שתים עשרה שנים שבהן נבנתה התשתית להצמחת 'דור דעה' – חסידים ואברכים הלומדים חסידות בעיון עמוק וחשים טעם וחיות פנימיים בעבודה שבלב.
בשנת תרס"א, בעת שהות הרבי הרש"ב בחוץ לארץ, שיגר מכתבים מיוחדים בנוגע להנהגת הישיבה, אשר הכניסו כוחות חדשים ושקידה נפלאה בלימוד. בשנים תרס"ג ותתרס"ד הדפסת הקונטרסים 'ומעיין' ו'עץ החיים', לצד המאמרים והשיחות מזמני השמחה, הפכו להוכחה ניצחת להעמקת המצב הרוחני של החסידים.
לאחר מכן החל עידן ה'המשכים' (תרס"ו–תער"ב) שבישר על פתיחת תקופה חדשה בהתרחבות החסידות. זה החל במאמר 'יום טוב של ראש השנה' תרס"ו, הכולל שישים מאמרים שנאמרו לאורך השנים תרס"ו-תרס"ח, והמשיך בהמשכים המפורסמים של שנות עת"ר, תרע"א ותער"ב.
כפי שמציין הרבי הריי"צ בדרך צחות על פי ביטויו של אדמו"ר האמצעי: 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית' – תורת החסידות הפכה חסידים מלידה לחסידים אמיתיים, והחסידים הפכו את דפי החסידות למציאות חיה. כשזכה הרבי הריי"צ להגיע לבקר את אביו במנטון בשבת פרשת וארא (ראש חודש שבט), מצא אותו במצב רוח מרומם ומרוצה עד מאוד – מתוך תחושת סיפוק עמוקה מעבודת הקודש והתרחבות מעיינות החסידות חוצה.
לשיחה המלאה [מתורגם ללשון הקודש] >>
בשנת תר"ס, לאחר חג הסוכות, לפני שאבי [הרבי הרש"ב] נוסע לחרקוב – שם הוא עובר סדרת טיפולים תחת השגחת פרופסורים – מוציא אבא לאור את הקונטרס הראשון עבור תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' שיחיו. הקונטרס נקרא 'קונטרס התפילה'. את תוכנו של הקונטרס מנסח אבי [הרבי הרש"ב] במספר מילים קצרות: שהקונטרס הוא מענה לאלו השואלים 'איך מתפללים?' ו'עם מה מתפללים?'. הקונטרס הוא תשובה רחבה ועמוקה לשאלות שחסיד צריך לשאול את הרבי ביחידות – כיצד יש לעבוד את השם יתברך בעבודה שבלב של התפילה.
'קונטרס התפילה' הוא הוראה כיצד צריכה להיות עבודת ההכנה לתפילה, והפעולה של עבודת התפילה עצמה – הן בתיקון ובירור המידות, והן בהנהגת החיים היומיומית. ראוי להזכיר שבשנת תר"ס כבר הורגשה בעולם החסידי ההשפעה הגדולה שהייתה לשיחת 'שמחת תורה' הידועה של אבי [הרבי הרש"ב], ולמאמר 'החלצו' הנודע.
שיחת 'שמחת תורה' של שנת תרנ"ט, שבה הרחיב אבי [הרבי הרש"ב] לדבר על כוונתו של אדמו"ר הזקן כיצד חסיד צריך להיות, על מסירות הנפש הגדולה שהייתה לכל הרביים עבור החסידות והחסידים, על מצב החסידים בעבר ועל המצב בהווה, ולאחר מכן מאמר 'החלצו' – הופץ היטב במשך השנה במחנה החסידים, והיה לו ברוך השם השפעה גדולה מאוד. 'קונטרס התפילה' התקבל אצל החסידים בכלל ואצל תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בפרט בשמחה גדולה, כמורה דרך בעבודת ה' בעבודה שבלב.
'קונטרס התפילה' הוא עד מוחשי למצב הרוחני של תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' ולמצב עבודת החסידים באותה תקופה. מאותה תקופה ואילך, מתחילה תקופה חדשה בהרחבת תורת החסידות. שנת תרס"א הייתה עבור תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' – שכבר מנו אז, כן ירבו, מספר ניכר, והייתה להם השפעה מסוימת על עדת החסידים בכלל – שנת עבודה בשקידה גדולה מאוד.
בשנת תרס"א היה אבי [הרבי הרש"ב] רוב השנה בחוץ לארץ. בהיותו בחוץ לארץ כתב לי מכתבים בנוגע להנהגת הישיבה; מכתבים בודדים נודעו לתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים', ודבר זה הכניס כוחות חדשים ושקידה בלימוד החסידות. המאמרים שאבא אמר בשנים תרס"ב, ס"ג, ס"ד, תרס"ה – הן המאמרים הבודדים והן ה'המשכים', השיחות מזמני השמחה (שמחת תורה וי"ט בכסלו), ושני הקונטרסים שיצאו בשנים תרס"ג [קונטרס 'ומעיין'] ותרס"ד [קונטרס 'עץ החיים'] – הם הוכחה למצב החסידים ותלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' באותה תקופה.
