מדוע תענוג האריכות בתפילת ליל שבת נוגע בעומקים ששום שעה אחרת בשבוע אינה מסוגלת להגיע אליהם – אפילו בעבודת התפילה ביום השבת? בספרו 'דרך חיים', מסביר הרבי האמצעי את העוצמה הייחודית של 'עבודת התפילה' בליל שבת דווקא, שאז כל אחד יכול להרגיש בחוש את התענוג האלוקי בכלות הנפש ותשוקה עוצמתית הבוקעת מלמטה למעלה • בעוד שביום השבת יורד עונג קצוב ומדוד מלמעלה, דווקא התקשרות הנפש והעבודה המייגעת בליל שבת מעוררת דביקות באלוקות שלמעלה מכל גבול, ופותחות פתח להשתאב ב'עצמות' ממש • 'וכנראה בחוש בכל אחד מישראל לפי ערכו נפלאות העונג האלוקי בתפילה דליל שבת, באהבה בתענוגים להתענג על ה' בעונג נפלא.. יותר מעונג שבתפילה דיום השבת, דעריבות מתיקות וידידות התקשרות אהבה בתענוגים מלמטה למעלה עולה עד אין שיעור למעלה' • לכתבה המלאה
☚ דילמה: לחזק את המשפחה בבית או להתפלל באריכות בשבת? • מעורר
תפילת ליל שבת נושאת עמה עוצמה פנימית ייחודית שאין דומה לה בלוח השנה, ואף לא ביומו של שבת עצמו. הרבי האמצעי מסביר כי ההבדל היסודי בין הלילה ליום טמון בכיוון התנועה הנפשית: בעוד שביומו של שבת העונג והאור השבתי יורדים מלמעלה למטה בצורה קצובה ומדודה ('אור ישר'), תפילת ליל שבת פועלת בכיוון ההפוך – מלמטה למעלה ('אור חוזר').
כאשר לא ממהרים, אלא משקיעים יגיעה נפשית, מתבוננים ומאריכים בתפילת ליל שבת, יוצאים מגבולות השכל והרגש הטבעיים. התנועה הזו של הגעגועים וכלות הנפש בוקעת את כל מסכי והגבלות סדר ההשתלשלות, ומגיעה עד להשתאבות גמורה ב'עצמות' ממש.
הרבי האמצעי מוסיף שכאשר התחתון מעורר אהבה ותשוקה עוצמתית מלמטה, נפעלת כנגדו התעוררות עליונה אינסופית מלמעלה. ברגע שנוגעים במקור העליון הזה – מקום שבו החושך והאור שווים – נמשך לעולם אור כה נשגב שממילא מבטל ומגרש את כל כוחות החושך והרע, בלא שום צורך לנהל נגדם מלחמה או מאבק.
לדבריו המלאים של הרבי האמצעי >>
'אך הנה יש להקדים לזה מה שכתוב בזוהר על פסוק 'אז תתענג על ה' – דא צלותא דמעלי שבתא' [זו התפילה של ליל שבת] דווקא, ולמה לא צלותא [תפילה] דיום השבת שאז אומרים 'אז תתענג' כו'. אך הנה ידוע דעליות העולמות הוא בבין השמשות בקבלת שבת קודש בג' פעמים 'הבו' כו', ועליות הנשמות להתענג על ה' בהילוכם מגן עדן התחתון לגן עדן העליון כו', הוא בצלותא דערבית דליל שבת, וזה שכתוב 'אז תתענג – בצלותא דמעלי שבתא' דווקא.
וביאור הדברים הנה מה שכתוב 'וקראת לשבת עונג' הוא ביום השבת דווקא, שאז נמשך העונג העליון מפנימיות 'עתיק יומין' לפנימית אור אבא וז"א [זעיר אנפין] כו', והוא בבחינת אור ישר, ובליל שבת שהוא בחינת עליות ה'מלכות', הוא התענוג של המקבל אל המשפיע בהתענגו, שעולה בבחינת אור חוזר, לחזור עד למעלה מעלה בבחינת עצמיות 'אין סוף' ממש, להיות בחינת בית קיבול להכיל אור ה'עצמות' באהבה בתענוגים העצמים כו'. וזהו אז תתענג על הוי', למעלה משם הוי' דאבא וז"א כו'.
והוא בבחינת שם 'אהיה' שבכתר שנקרא 'מעין חתום', שהוא בחינת 'עץ החיים' כנזכר לעיל, ועולה עוד למעלה יותר והוא לקבל מעצמותו ממש, שהוא יש האמיתי מקורא דכולא. כמשל התהום טרם שנובע גם בעצם כנזכר לעיל שלמעלה מהארת יש לאין כנזכר לעיל. וזהו למעלה מן העולם הבא כו', ולפי זה על הוי' גם למעלה מעץ החיים כו'. ובזה יתרון מעלת צלותא דמעלי שבתא [תפילת ליל שבת] על עונג הבא בבחינת אור ישר ביום השבת מלמעלה למטה, שהוא רק אור אפס קצהו מעצמותו מיש לאין, שבכל שבת יש מעין עולם הבא שנקרא 'יום שכולו שבת' כידוע.
וכנראה בחוש בכל אחד מישראל לפי ערכו נפלאות העונג האלוקי בתפילה דליל שבת, באהבה בתענוגים להתענג על ה' בעונג נפלא יותר מעונג שבתפילה דיום השבת, דעריבות מתיקות וידידות התקשרות אהבה בתענוגים מלמטה למעלה עולה עד אין שיעור למעלה (כמו 'מה יפית ומה נעמת' אהבה בתענוגים בבחינת תענוג דאור חוזר בכלות הנפש (בלשון אידיש 'פון זיך'), אף על פי דמשפיע אור זה למקבל, אבל זהו אחר עליית המקבל בהתעוררות דאהבה בתענוגים מלמטה, דכמו כן יתעורר מלמעלה בתעוג שבכלות הנפש כמו 'תאובתא דדכורא לגבי נוקבא' כו' משום ד'דוקרין ליה בשלהובא דרחימותא' כו').
וכל זה מצד שורש כנסת ישראל בעלייה דאור חוזר עד לעצמות 'אין סוף' בבחינת 'מעין חתום' הנזכר לעיל, והוא ענין בינה יתירה דאשה בתענוג דאור חוזר בצלותא דמעלי שבתא, יותר מבאיש בעונג דאור ישר בתפילה דיום שבת הנזכרת לעיל ודי למבין. ולהיות כן יובן, שאחר עליה כזאת להשתאב בגופא דמלכא ממש בבחינת אור חוזר ב'עצמות' ממש, ודאי משם יהיה המשכה דווקא והוא מלפני הוי' שהוא שם 'אהיה' כו', בחינת 'סתימו דכל סתימין' ועוד למעלה מבחינת עצמותו ממש דקמיה 'כחשיכה כאורה' שווין, וגם 'חושך לא יחשיך' כו'.
ספר 'דרך חיים' לאדמו"ר האמצעי, עמודים 142-143.