הכנה הלכתית מקיפה ומעשית: אנו מתכבדים להגיש את המדריך ההלכתי המרכזי לקראת הימים הנוראים וראש השנה, בעריכת הגה"ח הרב שבתי יונה פרידמן שליט"א, מורה צדק בקהילת חב"ד צפת ומרבני הישיבה בעיר • המדריך כולל סיכום בהיר של מנהגי החג וההלכות הפסוקות, בדגש מיוחד על קביעות השנה שבה ראש השנה חל בשבת, וכן הוראות הלכתיות נחוצות לפועלים ב'מבצע שופר' • לכתבה המלאה
☚ 'עומד לו אדם וכלה כנר': תיאור מפעים מתפילת הרבי הרש"ב בראש השנה
מהלכות ראש השנה
א) בהתרת נדרים טוב שיהיו עשרה מתירים[1], מלבד מבקש ההתרה[2]. ומותר שיהיו קרובים[3]. אבל צריך שיהיו מעל י"ג שנים (שהביאו סימנים)[4]. (ונוהגים שהמתירים יושבים והמבקש התרה עומד[5]). ואין נוהגים שילד מעל י"ב שנים יבקש התרה[6].
ב) נוסח הדלקת הנרות הוא 'להדליק נר של (שבת ו)יום הזיכרון'[7], וברכת 'שהחיינו'. ובליל ב' דראש השנה מדליקים הנרות סמוך לזמן עשיית הקידוש (וגם אם אוכלים בבית שאין ישנים בו, מדליקים במקום שאוכלים[8]), ובשעת ברכת שהחיינו צריך לכוון לפטור גם[9] את הפרי חדש[10], וכן המקדש יכוון זאת, ומיד[11] אחר הקידוש יאכלו הפרי חדש[12], ואם אכל כזית[13] יברך ברכה אחרונה[14].
ג) אין אוכלים מאכלים חמוצים[15] או מרים, ולערב מאכל חמוץ בתבשיל אחר, כל שאין נהפך כל התבשיל לחמוץ אלא רק נותן טעם טוב, אין חשש כלל[16].
ד) אין אוכלים אגוזים, ואם עירבם בעוגה וכדומה ואינם ניכרים כל כך, ורק טעמם ניכר, יש להתיר, ומכל מקום המנהג להחמיר[17]. יש נוהגים שלא לאכול גם בוטנים ושקדים (ושאר 'פיצוחים') אבל חומוס (ארבעס) אפשר לאכול[18].
ה) מאכלים חריפים אפשר לאכול (ויש מחמירים)[19]. ולגבי אכילת בשר ראה הערה[20].
ו) מדברי אדמו"ר הזקן[21] נראה שאין אוכלים מאכלים אלו רק בראש השנה, אבל בפועל הרבה נוהגים שלא לאוכלם עד אחרי שמחת תורה[22].
ז) נכון שלא יהיו הרימונים על השולחן בשעת ברכת שהחיינו שבקידוש (בליל א'), כדי שיוכל לברך עליהם שהחיינו בנפרד (אם אוכלם בפעם ראשונה), ואם היו על השולחן בזמן הקידוש לא יכול לברך שוב שהחיינו על הרימונים, אלא אם כן כיוון בפירוש שלא לצאת בשהחיינו שבקידוש[23].
ח) בליל א' דראש השנה, אחר הטעימה מהמוציא בדבש[24], טובלים (ג' פעמים) תפוח מתוק בדבש, ומברכים 'העץ' (ופוטר גם הלפתן שבסוף הסעודה[25])[26], וגם אם יש רימונים על השולחן יברך על התפוח[27], ואומרים 'יהי רצון' וכו', ואחר כך טועמים מהתפוח[28].
ט) אוכלים גם ראש איל (-דג) ורימון, אבל 'יהי רצון' אומרים רק על התפוח[29]. ויש לאכול מהרימון שיעור כזית אחרי אכילת התפוח[30].
י) את הסימנים (כולל הרימון) אוכלים רק בליל א' דר"ה[31].
יא) לא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון דלילות ראש השנה (והתחיל ברכה רביעית), צריך לחזור, אבל בסעודות היום אינו צריך לחזור[32].
יב) בברכת המזון צריך לומר הרחמן של יום טוב לפני שאומר הרחמן של ראש השנה[33].