כל אחד יכול, לפי מאמרי החסידות השונים שאמר אבי [הרבי הרש"ב] במשך שתים עשרה השנים תרנ"ד–תרס"ה, להתוודע לשינוי הגדול מאוד של התרחבות החסידות ועבודת החסידים שהתרחש במשך הזמן הזה. שתים עשרה השנים הללו יצרו את ההכשרה לגדל 'דור דעה', שילמדו חסידות בעיון ויחושו טעם וחיות עמוקים בעבודה שבלב.
המאמר 'יום טוב של ראש השנה', שאבא מתחיל בראש השנה תרס"ו עם ששים ה'המשכים' – ארבעים ואחד מאמרים מה'המשך' הזה – מלבד מאמרים בודדים – אמר אבא בשנת תרס"ו, חמישה עשר מאמרים מה'המשך' הזה – מלבד מאמרים בודדים – אמר אבי [הרבי הרש"ב] בשנת תרס"ז, וארבעה מאמרים מההמשך הזה אמר אבי [הרבי הרש"ב] בשנת תרס"ח – הוא עד מוחשי להתרחבות תורת החסידות, ולמצב לומדי החסידות באותה תקופה.
אלו שמעמיקים במושגים אלו בחסידות – הנדונים בהרחבה ובבהירות רבה במאמרים מהשנים תרס"ו, ס"ז, ס"ח, ס"ט; ה'המשכים' המפורסמים מהשנים עת"ר [תר"ע], תרע"א; ואחד עשר המאמרים מההמשך 'יום טוב של ראש השנה' תער"ב – רואים שבשנת תרס"ו מתחילה תקופה חדשה בהתרחבות תורת החסידות. שש השנים מתרס"ו עד תער"ב העשירו את תורת החסידות בבעלי כישרון יסודיים ובבעלי 'עבודה' ידועים.
ברשימותיו של אדמו"ר האמצעי – כפי שנראה, נכתבו עוד בשנות צעירותו – ישנו ביטוי: 'ועל דרך צחות יש לומר'. בדרך צחות אפשר לומר על התרחבות החסידות ועבודת החסידים ממתרס"ו עד תער"ב, את מאמר חז"ל 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית'. תורת החסידות הפכה חסידים מלידה לחסידים אמיתיים, והחסידים הפכו דפים של חסידות לחסידות חיה.
במהלך שמונה עשרה השנים תרנ"ד–תער"ב נצברו עניין החסידות – הן לימוד החסידות והן עבודת החסידות – לרמה ולגובה הנכונים שתורת ועבודת החסידות צריכות לתפוס. כל מה שציינתי בפניכם בקיצור נמרץ את סדר השתלשלות התרחבות החסידות ועבודת החסידים ותלמידי התמימים עד שנת תער"ב, הוא כדי שיבינו באופן יסודי את הדבר שאמר אבי [הרבי הרש"ב], שכהגיעו למנטון [שבצרפת] הוא מקווה שיהיה לו מספיק זמן לחשוב ולסדר עניין חדש בחסידות.
אלו שזכו להכיר את אבי [הרבי הרש"ב] ולשמוע חסידות ושיחה של 'שמחת תורה' או י"ט בכסלו, יודעים איזו אהבה בלתי מוגבלת הייתה לאבי [הרבי הרש"ב] לאלו שלומדים חסידות ועוסקים בעבודה שבלב, וכמה שמח אבי [הרבי הרש"ב] לסייע להם כדי שיעלו בהשגה ובעבודה. באחד ממכתביו של אבי [הרבי הרש"ב] אליי ממנטון באותה תקופה, כותב לי אבי [הרבי הרש"ב] שהוא ברוך השם מרוצה מאוד, השם יתברך מילא את רצונו, והתקווה שלו אותה סיפר לי בזמן שנסע מליובאוויטש לוורשה, וששאלתי אותו באחד ממכתביי, יוצאת מהכוח אל הפועל.
'אין זה יותר' – כותב לי אבי [הרבי הרש"ב] במכתבו אליי – 'אלא רק הבניין של העניין, וגם זה אינו יותר מאשר בתכלית הקיצור, אבל זה כבר ברוך השם עניין כללי מסודר'. ודרך אגב – וה'דרך אגב' כשלעצמו יקר מכל יקר – הוא מסביר לי מהו אופן הגילוי של 'השכלה', כפי שהיא נתגלית מ'כוח השכל ההיולי העצמי', שהוא נטוע ומושרש בעצם הנפש. נקודת ההשכלה של חכמה הנגלית היא גם כן בטבעה להתעלם כידוע, ובפרט נקודת ההשכלה כפי שהיא בכוח המשכיל, וכל שכן כפי שנקודת ההשכלה היא המצאה שכלית כפי שהיא עומדת עדיין בכוח ההיולי של השכל, שנטוע בנפש.
מיותר לומר שאצלי הייתה תשוקה חזקה לדעת מהו העניין החדש בחסידות שאבי [הרבי הרש"ב] עוסק בו, אבל הגעתי למסקנה כי באמת אין זה ראוי לרצות לדעת דברים שכאלה. כשהגעתי לשבת פרשת 'וארא', ראש חודש שבט, למנטון, מצאתי את אבי [הרבי הרש"ב] כשהוא במצב רוח מרומם ['אויפגילייגט'] ומרוצה מאוד, והרגשתי שמצב הרוח והשביעות רצון הם מעבודה מספקת מאוד בענייני חסידות'.
ספר השיחות תר"צ, עמודים 100-102.