ישנם סיפורים חסידיים שאינם רק זיכרון מהעבר, אלא הופכים ללפיד שמורה את הדרך למשפיעים ולחסידים בדורות הבאים. מעשה שהיה בד' אמותיה של ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, סביב חשיבותו של שיעור ה'תניא' היומי, עבר כשלשלת זהב מפי המשפיע הנודע הגה"ח ר' שילם קוראטין ע"ה, דרך תלמידו המשפיע הגה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, ועד לתלמידו המשפיע הראשי בצפת הגה"ח ר' משה מרדכי ארנשטיין ע"ה – שהיה 'חי' את המעשה בכל יום מחדש • לפניכם סיפור מאלף המגלה את עקשותו החסידית של ר' שילם, לצד מענהו המעניין והחד של הרבי הרש"ב, המלמד מהי באמת מעלתה ומהותה של שמיעת תורת ה'תניא' • לכתבה המלאה
☚ סדרת שיעורים בספר ה'תניא' מאת המשפיע הרב משה מרדכי ארשנטיין – להאזנה
המשפיע הראשי בצפת, הגה"ח ר' משה מרדכי ארנשטיין ע"ה, שהקפיד למסור בכל יום את שיעור ה'תניא' בישיבה במסירות נפש ממש, היה חוזר בהתלהבות עצומה על סיפור ששמע מפי משפיעו הנערץ, הגה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה. סיפור זה נותן הצצה נדירה לעקשותו החסידית של המשפיע הנודע הגה"ח ר' שילם קוראטין ע"ה [שהיווה משפיעו של ר' שלמה חיים], ומלמד עד כמה יקרה ומחייבת היתה השמיעה של שיעור ה'תניא' היומי בעיני רבותינו נשיאנו [וכן בקונטרס 'עץ החיים' שמהווה תקנון ישיבת 'תומכי תמימים' (והרבי הדגיש בתשנ"א את נצחיותו), מובא הזמן הקבוע בכל יום ללימוד ה'תניא' בסדרי הישיבה]:
בישיבה בליובאוויטש היו שני אחים, אליהו וגרשון סימפסון. גרשון היה נחשב בין ה'בעלי נגלה' בליובאוויטש, והיה מתמיד בסדרים בנגלה ובדא"ח. פעם חלה והגיע אל הרופא, והלה אמר שסיבת מחלתו היא בגלל שמתאמץ בגופו יותר מידי בסדרי הלימוד ועליו לצאת לאויר צח ולנוח חצי שעה מידי יום.
מובן שהוא לא רצה לאבד את זמני הלימוד, וחשיב שילך לנוח ולטייל במשך זמן אמירת 'תניא' שהיה קבוע מאת הרבי הרש"ב, חצי שעה בסוף סדר נגלה, בו היה ר' גרונם [אסתרמן] אומר תניא בפני התלמידים. גרשון סבר שזה הזמן הנכון לטייל, מכיוון שכבר שמע את כל ה'תניא' כמה פעמים מר' גרונם, ובכלל לא היה זה לימוד מעמיק אלא פירוש המילות בלבד. וכן עשה.
ר' שילם היה המשגיח, וכשראה שגרשון אינו נוכח בשיעור 'תניא' ביום הראשון, חשב שזה מקרה, אך כשראה שוב ושוב שאינו מגיע, שאל אותו לפשר הדבר. סיפר לו גרשון על הוראת הרופא ועל החלטתו לעשות זאת בזמן אמירת 'תניא' שאין בו חידושים. אמר לו ר' שילם: אם הרופא אמר, עליך ללכת לטייל, אך תיקח את הזמן מסדר נגלה או דא"ח, אך לא מה'תניא'.
גרשון ניגש לאחיו הגדול אליהו, וגם הוא סבר כמותו שכיון שכבר שמע שיעורי 'תניא' כדאי ללכת לטייל בזמן הזה, והלך לר' שילם לדון עמו בכך. אך ר' שילם עמד על שלו, הוא היה עקשן. אליהו היה מבחירי התלמידים, נמנה על ה'חוזרים', והיה מקורב קצת אל הרבי [הרש"ב]. הוא החליט ללכת אל הרבי ולשאול אותו (יתכן שר' שילם יעץ לו לעשות זאת), וסיפר לרבי על כל העניין, את דברי ר' שילם ואת טענותיו.
נענה הרבי: 'און ביי מיר קומט אויס אז שילם איז גערעכט! תניא האב איך נישט געמאכט אויף נעמען אין פעקעל, תניא דארף מען הערן' [= ואצלי מונח ששילם צודק, לא תיקנתי סדר 'תניא' בשביל שיכניסו בכלים {כלומר: שיתחדש דבר מה}, 'תניא' צריכים לשמוע]..