יג) הבריאים אינם טועמים קודם תקיעת שופר[34]. ויש מקילים בנוגע לשתיה[35], ולפני נץ החמה ודאי מותר[36], וחולה שצריך לאכול לפני תקיעת שופר, עדיף שיאכל פחות מכביצה מזונות, ואם צריך לאכול יותר עדיף שישמע שופר מוקדם ואחר כך יאכל, אבל נשים שצריכות לאכול, עדיף שיאכלו (ומזונות פחות מכביצה, ופירות (ושתיה), ודאי שיכולות לאכול), ולא ישמעו שופר בג' שעות ראשונות של היום, אלא לאחר מכן[37].
יד) אין לדבר או ללמוד מתחילת תקיעות דמיושב עד אחר תקיעות דמעומד (אבל על ידי הרהור מותר)[38]. ומותר לומר דברים שקשורים עם התפילה, וכן מותר לברך 'אשר יצר', וכן יש מתירים ללמוד הלכות תקיעת שופר או לומר תהילים (בזמן שמחכה לחזרת הש"ץ או שהש"ץ מאריך בפיוטים)[39].
טו) לנפילת "כורעים" שוטחים מגבת וכדומה על גבי רצפת אבנים (ולא ברצפת קרשים[40]), והשטיחה צריכה להיות בעיקר בין הפנים לקרקע, ולא רק בין הברכיים לקרקע[41]. ונהוג שאין הנשים כורעות[42].
טז) מנהג הרבי לומר ה'יישר כח' לכהנים רק אחר השלושים קולות שאחר התפילה[43].
יז) זמן עשיית תשליך לכתחילה הוא אחר תפילת מנחה וקודם השקיעה[44], אבל בשעת הדחק אפשר לעשות תשליך קודם מנחה או אחר השקיעה עד צאת הכוכבים, וכן במשך כל עשרת ימי תשובה (ועדיף בח' תשרי)[45].
יח) לכאורה בקריאת שמע שעל המיטה במוצאי ראש השנה, יש לומר תחנון[46].
'מבצע שופר' בראש השנה[47]
א. במבצע שופר יש לתקוע כל פעם ל' קולות, וכדין תקיעות דמיושב[48]. ויש אומרים שאם אינו יכול לתקוע ל' קולות, יתקע ג' פעמים תשר"ת[49], או עשרה קולות – פעם אחת תשר"ת תש"ת תר"ת[50], ולא יברך[51].
ב. גם במבצע שופר, יש לעשות בתשר"ת השברים והתרועה בנשימה אחת[52] (אבל יזהר לא לעשות התש"ת וכן התר"ת בנשימה אחת[53]).
ג. כשהתוקע יצא כבר ידי חובה, לכתחילה השומע יברך הברכות, ואם אינו יודע לברך – יברך התוקע[54].
ד. נשים פטורות מתקיעת שופר[55]. ויש שכתבו[56] שהנשים קיבלו על עצמם המצוה כחובה. ויש עניין לזכות (גם) נשים בתקיעת שופר, למרות שפטורות מעיקר הדין[57] (וצ"ע בנוגע לבחורים[58]).
ה. נשים הרוצות לשמוע שופר יברכו בעצמם, ואין אפשרות לברך עבורם[59]. ויש אומרים שגם אם הן נשים רבות כל אישה תברך בעצמה – ולא שתברך אחת לכולן[60].
ו. לכתחילה אין לתקוע בג' שעות ראשונות של היום[61], ולכן יש להעדיף לעשות המבצעים אחר התפילה, אלא אם כן יודע שלשני לא תהיה אפשרות לשמוע בשעה מאוחרת יותר וכדומה[62].
ז. אחר השקיעה יתקע ללא ברכות[63]. למרות שזמנה עד צאת הכוכבים[64], יש לומר דלענין ברכה שהוא מדרבנן – ספק לקולא[65], וכמו שכתבו הפוסקים[66] לגבי לולב בבין השמשות[67].
