מה אנחנו באמת מחפשים כשאנו נוסעים לרבי בראש השנה? לרגל ראש השנה הבא עלינו לטובה, המשפיע הרב לוי זלמנוב – מנהל ארגון 'לחלוחית גאולתית', במאמר מרתק ומעורר למחשבה שמקלף את כל המסכות – ומגלה מהי הנקודה הפנימית שכל חסיד חייב למצוא בימים הנוראים • במאמר שלפניכם, דרך סיפורים חסידיים מרגשים על החסיד ר' בערל זלצמן ע"ה ועל ה'עובד' ר' הלל מפאריטש, מציב הרב זלמנוב שאלה נוקבת: מהי ה'סחורה' האמיתית שאותה אנו מחפשים בנסיעה לרבי בראש השנה? המאמר מעניק מבט חדש על מהות ההתקשרות, ומשרטט את הגבול הברור בין חוויה מרגשת שאינה מותירה רושם, לבין עבודה פנימית שהופכת את האלוקות למוחשית ומשנה את החיים מקצה לקצה • לכתבה המלאה
☚ מדוע בראש השנה על כולם להתפלל באריכות? • לקט ציטוטים
הגעגועים של חסיד לחצרות קודשנו לקראת ראש השנה וחודש תשרי הם לא סתם נוסטלגיה. זהו צמא נפשי אמיתי, רצון להימצא במקום שבו אלוקות אינה מושג מופשט אלא מציאות חיה ופועמת. אבל דווקא מתוך הצימאון הזה, כדאי לשאול את עצמנו: מהי 'הסחורה' שאותה אנחנו מחפשים שם?
החסיד ר' בערל זלצמן ע"ה רצה בכל נפשו לטוס לרבי לתשרי, אך ידו לא השיגה את המחיר. כדי לממן לפחות את הטיסה לסוכות ושמחת תורה, הסכים לשמש כחזן בימים הנוראים בקהילה מרוחקת. הוא הכין את ה'נוסח' והתכונן כראוי, אך ברגע האמת, כשהעמוד עמד מולו, הציפה אותו המחשבה על 770. הוא הרגיש תקוע ב'חור' נידח בזמן שבחצר הרבי נשפכות דמעות של קודש.
מרוב כאב נפש, פרץ ר' בערל בבכי מעומק הלב, ושכח את החזנות המתוכננת. התפילה שלו הפכה לזעקה חסידית פנימית בלי 'נוסח'. בסיום החג הוא היה בטוח שגם את מעט הכסף יפסיד, אך המתפללים דווקא הופתעו לטובה: 'תפילה אמתית ולבבית כזו לא שמענו שנים', אמרו, ושילמו לו ביד רחבה.
כשזכה לבסוף להגיע לרבי ולעבור בחלוקת ה'לעקח' בהושענא רבה, פנה אליו הרבי בחיוך ואמר: 'נדמה לי שראיתי אתכם כאן בראש השנה ויום הכיפורים'.. ר' בערל הבין מיד: הרבי ראה אותו שם. כי מי שנמצא בתפילה אמיתית מתוך געגוע לאלוקות, נמצא אצל הרבי – גם אם פיזית הוא נמצא רחוק.
וכפי שגם מסופר אודות ה'עובד' הנודע, ר' הלל מפאריטש שביקש לשכור עגלון שיסיע אותו לרבי, אך העגלון הסכים בתנאי שר' הלל לא יתפלל באריכות כמנהגו, משום שאז זמני הנסיעה ישתבשו. כשנעמד ר' הלל להתפלל, הוא שקע בדביקות עמוקה. השעות חלפו, והם נאלצו לשבות בשדה, הרחק מיעדם.
כשבא העגלון בטענה מוצדקת, ענה לו ר' הלל במשל מיוחד: סוחר נוסע ליריד כדי לקנות סחורה. אם תוך כדי הדרך נקרית לפניו אותה סחורה בדיוק – האם ימשיך לנסוע ליריד? הלוא כבר מצא את מבוקשו! הנסיעה לרבי היא כדי להגיע לתפילה כדבעי, ואם באמצע הדרך זכיתי לתפילה טובה – כבר מצאתי את הסחורה. [כמובן שבכדי להצליח לפגוש את ה' בתפילה באריכות, מוכרחים להגיע פיזית לרבי וכו'].
כי עניינו של הרבי הוא 'ממוצע המחבר'. הרבי מעניק לנו את כוח ה'דעת', לתרגם את החסידות להרגש פנימי של אהבה לאלוקות, ולהפוך את הקדוש ברוך הוא למוחשי עבורנו. והכלי לקבלת הכוח הזה הוא עבודת התפילה, ובפרט בראש השנה. ה'בכן' של כל הנסיעה וההתקשרות לרבי מסתכם בשאלה אחת: האם האלוקות הופכת למוחשית יותר בחיינו?
'התקשרות' בלי 'עבודה' נשארת בגדר מקיף בלבד, חוויה מרגשת אך נעדרת שורש פנימי. לעומתה, 'התקשרות' של 'עובד' לוקחת את האור של הרבי ומחדירה אותו בחייו. כשאנו נכנסים לשנה חדשה, בין אם זכינו להיות בד' אמותיו של הרבי ובין אם אנו בשליחות – המבחן האמיתי הוא לחפש את 'הסחורה'. לשפוך את הנפש באריכות בתפילה, ולתת לגילוי האלוקי לנווט את חיינו מחדש. לקבל את מלכות השם בצורה כנה, ולהתמסר להיות עבד השם בכל כוחנו.