מי אומר את ה'יהי רצון' שלפני ואחרי התקיעות
בספר אוצר מנהגי חב"ד ראש השנה עמ' קיח כתב "הכל אומרים את ה'יהי רצון' שלפני התקיעות". ויש להעיר שבלקוטי שיחות חל"ט עמ' 44 הערה 7 כתב "אדה"ז העתיק בסידורו ה'יהי רצון' (לבעל תוקע) קודם תקיעות . . אלא שהביא ג"כ ה'יהי רצון' שאחרי תקיעות, שכל הקהל נוהגים לאומרו".
ולפי זה יוצא שאת ה'יהי רצון' שלפני התקיעות רק הבעל תוקע אומר, ואת ה'יהי רצון' שאחרי התקיעות כולם אומרים.
ראש השנה שחל בשבת
א) במוצאי ש"ק שלפניו אומרים 'ויהי נועם' 'ואתה קדוש' וגו'[68].
ב) הברכות בהדלקת הנרות "להדליק נר של שבת ושל יום הזיכרון". וברכת "שהחיינו"[69].
ג) לפני מנחה אומרים "הודו" ו"פתח אליהו"[70].
ד) בקבלת שבת מתחילים "מזמור לדוד". ב"לכה דודי" אומרים "גם ברינה ובצהלה"[71]. בשמונה עשרה יאמר גם ההוספות השייכים לשבת. אחרי שמו"ע אומרים "ויכולו", 'ברכת מעין שבע', "לדוד מזמור", קדיש תתקבל, "מזמור לדוד", חצי קדיש, 'ברכו' "עלינו"[72].
ה) אומרים "שלום עליכם", "אשת חיל", "מזמור לדוד", "דא היא סעודתא", בלחש[73].
ו) מותר לאכול חומוס – 'ארבעס' (ב'שלום זכר')[74].
ז) אין תוקעים בשופר, ואין לטלטל השופר (אלא לצורך גופו ומקומו)[75], ומותר לאכול לפני התפילה ככל שבת ויו"ט[76].
ח) אין אומרים 'אבינו מלכינו'[77], אבל אומרים י"ג מדות הרחמים וכו' בהוצאת הספר תורה[78].
ט) בקידוש היום אומרים "מזמור לדוד", "אתקינו", "ושמרו", "אם תשיב", "דא", "זכור", "על כן", בלחש. ומתחילים בקול "תקעו" וגו'[79].
י) כתבו הפוסקים[80], דאף שהשוכח 'יעלה ויבוא' בראש השנה בסעודת היום אינו חוזר[81], וכן הדין בראש השנה שחל בשבת, מכל מקום השוכח לומר 'רצה' (והתחיל ברכה רביעית) כן חוזר[82] (ויאמר גם 'יעלה ויבוא'[83]).
יא) אין עושים 'תשליך' ביום ראשון של ר"ה, אלא רק למחרת ביום ב' של ראש השנה[84].
יב) בתפילת ערבית ליל ב' דר"ה אומרים 'ותודיענו'[85], ואם שכח (ואמר את שם ה' של סיום הברכה) אינו חוזר[86]. הנשים שאינן מתפללות ערבית יאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' לפני ההכנות לחג והדלקת נרות החג[87].
יג) סדר הקידוש בליל ב' דר"ה הוא באופן של יקנה"ז[88] (יין, קידוש, נר, הבדלה וזמן), בברכת הנר רק מסתכלים על הנרות שהודלקו לכבוד החג, ואין מחברים אותם ואין מביטים בציפורנים[89]. ואין מברכים על הבשמים[90].
יד) שכח להבדיל (או שסיים ואמר 'המבדיל בין קודש לחול'), יחזור ויבדיל על הכוס[91].
הערות שוליים
- סידור אדה"ז.
- ראה ספה"ש תשנ"ב עמ' 1 ויומנים. פסקי תשובות סתקפ"א אות י"ז.
- שו"ע יו"ד סרכ"ח ס"ג.
- פתחי תשובה שו"ע שם סק"ב. פסקי תשובות סתקפ"א אות י"ז.
- שו"ע שם ס"ד וש"ך שם סק"ט (ושם כתב שזה בהתרה שצריכה 'פתח').
- שערים מצויינים בהלכה סקכ"ח קו"א סקכ"ד. הליכות שלמה פ"א הערה 38. אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' לט. פסקי תשובות סתקפ"א אות י"ט.
- ספר המנהגים עמ' 56, והטעם לנוסח זה ראה שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' קצח.
- בירורי מנהגים – מועדים עמ' 123.
- נוסף על הכוונה על עצם היום שהיא העיקר, ולכן גם מי שאין לו פרי חדש מכל מקום יברך שהחיינו (שו"ע אדה"ז סת"ר ס"ו).
- ואם לובשת בגד חדש (בפעם ראשונה) אינה צריכה פרי חדש, ואינה צריכה להדליק ממש סמוך לקידוש (מטה אפרים סתקצ"ט ס"ט), אבל מכל מקום ההדלקה צריכה להיות אחר צאת הכוכבים, כיון שאין להכין מיו"ט לחבירו (וכן אין לסדר השולחן או לשטוף כלים וכדומה – אדה"ז סתק"ג ס"ג. מט"א שם ס"י). ובפרט כשיום א' דראש השנה חל בשבת שאין לה להדליק נרות לפני שמבדילה בדיבור (שו"ע אדה"ז סימן רצ"ט סי"ז וסי"ח).
- וי"א (קצור הלכות המועדים (הרב דבליצקי) עמ' עו-ז) שאין לדבר עד אחר הטעימה מהפרי חדש.
- מטה אפרים סת"ר ס"ה ואילך. אג"ק ח"ג עמ' רט. ספר המנהגים עמ' 56.
- והמנהג לאכול כזית (אוצר מנהגי חב"ד עמ' פא).
- מט"א שם ס"י.
- אדה"ז (סתקפ"ג ס"ב) כתב זאת לגבי דגים שאין לבשלם בחומץ, אבל בפוסקים אחרים (פרמ"ג שם ומשנ"ב שם סק"ה) מובא זאת גם לגבי מאכלים נוספים. וכן אין לאכול פרי שכרגע הוא חמוץ, כגון שנקטף לפני גמר בישולו (מטה אפרים סת"ר ס"ו).
- פסקי תשובות סתקפ"ג הערה 37.
- פסקי תשובות סתקפ"ג אות ח'.
- נטעי גבריאל ר"ה פכ"ח סי"ד. פסקי תשובות סתקפ"ג הערה 52.
- פסקי תשובות סתקפ"ג אות ה'. ובספר המזכיר ח"ב עמ' 255 מסופר שהרבי אכל חריין בר"ה (ומשנת תשמ"ט (לערך) ואילך הפסיק).
- בשו"ע אדה"ז סתקפ"ג ס"ד כתב שנוהגין לאכול בשר שמן (ובדרכי חיים ושלום אות תשל"א כתב שהקפיד לאכול כזית בשר בהמה אלא שנראה שגם בשבת נהג כן ראה שם אות שצ"ד). ולכאורה טעם אכילת בשר בר"ה אינו משום חיוב 'שמחה' בחג ('אין שמחה אלא בבשר'), שהרי אין חיוב שמחה בר"ה (אדה"ז סתקכ"ט ס"ו וסתקפ"ב ס"י). אלא הוא משום כבוד ועונג יו"ט שקיים גם ביו"ט דר"ה (שם סתקכ"ט ס"ה), ויש אומרים (לקו"ש חי"ד עמ' 371. פסקי תשובות סתקצ"ז הערה 12) שזהו משום הסימן טוב שתהיה שנה שמינה. ואולי זהו גם מצד זה שצריך לשמוח בו, כמ"ש אדה"ז סתקצ"ז ס"א "מצוה לאכול ולשתות ולשמוח בר"ה", וראה מראי מקומות וציונים שם. ובלקו"ש חכ"ד עמ' 304 הערה 22 ובספה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 613 כתב שהוא על דרך גילו ברעדה, שהשמחה היא מצד הכתרת המלך (וראה גם שיחת ש"פ נצו"י תשל"ה ס"ט). אבל לכאורה אין זה מצד החיוב של 'ושמחת בחגך'. ועצ"ע (והנפק"מ בכל זה הוא האם בר"ה יש מצות אכילת בשר לגברים (כנ"ל), וקניית בגדים ותכשיטים לנשים וממתקים לילדים כבשאר יו"ט – שו"ע אדה"ז סתקכ"ט ס"ז).
- סתקפ"ג ס"ב וס"ו (שהביא רק הטעם שלא ירבה בכיחה וניעה, ולא הביא הטעם (המובא ברמ"א שם ס"ב) שאגוז בגי' חטא).
- פסקי תשובות סתקפ"ג אות ה' ואות ח' (ושם בהערה 53 מביא שכמה גדולי ישראל אכלו אגוזים אחר ר"ה).
- פסקי תשובות סרכ"ה הערה 11. בהמלך במסיבו עמ' ע"ח מסופר שבתשכ"ד הרבי אמר שזה שלא בירך שהחיינו על הרימון הוא מכיון שבאמירת שהחיינו שבקידוש כיוון לפטור את הרימון. וצע"ק, שאם הרימונים לא היו על השולחן בשעת הקידוש לכאורה לא יועיל לכוון לפטור אותם בברכת שהחיינו, וכמ"ש בפסקי תשובות סרכ"ה אות י' שלא מועיל לברך שהחיינו על פרי חדש ולכוון לפטור פרי חדש אחר שלא נמצא לפניו (ושם מביא שהקצוה"ש סס"ג סק"י הסתפק בזה), ואם מדובר שהרימונים היו על השולחן בשעת הקידוש, הרי נפטרו בברכת שהחיינו גם אם לא כיוון לפטור אותם (ראה כה"ח סרכ"ה אות יח), אלא אם כן כיוון בפירוש שלא לפטור אותם (כמ"ש בפנים), ונראה יותר שהרימונים לא היו על השולחן בשעת הקידוש וכמ"ש באוצר מנהגי חב"ד – תשרי עמ' ע"ט (וכ"ה גם בתו"מ חנ"ח עמ' 3) שבשנת תש"ל הרבי ביקש שיביאו את הרימונים לפני אכילת התפוח, משמע שלא היו מביאים אותם הרבה לפני כן, וכן בדרך כלל בשעת הקידוש לא מונחים מאכלים על השולחן (ראה בירורי מנהגים – שבת). ואולי יש חילוק בין מקרה שמברך שהחיינו על פרי חדש לבין מקרה שמברך שהחיינו בקידוש (שמברך על 'היום' ופוטר את כל עניני היום, ע"ד השהחיינו בקידוש דליל הסדר שפוטר גם המצה (הגדה עם לקטו"מ ד"ה 'מוציא מצה'), וצ"ע.
- סדור אדה"ז. ספר המנהגים עמ' 56. שולחן מנחם ח"ג עמ' פה-ו.
- המלך במסיבו ח"א עמ' נד, ועמ' קיא (הרבי אכל חתיכה נוספת של התפוח יחד עם הלפתן). ודלא כמ"ש בספר המנהגים עמ' 56.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ג ס"א.
- הוראת הרבי (לוח כולל חב"ד) וראה סדר ברה"נ פ"י ס"ח פסקי תשובות סרי"א הערה 12 וסתקפ"ג אות א, ו'מעשה רב' בהמלך במסיבו ח"ב עמ' יג. אוצר מנהגי חב"ד עמ' עט.
- אג"ק ח"ג עמ' ק"מ, נדפס גם בסוף ספר המנהגים (וראה שם באריכות מדוע מנהגנו לומר ה'יהי רצון' לפני הטעימה).
- ספר המנהגים עמ' 56.
- התוועדויות תנש"א ח"ד עמ' 323.
- אוצר מנהגי חב"ד עמ' פב. שם מובא שפעם אחת הביאו לרבי רימונים בליל ב' של ר"ה והרבי שאל מדוע לא הביאו אותם בליל א', ולא אכל מהם.
- סדור. ויש אומרים שאשה גם בלילה לא תחזור (נטעי גבריאל ר"ה פ"ל ס"י שו"ע הקצר ח"ב פע"ח ס"ב).
- מחזור. המלך במסיבו ח"א עמ' רלט.
- פסקי תשובות סתקפ"ה אות ג. אוצר מנהגי חב"ד – תשרי עמ' צ'. ואין איסור בר"ה בזה שאינו אוכל עד לאחר חצות היום (ראה שו"ע אדה"ז סתקפ"ד ס"ו וסתקצ"ז ס"א וס"ז).
- כן נהגו בתו"ת שבבית חיינו וכ"פ הרב דבורקין (הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 27 הערה 135).
- מקראי קודש – ימים נוראים (הרב פרנק) סי' כח. הרב אשכנזי ע"ה בעלון 'הכפר של הרבי' דשנת תשע"ב ותשע"ג. כיון שזה עדיין לפני זמן תק"ש לכתחילה, שהוא (מדרבן) מזמן נה"ח (שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"א). ועדיין יש לדון בנוגע לאכילה לפני נה"ח.
- קשו"ע סקכ"ט סי"ט. פסקי תשובות סתקפ"ה אות ג' (הערה 16) ואות ט'. נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 109 ובירורי מנהגים – מועדים עמ' 117 (וש"נ שסוף זמן ג' שעות הוא בסוף זמן ק"ש). וצ"ע מדוע השמיט אדה"ז את מ"ש המג"א סתקפ"ט סק"ד (והובא גם בקשו"ע סקכ"ט סי"ט) שאין לתקוע לנשים בג' שעות ראשונות של היום, למרות שמביא דין זה לקמן בסתקצ"א סי"ד בנוגע ליחיד (וראה שיחת ו' תשרי תש"ל (תו"מ חנ"ח עמ' 39) בעניין הדברים שמשמיט אדה"ז מהמג"א). ואולי סמך על מה שכתב שם (שהרי מדבר שם על אדם שתוקע לנשים ויוצא ידי חובה בתקיעתו). אלא שלפ"ז אפ"ל שמכיון שגם המג"א מדבר על מקרה שיוצא י"ח בתקיעות שתוקע לנשים, לכן כותב שלא יתקע בג' שעות ראשונות, אבל במקרה שלא יוצא י"ח בתקיעות אלו ורק הנשים מברכות, אפ"ל שהדבר אפשרי כיון שאינו קיום מצוה ממש (וכלשון המשנ"ב סתקפ"ט סק"ט "קצת מצוה יש להן בתקיעתן"), ואדה"ז כתב בסתקצ"א שתקיעה של מצוה לא יתקע בג' שעות ראשונות, משמע שאם אינו של מצוה מותר (אלא שעדיין אפ"ל שאדה"ז בא רק לשלול שמותר לתקוע להתלמד, משא"כ תקיעה של נשים הרי גם נחשבת תקיעה של מצוה ("קצת מצוה" כלשון המשנ"ב שם), אלא שמלשון המשנ"ב שם סקי"א "אלא יתקע להן אחר תקיעות ביהכ"נ והם יברכו לעצמן", משמע שגם במקרה שהתוקע לא יוצא ידי חובה ורק הנשים מברכות, מ"מ יש בעי' לתקוע בג' שעות ראשונות (דאל"כ מדוע אינו מביא אפשרות זו שמביא ללאחרי התפילה גם ללפני התפילה (שיתקע עבורם ולא יצא יד"ח ויברכו הנשים). גם צ"ע מה הדין אם מדובר בצבור של נשים ששומעות, שאולי גם ע"ז אפ"ל שאין הקב"ה מואס בתפילת רבים, וראיתי שחוקר בזה בספר הליכות ביתה פתח הבית אות כ"ד (ונראה שלא מצא מקור שנחשבות כצבור). ועצ"ע.
- שו"ע אדה"ז סתקצ"ב ס"ז.
- פסקי תשובות סתקצ"ב אות ד. נטעי גבריאל – ר"ה פס"ד ס"א ובתשובותיו שם ס"ג.
- ספר המנהגים עמ' 57.
- פסקי תשובות סקל"א אות כ"ז.
- פסקי תשובות סתקצ"א אות ו'.
- חוץ מיום א' דר"ה תשנ"ב שאמר מיד אחר קדיש תתקבל – אוצר מנהגי חב"ד עמ' קלח, אבל ביום ב' דר"ה חיכה לסוף (וכן ביום א' אחרי התהלים לפני התקיעות שאל האם תקעו כבר – יומן ימי ברכה), וכנראה הטעם לכך הוא כיון שעפ"י אדה"ז (סתקצ"ו ס"א), הטעם לתקיעות אלו הוא שמא לא שמע התקיעות דמיושב כראוי (ובמחזור כתוב טעם אחר, וכבר העיר בזה באוצר מנהגי חב"ד – תשרי עמ' קל"ח, ולהעיר שהטעם שבמחזור אינם מדברי אדה"ז).
- סדור אדה"ז.
- פסקי תשובות סתקפ"ג אות י' ונתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 112.
- 'התקשרות' גליון תקפ"ד (ע"פ האמור ב'שערי המועדים – פסח שני' סי' ע).
- המבצע שקשור עם ראש השנה: יש לוודא שכל אחד ואחת מישראל ישמעו תקיעת שופר, שזה יהיה הכנה קרובה ל"תקע בשופר גדול לחרותינו", וכפי שאומרים בפסוקי שופרות – "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו (ש"פ נצבים תשל"ח – שיחו"ק ח"ג עמ' 470).
- פסקי תשובות סתק"צ אות א. נטעי גבריאל ר"ה פמ"ט ס"ג. נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 106.
- בגליון 'התקשרות' – תתקצ"ח כתב בשם הרב פרקש שי', שכשאין אפשרות לתקוע את כל הל' קולות – כגון שצריכים להספיק 'בית רפואה' שלם, יתקע ג' פעמים תשר"ת, ויכוון שכל מה שאינו שייך לחיוב התקיעות מתכוונים בו רק "לשורר", ולא לתקוע כלל (ראה שו"ע אדה"ז סתק"צ סי"ב), וכדי להפריד בין הקולות יפסיקו בנשימה בין השברים לתרועה, ובזה ייצאו ידי תשר"ת, תש"ת ותר"ת. וכ"כ הגרמ"ש ע"ה אשכנזי בעלון 'הכפר של הרבי' (ושם כתב לעשות התשר"ת בנשימה אחת. ומסיים בצ"ע). אבל בפסקי תשובות סתק"צ הערה 3 כתב שהמנהג אינו כן, אלא תוקעים י' קולות.
- פסקי תשובות נטעי גבריאל ונתיבים בשדה השליחות שם הביאו שי"א שבשעת הדחק יתקע עשרה קולות (תשר"ת תש"ת תר"ת).
- שו"ת השלוחים עמ' רמ"ח ואילך (וכתב שבשעת הדחק עדיף לתקוע ג"פ תשר"ת מאשר י' קולות).
- ראה נטעי גבריאל ר"ה פנ"ח סי"ח. עשה בשתי נשימות יתקע שוב תשר"ת (נטעי גבריאל שם ס"ח ופסקי תשובות סתק"צ אות ו מדעת תורה שם סעיף ד).
- שו"ע אדה"ז סתק"צ ס"ט.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ה ס"ה.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"ו וסתקפ"ט ס"ב.
- ראה הנסמן בהליכות בת ישראל פי"ט ס"י.
- ראה לעיל הערה 1, וראה בספר המנהגים עמ' 67 – לגבי ד' מינים.
- בשיחה לתלמידים השלוחים לאוסטרליה כ"ד אדר תשכ"ז (תו"מ חמ"ט עמ' 137) אמר הרבי "להשפיע על ידם על כלל ישראל שם . . גם על הנשים והבנות שם – לא באופן ישר, שהרי אין זה העניין שלכם, אלא ע"י תוספת ההתעוררות בכללות העניין". ועדיין יש לחלק בין השפעה ישירה, לבין שמיעת קיום מצווה בזמן קצר. וצ"ע.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ט ס"ב.
- אא"כ יש כאלו שאינן יודעות לברך (פסקי תשובות סתקפ"ה הערה 69. נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 107. משו"ת מנח"י ח"ג סו"ס נד). אבל יש שכתבו שאשה אחת תברך עבור כולן (פסקי תשובות שם (ולגבי קריאת המגילה ראה בהליכות ביתה פתח הבית סכ"ה וסכ"ד ס"י והערה כ, והליכות בת ישראל פכ"ב סי"ג)).
- שו"ע אדה"ז סתקצ"א סי"ד.
- פסקי תשובות סתקפ"ה אות ג' (הערה 16) ואות ט'. נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 109 ובירורי מנהגים – מועדים עמ' 117 (וש"נ שסוף זמן ג' שעות הוא בסוף זמן ק"ש). אלא שעצ"ע בזה כיון שאם ידחה את התקיעות של המבצעים הרי בינתיים (יגרום ש)יאכלו האנשים סעודת קבע לפני שמיעת התקיעות, והרי נתבאר בפסקי תשובות שם – לגבי חולה, שעדיף לתקוע בג' שעות ראשונות מאשר לאכול לפני התקיעות. וצ"ע.
- משנ"ב סת"ר סק"ז. וגם ביום ב' דר"ה (פסקי תשובות סתקפ"ח אות א).
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"א.
- ובפרט ביום ב' דר"ה שכל החיוב הוא רק מדרבנן (משנ"ב שם).
- משנ"ב סתרנ"ב סק"ב ועוד.
- וראה גם אדה"ז סתקפ"ה ס"ו. ובפרט לפי מ"ש אדה"ז בסדור שאין להניח תפילין אחר השקיעה.
- שו"ע אדה"ז סרצ"ה ס"ג.
- אג"ק ח"ו עמ' קכה. ספר המנהגים חב"ד עמ' 56 ועמ' 60. סדור.
- שער הכולל פי"ז ס"ב. ספר המנהגים חב"ד עמ' 25.
- ספר המנהגים עמ' 26 ועמ' 60.
- הוספות לשו"ע אדה"ז ח"ג-ד עמ' 1320 הערה 40.
- ספר המנהגים עמ' 56.
- נטעי גבריאל ר"ה פכ"ח סי"ד. פסקי תשובות סתקפ"ג הערה 57.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ח ס"ד-ה. וי"א (פסקי תשובות סש"ח אות י"ח) שבזמננו דין השופר בשבת כמוקצה מח"כ.
- נטעי גבריאל ר"ה פ"מ ס"ב.
- שו"ע אדה"ז סתקפ"ד ס"ה. מחזור.
- ספר המנהגים עמ' 56. תו"מ חנ"ח עמ' 40 (משיחת ו' תשרי תש"ל).
- ספר המנהגים עמ' 57 בשוה"ג.
- דרך החיים סרט"ו ס"ז. קיצור שו"ע סמ"ד סי"ד וסט"ו ונטעי גבריאל ר"ה פ"ל ס"ח.
- סדור אדה"ז. וראה שו"ע אדה"ז סקפ"ח ס"י וסתקצ"ז. שער הכולל פל"ד סי"א. פסקי הסדור אות קט"ו.
- ובהלכות ומנהגי חב"ד עמ' 24 הערה 117 כתב שבמקרה הנ"ל (גם כששכח רצה) פשוט שלא יחזור. ובאוצר מנהגי חב"ד (תשרי עמוד פד) כתב שצריך עיון בזה ויש פנים לכאן ולכאן. וצריך עיון על דבריהם שהם לא כדברי הפוסקים הנ"ל. וראה מ"ש בזה בבירורי מנהגים – מועדים.
- שו"ע אדה"ז סקפ"ח סי"ד. ספר המנהגים עמ' 60.
- תו"מ חנ"ח עמ' 39 (משיחת ו' תשרי תש"ל).
- שו"ע אדה"ז סתצ"א ס"ד וסתקצ"ט. סדור.
- פסקי תשובות סרצ"ד אות ב והערה 10. נטעי גבריאל ר"ה פ"ע ס"ב. וראה אריכות בזה בקצות השולחן – הערות למעשה עמ' קי"ג.
- שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רצ"ט סי"ז וסי"ח (והכנות שאין בהם משום מלאכה האסורה בשבת (ואסורות רק מצד הכנה משבת לחול), מותר לעשותם גם לפני אמירת 'ברוך המבדיל' – שו"ע אדה"ז שם סט"ו. פסקי תשובות שם אות י"ג).
- שו"ע אדה"ז סתע"ג ס"ו וסתצ"א ס"ד וסתקצ"ט. סדור. אשה המקדשת לא תברך שהחיינו כיון שכבר בירכה בהדלקת נרות (ספר המנהגים עמ' 60. כף החיים סימן תקי"ד סקקי"ב).
- הגדה עם לקוטי טעמים ומנהגים. ספר המנהגים עמ' 39.
- כיון ש"תענוג היו"ט ושמחתו משיב את הנפש" (שו"ע אדה"ז סתע"ג ס"ו וראה לקו"ש חל"א עמ' 191).
- שו"ע אדה"ז שם ס"ז. פסקי תשובות שם אותיות ה-ו. נטעי גבריאל ר"ה פ"ע ס"ג.